סיפור/חלק 1

סיפור/חלק 1

שלום. לעת עתה זהוא הסיפור האחרון שחיברתי. אני מאחל לכם קריאה נעימה. אויר הרים מיכאל אלצופין פקחתי את עייני בדיוק ברגע בו החל השובל להצטייר ברקיע. הזוהר האדמדם נצפה בצפון השמים והיה עתיד לחצות אותם עד דרומם בשניות הקרובות. מיקמתי את הכוך שלי כשראשי פונה למזרח ורגליי מערבה. עשיתי זאת ללא סיבה ממשית ושמחתי על כך כעת. התנוחה זיכתה אותי בתצפית ראויה. מיקומו של כוכב השביט היה נדיר בקרבתו לכוכב הלכת ומערכת הניטור שהקמתי העירה אותי בהתאם לתפקידה. השובל החליף צבעו לכתום בחודרו לעומק האטמוספירה. לכשיעבור בנקודה הקרובה ביותר לפני הקרקע, היכן שהאויר דחוס ביותר, ציפיתי לאותו הבזק של זוהר ירוק אשר מדענים רבים טענו כי ייראה במידה ויעבור כוכב שביט בחלק זה של האטמוספירה. השובל הכתום החל כבר עתה לסנוור אותי קלות ולשפוך נגוהות של אור לתאי. הצצתי בתאריכון ולא הצלחתי לקרואו מחמת התאורה. התיאוריה, שלפנים נתמכה על ידי ניסויים בהם פיזרו מטוסים מיני גזים ומתכות באויר, אוששה סופית. הזוהר הירוק הופיע ונעלם כלעומת שבא. אמנם זכיתי למחזה יפה אך לא לזוטות מאין אלה תוכננה מערכת הניטור שלי להשכימני. טרם זכיתי לחברה כלשהיא, לאורחים כלשהם בביתי שנתרוקן מאוכלוסיו הרבים ושוקע כעת בעקרות צחיחה. ייתכן שבמישורים שלמרגלות הפיסגה שלי משגשג עתה זן חדש של ברואים שקם תחת הגזע התבוני שתירבת בעבר את הכוכב שלי. אפשרות מופלאה זו, החלטתי מבעוד יום, אבחון רק בעבור רבבות שנים. תקוותי היא שאזכה לראות חיים אחרים, שיבואו דווקא מן השמים, בפרק זמן קצר יותר מזה שיזדקק לו כוכב ביתי על מנת לפרוח שוב. כוכב השביט נעלם מן הרקיע אך שובלו הסמיך התפוגג לאט באויר הדחוס של כוכבי. צפיתי בו קצת, במרקמים השונים שעיטרוהו בהתפרקו, ושבתי לתרדמתי. השכמה זו נקבעה מבעוד מועד. האירוע במלואו אורך שעות רבות אך איני יכול להרשות לעצמי ערות ממושכת. אירוע זה, בנדירותו המופלאה, היה היחיד שהתרתי לעצמי לראות. ניעורתי קרוב לשעת השיא. התאריכון הראה את הזמן הנוכחי, זמן אשר שום איש שהכרתי מעודי לא חשב שיראה. הטבעת הראשונה זהרה זה מכבר במרכז השמיים שהוחשכו כשעומעם אור השמש. ענקי הגז הופיעו בפינותיהם בשמיים, נחשפים לפתע בעלטה הנדירה. אך האירוע לא נשלם. ליקוי החמה בוצע כשעבר כוכב הלכת הקרוב אליו מול פניו וחסם את אורו באופן ישיר מכוכבי. אך אחד מלויני כוכבי עדיין שיקף את אור השמש ותרם להארת פני השטח. ישבתי על סלע בולט ברמה הקטנה שהיוותה את משכני, הייתי מכונס בתוכי כעובר מחמת ההלם העובר את גופי. אילו הייתה זו השכמתי הסופית היה מיני מכשירים רפואיים מקילים את שובי למחזור חיים תקין, אך זה היה מונע מבעדי לשוב לשינתי. לא הצלחתי בכל עבודתי על המתקן להופכו לרב פעמי. אך תקלה זו הייתה כאין וכאפס לעומת הישגיי ->
 
