סיפור הלידה שלי (לידה לאחר לידה שקטה בשבוע 41)

[nn0aa]

סיפור הלידה שלי (לידה לאחר לידה שקטה בשבוע 41)

היום פרסמתי את סיפור הלידה שלי. אני זוכרת שלקראת הלידה (לפני חודש) חפשתי סיפורי לידה לאחר אובדן ולא מצאתי, אז מפרסמת כאן למקרה שיש מישהי שמחפשת ולא מוצאת.. וגם קוראת ל"בוגרות הפורום" לפרסם את סיפור הלידה שלהן באתר

https://leidashketa.com/2016/09/18/לידה-לאחר-אובדן/

 

[רונית 294]

קראתי ודמעתי...

אין מילים. ולפי זה שאת מוסרת את המוניטור אני מבינה שאת לא מתכננת הריונות נוספים. הגיל?

 

[nn0aa]

זה באמת אישו

הגיל, וזה שבארבע השנים האחרונות אני רוב הזמן בהריון, והגוף עייף, וזה שאני לא עובדת גם הרבה במהלך השנים האלה - וכבר בא לי לעשות עוד משהו אבל ובעיקר - ההריון הזה היה כל כך תובעני רגשית שאין לי כוחות לעוד אחד
מאוד הייתי רוצה גם בת, אז זה ויתור כואב
אבל נראה לי שזהו.. אני פוחדת להגיד שלא יקרה עוד אסון ואהיה צריכה לשוב להיות בהריון, כי כן אני עושה מאמצים כדי שלילד שלי יהיה אח
בסוף ההריון לפעמים הייתה מזדחלת מחשבה שאני אהנה מהרגעים האחרונים, כי יש גם דברים שאני מאוד אוהבת ב"להיות בהריון", אבל לא הצלחתי אפילו לא לרגעים ספורים - ישר הייתה מתגנבת מחשבה מפחידה. אז הפרידה הזאת מההריון אפילו לא נעשתה. אני פשוט חותכת הלאה..
בתקווה..

 

[רונית 294]

גיל זה רק מספר

אבל גם אני כבר 5 שנים בהריון או מנסה להיכנס להריון וזה לא פשוט בכלל. יש איזשהו רצון להיות אחרי זה. אומנם אני צעירה ממך כמעט בעשור אבל במצב דומה. בת. לידה שקטה של בת. ועוד בת. תמיד רציתי בנות אבל כרגע אשמח מאוד גם לבן ויש לי תחושה שעד שזה יגיע אמשיך להרות. אז אין לדעת מתי זה יסתיים אצלי. מאחלת לך שבכל מצב תגיעי להשלמה ותהיי מאושרת.

 

[כבשה0פועה]

בחייך, רונית, גיל זה לא רק מספר

אני בגיל 33 ו-35.5 ילדתי בהריונות תקינים וספונטניים. ואילו בגיל 38.5 ו-39 וקצת הריתי - אבל שני הריונות שלא התפתחו. מזל עצום עצום עצום, שבהריון החמישי הגיע בני. הרבה מזל. כך גם חברות נוספות בנות גילי מהחיים עצמם (וגם מהפורום). הריונות תקינים בסביב גיל 30-35 פחות או יותר, והרבה שברון לב בואך גיל 40.
באשר אליך - האבדן של העוברית הוא נורא ואיום, נורא ואיום, וגם התקופה הארוכה של הנסיונות לפני כל אחד מההריונות קשה לנפש. אני מאחלת מקרב לב שתזכו לבן (ואם תרצו, גם לילדים ולילדות נוספים). מכל הלב. אבל לך יש עשור שלם לנסות, אפילו זמן להתאושש אחרי הריון ולידה וזמן לילד נוסף ועוד אחד עד שתגיעי לגיל 35-36 בערך. אבל לאישה בגיל 40 כמו נועה או כמוני אין עשור. *אולי* שנה שנתיים ומי יודע מה יקרה במהלכן ואם יהיה הריון - כיצד ימשיך וכיצד יסתיים.
בנושא הריונות וילודה גיל זה לא רק מספר.

 

[כבשה0פועה]

וכמובן כתבתי לא כדי לרפות ידיה של אף אחת

מאחלת מכל הלב לך נועה לשמוח בתינוק הקטן ולהנות מחווית האחאות של שני הבנים - ואם תחליטי בעוד כמה חודשים בכל זאת לנסות שוב או להסתפק ביש, הלוואי שתרגישי שלמה ומסופקת.
וגם לך רונית מאחלת מכל הלב את כל שתרצי.

 

[רונית 294]

הכוונה שזה תלוי הרבה בתחושות שלה

אם להילחם על זה או לא. גיסתי ילדה בהריון ספונטני ותקין בגיל מבוגר יותר ממנה. וגם שירה מהפורום ורבות אחרות. השאלה היא אם היא רוצה בכלל בוודאי שיש משמעות לגיל כשמדובר בהריון ולידה. אבל זה כן אפשרי בגיל שלה עדיין. והשאלה אם מתאים לה בכלל להרות בגיל הזה מבחינה מנטלית. האם היא מרגישה צעירה. אני לדוגמא בת 32 ולא מרגישה צעירה כל כך. ולכן מקווה מאוד עד גיל 34 לסיים עם הילודה. אבל יש כאלה שמרגישות ממש צעירות ויש להן הרבה אנרגיות וכוחות לגדל ילדים.

