נסיכת הכוכב
New member
סיפור חיי והמלחמות לקיום בכבוד
הנה תקציר של ספור חיי שחשפתי באינטרנט בשלבים ופרקים נבחרים למדתי בחיי גם ברגעי החושך הגדול להוציא את אור מהחושך להאיר את החיים להמשיך הלאה כי החיים ממשיכים , כי ככה למדו אותי ההורים שלי , שניהם נאבקו ושרדו והקימו משפחה האדם צריך להמשיך על אף הכאב והסבל האנושי לא לתת לזה לשנות אותך להמשיך אופטימית ולחפש את האהבה , לאהוב את כולם.ללא הבדלים לקבל את השונה ממך בהבנה ובכבוד. היתה תקופה שהייתי קוטרית וקיטרתי המון ,התאכזבתי מהחיים שהיו לי בגלל שלא נתנו לי את הצאנס ללמוד כמו שרציתי רק בגלל שאיש אחד נעלב שעקפו אותו, אנשים בדרגות בכירות דאגו לשבץ אותי כך שלא אפסיד קורס שחיכיתי לו 7 שנים , חזרתי ליחידה שלי לשירות רגיל, להמתין עוד כמה שנים עד לפתיחת קורס חדש אם יפתח . היו בי המון דמעות ומרירות , הסתובבתי מדוכאת מאד בבסיס , כולם ניסו לעודד אותי לא נורא חיכית 7 שנים מה זה שנתיים , קטן עליך . הייתי בקבע,רווקה, ועבדתי קשה לפרנס את משפחתי שבה גדלתי , רציתי ללמוד וזה היה הצאנס היחידי להגיע לקצונה אחרי קורס טכנאים הגיל כבר התחיל להיות גבולי , היתי שבורה מאד נפשית . מזלי שמאד אהבו אותי ועזרו לי להשתלב חזרה בעבודה , ספקו לי ים של תעסוקה.כך שלא נותר זמן לחשוב עבדתי מ7 בבוקר עד 11 בלילה טבעתי בעבודה באחד הימים שיצאתי מוקדם הביתה בהסעה הרגילה אמר לי אחד הקצינים , שהיה ידיד קרוב שלי, אני עושה סדנה ורוצה שתעסי אותה גם את , היא תיתן לך כח לכל מה שאת מתמודדת,ואכן האיש הזה נתן לי כרטיס לצד אחד כי בסדנא הזו שטיפלה בהמון דברים קבלנו כללים , לשלוט בחיים ועשינו דברים שהיום בשביל ללמוד אותם צריך 10 קורסים שונים בניהם ריברסיינג, מה שנקרא לידה מחדש, שם הינו צריכים לראות אותנו כילדים , לחבק את עצמנו לקבל את עצמנו , משהו דיי חדשני בזמנו אני ראיתי את אחותי היא לא באה אלי, הלידה מחדש עברה בהמון תקלות כי לא נשמתי ןכולם סביבי צעקו לי לנשום. לטפו וחבקו אותי עד שהתחילה נשימה סדירה לא נשימה חלקית כמו כלב. אבל שהכל הסתיים יצאתי משם עם חיוך ,למחרת שיתפתי את אחותי בחוויה בטלפון הצבאי מה שלא עשינו לעולם , סיכמנו להפגש בסוף שבוע למחרת היא נהרגה בתאונת דרכים , רק לי מהמשפחה יצא להיפרד ממנה. אבל בשבעה הייתי טעונה באנרגיות שעזרו לכולם לצאת מהטראומה הביאו אלי הביתה חיילים שאני אעזור להם , לחזור לשפיות לתפקד והצלחתי דברתי על החיים הטובים שלה בחיוך, על זה שצריך להמשיך אבי קצת כעס כי שברתי את הקטע של האבל , של בכי וצער אבל הבית היה מלא חיילות וחיילים וצחוקים הבסיס עבר את זה דיי קשה אוטובוס התהפך 24 