סיפור הלידה של עמית
- פותח הנושא sael
- פורסם בתאריך
שרון של לוטן
New member
סיפור מקסים! כתבת כל-כך יפה!
תהנו מעמית הקטנה ומהרבה בריאות ואושר. מה עם תמונה של הקטנה?
תהנו מעמית הקטנה ומהרבה בריאות ואושר. מה עם תמונה של הקטנה?
א פ ר ו ח י ת
New member
מישהי יכולה להעתיק אותו?
לא מצליחה לפתוח..
לא מצליחה לפתוח..
שרון של לוטן
New member
בבקשה:
סיפור הלידה של עמית ביום חמישי ה-10/4/03 כשאני בשבוע 38+2 התחלתי להרגיש מדי כמה שעות מעין טפטוף מהנרתיק- מעט נוזל שיוצא ממני ומשאיר רטיבות אבל מפסיק, כך היה כמה פעמים במשך היום. התלבטתי מה לעשות לגבי זה ובסוף לא עשיתי כלום כי שמעתי שכשמדובר בירידת מים גם אם זה מתחיל בטפטוף אז זה טפטוף שלא מפסיק ורק מתגבר. ביום שישי ה-11/4 עדיין היה לי מדי פעם את הטפטוף הזה ובנוסף היתה ממש ירידה משמעותית בתנועות עובר (כמעט ולא הרגשתי אותה במהלך היום) אז בצהריים כבר היינו די לחוצים והחלטנו לנסוע לבי"ח. הגענו לבילינסון בסביבות 15:00 בצהריים וישר קיבלו אותנו וחיברו אותי למוניטור. במוניטור ראו דופק תקין אבל עוברית רדומה למדי והעירו אותה בעזרת מכשיר קטן ששמים לי על הבטן ועושה מעין "בזזזז" שמעיר את העובר, ואכן זה העיר אותה והיא התחילה להתנועע במרץ. במוניטור גם ראו צירים לא סדירים אבל מזה לא התרגשתי כי משבוע 36 כבר הסתובבתי עם צירים לא סדירים. לאחר המוניטור נשלחתי לבדיקת רופא כדי לבדוק מה פשר הטפטוף הזה. בדקה אותי רופאה שממש התלבטה מה פשר הטפטוף. היא אמרה שזה לא נראה שמדובר במי שפיר אבל אלו גם לא הפרשות רגילות כי הפרשות רגילות לא כאלה מימיות, אז היא קראה לרופא בכיר שבדק אותי ודחף את היד שלו כ"כ עמוק שאני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, והוא אמר שהוא הגיע עם האצבע עד שק מי השפיר והשק סגור כך שלא מדובר במי שפיר, אבל הוא אמר שאין לי פקק רירי (ואפילו לא ראיתי שהוא יצא ממני) וכנראה ההפרשות הללו זה שרידים של הפקק הרירי. הוא גם אמר שיש לי פתיחה של 1.5 ומחיקה של 50%. עשו לי גם אולטרסאונד וראו שהכל בסדר ושכמות מי השפיר תקינה. הוחלט לשחרר אותי אבל ביקשו שאחזור למחרת לביקורת ומוניטור, והיות ואנחנו שומרי שבת הסכימו שנחזור במוצ"ש. במוצ"ש ה-12/4 חזרנו לביה"ח לביקורת לאחר שכל אחה"צ היו לי צירים כבר יותר קרובים- בערך כל 10-15 דקות. הלכנו עם התיק ועם כל הדברים ואמרתי לבעלי שיש לי הרגשה שכבר לא נחזור הביתה בידיים ריקות... כשהגענו לביה"ח גם כן ישר התקבלנו וחיברו אותי למוניטור שהראה דופק תקין ותנועות עובר תקינות, אבל הראה גם צירים סדירים יחסית ודי גדולים (וגם הרגשתי אותם כבר הרבה יותר כואבים). פתאום באמצע המוניטור הרגשתי ממש זרם יוצא