סיפור/חלק2

בתחומי המדע. מה חבל, קיללתי את העולם שוב ושוב, שלא הוצע להם השימוש ההולם. הנני יושב כאן, בפיסגה השולטת ביבשת והשלישית בגובהה בכוכב כולו, בני עמי ייתכן ולא היו שורדים עד לזמן הזה גם לולא הריב והמדון שפשה בהם, חוזה בליקוי הנדיר דרך עיינים כמעט אלמותיות. ולשם מה? אני היחיד! השליטים ידעו על פיתוחי בתחומי הבריאות. לא הסתרתי את תגליותי, שהצליחו להעביר רטט דק גם בגבי שלי, מאיש. פניתי לעולם הרחב עם המצאותיי. אך הם ביקשו לחטוא בשימושם. להשתמש בעילויי הגוף והרפואה על מנת להעצים את המלחמה ולא כדי לשככה. הארורים! הפניתי להם גבי. לא הסכמתי לתת כתף להרג. פרשתי לבדידותי, ביזיתי את המוניטין שלי ונשכחתי מלב אדם. רק את עצמי זיכיתי בנפלאות המדע. איש לא ידע על המדען ההוא מלפני שנות דור שביקש להפיס את הניצים במלחמה שעתה נשרפה בשלביה הסופניים. בני דורו נקברו זה כבר. המלחמה נמשכה גם בלי חיילים שלא נפצעים או כרותי איברים הששים אליי קרב בגפיים מחודשות. ללוחמה הרפואית לא נימצא מזור ורבבות נפלו בהתקפות החיידקים הבזויות. המלחמה עשתה את שלה לבסוף, היא עברה הרבה מעבר לנקודת האל חזור. לבדי ראיתי איך מדלדלים מרכזי האוכלוסין, איך אובד הסיכוי לשקם את הכוכב הגווע. כרץ מרתון זה אשר בשלבי הריצה האחרונים מאיץ לקצב מהמם, האיצה המלחמה את הקטל והשמד עד שלפתע נדם השאון והיה לקול דממה דקה. אחרון הלוחמים נפל. הייתי העד היחיד למפלתה של תרבות שלמה. הייתי היחיד שנשאר והיחיד שיישאר לעוד שנות דור ודור שכן הצלחתי כבר להביא עצמי לדרגה כמעט אלמותית. מה נותר בידיי לעשות על פני הכוכב הריק... הקמתי את כוך השינה. הקמתי מערכת ניטור ממוגנת שעתידה לעמוד שנים אין ספור בלי פגע ולסבול מיני פגעים ופורענויות שעוד יכו בה ברבות השנים. החלטתי להתעורר רק אם תהיה סבירות כלשהיא שכלי זר בא לכוכבי לגאול אותי מבדידותי או אם נשקפת סכנה כלשהיא לחיי. אחד הירחים האחרים של כוכבי בא למלא תפקידו במאורע הקוסמי. לאיטו הוא הזדחל וחצץ מפניי גם את אור השמש המשתקף מן הירח האחר. השמש שיכלה מסלולים עם כוכב לכת הקרוב אליה. הירחים שיכלו מסלוליהם. עלטה מוחלטת שכיחה בכוכבי, אך היא נדירה כששנים מענקי הגז של מערכת השמש נמצאים מאחורי השמש ביחס לכוכבי ולרוב אינם נראים גם בלילה נטול ירח. בקדרה המוחלטת שנפרשה הזדהרו לפתע צמד הנפילים בזוהרם הצהוב והתכול. בכתבי הקודש של בני עמי מוזכר המעמד כחזון צמד הטבעות וזוג העדיים וממלא תפקיד נכבד במיתולוגיה. מסביב לא ראיתי את התגשמותה של שום גאולה. אלא מה? אחרית הימים כבר מאחוריי. לא יכולתי להישאר עוד, הזנתי את עייני הדומעות בחזון בפעם האחרונה וזחלתי למיטתי. גוף אדיר מימדים היה קרוב במידה מסוכנת לכוך השינה. קיוויתי שאלו האורחים שלהם אני מחכה בעודי משפשף את עייני