סיפור הלידה שלי – לידה וגינאלית טבעית לאחר לידה עם קרע בדרג
סיפור הלידה שלי – לידה וגינאלית טבעית לאחר לידה עם קרע בדרג 3
מטרת הפוסט היא בראש ובראשונה לספק מידע לנשים שחוו קרע בדרגה 3 ומעונינות בלידה חוזרת רגילה. המלצת הרופאים כיום היא לרוב ניתוח קיסרי והאמת היא שבמקרים רבים ניתן להימנע מכך ! אם אציל לפחות בחורה אחת מניתוח מיותר עשיתי את שלי!!!
מטרה נוספת היא לתת השראה לאילו המבקשות ללדת טבעי ללא משככי כאבים. זה אפשרי! גם אם את חושבת שקשה לך עם כאב יש דרכים ויש הכנה. ואני בהחלט מאילו שאין להן סף כאב גבוה והצלחתי.
אז שתפו לנשים שאתן מכירות שחוו את הכאב הזה. הפוסט ארוך אך יהיה שימושי מאד למי שזה רלבנטי לה.
למי שמעונינת לקבל יותר מידע מוזמנת לפנות אליי בפרטי. לא חשפתי מספר שמות כאן אתן בפרטי למי שמעונינת.
אי אפשר לספר את סיפור הלידה השניה שלי מבלי לספר מה קרה בלידה הראשונה:
זה יכל להיות עוד סיפור לידה סטנדרטי (אם יש כזה דבר) של לידה ראשונה קצת ארוכה וצוות לא הכי סימפטי. ירידת מים, בית חולים עמוס מאד בגלל סופה, רצון לזירוז מצד הצוות, אפידורל אחרי 7 שעות, ראש שלא מתברג נכון, פיטוצין וציפייה ארוכה. בסוף גפן נולדה אחרי 18 שעות מאז ירידת המים וכולי פרפרים. אבל מה שקרה אחרי שגפן יצאה לעולם הכתיב את הבאות:
המיילדת טענה כי לא היה צורך בחתך אבל יש קרע שצריך לתפור...ומכאן... במילה אחת : גיהנום. ארבע שעות מאז הלידה עד שתפרו אותי כי הרופאה שהתחילה לתפור התלבטה האם מדובר בקרע דרגה 2 או 3. עברתי 4 רופאות עד לרופאה הכי בכירה. לא היה לי מושג מה זה דרגות של קרעים ודי שמחתי על הקפדנות המקצועית של הצוות. בסוף הרופאה הבכירה ביותר פסקה שמדובר בדרגה 3 ונלקחתי לתפירה בחדר ניתוח. אפשר לומר שכבר הייתי ערה 24 שעות... כמות האפידורל שהוסיפו לי היתה בערך פי 3 מהלידה.
לאחר התאוששות התעוררתי במחלקה. קבלתי נייר מאחת האחיות שמסביר לי מה זה קרע דרגה 3. לא הסבר מרופא חביב או אחות מרגיעה. מסמך. פשוט ככה. אני קוראת מה רשום בו. מה המשמעויות. לחץ גדול ועדיין לא הבנתי לאיזה סיפור עגום נכנסתי.
קרע בדרגה 3 המשמעות היא שהקרע הגיע לשרירים שמפעילים את פי הטבעת.
אין הרבה הסבר לדרגות של קרעים, הייתי צריכה להמתין במחלקה עד ליציאה, הוזמנתי למעקב אורוגיניקולוגי וברקע יש את איום "הקיסרי האוטומאטי" לבחורות שחוו קרע כזה בלידה חוזרת.
הגיהנום ממשיך ועם הפוגת השפעת האפידורל, אני בקושי מסוגלת ללכת וכואב כואב כואב. אני לא מצליחה לייצר יציאה וחוטפת סחרחורת כל פעם שיש עצירות. היתה אחות אחת חביבה שנגבה לי את הפנים במים ועזרה לי (צדיקה בסדום ?). הרבה מבקרים ומצד אחד התרגשות גדולה ומצד שני כאבים. לא מצליחה להניק, התינוקת לא מתחברת לשד ויועצות ההנקה מכאיבות לי מאד כשהן מחברות, ממהרות ממני לשאר הנשים העצובות שמתקשות להניק. אחרי כמה ימים גודש נוראי ואז כבר עברנו למלונית, הילדה התחילה להצהיב. אני מפסיקה להניק, לא מסוגלת להכיל עוד כאב אחד בגוף. אך הכאבים לא עוזבים. לקח לי בערך חודש ללכת כמו שצריך. רק במלונית כשאחות בתינוקיה שאלה למה אני צורכת הרבה אופטלגין ואמרתי שזה קרע דרגה 3 היא הסבירה לי שזו התאוששות ארוכה "כמו בקייסרי".
