מעתיקה למי שלא מצליח לפתוח ת'קובץ
סיפור הלידה של ים סיפור הלידה שלך מתחיל מהרגע בו אני ואבא החלטנו להביא אותך לעולם. ההריון איתך היה ארוך ,מלא חששות ופחדים. אבל כשאני מסתכלת עלייך עכשיו - כל כך שקט ורגוע זה היה שווה כל דקה ושניה. ההריון שלך התחיל עם דימומים ולא ידענו אם הוא מתחיל או נגמר. ועברו עוד מס' שבועות והגיעה סקירת המערכות מצד אחד ראינו שאתה מתחיל לצמוח ולגדול בתוכי, ואבא הודיע שיקראו לך ים, וקיבלת זהות משלך. אבל מצד שני: ראו לך ציסטות בצוואר והתחלנו לברר ולבדוק מה זה אומר ולבסוף עשינו מי שפיר. והימים עד לקבלת תוצאות מי השפיר נראו נצח נצחים. ואיזו תחושת רגיעה שהתוצאות הגיעו והכל בסדר. והשבועות והחודשים חלפו להם והגענו לשבוע 36 ואתה החלטת להראות לי מי כאן "הגבר" בתחילה הרופאים חשבו שאתה רוצה לצאת אבל לבסוף התברר שאתה לוחץ על איזשהו עצב , ונאלצתי לעזוב את העבודה (היתה כבר פתיחה של 2 ס"מ ומחיקה 50%). ככה עברו עוד שלושה שבועות עם נסיונות לזרז את היציאה שלך החוצה , וכלום לא עזר. ואז 20.3.03 קמתי בבוקר עם דימום קל ולאחר התלבטות והתיעצות עם בנות הפורום הריון ולידה, החלטנו לנסוע לבית החולים. לבית החולים הגענו בשעה 2.00 (אבא שלך כמו תמיד יש לו המון זמן) במוניטור ראו צירים די סדירים, הדימום הפסיק, היתה פתיחה של 2.5 ומחיקה 60% וגבי המיילדת אמרה שאתה עוד גבוה בתעלת הלידה והיום זה כנראה לא היום. לבסוף עם התיעצות עם עוד רופא החליטו שאני אסתובב שעתיים ויחזור. אני ואבא נסענו לקניון M הדרך - אכלנו ושתינו. והכאבים הלכו והתחזקו. אבא החליט שצריך בדיוק עכשיו לקנות כוסות בנעמן. והמוכרות היו בטוחות שאני יולדת להן בחנות. בשעה 4.30 חזרנו לבית החולים המשמרות התחלפו. שום בדקו אותי היתה פתיחה של 3 ס"מ והצירים המשכו.. ולמזלי החליטו לקבל אותי ללידה. .. כמו שנכנסו לחדר ונשכבתי במיטה הרגשתי שהצירים הולכים ונעלמים. מהר ביקשתי להתחיל להסתובב בבית החולים. ככה זה נמשך ונמשך – חזרתי לשכב ובדקו וכלום לא קורה. הגענו לשעה 21.00 ואני ואבא בטוחים שתיכף משחררים אותי או לחילופין מעברים אותי למח' להשגחה. למזלי הטוב נכנס דר' אטיאס והמיילדת (שאינני זוכרת את שמה ) מספרת לו מה לא קורה איתי. והוא מסתכל עלי ואומר: "את מאוד מוכרת לי" ואני עונה לו" כן אתה מהלת את הבן שלנו לפני 5.5 שנים ועם זה יצא מתוכי היום גם אותו אתה תמהל.." והוא עונה "אני מבין שאת רוצה ללדת" ואני כמובן עונה "בודאי". אז דר' אטיאס אומר מה הבעייה. ומחליט לבקוע את שק מי השפיר. מה שהתגלה בדיעבד צעד חכם ביותר, הסתבר שיש לי עודף מי שפיר , ולאט לאט דר' אטיאס מקבע את הראש שלך בתעלת הלידה (אחרת לא היית יוצא לעולם ללא עזרה). מרגע זה הכל מתחיל להיות מהיר מאוד – התחילו צירים מאוד חזקים ומאוד כואבים. ואני כמובן ביקשתי מהר ומיד אפידורל. (המצאת המאה) לאחר קבלת האפידורל -בשעה 22.30 -הצלחתי לנוח קצת ואפילו לנמנם. התחלפה משמרת של מילדות והגיעה מיילדת יפיפיה בשם רחל שבדקה וראתה שכבר יש פתיחה של 9 ס"מ ומחיקה של 80% היא הודיעה לי שתיכף אני ארגיש לחצים ואקרא לה. השעה היתה בערך 23.30 ואני מתחילה להרגיש לחץ אדיר. אבא שלך בדיוק החליט ללכת לישון קצת ואני מזעיקה גם את רחל וגם אותו. ומתחילים את שלב הלחיצות, השפעת האפידורל נעלמת והכאבים בלתי נסבלים , ואני לוחצת ולוחצת ורק רוצה שתצא כבר החוצה. כמובן ששוב אתה צריך להראות מי כאן "הגבר" ומחליט להלחיץ את כולם ויורד לך הדופק ומתחיל לי דימום (שלא רואים מאיפה הוא מגיע) רחל נכנסת ללחץ (שהיא מנסה להסוות) ומזעיקה את הרופא. לאחר בירור קצר (אני כבר לגמרי מטושטשת מכאבים ולא כל כך מקשיבה מה קורה) מסתבר שחבר הטבור כרוך סביב הצוואר שלך. נותנים לי הוראות של לחיצות ובשעה 00.23 אתה סוף סוף יוצא החוצה. (ללא לעשות לי קרעים או צורך בחיתוכים) – איזו הקלה, ושמחה מעולה עם בכי!!! לקחו אותך וניקו ומביאים לי אותך נסיך אמיתי -ים– אבא אומר מהרגע הראשון שאתה יפיפיה. ואני מניקה אותך במשך שעה ארוכה עד שרחל לוקחת אותך לתינוקיה. זהו סיפור לידתך ואתה – ימי שלנו- נעשה יפה מיום ליום כמו האח והאחות שלך.