ומקיץ לאיטי. נדהמתי לראות שהכוך משוקע במים. מים הצלולים כאויר הזה ושדרכם נשתקפו הפסגות הסמוכות לזו שלי. צמחי ים עיטרו את מורדות ההרים שהיו לקרקעית האוקינוס הגדול ביותר שידע הכוכב. הערכתי שהמבול הציפני זה מכבר. אפשרות זו לא עלתה כלל בדעתי והמערכת לא תוכננה להעיר אותי במקרה זה. הצטערתי על כך. על אף הסיכונים ואי הנעימויות היה מתמסר בשמחה לצפייה בים המשתלח ללא רסן ביבשת השחונה. הופך את הגיאיות לפיורדים, את הפסגות לאיים ואת הנקיקים לנהרות שוצפים. בעולם שהכרתי לא היו די קרחונים על מנת להציף את העולם וגם האטמוספירה הדחוסה והלחה של הכוכב הייתה יכול לתרום רק במעט במקרה הכי גרוע של התחממות כלל כוכבית. המים באו ממקור שהוכיח את קיומו רק עכשיו. מהקרחונים התת קרקעיים שאת קיומם העריכו הגיאולוגים של עולמי. ההסבר היחיד לתנועה הערה של הלוחות היבשתיים, כך סברו החוקרים, היא בעצם ישיבתם על משטחי קרח עצומי מימדים המאפשרים להם תנועה חלקה. התיאוריה מעולם לא הוכחה עד הרגע הזה. החום שיצר את עידן המים הזה הוא בוודאי בל יתואר עם היה די בכוחו להמיס את כל הקרח של הכוכב. החיים שבו לפרוח בכוכב שאיבד עצמו לדעת. דגיגי משושה התנועעו מול כיפת הבדולח של הכוך שלי. מערכת הניטור, המוצבת כמה עשרות מטרים מזרחית אליי, ניטשטשה מחמת להק צלופחים מכונפים שהתערבל סביבה. הגוף עליו היא התריעה נראה בצפון הרחוק, תחילה חשבתיו ללהקת דגים עצומה אך בהתקרבו נתחוור לי שהלהקה היא רק פמליית הכבוד ללויתן מהמם השט במלכותיות במרכזה. גדול יותר מכל יונק או דג שנצפה בימים הקדומים של עולמי. כיוון התקדמותו היה לעברי אך נאלצתי לחזור אל תנומתי הנצחית. שרטון אלמוגים זעיר החל להצטבר על שולי כיפת הבדולח, בעוד שנים מספר, הערכתי, הם יכסו את כל הכיפה. האם אזכה לראות זאת או שמא אקיץ בעידן אחר? השתעשעתי במחשבה שהרעידות היו מעירות אותי בסופו של דבר. המקרה היה בלתי אפשרי. רק המערכת יכולה לשלוף אותי מהקומה בא בחרתי להשתקע. התופת המשתוללת בחוץ היוותה מקור סכנה ממשי. דבר אחד הוא להיות טבוע במים שלווים וחמימים ודבר אחר הוא להיפגע מנחשול לבה בוער או להרגם במטח סלעים הניטח עלייך מן השמיים כברד הגהנום. פני השטח שסביבי החליפו צורה. אחד הפסגות הסמוכות שקעה. פיסגה אחרת איבדה מגובהה בהתפוצצות הוולקנית ושפכה כעת את פנים הארץ החוצה. נהרות הלבה קצפו על מרגלות הרכס שיבש זה כבר משטפונות העידן הקודם. מעל לכוך שלי עפו כזיקוקים גושי לבה בוערים. הבטתי בתאריכון ולא הצלחתי לפרשו עקב הרעד שהסעיר את ההר. כמה עידנים עברו מאז המבול? בחרתי בפיסגה זו כדי להימנע מבעיות שכאלו ונראה שזה הצליח. הלבה לא הגיע עד אליי ונותר בי רק החשש מקריסת ההר כולו. הכיפה הייתה נקייה. האלמוג שישן סמוך אליי במשך עידנים לא הותיר אפילו מאובן.
 