ומכאן הסתגלות להורות ראשונה, ילדה שלמזלנו יצאה נוחה מאד, ישנה לילות שלמים מהר (מגיע בכל זאת פיצוי על כל הסבל הזה...) ברקע אני עושה מעקבים, בדיקות, פיזיותרפיה לרצפת אגן דרך קופת חולים.
הפיזיותרפיה בקופת החולים לא היתה מועילה במיוחד, חוסר חיבור למטפלת שממש לא הרגיעה אותי. אני כל מה שרציתי לדעת זה שלא אצטרך קייסרי ומה צריך לעשות בשביל להגיע לשם והיא לא ממש עזרה לי בכך. לא סבלתי מבעיות מפי הטבעת, ובאולטרא סאונד הראשון בתל השומר נאמר לי כי "המצב אופטימי" ע"י ד"ר שהיא מומחית בתחום הזה.
את הפיזיותרפיסטית של מכבי אני מפסיקה לראות אחרי שנכנסתי שוב להריון, 4-5 חודשים אחרי שגפן נולדה. ההריון נופל בשבוע 6 ואני מגלה שנדבקתי ב-CMV, שוב רופאים לקבלת חוות דעת וממתינים מה שנדרש.
אחרי ההמתנה כמה ניסיונות וזה צלח. נקלטתי.תאריך וסת אחרון יום הולדת שנה של גפן. J
ברגע שנקלטתי היתה אנרגיה נעימה כזו של שקט. משהו נעים וכייפי. תחושה שהפעם זה יהיה אחרת.
עד אז כבר טופלתי אצל יעל שוראקי פיזיותרפיסטית ואוסטואפטית תקופה. יעל לא ראתה שום סיבה ללידה קיסרית. והמחשבות ללידה טבעית "עד הסוף" כבר נשתלו במוחי.
במהלך ההריון קראתי, חייתי ונשמתי את הלידה שלי. התכוננתי והתכוונתי לכך. גם לכאב. אני לא ספורטאית, לא יוגיסטית ולא סובלת כאבים. ובכל זאת... החלטתי שזה מה שאני רוצה. עם הזמן זה רק בער בי יותר ויותר. הרצון לחוויה מתקנת. ללדת כדרך הטבע. עשיתי ספורט, קראתי חומר, תרגילים של יעל והכי חשוב הראש פשוט כיוון לשם.
היה לי הריון פיזית נפלא! הרגשתי מעולה. החלק הקשה היה הנפשי. דאגות וחרדות, מהלידה ומהבדיקות. כל דבר הלחיץ אותי. בשליש הראשון פחדתי מהפלה, בשני ממומים ולאחר מכן מהלידה עצמה, מסיבוכים שיכולים לקרות, מכל דבר קטן שיכול להוביל לניתוח קיסרי. הגוף שלי פשוט דחה את האופציה הזו.
בדיקה שלישית אצל אותה ד"ר בתל השומר בשבוע 25 לרצפת האגן. אני מצוידת במכתב המלצה מיעל שוראקי. ד"ר לא ממש מתלהבת מזה. היא חונכת מישהי תוך כדי. אני מסתכלת על בעלי במבט של "אין לנו סיכוי". כבר בבדיקה השניה שעשיתי שם היא החליטה שיש איזו בעיה שבגללה עדיף קיסרי. ד"ר פוסקת שהמצב שלי קריטי וקיסרי זה must. מבין מילותיה: "אם הייתי דתייה שמתכננת 10 ילדים הייתי מוותרת לך", "יש לך עור ג'ינג'י וזה נוטה להיקרע " (זהו שלא – אין לי עור כזה...), "ההתאוששות מקיסרי לא כזו קשה, אחרי 5 ימים הכול בסדר", "יותר מסוכן לך ללדת וגינאלי מאשר סיכון של קיסרי".
האמת שהיה לי ברור שמשהו שם לא התחבר. אבל המילים שלה והאופן בה קבעה נחרצות נכנסו לי עמוק. דברתי עם יעל והיא הציעה שאתיעץ עם מיילדת פרטית מלניאדו מה לעשות במצב הזה. פחדנו שעם המלצה לקיסרי בית החולים יערים קשיים ללידה וגיאנלית
כבר קודם לכן יעל טענה כי כדאי שאלד עם מיילדת פרטית בלניאדו שתשמור עליי.
