סיפור חיים שאין עליו מחילה.
שלום שמי מוטי (שם בדוי) אני בן 27.5, אח בכור לשניים (אח 25 אחות 23) הוריי התגרשו שהייתי בן 8 בערך על רקע בגידות שניהל אבי מחוץ לנישואים. גם כלפיינו הילדים יחסו היה דיי מנוכר/אטום רגשית ואף מאיים ולעיתים חריגות אלים (במקרה אחד שהופנה כלפיי אל מול עינייה הסולחות של אימי) גם לאחר הגירושים של ההורים לצערי הרב חלק משגרת החיים שלי המשיכה להיות רצופה בכאב ובתסכול ולבסוף באלימות בתוך הבית. אימי ללא בן זוג קבוע, לרוב היתה עובדת עד שעות אחה"צ-ערב. ואילו הקשר עם אבי הלך והתמעט עם השנים בעיקר לאחר נישואיו השניים לאישה שהתנכלה כלפיינו הילדים. דבר שהחל ליצור המון תסכולים, מפגשים בהחבא רק בזמן שאשתו בעבודה. על חווית בית הספר כמעט שלא הייתה עליי השפעה אולי להפך.... לאורך רוב שנותיי בבית הספר הצלחתי להיות תלמיד למופת כמעט ללא דופי, בעיקר בזכות היותם של שני סבי ז"ל אנשים עובדים חרוצים חמים ומפצים. הרגשתי מוטיבציה גדולה להוכיח את עצמי אז. וכן שהצלחה זאת עוזרת לי גם במעמד החברתי שלי. וחברים אכן היו אז, אם כי הרבה מהחברויות הגיעו למעין רוויה והרגשת מיצוי ואף נסיגה לאחר תקופה (מסיבות שאפשר יהיה להבין בהמשך) יחד עם זאת לא הצלחתי ולא היה מי שממש דחף אותי להתמיד עצמי כמעט לאף חוג, תנועת נוער או תחביב מחוץ ללימודים (מחוסר נגישות, בעיות כספיות, וחוסר מוטיבציה) ובמקום זאת הלך ונבנה שלי לקחת על עצמי את תפקיד האח הבכור שצריך לדאוג לאחי ולאחותי ולאמי העובדת קשה, אך כוונות טובות נהפכו מהר מאוד לחיים תחת טרור מאיים ובתדירות של אחת לכמה ימים שבועות הייתי מתפרץ בצעקות או שבירת חפצים. וכמובן בעוד מפח נפש גדול. לצערי מלבד שיחות עם ההורים לא נעשה הרבה מעבר ולא הייתה התערבות של גורמים יותר מקצועיים. ותהליך זה נמשך לאורך רוב שנות ההתבגרות שלי כנער. ששיאה אולי התלוננות אחת שהגיש אחי במשטרה לאחר עוד התפרצות שלי.. זמן לא רב אחר כך, אחרי שסיימתי את לימודיי, ואחי בכיתה י' התפרצה אצלו סכיזופרניה קשה שהצריכה אשפוז של כמעט שנה בבית חולים פסיכאיטרי. ממנה עד היום הוא עדיין סובל במישרין ובעקיפין..ובעודי עוזב את הבית לראשונה לתוך השירות הצבאי. לאחר מיונים מפרכים קורס טיס ממנו הודחתי ואחריו טירונות מטעם הקומנדו הימי (1999-1998). אך רצה הגורל ושנה אחר כך התגלתה אצלי מחלה כרונית שהביאה לשחרור מוקדם שלי מהצבא עם פרופיל 21. ההמשך היה מלווה בהדרדרות בריאותית ופטירתם של שני סביי, בניסיונות מציאת עבודה שעלו בתוהו, ולבסוף התחלת לימודים אקדימאים שהופסקו מיוזמתי כבר בסמסטר הראשון, יחד עם התגברות הקשר הטרי עם מי שעתיד אהיה בעוד שנים אחדות, להתחתן עמה ולאמלל את חייה. היום 7 שנים אחרי אותה הכרות, שהכניסה משפחה נוספת לתוך מעגל הטראומה, ובערך 20 שנים אחרי הגירושים של הוריי שלי, נמצא אני על סף פרשת גירושים נוספת והפעם של נישואיי שלי.