פצועים חלקם קשה והרוגה אחת . הם נזקקו לעידוד שלנו כי אחותי היתה בכירה ביחידה ומאד אהובה . שקמנו מהשבעה הרמתי את כולם על הכתפיים שלי, כמובן המשכתי לעבוד גם שנאבקתי בסרטן שהתפרץ אצלי בלימפה כעבור שנה, לא היה לי תמיכה מאיש . הכרתי איש נחמד והצלחתי להגיע לקורס שרציתי ואז כעבור שבועיים במכינה גילו שיש לי גוש בחזה , התחילו בדיקות עד שאובחן ההוצקין , אני בקושי נשמתי , הגוש ישב לי על הריאה הימנית ומחץ אותה , לחץ על הלב הרופאים לא נתנו הרבה תקווה כי המצב היה קריטי . אני נלחמתי לשרוד את הימים , בקשתי לחיות כי היתה שם אהבה גדולה עברתי לחיות בכפר כדי שאוכל להגיע בקלות לבית החולים , החבר היה לצידי חברה נוספת היתה איתי עד תחילת הלימודים , אז נפלה החלטה , מתחילים בטיפולים, באשפוז יום . ההורים בקושי קבלו את התהליך , החברים בבסיס לא ידעו מבחינתם אני בצפון בקורס טכנאים, חלק חשבו זהו אני בדרך למוות כך וללא תמיכה נפשית מלבד החבר ואימו ,בעזרת התרגילים שלמדתי בסדנא , בעזרת תרגילי ההרפיה שחררתי כאבים הצוות הרפואי ור"מ 2 היו דיי המומים מהרקע המשפחתי,לא הבינו איך אני מחזיקה מעמד, ניסו לעזור, כי אני ארגנתי עבור עצמי הכל, על אף שאמי היתה לצידי , אבל דיי מבולבלת , כיום אנחנו יודעים שבעקבות הפטירה של אחותי מההלם היא הפכה לתשושת נפש . הצוות ראה שאיןם תמיכה מאף אחד ואני לבד , לא ידעו איך לעזור, הצלחתי לשרוד , להבריא , לחזור לחיים , כי ידעתי שההורים צריכים אותי מאז חלפו להם 14 שנים , חזרתי לעבודה השתלבתי על אף ולמרות המגבלות בעקבות הטיפולים אובחנה סכרת קשה ולא מיוצבת שלא יכולתי לעשות למען ההורים וגם בעבודה פרשתי לגמלאות בגיל 38 אתאבי אבדתי ביום החופשה הראשון שהוא שנפטר בידי, מדום לב עקב אי ספיקת הלב שהחמירה עקב הפטירה של אחותי והמחלה שלי . הזוגיות שהיתה התפוררה ,נפרדנו כל אחד לדרך שלו , בדצמבר 99 עברתי התקף לב , ומייד אחרי זה אמא עברה אירוע מוחי וטפלתי בה שיקמתי אותה בבית כ3 שנים , עד שהמצב המוטורי של הרגליים (מדרגות לביח היו המכשול) היו הסיבה שעברה לבית אבות סיעודי למעשה היא בקשה בית אבות כי אני קרסתי אחרי 3 שנים של השגחה 24 שעות כיום היא עצמאית ובבית האבות ואני איתה לפחות 3 פעמים בשבוע וקשר יום יומי טלפוני אבל אני לבד כבר למעלה משנתיים ,חיה עם 4 קירות ,לא מאמינה שזה קרה לי למרות שאני עד גיל 27 לא ישנתי לבד , תמיד היו שותפים במיטה ובחיים עד גיל 45 רגע לא חייתי לבד ובשבילי , כיום לאחר השנתיים שאני לבד אני אומרת לכם הכאב הוא חלק מהלימוד והעצמת הנפש רק בגלל האהבה לאמי המתוקה נלחמתי כל החיים וממשיכה להלחם ובגלל שמאמינה שכח האהבה היא