יום אחרי דברתי עם ליאור, מיילדת בלניאדו. קסם. בשנייה הרגיעה אותי. שמעה את סיפור הלידה שלי.
קבלתי ממני אנרגיה של – את רוצה ללדת טבעי וגינאלי ? בואי אחרי... אני אעשה את זה איתך. ליאור לא נלחצה מכלום, גם לא מחוות הדעת של הד"ר.
בעלי ואני נפגשנו איתה לפגישת היכרות, היה חיבור מצוין. במהלך הזמן עד ללידה עצמה ליאור הרגיעה אותי במהלך הבדיקות, סוכר קצת גבוה, המוגלובין קצת נמוך... לא התרגשה מכלום !! לכל דבר יש פתרון. בעלי כינה אותה "ליאור – מרגיעור".
ואני המשכתי לשמור על תזונה, ספורט, נשימות, ביקורים אצל יעל, טיפול בפרינאום, פגישה עם יועצת הנקה, עיסוי לחזה להכנה להנקה – ממש עבודה נוספת ...
הלידה השניה
ואז הגיע הלילה ההוא. לילה שני של ראש השנה. בעלי יוזם סקס כי מרגיש שאוטוטו נכנסים להשבתה... כמה שעות לאחר מכן אני מרגישה טפטוף קל סביבות 2 בלילה. תוהה עם עצמי אם זו ירידת מים או פליטת זרע ובטוחה שהאופציה השניה היא הנכונה. שבוע 38 + 4 ... אחרי עוד שעה שוב טפטוף ופה כבר בעלי מתעורר ואנחנו מתווכחים אם זו ירידת מים או לא. לא הרגשתי צירים וכל כך פחדתי מאשפוז ומעקבים, הרי הספיקו לי רופאים. בסוף התקשרנו לליאור מרגיעור וגם קראתי באינטרנט שריח של ירידת מים דומה לריח זרע והיה ברור שאני טועה. יצאנו לכיוון בית החולים, אני עם איזי טנס ואין צירים. למזלנו ההורים של בעלי ישנו בבית ויכלו להשגיח על גפן. במהלך הנסיעה הצירים החלו. נעזרתי במכשיר. צירים כואבים אך די נסבלים. מגיעים לבית החולים. פוגשת את ליאור – מרגיעור. ואכן הכול רגוע ! פתיחה יפה של 6. בודקים אותי בעדינות בעיקר ליאור וגם כשהיא לא לידי הצוות אדיב וחמים. עושה מעגלי תנועה וקולות בצירים. קצת חוששת מהכאב. ליאור חוסכת לנו בדיקת רופא ואנחנו עוברים לחדר הלידה הטבעי. חדר סגול ונעים. אני ממשיכה עם המכשיר, מעגלי תנועה, קולות, נשימות. בשלב מסוים נכנסתי למים על כדור פיז'ו כשנמאס מהמכשיר. מהר מאד הגעתי לפתיחה 8 אבל אז משהו "נתקע". הצירים לא היו תכופים ממש. אפילו היה לי מוזר שאני מצליחה לעמוד כל כך יפה בכאב. כאילו מרגיש שאמור לכאוב יותר. כל נשימה וקול פשוט פרקו את כאב הצירים ! משהו בראש שלי קצת רצה לעכב את הלידה. פחד מהשלב הסופי, מהלחיצות, מהטראומה הקודמת של הקרע. מגיעה לפתיחה מלאה ושוב תקיעות,ליאור שמה אותי בשירותים ומבקשת שאלחץ לתוך הכאב. בחושך. אילו היו הרגעים הכי קשים בלידה.כל כך פחדתי מהכאב הזה וכשלחצתי הרגשתי כאילו יושב שם אבטיח שעומד להתפוצץ. ניסינו זאת בערך פעמיים אחר כך חזרנו למיטה ניסינו תנוחת צד, על הגב עם נשימות ששש... לא עבד.בגלל הקרע אסור היה לי לבצע תנוחות שמזרזות מאד כגון כריעה ולכן שלב צירי הלחץ צפוי להיות ארוך יותר.מבקשת מבעלי שיזכיר לי למה רציתי לידה טבעית שיעודד, ליאור משתיקה אותנו... עובר לי בראש שאני צריכה ללדת על 4. ככה גם הרגשתי כשתרג
סיפור הלידה שלי – לידה וגינאלית טבעית לאחר לידה עם קרע בדרג 3
מטרת הפוסט היא בראש ובראשונה לספק מידע לנשים שחוו קרע בדרגה 3 ומעונינות בלידה חוזרת רגילה. המלצת הרופאים כיום היא לרוב ניתוח קיסרי והאמת היא שבמקרים רבים ניתן להימנע מכך ! אם אציל לפחות בחורה אחת מניתוח מיותר עשיתי את שלי!!!