 

[TheWindCriesMary]

מרגש!

מדהים איך הצלחת להישאר אופטימית ורגועה (או לפחות כך את "נקראת") גם בלידה כל כך לא פשוטה.

 

[nn0aa]

באמת???!?

אז אני סופרת גרועה.. כי ממש לא הייתי רגועה וגם לא אופטימית. כל שניה חששתי שיקרה אסון. כל פעם שהייתי מתחברת מחדש למוניטור חששתי ששוב לא נמצא דופק.. והיו הרבה רגעים שממש הייתי שבר כלי רגשי - סתם יבבתי מרוב שעצביי היו פקועים
אבל אולי עובר גם משהו מהגישה הכללית שלי ללידה. עוד לפני האובדן הייתי מוקסמת מתהליך הלידה - ובאיזשהו מקום - אני אוהבת ללדת. הלידה השקטה מאוד פגעה במקום הזה, אבל כנראה לא לחלוטין, כי בין לבין - זה משהו מאוד חזק, ונהדר בשבילי - ללדת

 

[כבשה0פועה]

מרגשת כל כך

שוב מורידה בפניך את הכובע על העשיה שלך מתוך הכאב ולמען אחרות.
בריאות, אושר ושמחה לכם ההורים ולשני האחים.

 

[nn0aa]

תודה

 

[מרעישה בשקט]

איזה סיפור!

למרות שאני יודעת איך הוא נגמר, קראתי בשקיקה כל מילה.
כיף לקרוא את מה שכתבת לגבי הצוות הרפואי, לדעת שיש כאלה שמבינים, שמוצאים פשרות בין צרכי המערכת הרפואית לבין צרכי המטופלת. הלוואי שהיו יותר כאלה.

 

[nn0aa]

תודה יקרה

שולחת חיבוק

 

[ביחד ננצח1]

תודה ששיתפת בסיפור מרגש ומדהים

כל כך מרגש ועוצמתי!
כמו חלום שהתגשם.
בכיתי וחייכתי מול המחשב, כמו ילדה קטנה...

מאחלת לך ולבני משפחתך את כל האושר!
המשיכו להגשים חלומות אישיים ומשפחתיים!

 

[nn0aa]

אוי, גם אני כזאת..

מחייכת ובוכה מול המסך..
זה ממש היה חלום שהתגשם ..

 

[ביחד ננצח1]

ונותן תקווה וכוחות...

צמחת מתוך מצוקה וסיוט אמתי שעברת
הגשמת חלום וחילקת אותו איתנו
שלחת כוחות עצומים לנשים רבות במצבים דומים בהווה ו/או בעתיד
והליווי שלך בפורום אחרי הגשמת החלום האישי ממש לא מובן מאליו

תודה לך

 

[הקשת שלי]

מרגש עד דמעות!

קראתי עם דמעות בעיניים
ממש חוששת מהרגע הזה לחזור לחדר הלידה אחרי הפעם האחרונה (לידה שקטה שבוע 40)
מעודד ומשמח לקרוא שאפשר גם אחרת שאפשר לצאת עם חווית לידה טובה אחרי האסון שקרה.

 

[TheWindCriesMary]

אגב, משעשעים אותי ההסברים של הרופאים לגבי הזירוזים

אצלי התלבטו אם לתת פרופס (ולאשפז בטרום לידה) או בלון ופיטוצין (ולהשאיר בחדר לידה עם ניטור רצוף). קצת מצחיק שדווקא אחרי האופציה הכואבת יותר לא נשארים בחדר לידה - משמע אין אלחוש.
אני זוכרת שאכן סבלתי מצירים צפופים וכואבים מאוד גם בפתיחה של 1 ס"מ, וסרבו להעביר אותי לחדר לידה ולתת אפידורל כי בקושי הייתה פתיחה

&nbsp
אגב, מה שהסבירו לי זה שעדיף לתת פרופס כי אפשר להוציא אותו כדי להאט את התהליך אם יש ירידות דופק, למשל - שבדיעבד גם זה גם נשמע לי הזוי, כי איך תדעו שיש ירידות דופק אם אין ניטור רצוף?
&nbsp
בקיצור, יש מצב שכל אחת מקבלת הסבר קצת שונה בהתאם למה שיניח את דעתה

 

[שירהד1]

רק עכשיו התפניתי לקרוא את סיפור הלידה-

מה אני אגיד לך? יותר מרגש מזה- אין. ישבתי וקראתי ודמעתי והתרגשתי.
את מסוגלת לכתוב את עצמך ולהביע עצמך בצורה יוצאת דופן.
מאוד התחברתי לצורך שלך לומר תודה לכל מי שסייע וליווה אותך.
מאוד התחברתי לרגשות התודה שלך על כך שהפעם- שפר עלייך מזלך.
את מדהימה!

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון, תפוז
09-7749028

 

[nn0aa]

תודה על המילים החמות