שעזרה להורים שלי לשרוד בתנאי הפתיחה שלהם, המצוקה הכלכלית העוני , הרוח והאהבה שלהם ניצחה לכן מרגישה שאני יכולה לומר לכם זה שלב בחיים שאתם בונים רק עבור עצמכם,החיים יראו איך שתבנו אותם , שמחים או עצובים . האהבה נותנת כוחות לשרוד מצבים שונים וקשים מאד. למעשה המאבק בקשיים השונים , הוא שיצר כלים בנשמה לשרוד מגיל צעיר , לא בקשתי חיבוק מאף אחד , אלא ניסיתי לצאת הכי טוב מכל מצב בו הייתי וזה מה שאני משדרת פה תמיד ,שאחרי כל ירידה מחכה עליה ודלת נסגרת נפתחים שתיים חדשות , צריך לפתוח דלת לא להישאר במסדרון לנסות להתחבר לאור, מותר לנוח קמעה ,ולהמשיך לרצות לחיות לחייך לאהוב כי גם בלילה הכי חשוך יש כוכב אחד שמאיר את השמים החשוכים תבנו את עצמכם בעצמכם , בלי תלות באחר כיום מנסה להעביר את המסר הזה לאחי שאובחן כחולה בסרטן מלווה אותו בשקט עם המון אהבה , מלטפת בלי לגעת , תומכת בלי לבקר אני שם שהוא צריך אותי , וככה גם למשפחה שהוא ייצר . מאמינה שאהבה היא הכח הכי חזק בעולם והאופטימיות האמונה שלי נותנים לי כח לשרוד את כל התלאות שנכונו לי ממקום של שקט כמו שלמדתי בסדנא ההיא בשנת 87 לפני שאחותי נהרגה ועולמי התהפך . מאחלת לכולם שנה טובה המון בריאות אושו ואהבה שיעטפו אותכם ותזכו לעטוף בהמון אהבה , ובאיכות חיים נהדרת לחיות הכי טוב שאפשר כל יום בשביל אותו היום
הנה תקציר של ספור חיי שחשפתי באינטרנט בשלבים ופרקים נבחרים למדתי בחיי גם ברגעי החושך הגדול להוציא את אור מהחושך להאיר את החיים להמשיך הלאה כי החיים ממשיכים , כי ככה למדו אותי ההורים שלי , שניהם נאבקו ושרדו והקימו משפחה האדם צריך להמשיך על אף הכאב והסבל האנושי לא לתת לזה לשנות אותך להמשיך אופטימית ולחפש את האהבה , לאהוב את כולם.ללא הבדלים לקבל את השונה ממך בהבנה ובכבוד. היתה תקופה שהייתי קוטרית וקיטרתי המון ,התאכזבתי מהחיים שהיו לי בגלל שלא נתנו לי את הצאנס ללמוד כמו שרציתי רק בגלל שאיש אחד נעלב שעקפו אותו, אנשים בדרגות בכירות דאגו לשבץ אותי כך שלא אפסיד קורס שחיכיתי לו 7 שנים , חזרתי ליחידה שלי לשירות רגיל, להמתין עוד כמה שנים עד לפתיחת קורס חדש אם יפתח . היו בי המון דמעות ומרירות , הסתובבתי מדוכאת מאד בבסיס , כולם ניסו לעודד אותי לא נורא חיכית 7 שנים מה זה שנתיים , קטן עליך . הייתי בקבע,רווקה, ועבדתי קשה לפרנס את משפחתי שבה גדלתי , רציתי ללמוד וזה היה הצאנס היחידי להגיע לקצונה אחרי קורס טכנאים הגיל כבר התחיל להיות גבולי , היתי שבורה מאד נפשית . מזלי שמאד אהבו אותי ועזרו לי להשתלב חזרה בעבודה , ספקו לי ים של תעסוקה.