מטרה נוספת היא לתת השראה לאילו המבקשות ללדת טבעי ללא משככי כאבים. זה אפשרי! גם אם את חושבת שקשה לך עם כאב יש דרכים ויש הכנה. ואני בהחלט מאילו שאין להן סף כאב גבוה והצלחתי.
אז שתפו לנשים שאתן מכירות שחוו את הכאב הזה. הפוסט ארוך אך יהיה שימושי מאד למי שזה רלבנטי לה.
למי שמעונינת לקבל יותר מידע מוזמנת לפנות אליי בפרטי. לא חשפתי מספר שמות כאן אתן בפרטי למי שמעונינת.
אי אפשר לספר את סיפור הלידה השניה שלי מבלי לספר מה קרה בלידה הראשונה:
זה יכל להיות עוד סיפור לידה סטנדרטי (אם יש כזה דבר) של לידה ראשונה קצת ארוכה וצוות לא הכי סימפטי. ירידת מים, בית חולים עמוס מאד בגלל סופה, רצון לזירוז מצד הצוות, אפידורל אחרי 7 שעות, ראש שלא מתברג נכון, פיטוצין וציפייה ארוכה. בסוף גפן נולדה אחרי 18 שעות מאז ירידת המים וכולי פרפרים. אבל מה שקרה אחרי שגפן יצאה לעולם הכתיב את הבאות:
המיילדת טענה כי לא היה צורך בחתך אבל יש קרע שצריך לתפור...ומכאן... במילה אחת : גיהנום. ארבע שעות מאז הלידה עד שתפרו אותי כי הרופאה שהתחילה לתפור התלבטה האם מדובר בקרע דרגה 2 או 3. עברתי 4 רופאות עד לרופאה הכי בכירה. לא היה לי מושג מה זה דרגות של קרעים ודי שמחתי על הקפדנות המקצועית של הצוות. בסוף הרופאה הבכירה ביותר פסקה שמדובר בדרגה 3 ונלקחתי לתפירה בחדר ניתוח. אפשר לומר שכבר הייתי ערה 24 שעות... כמות האפידורל שהוסיפו לי היתה בערך פי 3 מהלידה.
לאחר התאוששות התעוררתי במחלקה. קבלתי נייר מאחת האחיות שמסביר לי מה זה קרע דרגה 3. לא הסבר מרופא חביב או אחות מרגיעה. מסמך. פשוט ככה. אני קוראת מה רשום בו. מה המשמעויות. לחץ גדול ועדיין לא הבנתי לאיזה סיפור עגום נכנסתי.
קרע בדרגה 3 המשמעות היא שהקרע הגיע לשרירים שמפעילים את פי הטבעת.
אין הרבה הסבר לדרגות של קרעים, הייתי צריכה להמתין במחלקה עד ליציאה, הוזמנתי למעקב אורוגיניקולוגי וברקע יש את איום "הקיסרי האוטומאטי" לבחורות שחוו קרע כזה בלידה חוזרת.
הגיהנום ממשיך ועם הפוגת השפעת האפידורל, אני בקושי מסוגלת ללכת וכואב כואב כואב. אני לא מצליחה לייצר יציאה וחוטפת סחרחורת כל פעם שיש עצירות. היתה אחות אחת חביבה שנגבה לי את הפנים במים ועזרה לי (צדיקה בסדום ?). הרבה מבקרים ומצד אחד התרגשות גדולה ומצד שני כאבים. לא מצליחה להניק, התינוקת לא מתחברת לשד ויועצות ההנקה מכאיבות לי מאד כשהן מחברות, ממהרות ממני לשאר הנשים העצובות שמתקשות להניק. אחרי כמה ימים גודש נוראי ואז כבר עברנו למלונית, הילדה התחילה להצהיב. אני מפסיקה להניק, לא מסוגלת להכיל עוד כאב אחד בגוף. אך הכאבים לא עוזבים. לקח לי בערך חודש ללכת כמו שצריך. רק במלונית כשאחות בתינוקיה שאלה למה אני צורכת הרבה אופטלגין ואמרתי שזה קרע דרגה 3 היא הסבירה לי שזו התאוששות ארוכה "כמו בקייסרי".