סיפור/ חלק שלישי ואחרון.

היא הביטה בי מבעד לבדולח. חול כיסה אותו והיא הסיטה מעט ממנו בידיה כדי ליצור צוהר ולהתבונן בי ישן. זיהיתי את הפנים העדינות אך לא ידעתי מי מולי. האישתי זאת בצעירותה שכבר תמה או שמא בתי בבחרותה שלא הייתה. האם לא פרשה עמי לחיי נצח ובדידות. כמה רציתי שתשכב לצידי בתנומת הדורות. היא לא רצתה להתנתק מן האוכולסיה. ביקשה למות בין אנשים ההולכים אל מותם מאשר לחיות עם גבר אחד שזולתו תהיה בודדה כהר הזה. המלחמה כילתה אותה בכלותה את כל האנשים. אך הבת... הבת הלכה לעולמה הרבה בטרם המלחמה. בת עשר הייתה. האישה שמול עייני נגעה קלות בכיפת הבדולח וזו נפתחה, חושפת אותי לשמש יוקדת ורוח יבשה. הזדקפתי ונעמדתי מולה. היא חייכה אליי, עומדת בנוף המדבר שנסק עד למרום ההרים ועשה אותם חוליות חוליות. היא נצמדה אליי בחיבוק צמוד מכל אשר ידעתי בחיי. אם ביתי זו הרי שאחבקה באהבה ואחגוג את בחרותה שהמוות גזל ממנה בילדותה. אם זו אישתי בטרם נפלה עליה הזיקנה אדע אותה כאן ועכשיו במיטה זו אשר ניצבת לה בודדה על רום ההר. חיבקתי את האישה האוהבת הזאת שבאה להשכימני. הפסגות הטרשיות בעבר עטו מעטה של חול הניתז במשבי רוח ארעיים. הסטתי ראשי והצצתי בתאריכון אשר לא סיפק מידע כלשהוא בהיותו לא קריא. התרתי את חיבוקי. האישה נעצה בי עיינים שותקות. הובלתי אותה אל עריסתי וסגרתי את חופת הבדולח. שבנו אל הקרירות המענגת שבפנים ולאט לאט נרדמנו זה לצד זו. האתרעה הייתה על כלי זר בשמי הכוכב. התעוררתי והבטתי החוצה. הנוף היה בדיוק כפי שזכרתי אותו. הררי, מנוקד בצלליהם שלך עבים קטנים כגדולים. הכאבים הנלווים להשכמה הכו בי. הטעם בפי היה מריר. בקצה שדה הראייה ניכרה תנועה. כלי טיס ריחף בין הפסגות. גודלו בינוני ועיצובו אוירודינמי. הבטתי בתאריכון. הוא היה קריא לחלוטין. אני נם כבר שבע עשרה אלף שנים. זו הייתה התעוררות אמיתית לחלוטין. יצאתי מן הכוך נאנק מהכאב בעצמותיי. האזעקות החלו להשתולל ולדווח על פולשים בסביבה. מילאתי את ריאותיי באויר ההרים שסביבי, מתרגל לטעמו לעומת התערובת המסוננת שנשמתי בכוך. נעתי לכיוון שממנו ניצפו הפולשים. חציתי את הרמה הזעירה עליה מיקמתי את ביתי והסתכלתי במורד המדרון. הצמד טיפס לאיטו על המדרון המתון. חליפותיהם היו הדוקות לגופם ונראה שהטיפוס נוח להם. העטתי על גופי את המעיל החם שלקחתי בצאתי מן המיטה. אכן זכיתי לבואם של בני תרבות השונים ממני. הפעם, כך הבנתי לפי יכולתי לקרוא סוף סוף את התאריכון, לא חלמתי. המציאות שאליה התעוררתי הייתה מתוקה מכל חלום. הצמד קפא במקומו. הם זקפו את ראשיהם עטויי הקסדות השקפות והביטו בי. על פניהם הייתה נסוכה הבעה כלשהיא השייכת בוודאי לבני מינם. קיוויתי שהם מחייכים. זה זה, ייתכן וההודעות בגדלים תמוהים. אני עדיין מנסה להבין כמה בדיוק הודעה יכולה לקלוט. מיכאל
 

