סיפור חדש..ניסיתי לעבוד על
כל מה שכתבו לי בנושא משפטים קצרים ויותר מובנים וכד' מקווה שהצלחתי במקצת. "סיפור עם" המג הצעיר טיפס במעלה הר השאול. הוא יכל לחוש ברוח הנושבת בעורפו , מצמררת , מטלטלת את גלימתו לכל עבר. הוא החל את מסעו לפני ארבעה עשר זריחות ,וכעת כל שנשאר עימו היו ספר לחשים אפור אשר הוחבא בכיסו הפנימי , ומטהו הנאמן. המטה , שני ראשי דרקונים מגולפים ,המשולבים סביב מוט ברזל בעל חוד מוארך מצופה זהב, עזר לו בגרירת עצמותיו החלושות אל הפסגה המיוחלת. הוא סיים את מנות האוכל שהביא עימו , ורק לחשי חישול החזיקוהו עד כה על רגליו. בעיניו התכולות הוא ראה את הפסגה , אך בליבו הרגיש את מרחקה. נותר לו כוח וריכוז ללחש אחד אחרון ,אותו שמר לסוף מסעו , הלא נודע. לכל אשר פנה פגש ביצורים מאיימים , אך מעטים תקפו אותו. הם כיבדו את מסעו , את אומץ ליבו. עברו עידנים מאז נחל בו-אנוש הצלחה בטיפוס הר השאול. מאז ימיו של ריבסט ווטהבר האציל , שטיפס על הר השאול בעודו נלחם בדרקוני האש של ת'סמיר. כאשר הגיע ריבסט ווטהבר אל הפיסגה , זעק לאלוהיו שנענה לקריאתו וחנן אותו בכוחה של רוח הזמן. בעזרת כוחות אלו הביס ריבסט ווטהבר את הדרקונים והפך לאגדה בקרב בני עמו ,המגים. אומרים שעד היום אפשר לשמוע את רוחותיו של ריבסט ווטהבר מיללות בפסגת הר השאול ועוטפות אותו בקסמיהן. אך במשך הזמן שמועות אלו נקברו בסיפורי שעשוע של ליצני חצר או ליד האח של טרובדור זקן. איש לא יכל להוכיח אותן. המג הצעיר היה נחוש בליבו באמינותה של אגדת ריבסט ווטהבר ומאז ילדותו תמיד רצה להוכיח לבני עמו שאין רבב בגיבורם. אך בחלוף הזמן רק כוח רצונו האדיר החזיק אותו איתן במסעו המפרך ,בחדרי ליבו הוא ידע שידרש יותר מכך כדי להגיע אל הפסגה. בתחילת מסעו , נאלץ המג הצעיר להתמודד עם יצורים רבים ואכזריים אשר לא כיבדו את הפולש , עד אשר בחנו את אומץ ליבו והניחו לו לעבור. גובליני סלעים קסומים , טרולי הרים מגודלים בעלי עין אחת , חרגולי מערות תמירים חמושים בכוכבי שחר , ועוד רבים ומפחידים משו מדרכו. הם ידעו שתלאות ההר יעשו בשבילם את העבודה המלוכלכת. הר השאול ניצב מאז עידנים , ראשו מגרד את רקיעי האלים , אדמת טרשים וחולות טובעניים הוצבו בכל מסלול אפשרי וענני אפלה תמיד ריחפו מעל ההר והקשו את הראיה. מסע בלתי אפשרי. אך הסקרנות היא שהרגיעה את יצרם החייתי , האם הוא יצליח? שאלו המפלצות בליבם. משהו נראה להם שונה בנער המטפס , עקשנות פנימית , כוח רצון אדיר , יכולת כישוף מרשימה ומעל לכול תמימותו חסרת החטאים. ביומו התשיעי למסע , ארבה למג הצעיר טרפסיקורה פראית, גוף של אריה מכונף בעל זרועות ופנים של אישה , מעבר לעיקול מתמשך , היא לא התחשבה בסיבותיו האצילות , וסקרנות לא היתה הצד החזק שלה. הקרב ביניהם היה ארוך ומתיש, והמג הצעיר נאלץ להשתמש במחצית מלחשיו כדי להדוף את מתקפותיה. היא תקפה אותו בחנית ארוכה והשתמשה בכנפיה כדי להתחמק מכורי האש ששלח לעברה. עד אשר פרץ רוח הדף את המפלצת לאחור ונתן לקוסם הזדמנות לתקוף עם כישוף הכידון השחור שיצר, אשר