ומכאן הסתגלות להורות ראשונה, ילדה שלמזלנו יצאה נוחה מאד, ישנה לילות שלמים מהר (מגיע בכל זאת פיצוי על כל הסבל הזה...) ברקע אני עושה מעקבים, בדיקות, פיזיותרפיה לרצפת אגן דרך קופת חולים.
הפיזיותרפיה בקופת החולים לא היתה מועילה במיוחד, חוסר חיבור למטפלת שממש לא הרגיעה אותי. אני כל מה שרציתי לדעת זה שלא אצטרך קייסרי ומה צריך לעשות בשביל להגיע לשם והיא לא ממש עזרה לי בכך. לא סבלתי מבעיות מפי הטבעת, ובאולטרא סאונד הראשון בתל השומר נאמר לי כי "המצב אופטימי" ע"י ד"ר שהיא מומחית בתחום הזה.
את הפיזיותרפיסטית של מכבי אני מפסיקה לראות אחרי שנכנסתי שוב להריון, 4-5 חודשים אחרי שגפן נולדה. ההריון נופל בשבוע 6 ואני מגלה שנדבקתי ב-CMV, שוב רופאים לקבלת חוות דעת וממתינים מה שנדרש.
אחרי ההמתנה כמה ניסיונות וזה צלח. נקלטתי.תאריך וסת אחרון יום הולדת שנה של גפן. J
ברגע שנקלטתי היתה אנרגיה נעימה כזו של שקט. משהו נעים וכייפי. תחושה שהפעם זה יהיה אחרת.
עד אז כבר טופלתי אצל יעל שוראקי פיזיותרפיסטית ואוסטואפטית תקופה. יעל לא ראתה שום סיבה ללידה קיסרית. והמחשבות ללידה טבעית "עד הסוף" כבר נשתלו במוחי.
במהלך ההריון קראתי, חייתי ונשמתי את הלידה שלי. התכוננתי והתכוונתי לכך. גם לכאב. אני לא ספורטאית, לא יוגיסטית ולא סובלת כאבים. ובכל זאת... החלטתי שזה מה שאני רוצה. עם הזמן זה רק בער בי יותר ויותר. הרצון לחוויה מתקנת. ללדת כדרך הטבע. עשיתי ספורט, קראתי חומר, תרגילים של יעל והכי חשוב הראש פשוט כיוון לשם.
היה לי הריון פיזית נפלא! הרגשתי מעולה. החלק הקשה היה הנפשי. דאגות וחרדות, מהלידה ומהבדיקות. כל דבר הלחיץ אותי. בשליש הראשון פחדתי מהפלה, בשני ממומים ולאחר מכן מהלידה עצמה, מסיבוכים שיכולים לקרות, מכל דבר קטן שיכול להוביל לניתוח קיסרי. הגוף שלי פשוט דחה את האופציה הזו.
בדיקה שלישית אצל אותה ד"ר בתל השומר בשבוע 25 לרצפת האגן. אני מצוידת במכתב המלצה מיעל שוראקי. ד"ר לא ממש מתלהבת מזה. היא חונכת מישהי תוך כדי. אני מסתכלת על בעלי במבט של "אין לנו סיכוי". כבר בבדיקה השניה שעשיתי שם היא החליטה שיש איזו בעיה שבגללה עדיף קיסרי. ד"ר פוסקת שהמצב שלי קריטי וקיסרי זה must. מבין מילותיה: "אם הייתי דתייה שמתכננת 10 ילדים הייתי מוותרת לך", "יש לך עור ג'ינג'י וזה נוטה להיקרע " (זהו שלא – אין לי עור כזה...), "ההתאוששות מקיסרי לא כזו קשה, אחרי 5 ימים הכול בסדר", "יותר מסוכן לך ללדת וגינאלי מאשר סיכון של קיסרי".
האמת שהיה לי ברור שמשהו שם לא התחבר. אבל המילים שלה והאופן בה קבעה נחרצות נכנסו לי עמוק. דברתי עם יעל והיא הציעה שאתיעץ עם מיילדת פרטית מלניאדו מה לעשות במצב הזה. פחדנו שעם המלצה לקיסרי בית החולים יערים קשיים ללידה וגיאנלית
כבר קודם לכן יעל טענה כי כדאי שאלד עם מיילדת פרטית בלניאדו שתשמור עליי.