Rivendell

New member
תראה, קראתי את החלק הראשון

עלילתית, לא קורה שם הרבה. אבל מבחינת הכתיבה, יש לי בעיה עם זה. השפה גבוהה כל כך שזה ממש כאב לי בעין. למה? איזו מטרה זה משרת חוץ מבלבול הקורא? לא שיש לי בעיה עם עברית יפה ועשירה - באמת שלא. אבל במקרה הזה, אני חושבת שבמקום לדבר לקורא בגובה העיניים אתה מתעקש לדבר לתקרה. אתה כותב על מדען, בעתיד, אם הבנתי נכון, ואין שום סיבה בעולם שהוא ידבר כמו אביר מהמאה ה 18. שפה צריכה להתאים לסיפור, לדמויות ולהתרחשויות. אמנם לא היו אצלך יותר מדי התרחשויות בחלק הראשון, אבל לי אישית השפה צרמה מאוד. זה לא זורם, והרבה פעמים מצאתי את עצמי תוהה אם הבנת לחלוטין את משמעות המילה בה השתמשת. פשוט קשה לקרוא את זה. זו טעות נפוצה לחשוב שסיפור טוב צריך להיות כתוב בשפה מליצית. אבל זו עדיין טעות. אני ממליצה לך בחום לקרוא את המאמר על "השפה בסיפור" שיש במאמרי העזר בפורום. אולי זה יעזור לכוון אותך קצת. אישית, הייתי פשוט משכתבת את זה, והפעם בשפת בני-אדם. מעבר לזה - יש לך בלבול בזמנים הרבה פעמים, אתה עובר מעבר להווה לעתיד באותו משפט, וזה מאוד מקשה על הקריאה. ועוד משהו קטן:
אילו הייתה זו השכמתי הסופית היה מיני מכשירים רפואיים מקילים את שובי למחזור חיים תקין, היו. לא "היה".
 
תגובה

ראשית,תודה על קריאת (חלק מ-) סיפורי והקדשת זמנכן אליו. תחילה רק אומר שדבריי הבאים הינם בגדר דיון, אין בכוונתי להתווכח, להצטדק,להסתנקפ ושאר ירקות. על אף העובדה שהתנסחותי תגלוש לעתים לקיטרוג דמוי בג"ץ, איני בליבי כל כוונה אגרסיבית. ובכן, ההגיון אומר שאם סיפור זה נחשב בעיניכן הקוראות ככתובבשפה גבוהה מאוד ואף מליצי אזי מרבית הסיפורים האחרים הרואים אור בפורום שלכם וב"חלומות באספמיה", כתובים ברמה טובה וגבוהה. אני חולק כל כך, רוב החומר המתפרסם במקורות הנ"ל כתובים בשפה סבירה. לפי ההגיון שלי, הסיפור שלי בסך הכל כתוב בשפה עשירה אך בהחלט לא מליצית וכיו"ב. בלי שום כוונות אליטיסטיות או יומרניות,אך עם לשפוט ע"פי ההתרשמות שלכן מהפתיחה של סיפורי, אזי אינכם מכירים היטב טקסטים עבריים עשירים ומליציים באמת.
 

Rivendell

New member
מכיוון שאין לך מושג וחצי מושג

מהו טעמי הספרותי ומה קראתי ולא קראתעי בחיי- אני מניחה שנוח לך להניח שאני אוהבת שפה רזה ולא מסוגלת להתמודד עם טקסט שכתוב בשפה גבוהה. זו כמובן טעות, אבל לא זה העניין. חבל לי שבחרת לתקוף אותי ברמה האישית. זה לא עושה לי חשק רב לקרוא את סיפוריך בעתיד. גם לחלומות באספמיה אין לי קשר, ולא לזה אני משווה את הסיפורים כאן בפורום, ולא ברור לי, בכנות, למה בכלל הנושא עלה. חבל לי מאוד שככה אתה מקבל את הביקורת, אבל הסיפור הוא שלך, ולא שלי. יום טוב.
 
רמה אישית?