יחד עם שני ילדים (בן ובת) שנמצאים בחזקת אמם. לא הרבה במילים במה הביא לקריסת הנישואים. כן אתם אולי מנחשים אבל חזרתי על המון מאותם התסמינים שעברתי בילדות. הפעם מול אשתי וילדנו הרך. לא לקח הרבה זמן ומצאתי עצמי מורחק מן הבית החדש. נע ונד בין בית משפחתי ולבית משפחתי החדשה. (רחוקים זה מזה בערך 100 ק"מ) סוחב אחרי מאז כמעט 3 שנות של חיים בנפרד מהאישה ומהילדים (למעט ביקורים לא תמיד סדירים של הילדים)... שנתיים האחרונות בטיפול פסיכולוגי/נפשי צמוד אחת לשבוע, ומשפט פלילי שעוד לא תם באשמת האיומים והאלימות משנת הנישואים הראשונה (גם כלפי הבן), החלו גם היחסים הזוגיים/אישיים להתמוסס ככל שחלף הזמן. לאחרונה החליטה אשתי לשים קץ לברית הנישואים שלנו וכעת ממתינים ליום מתן הגט ההולך וקרב (מקווה שלטובה) לצערי עדיין אינני יכול להתשחרר לגמרי מכל אותן תחושות נטישה, נחיתות, בושה, השפלה, בוגדנות, האשמה עצמית שנהפכת לעיתים גם לצדקנות ולעיתים לשנאה (בעיקר עצמית), כאב ונקם... ובמקביל להן גם כמובן רגשות האהבה הנתינה וההערכה העצומה שיש לי לאישה ולשני הילדים שאני עדיין דואג לשלומם ורוצה בטובתם.אותם הילדים שאני גם כה חושש שבעקבות פרידת הורייהם גורלם הרגשי יהיה דומה גורלי. תחושות אלו שבות ומציפות אותי בכמעט כל אספקט בחיים שלי ובעוצמות הולכות וגוברות לאחרונה מאז שהליך הגירושין החל בפועל ובעיקר מאז שלשום, לאחר ביקור שגרתי של הילדים במהלכו הגיעה אליי גם הידיעה שלפרודתי שבאיזשהו מקום קיוויתי בליבי לשוב יום אחד לחיקה, יש מזה זמן לא מועט כבר בן זוג חדש. שעל יחסיה עימו גם שמרה ממני בסוד. לא בטוח מה הביא אותי לספר את זה דווקא כאן... אני בטוח שרובכם כמו מרבית האנשים לא ירצו לסלוח או לגלות אמפטיה ובצדק ועדיין מבטיח לקרוא בעיון כל תגובה של מי שירצה לכתוב את דעתו. אנסה לסיים בנימה חיובית שבמעט תקווה שעוד ישנה, אולי בכל זאת אצליח איכשהו לשבור גם בעזרתכם את מעגל הילדים הגרושים/מתגרשים/סובלים/מתאכזרים... הן שלי והן של אחרים הנמצאים בסיכון.
שלום שמי מוטי (שם בדוי) אני בן 27.5, אח בכור לשניים (אח 25 אחות 23) הוריי התגרשו שהייתי בן 8 בערך על רקע בגידות שניהל אבי מחוץ לנישואים. גם כלפיינו הילדים יחסו היה דיי מנוכר/אטום רגשית ואף מאיים ולעיתים חריגות אלים (במקרה אחד שהופנה כלפיי אל מול עינייה הסולחות של אימי) גם לאחר הגירושים של ההורים לצערי הרב חלק משגרת החיים שלי המשיכה להיות רצופה בכאב ובתסכול ולבסוף באלימות בתוך הבית. אימי ללא בן זוג קבוע, לרוב היתה עובדת עד שעות אחה"צ-ערב. ואילו הקשר עם אבי הלך והתמעט עם השנים בעיקר לאחר נישואיו השניים לאישה שהתנכלה כלפיינו הילדים. דבר שהחל ליצור המון תסכולים, מפגשים בהחבא רק בזמן שאשתו בעבודה. על חווית בית הספר כמעט שלא הייתה עליי השפעה אולי להפך.... לאורך רוב שנותיי בבית הספר הצלחתי להיות תלמיד למופת כמעט ללא דופי, בעיקר בזכות היותם של שני סבי ז"ל אנשים עובדים חרוצים חמים ומפצים. הרגשתי מוטיבציה גדולה להוכיח את עצמי אז. וכן שהצלחה זאת עוזרת לי גם במעמד החברתי שלי. וחברים אכן היו אז, אם כי הרבה מהחברויות הגיעו למעין רוויה והרגשת מיצוי ואף נסיגה לאחר תקופה (מסיבות שאפשר יהיה להבין בהמשך) יחד עם זאת לא הצלחתי ולא היה מי שממש דחף אותי להתמיד עצמי כמעט לאף חוג, תנועת נוער או תחביב מחוץ ללימודים (מחוסר נגישות, בעיות כספיות, וחוסר מוטיבציה) ובמקום זאת הלך ונבנה שלי לקחת על עצמי את תפקיד האח הבכור שצריך לדאוג לאחי ולאחותי ולאמי העובדת קשה, אך כוונות טובות נהפכו מהר מאוד לחיים תחת טרור מאיים ובתדירות של אחת לכמה ימים שבועות הייתי מתפרץ בצעקות או שבירת חפצים. וכמובן בעוד מפח נפש גדול. לצערי מלבד שיחות עם ההורים לא נעשה הרבה מעבר ולא הייתה התערבות של גורמים יותר מקצועיים. ותהליך זה נמשך לאורך רוב שנות ההתבגרות שלי כנער. ששיאה אולי התלוננות אחת שהגיש אחי במשטרה לאחר עוד התפרצות שלי.. זמן לא רב אחר כך, אחרי שסיימתי את לימודיי, ואחי בכיתה י' התפרצה אצלו סכיזופרניה קשה שהצריכה אשפוז של כמעט שנה בבית חולים פסיכאיטרי. ממנה עד היום הוא עדיין סובל במישרין ובעקיפין..