חדר לריאותיה ופער חור בבטנה, ואילץ את נשמתה להיפרד מגופה בצרחה מבעיתה. אחרי הקרב נשתרר שקט בהר. נדמה שאבל ירד באותו לילה כערפל על שוכניו. המג הצעיר חש במשהו נשבר בתוכו , הקרב הותיר בו צלקות רבות , אך רובן היו פנימיות. הוא הרג. הוא נטל חיים. הוא מעולם לא נלחם ביריב אמיתי בעבר ומעולם לא הצטרך להגן על חייו בקרב בני עמו. כל אימוניו היו כנגד בובות שעורה. מותש מהקרב המג נרדם במרחק כמה צעדים מן העיקול. למחרת הוא לא לקח סיכונים והפעיל לחש מגן מסביב לגופו. " העולם האמיתי שונה ממה שהכרתי עד עתה, מה ישאר מנשמתי בסוף מסע הקרבה ארור זה?" שאל בליבו כל לילה בטרם נרדם. עתה כבר לא היה כל כך אכפת למג הצעיר להלחם , או למות. כישוף המגן הוסר ולבטיו נעלמו כלא היו . המסע חישל את נשמתו ורוקן את ליבו. המסע הפך לחלק ממנו , ואם יכשל אזי ימות ללא צער כאשר חירותו בידו. ביומו העשרים למסע כאשר נרדם בצל סלע קמור , פקד אותו חלום ילדות שחלם בהיותו שוליה. בחלומו צי של דרקוני אש ממלאים את השמיים במעופם המשותף , יוצרים חץ להבה בצורתם , כנפיהם האדירות נושקות לרוח בנסיקתם. מובלים על ידי דרקון תכול קשקשים אדיר בעל זנב שחור אשר בלט בקידמתם. על הדרקון רכב יצור לבוש שיריון ארוד , גלימתו השחורה התנפנפה ברוח המעוף ובידו מטה ראשי דרקונים משולב. פניו היו מוסתרות. כאשר היה קטן דמיין המג את עצמו כרוכב הארוד , והאמין בליבו שריבסט ווטהבר האגדי קורא לו לחפש אחריו. ביקיצתו , רוחו מרוממת על ידי החלום-חיזיון שחווה , תקע את מטהו באדמת ההר והמשיך בטיפוסו העיקש. ביום השלושים ושלושה למסעו הוא הגיע לפסגה. תשוש וללא חמצן בריאותיו , הנוף שנגלה לעיניו היה מפעים. עמקים ירוקי מלאי נצנוצים כחולים אדירים נפרשו למרגלות ההר,נעצרים מידי כמה מיילים בנהר כסוף שמימיו שלווים. יערות סבוכי עצים שנדמה שקרני האור נכשלו מלחדור מבעד מעטה צמרותיהם. ארצות רחוקות וקסומות הפיקו את זוהרן המיוחד לאור הירח. המג לא דמיין שיראה בחייו יופי שכזה. המג הצעיר ירד על ברכיו והניח את מטהו לפניו. הוא חש במותו המתקרב. המג הוציא מכיסו את ספר הלחשים האפור ופתח בעמוד האחרון. "כישוף פסגת הר השאול"- -לחש עתיק יומין זה הינו אחד הקסמים החזקים ביותר שנודעו לאדם. -הומצא ע"י ריבסט ווטהבר כאשר הפך לרוח הזמן והביס את דרקוני האש. -אין להשמתמש בלחש זה פרט על פסגת הר השאול. הערה אחרונה נכתבה בסוף הדף בכתב מכשפים עתיק וקטן,המג צמצם את עיניו ופירש את ההערה, "על המשתמש להיות נקי כפיים מכל הרג או פגיעה ביצור חי,כדי לקבל את ברכת הר השאול נאסר עליו לפגוע ביושביו". המג הצעיר שפשף את עינייו כלא מאמין,דמעות זלגו במורד לחייו.הטרפסיקורה היתה מבחן שבו הוא נכשל וכעת לא יוכל להגשים את חלומו. המג התרומם והביט אל הנוף שמולו,שרק התחזק ביופיו לאור הזריחה והטיל את עצמו לעבר הצוקים שמתחתיו. נפילתו היתה ארוכה אך קטלנית. לפני שמת חש את רוחו של ריבסט ווטהבר נושפת בעורפו. אומרים שעד היום אפשר לשמוע את זעקתו של המג מרחפת באבדון פסגת ההר... כמו תמיד אני אשמח לתגובות מצידכם