בתגובה שלי הדגשתי מספר פעמים שאיני מתכוון להתווכח ושאיני מדבר מתוך התנשאות או יומרה כלשהיא. אני יכול רק להצטער שזה התפרש בעייניך כתקיפה ברמה האישית. אני מקבל את ההערה בקשר לחלומות באספמיה. אם אנחנו מדברים: האם קראת את שאר הסיפור (הוא יותר קצר מהרושם הנוצר, זה בגלל אורכים שונים של ההודעות) ואם כן מה יש לך להוסיף? עד עתה דיברנו רק על השפה שזה לא ביקורת מלאה אלא חלקית בלבד
 

ננסק

New member
הדגשת, הדגשת,

ועשית את זה בכל זאת. להסתייג מראש ואז להגיד בבוטות משהו "אזי אינכם מכירים היטב טקסטים עבריים עשירים ומליציים באמת" איננו עושה את הביטוי לפחות מזלזל, אפילו שההסתייגות מופיעה בתחילת אותה השורה. אבל לא על זה רציתי לדבר, אלא לתת הערות על הסיפור: 1. השפה באמת גבוהה מדי, לא יעזור לך להתווכח על זה. 2. יש בה מספר טעויות כתיב והטיות לא נכונות בן זכר לנקבה. לא הרבה, אבל יש, וזה בולט במיוחד לאור צורת ההתנסחות הגבוהה כל כך. גם בהודעות שלך יש שגיאות, אבל מהן אני אתעלם, מאחר ובהודעות פורום אני סלחן יחסית. 3. הסיפור כתוב בצורת "אני אספר לכם על ההיסטוריה של העתיד, לפי חוויתי האישית, וכמה בני האדם טיפשים, ובשורות האחרונות אופטימיות". זה... די נפוץ, ואישית לא התרגשתי במיוחד מלקרוא אותו. הוא לא חידש לי דבר, או הציג לי נקודות למחשבה, אבל הוא היה נעים לקריאה ובאורכו לא חרג מהגבולות הסבירים.
 
אני אקח את מה שאמרת בקשר להטיות

לתשומת לבי. אם לא חידשתי ולא ריגשתי אז כל הבאסה לי. אגב(ולמען השם איני מצטדק או מתרץ, רק מגיב בצניעות),הפואנטה שלי לא הייתה הרקע האפוקליפטי שפשוט התגנב לסיפור כי רציתי שתהיה לגיבורי סיבה להיות בודד ואלמותי על פסגת העולם. רציתי לכתוב על ההתרחשויות הקורות את גיבורי הישנוני ומה שמסתבר בקשר אליהן בסוף (איני רוצה להרוס למי שטרם קראו... אני עוד אופטימי). עכשיו אהיה מושפע ואוסיף משפט לסיום: WHEREEVER THERE IS EVIL END INJUSTICE, I WILL BE THERE... HELPING THE BED GUYS את המשפט שלך, העוסק במקור בישו הצלוב, ראיתי באתר נאצה נגד מטריקס 2 אלא אם כן ראית אותו במקור אחר או שהקרצת אותו עצמאית
 

ננסק

New member
ובכן,

ההתרחשויות היו נחמדות, וכמו שאמרתי, מהוות קריאה נעימה, אבל אין בהן הרבה כערך סיפורי. והמשפט האחרון, שהוא החתימה הקבועה שלי, לקוח מידידה טובה שלי. אין לי מושג מאיפה היא לקחה אותו, אבל אולי זה משם..
 

Yuli Gama

New member
תגובה

שלום מיכאל בגדול, הסיפור חביב בפרטים, עכשיו כאן יש בעיה. * קודם כל,. לא משנה מה שתגיד, השפה גובלת בלא קריאה. אתה לא מדבר כך(שמעתי), אנשים רגילים לא מדברים כך, אז למה אתה כותב כך? * מה ניסית בעצם לספר? אז הוא כעס על כל העולם, הלך לישן, חלם המוני דברים נחמדים. התעורר ופגש חיזרים. למה בעצם? לא הבנתי מה היה בדיוק המניע שלו. לחיות דווקא לכולם?
 
למעלה