סיפור חיי - מאת איל וובר
בהמשך לדיון הסוער על הפאלם הנכון, הייתי מעונין לחשוף טויטה של פרק מתוך אוטוביוגרפיה שאני כותב. לפרק קוראים: ``אני ודברים שלא חייבים אבל הם עולים הרבה כסף ונראים עלי טוב`` הכל התחיל כשראיתי את הפאלם הראשון. ידעתי שאני צריך כזה. לא באמת צריך, אבל ממש ממש רוצה. בתור חייל עני בחובה, לקח קצת זמן לאסוף את הכסף, אבל בסוף הגיע היום ורכשתי בגאווה פאלם 3 חדשני ומדהים. הייתי יוצא איתו לכל מקום, מראה לכולם, טוען תוכנות, מוחק תוכנות - בקיצור - אהבה. ברקע החלה גם התמכרות מקבילה למינידיסק. צעצוע מטורף, שעזר להעביר נסיעות ארוכות לבסיס ובחזרה. הזמן שעבר הציב בפני מטרות חדשות לחיי. פאלם 5 ודגם חדש של מינידיסק. רציתי אותו בכיס החולצה, קרוב ללב, מנקר עיניים, כזה שאין להרבה אנשים, ואח``כ גם חיבור סלולרי לאינטרנט, מה ששינה את התכלית של דיונים והרצאות. התוכנות והמשחקים ירדו כבר ישר מהאינטרנט ולא דרך המחשב, והעיניים המקנאות של חברי ומפקדי הלכו והתרחבו. ואז זה קרה. חברה אנונימית בשם פאלם פירסמה כי דגם חדש, צבעוני, סקסי, במידותיו של פאלם 5, עומד להכות כברזל לוהט בשוק מחשבי כף היד. מצוקה כלכלית זמנית הביאה אותי להעביר חודשיים וחצי של המתנה ליציאת המוצר בשכנועים עצמיים על כמה אני לא צריך את הפאלם החדש, כמה ההבדל לא משתלם, וכמה אין לי את הכסף. ביום הראשון בו עמד הפאלם (m505) למכרז בארץ הלכו נעלמו כלא היו כל הנימוקים והשיכנועים, הארנק נפתח, והופ קפץ לו החוצה כרטיס אשראי מלבני וכסוף. מיותר לציין כי זוגתי לחיים לא ראתה בחיוב את התחרות המתמידה שלה מול הפאלם, אבל גם זה נפתר כאשר הורשתי לה בטקס מלכותי את הפאלם 5 הישן. לסיפור זה (אם הייתה לכם סבלנות לקרוא עד הסוף) יש מוסר השכל. מי שבאמת צריך רק יומן אלקטרוני - שיקנה ג`ניוס במאתיים שקל. מי שרוצה להשוויץ, להיות ראשון, להיות שונה, מתקדם, סקסי, חושני, הייטקי - שיקנה פאלם חדש יפה ומשוכלל, ולא יקטר אח``כ על המסך ו/או על המשקל ו/או על כרטיסי ההרחבה. הקיטור היחיד שמותר כאן, הוא למה, אללי, למה לא חיכיתי חודשיים לקנות את הדגם החדש של סוני... בכבוד רב ובפתיחות לב, שלכם, איל וובר.
בהמשך לדיון הסוער על הפאלם הנכון, הייתי מעונין לחשוף טויטה של פרק מתוך אוטוביוגרפיה שאני כותב. לפרק קוראים: ``אני ודברים שלא חייבים אבל הם עולים הרבה כסף ונראים עלי טוב`` הכל התחיל כשראיתי את הפאלם הראשון. ידעתי שאני צריך כזה. לא באמת צריך, אבל ממש ממש רוצה. בתור חייל עני בחובה, לקח קצת זמן לאסוף את הכסף, אבל בסוף הגיע היום ורכשתי בגאווה פאלם 3 חדשני ומדהים. הייתי יוצא איתו לכל מקום, מראה לכולם, טוען תוכנות, מוחק תוכנות - בקיצור - אהבה. ברקע החלה גם התמכרות מקבילה למינידיסק. צעצוע מטורף, שעזר להעביר נסיעות ארוכות לבסיס ובחזרה. הזמן שעבר הציב בפני מטרות חדשות לחיי. פאלם 5 ודגם חדש של מינידיסק. רציתי אותו בכיס החולצה, קרוב ללב, מנקר עיניים, כזה שאין להרבה אנשים, ואח``כ גם חיבור סלולרי לאינטרנט, מה ששינה את התכלית של דיונים והרצאות. התוכנות והמשחקים ירדו כבר ישר מהאינטרנט ולא דרך המחשב, והעיניים המקנאות של חברי ומפקדי הלכו והתרחבו. ואז זה קרה. חברה אנונימית בשם פאלם פירסמה כי דגם חדש, צבעוני, סקסי, במידותיו של פאלם 5, עומד להכות כברזל לוהט בשוק מחשבי כף היד. מצוקה כלכלית זמנית הביאה אותי להעביר חודשיים וחצי של המתנה ליציאת המוצר בשכנועים עצמיים על כמה אני לא צריך את הפאלם החדש, כמה ההבדל לא משתלם, וכמה אין לי את הכסף. ביום הראשון בו עמד הפאלם (m505) למכרז בארץ הלכו נעלמו כלא היו כל הנימוקים והשיכנועים, הארנק נפתח, והופ קפץ לו החוצה כרטיס אשראי מלבני וכסוף. מיותר לציין כי זוגתי לחיים לא ראתה בחיוב את התחרות המתמידה שלה מול הפאלם, אבל גם זה נפתר כאשר הורשתי לה בטקס מלכותי את הפאלם 5 הישן. לסיפור זה (אם הייתה לכם סבלנות לקרוא עד הסוף) יש מוסר השכל. מי שבאמת צריך רק יומן אלקטרוני - שיקנה ג`ניוס במאתיים שקל. מי שרוצה להשוויץ, להיות ראשון, להיות שונה, מתקדם, סקסי, חושני, הייטקי - שיקנה פאלם חדש יפה ומשוכלל, ולא יקטר אח``כ על המסך ו/או על המשקל ו/או על כרטיסי ההרחבה. הקיטור היחיד שמותר כאן, הוא למה, אללי, למה לא חיכיתי חודשיים לקנות את הדגם החדש של סוני... בכבוד רב ובפתיחות לב, שלכם, איל וובר.