יום אחרי דברתי עם ליאור, מיילדת בלניאדו. קסם. בשנייה הרגיעה אותי. שמעה את סיפור הלידה שלי.
קבלתי ממני אנרגיה של – את רוצה ללדת טבעי וגינאלי ? בואי אחרי... אני אעשה את זה איתך. ליאור לא נלחצה מכלום, גם לא מחוות הדעת של הד"ר.
בעלי ואני נפגשנו איתה לפגישת היכרות, היה חיבור מצוין. במהלך הזמן עד ללידה עצמה ליאור הרגיעה אותי במהלך הבדיקות, סוכר קצת גבוה, המוגלובין קצת נמוך... לא התרגשה מכלום !! לכל דבר יש פתרון. בעלי כינה אותה "ליאור – מרגיעור".
ואני המשכתי לשמור על תזונה, ספורט, נשימות, ביקורים אצל יעל, טיפול בפרינאום, פגישה עם יועצת הנקה, עיסוי לחזה להכנה להנקה – ממש עבודה נוספת ...
הלידה השניה
ואז הגיע הלילה ההוא. לילה שני של ראש השנה. בעלי יוזם סקס כי מרגיש שאוטוטו נכנסים להשבתה... כמה שעות לאחר מכן אני מרגישה טפטוף קל סביבות 2 בלילה. תוהה עם עצמי אם זו ירידת מים או פליטת זרע ובטוחה שהאופציה השניה היא הנכונה. שבוע 38 + 4 ... אחרי עוד שעה שוב טפטוף ופה כבר בעלי מתעורר ואנחנו מתווכחים אם זו ירידת מים או לא. לא הרגשתי צירים וכל כך פחדתי מאשפוז ומעקבים, הרי הספיקו לי רופאים. בסוף התקשרנו לליאור מרגיעור וגם קראתי באינטרנט שריח של ירידת מים דומה לריח זרע והיה ברור שאני טועה. יצאנו לכיוון בית החולים, אני עם איזי טנס ואין צירים. למזלנו ההורים של בעלי ישנו בבית ויכלו להשגיח על גפן. במהלך הנסיעה הצירים החלו. נעזרתי במכשיר. צירים כואבים אך די נסבלים. מגיעים לבית החולים. פוגשת את ליאור – מרגיעור. ואכן הכול רגוע ! פתיחה יפה של 6. בודקים אותי בעדינות בעיקר ליאור וגם כשהיא לא לידי הצוות אדיב וחמים. עושה מעגלי תנועה וקולות בצירים. קצת חוששת מהכאב. ליאור חוסכת לנו בדיקת רופא ואנחנו עוברים לחדר הלידה הטבעי. חדר סגול ונעים. אני ממשיכה עם המכשיר, מעגלי תנועה, קולות, נשימות. בשלב מסוים נכנסתי למים על כדור פיז'ו כשנמאס מהמכשיר. מהר מאד הגעתי לפתיחה 8 אבל אז משהו "נתקע". הצירים לא היו תכופים ממש. אפילו היה לי מוזר שאני מצליחה לעמוד כל כך יפה בכאב. כאילו מרגיש שאמור לכאוב יותר. כל נשימה וקול פשוט פרקו את כאב הצירים ! משהו בראש שלי קצת רצה לעכב את הלידה. פחד מהשלב הסופי, מהלחיצות, מהטראומה הקודמת של הקרע. מגיעה לפתיחה מלאה ושוב תקיעות,ליאור שמה אותי בשירותים ומבקשת שאלחץ לתוך הכאב. בחושך. אילו היו הרגעים הכי קשים בלידה.כל כך פחדתי מהכאב הזה וכשלחצתי הרגשתי כאילו יושב שם אבטיח שעומד להתפוצץ. ניסינו זאת בערך פעמיים אחר כך חזרנו למיטה ניסינו תנוחת צד, על הגב עם נשימות ששש... לא עבד.בגלל הקרע אסור היה לי לבצע תנוחות שמזרזות מאד כגון כריעה ולכן שלב צירי הלחץ צפוי להיות ארוך יותר.מבקשת מבעלי שיזכיר לי למה רציתי לידה טבעית שיעודד, ליאור משתיקה אותנו... עובר לי בראש שאני צריכה ללדת על 4. ככה גם הרגשתי כשתרג