ממני וזה כבר לא היה כמו הטפטוף שהרגשתי עד אז. אמרתי את זה למיילדת והיא קראה לרופא שבדק וקבע שאכן מדובר בירידת מים (כל המיטה ששכבתי עליה התמלאה מים) ושיש לי פתיחה של 2+ ומחיקה של 90%. נתנו לי פד לשים ואמרו לי להסתובב קצת ותיכף יקראו לי להיכנס לחדר לידה. התחלתי להסתובב אבל היו לי צירים ממש כואבים בערך כל 2-3 דקות ובכל ציר ממש התקפלתי מכאבים. בינתיים קראו לי ושמו לי את ההכנה לאינפוזיה ביד וגם לקחו לי דם כדי שאוכל אח"כ לקבל אפידורל. בשעה 22:30 נכנסתי לחדר לידה (חדר מס' 10) והמיילדת (המקסימה) שלנו ששמה אספירה הציגה את עצמה בפנינו ונתנה לי כותונת ורודה ללבוש, ושאלה אותי כמה שאלות, ולאחר מכן עשתה לי חוקן בעדינות כזאת שלא הרגשתי כלום. אח"כ נכנסתי לשירותים (והיה כ"כ משחרר) ולהתקלח (בקשיים מרובים בגלל הצירים הכואבים) וכשיצאתי חיברו אותי למוניטור ולעירוי נוזלים. בינתיים הגיע רופא ובדק אותי ואמר שיש פתיחה של 3.5 ושיש אישור לקבל אפידורל. עכשיו נותר רק לחכות שהעירוי נוזלים יסתיים ושהמרדימה תגיע. בערך כעבור שעה קיבלתי את האפידורל בידי מרדימה מנוסה ועדינה שהזריקה לי בצורה ממש לא כואבת. ואז לאט לאט התחלתי לאבד את התחושה ולא להרגיש את הצירים. מה שכן היה לי זה התקפי רעד חזקים כל מספר דקות ולא היה מה לעשות בנידון כי זו אחת מתופעות הלוואי של האפידורל וככה נמשכו התקפי הרעד האלה עד שהגיע שלב הלחיצות. אספירה הביאה לי שמיכה נוספת אבל זה לא ממש עזר. היא אמרה לי לנסות קצת לישון אבל לא ממש הצלחתי. בסביבות השעה 1 בלילה התחלתי להרגיש לחץ נוראי בנרתיק אז בעלי קרא לאספירה שבדיוק לא היתה בחדר והיא נכנסה ובדקה ואמרה שיש כבר פתיחה של 8 ושהלחץ שאני מרגישה זה הראש שיורד לאט לאט בתוך התעלה וגורם לי ללחץ, אבל שעוד לא הגיע הזמן להתחיל ללחוץ. כעבור חצי שעה בערך הלחץ היה כ"כ חזק שכבר לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, וכבר הרגשתי את הלחץ לא רק בנרתיק אלא גם בפי הטבעת. אספירה שוב בדקה ואמרה שיש כבר פתיחה מלאה ושאני יכולה להתחיל ללחוץ, והיא עוד צחקה איתי ששעתיים קודם שאלתי אותה עד מתי המשמרת שלה וכשהיא אמרה שעד 7 בבוקר אמרתי לה שאני מקווה שאני אספיק ללדת במשמרת שלה. הלחיצות הראשונות שלי היו לא ממש טובות (למרות שעשיתי קורס וזכרתי מה לימוד, פשוט היה לי קשה ליישם את זה) ואספירה הנחתה אותי איך ללחוץ נכון. כל הזמן הזה אנחנו שומעים מהחדר הסמוך מיילדת שמעודדת יולדת ללחוץ וללחוץ ובסוף שמענו שם בכי של תינוק ואמרתי שאני כבר כ"כ מחכה לשמוע את הבכי הזה מהחדר שלנו. באיזשהו שלב כבר איבדתי את הכוחות שלי ללחוץ אז אספירה לקחה את היד שלי ושמה לי אותה למטה ואמרה לי להרגיש את הראש של התינוקת