ובעודי עוזב את הבית לראשונה לתוך השירות הצבאי. לאחר מיונים מפרכים קורס טיס ממנו הודחתי ואחריו טירונות מטעם הקומנדו הימי (1999-1998). אך רצה הגורל ושנה אחר כך התגלתה אצלי מחלה כרונית שהביאה לשחרור מוקדם שלי מהצבא עם פרופיל 21. ההמשך היה מלווה בהדרדרות בריאותית ופטירתם של שני סביי, בניסיונות מציאת עבודה שעלו בתוהו, ולבסוף התחלת לימודים אקדימאים שהופסקו מיוזמתי כבר בסמסטר הראשון, יחד עם התגברות הקשר הטרי עם מי שעתיד אהיה בעוד שנים אחדות, להתחתן עמה ולאמלל את חייה. היום 7 שנים אחרי אותה הכרות, שהכניסה משפחה נוספת לתוך מעגל הטראומה, ובערך 20 שנים אחרי הגירושים של הוריי שלי, נמצא אני על סף פרשת גירושים נוספת והפעם של נישואיי שלי.יחד עם שני ילדים (בן ובת) שנמצאים בחזקת אמם. לא הרבה במילים במה הביא לקריסת הנישואים. כן אתם אולי מנחשים אבל חזרתי על המון מאותם התסמינים שעברתי בילדות. הפעם מול אשתי וילדנו הרך. לא לקח הרבה זמן ומצאתי עצמי מורחק מן הבית החדש. נע ונד בין בית משפחתי ולבית משפחתי החדשה. (רחוקים זה מזה בערך 100 ק"מ) סוחב אחרי מאז כמעט 3 שנות של חיים בנפרד מהאישה ומהילדים (למעט ביקורים לא תמיד סדירים של הילדים)... שנתיים האחרונות בטיפול פסיכולוגי/נפשי צמוד אחת לשבוע, ומשפט פלילי שעוד לא תם באשמת האיומים והאלימות משנת הנישואים הראשונה (גם כלפי הבן), החלו גם היחסים הזוגיים/אישיים להתמוסס ככל שחלף הזמן. לאחרונה החליטה אשתי לשים קץ לברית הנישואים שלנו וכעת ממתינים ליום מתן הגט ההולך וקרב (מקווה שלטובה) לצערי עדיין אינני יכול להתשחרר לגמרי מכל אותן תחושות נטישה, נחיתות, בושה, השפלה, בוגדנות, האשמה עצמית שנהפכת לעיתים גם לצדקנות ולעיתים לשנאה (בעיקר עצמית), כאב ונקם... ובמקביל להן גם כמובן רגשות האהבה הנתינה וההערכה העצומה שיש לי לאישה ולשני הילדים שאני עדיין דואג לשלומם ורוצה בטובתם.אותם הילדים שאני גם כה חושש שבעקבות פרידת הורייהם גורלם הרגשי יהיה דומה גורלי. תחושות אלו שבות ומציפות אותי בכמעט כל אספקט בחיים שלי ובעוצמות הולכות וגוברות לאחרונה מאז שהליך הגירושין החל בפועל ובעיקר מאז שלשום, לאחר ביקור שגרתי של הילדים במהלכו הגיעה אליי גם הידיעה שלפרודתי שבאיזשהו מקום קיוויתי בליבי לשוב יום אחד לחיקה, יש מזה זמן לא מועט כבר בן זוג חדש. שעל יחסיה עימו גם שמרה ממני בסוד. לא בטוח מה הביא אותי לספר את זה דווקא כאן... אני בטוח שרובכם כמו מרבית האנשים לא ירצו לסלוח או לגלות אמפטיה ובצדק ועדיין מבטיח לקרוא בעיון כל תגובה של מי שירצה לכתוב את דעתו. אנסה לסיים בנימה חיובית שבמעט תקווה שעוד ישנה, אולי בכל זאת אצליח איכשהו לשבור גם בעזרתכם את מעגל הילדים הגרושים/מתגרשים/סובלים/מתאכזרים... הן שלי והן של אחרים הנמצאים בסיכון.