כך שלא נותר זמן לחשוב עבדתי מ7 בבוקר עד 11 בלילה טבעתי בעבודה באחד הימים שיצאתי מוקדם הביתה בהסעה הרגילה אמר לי אחד הקצינים , שהיה ידיד קרוב שלי, אני עושה סדנה ורוצה שתעסי אותה גם את , היא תיתן לך כח לכל מה שאת מתמודדת,ואכן האיש הזה נתן לי כרטיס לצד אחד כי בסדנא הזו שטיפלה בהמון דברים קבלנו כללים , לשלוט בחיים ועשינו דברים שהיום בשביל ללמוד אותם צריך 10 קורסים שונים בניהם ריברסיינג, מה שנקרא לידה מחדש, שם הינו צריכים לראות אותנו כילדים , לחבק את עצמנו לקבל את עצמנו , משהו דיי חדשני בזמנו אני ראיתי את אחותי היא לא באה אלי, הלידה מחדש עברה בהמון תקלות כי לא נשמתי ןכולם סביבי צעקו לי לנשום. לטפו וחבקו אותי עד שהתחילה נשימה סדירה לא נשימה חלקית כמו כלב. אבל שהכל הסתיים יצאתי משם עם חיוך ,למחרת שיתפתי את אחותי בחוויה בטלפון הצבאי מה שלא עשינו לעולם , סיכמנו להפגש בסוף שבוע למחרת היא נהרגה בתאונת דרכים , רק לי מהמשפחה יצא להיפרד ממנה. אבל בשבעה הייתי טעונה באנרגיות שעזרו לכולם לצאת מהטראומה הביאו אלי הביתה חיילים שאני אעזור להם , לחזור לשפיות לתפקד והצלחתי דברתי על החיים הטובים שלה בחיוך, על זה שצריך להמשיך אבי קצת כעס כי שברתי את הקטע של האבל , של בכי וצער אבל הבית היה מלא חיילות וחיילים וצחוקים הבסיס עבר את זה דיי קשה אוטובוס התהפך 24 פצועים חלקם קשה והרוגה אחת . הם נזקקו לעידוד שלנו כי אחותי היתה בכירה ביחידה ומאד אהובה . שקמנו מהשבעה הרמתי את כולם על הכתפיים שלי, כמובן המשכתי לעבוד גם שנאבקתי בסרטן שהתפרץ אצלי בלימפה כעבור שנה, לא היה לי תמיכה מאיש . הכרתי איש נחמד והצלחתי להגיע לקורס שרציתי ואז כעבור שבועיים במכינה גילו שיש לי גוש בחזה , התחילו בדיקות עד שאובחן ההוצקין , אני בקושי נשמתי , הגוש ישב לי על הריאה הימנית ומחץ אותה , לחץ על הלב הרופאים לא נתנו הרבה תקווה כי המצב היה קריטי . אני נלחמתי לשרוד את הימים , בקשתי לחיות כי היתה שם אהבה גדולה עברתי לחיות בכפר כדי שאוכל להגיע בקלות לבית החולים , החבר היה לצידי חברה נוספת היתה איתי עד תחילת הלימודים , אז נפלה החלטה , מתחילים בטיפולים, באשפוז יום . ההורים בקושי קבלו את התהליך , החברים בבסיס לא ידעו מבחינתם אני בצפון בקורס טכנאים, חלק חשבו זהו אני בדרך למוות כך וללא תמיכה נפשית מלבד החבר ואימו ,בעזרת התרגילים שלמדתי בסדנא , בעזרת תרגילי ההרפיה שחררתי כאבים הצוות הרפואי ור"מ 2 היו דיי המומים מהרקע המשפחתי,לא הבינו איך אני מחזיקה מעמד, ניסו לעזור, כי אני ארגנתי עבור עצמי הכל, על אף שאמי היתה לצידי , אבל דיי מבולבלת , כיום אנחנו יודעים שבעקבות הפטירה של אחותי מההלם היא הפכה לתשושת נפש . הצוות ראה שאיןם תמיכה מאף