שלי ושאני חייבת להמשיך ללחוץ. בין לחיצה ללחיצה היא גם עיסתה לי את האזור כדי להשתדל להימנע מחתך (ואני גם ציינתי בפניה שהקפדתי על עיסוי הפירנאום כך שאני מקווה שלא יהיה צורך לחתוך). באיזשהו שלב הרופא חזר לבדוק מה קורה איתי והיה המום שאני כבר בשלב הלחיצות ואמר שזה לא רגיל שיש התקדמות כזו מהירה בלידה ראשונה, ואספירה אמרה לו שאני עוד דאגתי שאני לא אספיק ללדת במשמרת שלה. בינתיים הגיעה אלינו לחדר המיילדת רגינה שסיימה ליילד בחדר הסמוך והיתה פנויה, אז רגינה החזיקה לי רגל אחת (שאדחוף את הרגל לכיוון הגוף שלי וזה יקל על הלחיצות), ובעלי החזיק לי את הרגל השניה, ואספירה עמדה מולי ושלושתם עודדו אותי ללחוץ ולא להתייאש. השלב של הלחיצות נמשך בערך 40-50 דקות (נראה לי, כי לא הייתי עם שעון ולא ממש ידעתי מה השעה וכמה זמן זה לקח, אבל פחות או יותר) וכשהראש כבר הציץ שאלו אותי אם אני רוצה להתרומם כדי לראות את הראש אבל אמרתי שלא כי ממש לא היו לי כוחות. פתאום אמרו לי להפסיק ללחוץ ולנשום נשימות כלב וזה היה כ"כ מקל ומשחרר, ואחרי כמה שניות אמרו לי ללחוץ עוד לחיצה ואז שוב להפסיק ולנשום נשימות כלב, ופתאום ראיתי אותן מחזיקות ביד תינוקת קטנה!!! השעה היתה 2:22 לפנות בוקר והתאריך היה כבר ה-13/4. שאלו את בעלי אם הוא רוצה לחתוך את חבל הטבור אבל הוא אמר שהוא מוותר אז אספירה חתכה ואז הקטנטונת התחילה לצרוח ואספירה הניחה אותה עליי לכמה רגעים, ואז היא לקחה אותה כדי לשקול אותה ולעטוף אותה וכל מה שצריך. שאלתי את אספירה אם היא חתכה אותי והייתי בהלם לשמוע שלא, אבל היא אמרה שהיא חושבת שיש איזה קרע טבעי קטן ותיכף נראה אם זה דורש תפרים או לא. שקלו אותה ואמרו שהיא נולדה במשקל 3254 ואז החזירו לי אותה עטופה והניחו אותה עליי, ואספירה צילמה כמה תמונות אותי ואת בעלי עם עמית הקטנה מונחת עליי. לאחר מכן נתנו אותה לבעלי שיישב איתה על הכורסה ובינתיים הייתי צריכה ללחוץ עוד 2 לחיצות קטנות ואז השיליה יצאה בשלמותה. ואז הרופא הגיע ובדק ואמר שאכן יש קרע טבעי קטן ושזה דורש לא יותר מ-3-4 תפרים, אז הוא תפר אותי ולמזלי התפרים היו בחלק העליון ממש מעל המקום שעושים פיפי כך שבימים הראשונים הרגשתי את התפרים רק כשעשיתי פיפי וממש לא הפריע לי בישיבה או בהליכה או בכל דבר אחר. לאחר מכן העבירו אותי לחדר התאוששות ושם נתנו לנו להיות עם עמית וגם נתתי לה לינוק והיא מצצה בקולות כאלה מתוקים ואני ובעלי פשוט היינו מוקסמים ולא האמנו שאנחנו כבר אחרי ושהאוצר הקטן אכן בידיים שלנו. לסיכום, היתה לידה מדהימה, מהירה וקלה, ויחד עם זה ששלב הלחיצות היה קצת קשה אני מאחלת לכל אחת כזאת לידה, ומה שחשוב זה שיצאה ממני עמית המדהימה שלנו והפכנו להיות הורים!!!