כל מה שכתבו לי בנושא משפטים קצרים ויותר מובנים וכד' מקווה שהצלחתי במקצת. "סיפור עם" המג הצעיר טיפס במעלה הר השאול. הוא יכל לחוש ברוח הנושבת בעורפו , מצמררת , מטלטלת את גלימתו לכל עבר. הוא החל את מסעו לפני ארבעה עשר זריחות ,וכעת כל שנשאר עימו היו ספר לחשים אפור אשר הוחבא בכיסו הפנימי , ומטהו הנאמן. המטה , שני ראשי דרקונים מגולפים ,המשולבים סביב מוט ברזל בעל חוד מוארך מצופה זהב, עזר לו בגרירת עצמותיו החלושות אל הפסגה המיוחלת. הוא סיים את מנות האוכל שהביא עימו , ורק לחשי חישול החזיקוהו עד כה על רגליו. בעיניו התכולות הוא ראה את הפסגה , אך בליבו הרגיש את מרחקה. נותר לו כוח וריכוז ללחש אחד אחרון ,אותו שמר לסוף מסעו , הלא נודע. לכל אשר פנה פגש ביצורים מאיימים , אך מעטים תקפו אותו. הם כיבדו את מסעו , את אומץ ליבו. עברו עידנים מאז נחל בו-אנוש הצלחה בטיפוס הר השאול. מאז ימיו של ריבסט ווטהבר האציל , שטיפס על הר השאול בעודו נלחם בדרקוני האש של ת'סמיר. כאשר הגיע ריבסט ווטהבר אל הפיסגה , זעק לאלוהיו שנענה לקריאתו וחנן אותו בכוחה של רוח הזמן. בעזרת כוחות אלו הביס ריבסט ווטהבר את הדרקונים והפך לאגדה בקרב בני עמו ,המגים. אומרים שעד היום אפשר לשמוע את רוחותיו של ריבסט ווטהבר מיללות בפסגת הר השאול ועוטפות אותו בקסמיהן. אך במשך הזמן שמועות אלו נקברו בסיפורי שעשוע של ליצני חצר או ליד האח של טרובדור זקן. איש לא יכל להוכיח אותן. המג הצעיר היה נחוש בליבו באמינותה של אגדת ריבסט ווטהבר ומאז ילדותו תמיד רצה להוכיח לבני עמו שאין רבב בגיבורם. אך בחלוף הזמן רק כוח רצונו האדיר החזיק אותו איתן במסעו המפרך ,בחדרי ליבו הוא ידע שידרש יותר מכך כדי להגיע אל הפסגה. בתחילת מסעו , נאלץ המג הצעיר להתמודד עם יצורים רבים ואכזריים אשר לא כיבדו את הפולש , עד אשר בחנו את אומץ ליבו והניחו לו לעבור. גובליני סלעים קסומים , טרולי הרים מגודלים בעלי עין אחת , חרגולי מערות תמירים חמושים בכוכבי שחר , ועוד רבים ומפחידים משו מדרכו. הם ידעו שתלאות ההר יעשו בשבילם את העבודה המלוכלכת. הר השאול ניצב מאז עידנים , ראשו מגרד את רקיעי האלים , אדמת טרשים וחולות טובעניים הוצבו בכל מסלול אפשרי וענני אפלה תמיד ריחפו מעל ההר והקשו את הראיה. מסע בלתי אפשרי. אך הסקרנות היא שהרגיעה את יצרם החייתי , האם הוא יצליח? שאלו המפלצות בליבם. משהו נראה להם שונה בנער המטפס , עקשנות פנימית , כוח רצון אדיר , יכולת כישוף מרשימה ומעל לכול תמימותו חסרת החטאים. ביומו התשיעי למסע , ארבה למג הצעיר טרפסיקורה פראית, גוף של אריה מכונף בעל זרועות ופנים של אישה , מעבר לעיקול מתמשך , היא לא התחשבה בסיבותיו האצילות , וסקרנות לא היתה הצד החזק שלה. הקרב ביניהם היה ארוך ומתיש, והמג הצעיר נאלץ להשתמש במחצית מלחשיו כדי להדוף את מתקפותיה. היא תקפה אותו בחנית ארוכה והשתמשה בכנפיה כדי להתחמק מכורי האש ששלח לעברה. עד אשר פרץ רוח הדף את המפלצת לאחור ונתן לקוסם הזדמנות לתקוף עם כישוף הכידון השחור שיצר, אשר חדר לריאותיה