אחד ואני לבד , לא ידעו איך לעזור, הצלחתי לשרוד , להבריא , לחזור לחיים , כי ידעתי שההורים צריכים אותי מאז חלפו להם 14 שנים , חזרתי לעבודה השתלבתי על אף ולמרות המגבלות בעקבות הטיפולים אובחנה סכרת קשה ולא מיוצבת שלא יכולתי לעשות למען ההורים וגם בעבודה פרשתי לגמלאות בגיל 38 אתאבי אבדתי ביום החופשה הראשון שהוא שנפטר בידי, מדום לב עקב אי ספיקת הלב שהחמירה עקב הפטירה של אחותי והמחלה שלי . הזוגיות שהיתה התפוררה ,נפרדנו כל אחד לדרך שלו , בדצמבר 99 עברתי התקף לב , ומייד אחרי זה אמא עברה אירוע מוחי וטפלתי בה שיקמתי אותה בבית כ3 שנים , עד שהמצב המוטורי של הרגליים (מדרגות לביח היו המכשול) היו הסיבה שעברה לבית אבות סיעודי למעשה היא בקשה בית אבות כי אני קרסתי אחרי 3 שנים של השגחה 24 שעות כיום היא עצמאית ובבית האבות ואני איתה לפחות 3 פעמים בשבוע וקשר יום יומי טלפוני אבל אני לבד כבר למעלה משנתיים ,חיה עם 4 קירות ,לא מאמינה שזה קרה לי למרות שאני עד גיל 27 לא ישנתי לבד , תמיד היו שותפים במיטה ובחיים עד גיל 45 רגע לא חייתי לבד ובשבילי , כיום לאחר השנתיים שאני לבד אני אומרת לכם הכאב הוא חלק מהלימוד והעצמת הנפש רק בגלל האהבה לאמי המתוקה נלחמתי כל החיים וממשיכה להלחם ובגלל שמאמינה שכח האהבה היא שעזרה להורים שלי לשרוד בתנאי הפתיחה שלהם, המצוקה הכלכלית העוני , הרוח והאהבה שלהם ניצחה לכן מרגישה שאני יכולה לומר לכם זה שלב בחיים שאתם בונים רק עבור עצמכם,החיים יראו איך שתבנו אותם , שמחים או עצובים . האהבה נותנת כוחות לשרוד מצבים שונים וקשים מאד. למעשה המאבק בקשיים השונים , הוא שיצר כלים בנשמה לשרוד מגיל צעיר , לא בקשתי חיבוק מאף אחד , אלא ניסיתי לצאת הכי טוב מכל מצב בו הייתי וזה מה שאני משדרת פה תמיד ,שאחרי כל ירידה מחכה עליה ודלת נסגרת נפתחים שתיים חדשות , צריך לפתוח דלת לא להישאר במסדרון לנסות להתחבר לאור, מותר לנוח קמעה ,ולהמשיך לרצות לחיות לחייך לאהוב כי גם בלילה הכי חשוך יש כוכב אחד שמאיר את השמים החשוכים תבנו את עצמכם בעצמכם , בלי תלות באחר כיום מנסה להעביר את המסר הזה לאחי שאובחן כחולה בסרטן מלווה אותו בשקט עם המון אהבה , מלטפת בלי לגעת , תומכת בלי לבקר אני שם שהוא צריך אותי , וככה גם למשפחה שהוא ייצר . מאמינה שאהבה היא הכח הכי חזק בעולם והאופטימיות האמונה שלי נותנים לי כח לשרוד את כל התלאות שנכונו לי ממקום של שקט כמו שלמדתי בסדנא ההיא בשנת 87 לפני שאחותי נהרגה ועולמי התהפך . מאחלת לכולם שנה טובה המון בריאות אושו ואהבה שיעטפו אותכם ותזכו לעטוף בהמון אהבה , ובאיכות חיים נהדרת לחיות הכי טוב שאפשר כל יום בשביל אותו היום