סיפור הלידה של עמית ביום חמישי ה-10/4/03 כשאני בשבוע 38+2 התחלתי להרגיש מדי כמה שעות מעין טפטוף מהנרתיק- מעט נוזל שיוצא ממני ומשאיר רטיבות אבל מפסיק, כך היה כמה פעמים במשך היום. התלבטתי מה לעשות לגבי זה ובסוף לא עשיתי כלום כי שמעתי שכשמדובר בירידת מים גם אם זה מתחיל בטפטוף אז זה טפטוף שלא מפסיק ורק מתגבר. ביום שישי ה-11/4 עדיין היה לי מדי פעם את הטפטוף הזה ובנוסף היתה ממש ירידה משמעותית בתנועות עובר (כמעט ולא הרגשתי אותה במהלך היום) אז בצהריים כבר היינו די לחוצים והחלטנו לנסוע לבי"ח. הגענו לבילינסון בסביבות 15:00 בצהריים וישר קיבלו אותנו וחיברו אותי למוניטור. במוניטור ראו דופק תקין אבל עוברית רדומה למדי והעירו אותה בעזרת מכשיר קטן ששמים לי על הבטן ועושה מעין "בזזזז" שמעיר את העובר, ואכן זה העיר אותה והיא התחילה להתנועע במרץ. במוניטור גם ראו צירים לא סדירים אבל מזה לא התרגשתי כי משבוע 36 כבר הסתובבתי עם צירים לא סדירים. לאחר המוניטור נשלחתי לבדיקת רופא כדי לבדוק מה פשר הטפטוף הזה. בדקה אותי רופאה שממש התלבטה מה פשר הטפטוף. היא אמרה שזה לא נראה שמדובר במי שפיר אבל אלו גם לא הפרשות רגילות כי הפרשות רגילות לא כאלה מימיות, אז היא קראה לרופא בכיר שבדק אותי ודחף את היד שלו כ"כ עמוק שאני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, והוא אמר שהוא הגיע עם האצבע עד שק מי השפיר והשק סגור כך שלא מדובר במי שפיר, אבל הוא אמר שאין לי פקק רירי (ואפילו לא ראיתי שהוא יצא ממני) וכנראה ההפרשות הללו זה שרידים של הפקק הרירי. הוא גם אמר שיש לי פתיחה של 1.5 ומחיקה של 50%. עשו לי גם אולטרסאונד וראו שהכל בסדר ושכמות מי השפיר תקינה. הוחלט לשחרר אותי אבל ביקשו שאחזור למחרת לביקורת ומוניטור, והיות ואנחנו שומרי שבת הסכימו שנחזור במוצ"ש. במוצ"ש ה-12/4 חזרנו לביה"ח לביקורת לאחר שכל אחה"צ היו לי צירים כבר יותר קרובים- בערך כל 10-15 דקות. הלכנו עם התיק ועם כל הדברים ואמרתי לבעלי שיש לי הרגשה שכבר לא נחזור הביתה בידיים ריקות... כשהגענו לביה"ח גם כן ישר התקבלנו וחיברו אותי למוניטור שהראה דופק תקין ותנועות עובר תקינות, אבל הראה גם צירים סדירים יחסית ודי גדולים (וגם הרגשתי אותם כבר הרבה יותר כואבים). פתאום באמצע המוניטור הרגשתי ממש זרם יוצא ממני וזה כבר לא היה כמו הטפטוף שהרגשתי עד אז. אמרתי את זה למיילדת והיא קראה לרופא שבדק וקבע שאכן מדובר בירידת מים (כל המיטה ששכבתי עליה התמלאה מים) ושיש לי פתיחה של 2+ ומחיקה של 90%. נתנו לי פד לשים ואמרו לי להסתובב קצת ותיכף יקראו לי להיכנס לחדר לידה. התחלתי להסתובב אבל