ופער חור בבטנה, ואילץ את נשמתה להיפרד מגופה בצרחה מבעיתה. אחרי הקרב נשתרר שקט בהר. נדמה שאבל ירד באותו לילה כערפל על שוכניו. המג הצעיר חש במשהו נשבר בתוכו , הקרב הותיר בו צלקות רבות , אך רובן היו פנימיות. הוא הרג. הוא נטל חיים. הוא מעולם לא נלחם ביריב אמיתי בעבר ומעולם לא הצטרך להגן על חייו בקרב בני עמו. כל אימוניו היו כנגד בובות שעורה. מותש מהקרב המג נרדם במרחק כמה צעדים מן העיקול. למחרת הוא לא לקח סיכונים והפעיל לחש מגן מסביב לגופו. " העולם האמיתי שונה ממה שהכרתי עד עתה, מה ישאר מנשמתי בסוף מסע הקרבה ארור זה?" שאל בליבו כל לילה בטרם נרדם. עתה כבר לא היה כל כך אכפת למג הצעיר להלחם , או למות. כישוף המגן הוסר ולבטיו נעלמו כלא היו . המסע חישל את נשמתו ורוקן את ליבו. המסע הפך לחלק ממנו , ואם יכשל אזי ימות ללא צער כאשר חירותו בידו. ביומו העשרים למסע כאשר נרדם בצל סלע קמור , פקד אותו חלום ילדות שחלם בהיותו שוליה. בחלומו צי של דרקוני אש ממלאים את השמיים במעופם המשותף , יוצרים חץ להבה בצורתם , כנפיהם האדירות נושקות לרוח בנסיקתם. מובלים על ידי דרקון תכול קשקשים אדיר בעל זנב שחור אשר בלט בקידמתם. על הדרקון רכב יצור לבוש שיריון ארוד , גלימתו השחורה התנפנפה ברוח המעוף ובידו מטה ראשי דרקונים משולב. פניו היו מוסתרות. כאשר היה קטן דמיין המג את עצמו כרוכב הארוד , והאמין בליבו שריבסט ווטהבר האגדי קורא לו לחפש אחריו. ביקיצתו , רוחו מרוממת על ידי החלום-חיזיון שחווה , תקע את מטהו באדמת ההר והמשיך בטיפוסו העיקש. ביום השלושים ושלושה למסעו הוא הגיע לפסגה. תשוש וללא חמצן בריאותיו , הנוף שנגלה לעיניו היה מפעים. עמקים ירוקי מלאי נצנוצים כחולים אדירים נפרשו למרגלות ההר,נעצרים מידי כמה מיילים בנהר כסוף שמימיו שלווים. יערות סבוכי עצים שנדמה שקרני האור נכשלו מלחדור מבעד מעטה צמרותיהם. ארצות רחוקות וקסומות הפיקו את זוהרן המיוחד לאור הירח. המג לא דמיין שיראה בחייו יופי שכזה. המג הצעיר ירד על ברכיו והניח את מטהו לפניו. הוא חש במותו המתקרב. המג הוציא מכיסו את ספר הלחשים האפור ופתח בעמוד האחרון. "כישוף פסגת הר השאול"- -לחש עתיק יומין זה הינו אחד הקסמים החזקים ביותר שנודעו לאדם. -הומצא ע"י ריבסט ווטהבר כאשר הפך לרוח הזמן והביס את דרקוני האש. -אין להשמתמש בלחש זה פרט על פסגת הר השאול. הערה אחרונה נכתבה בסוף הדף בכתב מכשפים עתיק וקטן,המג צמצם את עיניו ופירש את ההערה, "על המשתמש להיות נקי כפיים מכל הרג או פגיעה ביצור חי,כדי לקבל את ברכת הר השאול נאסר עליו לפגוע ביושביו". המג הצעיר שפשף את עינייו כלא מאמין,דמעות זלגו במורד לחייו.הטרפסיקורה היתה מבחן שבו הוא נכשל וכעת לא יוכל להגשים את חלומו. המג התרומם והביט אל הנוף שמולו,שרק התחזק ביופיו לאור הזריחה והטיל את עצמו לעבר הצוקים שמתחתיו. נפילתו היתה ארוכה אך קטלנית. לפני שמת חש את רוחו של ריבסט ווטהבר נושפת בעורפו. אומרים שעד היום אפשר לשמוע את זעקתו של המג מרחפת באבדון פסגת ההר... כמו תמיד אני אשמח לתגובות מצידכם