היו לי צירים ממש כואבים בערך כל 2-3 דקות ובכל ציר ממש התקפלתי מכאבים. בינתיים קראו לי ושמו לי את ההכנה לאינפוזיה ביד וגם לקחו לי דם כדי שאוכל אח"כ לקבל אפידורל. בשעה 22:30 נכנסתי לחדר לידה (חדר מס' 10) והמיילדת (המקסימה) שלנו ששמה אספירה הציגה את עצמה בפנינו ונתנה לי כותונת ורודה ללבוש, ושאלה אותי כמה שאלות, ולאחר מכן עשתה לי חוקן בעדינות כזאת שלא הרגשתי כלום. אח"כ נכנסתי לשירותים (והיה כ"כ משחרר) ולהתקלח (בקשיים מרובים בגלל הצירים הכואבים) וכשיצאתי חיברו אותי למוניטור ולעירוי נוזלים. בינתיים הגיע רופא ובדק אותי ואמר שיש פתיחה של 3.5 ושיש אישור לקבל אפידורל. עכשיו נותר רק לחכות שהעירוי נוזלים יסתיים ושהמרדימה תגיע. בערך כעבור שעה קיבלתי את האפידורל בידי מרדימה מנוסה ועדינה שהזריקה לי בצורה ממש לא כואבת. ואז לאט לאט התחלתי לאבד את התחושה ולא להרגיש את הצירים. מה שכן היה לי זה התקפי רעד חזקים כל מספר דקות ולא היה מה לעשות בנידון כי זו אחת מתופעות הלוואי של האפידורל וככה נמשכו התקפי הרעד האלה עד שהגיע שלב הלחיצות. אספירה הביאה לי שמיכה נוספת אבל זה לא ממש עזר. היא אמרה לי לנסות קצת לישון אבל לא ממש הצלחתי. בסביבות השעה 1 בלילה התחלתי להרגיש לחץ נוראי בנרתיק אז בעלי קרא לאספירה שבדיוק לא היתה בחדר והיא נכנסה ובדקה ואמרה שיש כבר פתיחה של 8 ושהלחץ שאני מרגישה זה הראש שיורד לאט לאט בתוך התעלה וגורם לי ללחץ, אבל שעוד לא הגיע הזמן להתחיל ללחוץ. כעבור חצי שעה בערך הלחץ היה כ"כ חזק שכבר לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, וכבר הרגשתי את הלחץ לא רק בנרתיק אלא גם בפי הטבעת. אספירה שוב בדקה ואמרה שיש כבר פתיחה מלאה ושאני יכולה להתחיל ללחוץ, והיא עוד צחקה איתי ששעתיים קודם שאלתי אותה עד מתי המשמרת שלה וכשהיא אמרה שעד 7 בבוקר אמרתי לה שאני מקווה שאני אספיק ללדת במשמרת שלה. הלחיצות הראשונות שלי היו לא ממש טובות (למרות שעשיתי קורס וזכרתי מה לימוד, פשוט היה לי קשה ליישם את זה) ואספירה הנחתה אותי איך ללחוץ נכון. כל הזמן הזה אנחנו שומעים מהחדר הסמוך מיילדת שמעודדת יולדת ללחוץ וללחוץ ובסוף שמענו שם בכי של תינוק ואמרתי שאני כבר כ"כ מחכה לשמוע את הבכי הזה מהחדר שלנו. באיזשהו שלב כבר איבדתי את הכוחות שלי ללחוץ אז אספירה לקחה את היד שלי ושמה לי אותה למטה ואמרה לי להרגיש את הראש של התינוקת שלי ושאני חייבת להמשיך ללחוץ. בין לחיצה ללחיצה היא גם עיסתה לי את האזור כדי להשתדל להימנע מחתך (ואני גם ציינתי בפניה שהקפדתי על עיסוי הפירנאום כך שאני מקווה שלא יהיה צורך לחתוך). באיזשהו שלב הרופא חזר לבדוק מה קורה איתי והיה המום שאני כבר בשלב הלחיצות ואמר שזה לא רגיל שיש התקדמות כזו מהירה בלידה ראשונה, ואספירה אמרה לו שאני עוד דאגתי שאני לא אספיק ללדת במשמרת שלה. בינתיים הגיעה אלינו לחדר המיילדת רגינה שסיימה ליילד בחדר הסמוך והיתה פנויה, אז רגינה החזיקה לי רגל אחת (שאדחוף את הרגל לכיוון הגוף שלי וזה יקל על הלחיצות), ובעלי החזיק לי את הרגל השניה, ואספירה עמדה מולי ושלושתם עודדו אותי ללחוץ ולא להתייאש. השלב של הלחיצות נמשך בערך 40-50 דקות (נראה לי, כי לא הייתי עם שעון ולא ממש ידעתי מה השעה וכמה זמן זה לקח, אבל פחות או יותר) וכשהראש כבר הציץ שאלו אותי אם אני רוצה להתרומם כדי לראות את הראש אבל אמרתי שלא כי ממש לא היו לי כוחות. פתאום אמרו לי להפסיק ללחוץ ולנשום נשימות כלב וזה היה כ"כ מקל ומשחרר, ואחרי כמה שניות אמרו לי ללחוץ עוד לחיצה ואז שוב להפסיק ולנשום נשימות כלב, ופתאום ראיתי אותן מחזיקות ביד תינוקת קטנה!!! השעה היתה 2:22 לפנות בוקר והתאריך היה כבר ה-13/4. שאלו את בעלי אם הוא רוצה לחתוך את חבל הטבור אבל הוא אמר שהוא מוותר אז אספירה חתכה ואז הקטנטונת התחילה לצרוח ואספירה הניחה אותה עליי לכמה רגעים, ואז היא לקחה אותה כדי לשקול אותה ולעטוף אותה וכל מה שצריך. שאלתי את אספירה אם היא חתכה אותי והייתי בהלם לשמוע שלא, אבל היא אמרה שהיא חושבת שיש איזה קרע טבעי קטן ותיכף נראה אם זה דורש תפרים או לא. שקלו אותה ואמרו שהיא נולדה במשקל 3254 ואז החזירו לי אותה עטופה והניחו אותה עליי, ואספירה צילמה כמה תמונות אותי ואת בעלי עם עמית הקטנה מונחת עליי. לאחר מכן נתנו אותה לבעלי שיישב איתה על הכורסה ובינתיים הייתי צריכה ללחוץ עוד 2 לחיצות קטנות ואז השיליה יצאה בשלמותה. ואז הרופא הגיע ובדק ואמר שאכן יש קרע טבעי קטן ושזה דורש לא יותר מ-3-4 תפרים, אז הוא תפר אותי ולמזלי התפרים היו בחלק העליון ממש מעל המקום שעושים פיפי כך שבימים הראשונים הרגשתי את התפרים רק כשעשיתי פיפי וממש לא הפריע לי בישיבה או בהליכה או בכל דבר אחר. לאחר מכן העבירו אותי לחדר התאוששות ושם נתנו לנו להיות עם עמית וגם נתתי לה לינוק והיא מצצה בקולות כאלה מתוקים ואני ובעלי פשוט היינו מוקסמים ולא האמנו שאנחנו כבר אחרי ושהאוצר הקטן אכן בידיים שלנו. לסיכום, היתה לידה מדהימה, מהירה וקלה, ויחד עם זה ששלב הלחיצות היה קצת קשה אני מאחלת לכל אחת כזאת לידה, ומה שחשוב זה שיצאה ממני עמית המדהימה שלנו והפכנו להיות הורים!!!
א פ ר ו ח י ת
New member
תודה רבה ומזל טוב
סיפור נהדר!
סיפור נהדר!
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.