ziv`s girl
New member
סיפור יפה... מומלץ לקרוא!
תהנו!
מרי היתה בת 16 כשהסיפור הזה התחיל. היא גרה אז בחווה מחוץ לקליפורניה. היא פגשה את מייקי, יום אחד כאשר שהתה בגינה. הבחור היה גבר צעיר, מהזן הזה שבהחלט זוכים לעוד מבט ועוד מבט... לאחר הפגישה הקצרה ההיא, הם הוסיפו להיפגש והפכו להיות חברים טובים. תמיד נראו ביחד. את כל סודותיה סיפרה מרי למייקי, והוא...תמיד ידע להקשיב, אבל מעולם לא הגיב. ומכיון שכך, הרגישה מרי חופשיה לספר לו על הכל, ולדבר איתו בחופשיות גמורה. בבית הספר, היו לכל אחד מהם החברים שלהם, אך בהגיעם הביתה ועד להליכתם למחרת שוב...היו כל הזמן יחד. מרי הרגישה נהדר עם החברות שלהם כי הרגישה שסוף סוף יש לה ח ב ר, שמבין, שדואג. למרות שעמוק עמוק בתוך ליבה ידעה שזה משהו הרבה מעבר...הרגשות האלה...אך מייקי לעולם לא דיבר, והיא הניחה לנושא רק בגלל שהניחה שכל אחד מהם רואה את החברות ביניהם בצורה אחרת. המחשבה הזו לא הניחה למרי ולילה אחד היא הלכה לביתו כדי לומר לו זאת. מרי ידעה שזה הצ´אנס של חייה אולם כשהגיעה לשם, כל מה שעשתה היה לשבת מולו על כיסא הנדנדה שבחצר... ולהביט בכוכבים. מייקי החל לדבר על חלומותיו הוא...איך הוא רוצה להכיר מישהי, להתחתן, להתמסד, על רצונו להצליח ולהיות עשיר. מרי הקשיבה לו בשקט ולא סיפרה מאומה על רגשותיה – על כמה שהיא אוהבת אותו, על כמה שהיא רוצה להיות איתו...אולם בליבה גמלה ההחלטה שיום אחד...פעם...תספר לו מה היא מרגישה. מספר פעמים ניסתה מרי לספר על רגשותיה אולם תמיד היה איתם מישהו...והיא שתקה. לאחר סיום לימודיהם, קיבל מייקי עבודה בניו-יורק. מרי שמחה עבורו על קבלת ג´וב חייו אולם ליבה בכה.... על שלא אזרה מימיה אומץ לומר לו...מה היא מרגישה באמת, ולא חשבה לעשות זאת דווקא עכשיו. יום בהיר אחד...קיבלה בדואר הזמנה לחתונה.... זה היה ממייקי... מרי הלכה לחתונה בידיעה הברורה שעכשיו הוא באמת לא יהיה שלה . מרי חזרה הביתה לאחר החתונה...מנסה לשכוח את אהוב ליבה., היא החליטה להמשיך לחיות את חייה. מרי ומייקי המשיכו להתכתב, לספר אחד לשניה מה קורה להם בחיים. פעם אחת...מייקי לא הגיב למכתבה של מרי. ומרי החלה לדאוג. לאחר ששלחה לו עוד 6 מכתבים שלא זכו למענה ממייקי, קיבלה יום אחד פיתקית...נאמר בה... "פגשי אותי ליד הנחל...היכן שהיינו נפגשים תמיד" מרי הלכה לפגישה ושמחה לראות את מייקי...אולם מייקי היה עצוב ושבור...הוא עבר גירושים קשים והיה כל כך עצוב בגינם. מרי חיבקה אותו וליטפה אותו עד שנירגע מעט והחל לספר את כל הקורות אותו מאז.... ולמרות הכל...ולמרות כל הזכרונות...לא הצליחה גם הפעם מרי לומר למייקי מה היא באמת מרגישה אליו. לאחר שחזר לניו יורק הבטיח למרי שיגיע לעיירה לבקר אותה כל פעם שיוכל.... והם אכן נפגשו...ובילו....וצחקו...ונהנו....ולמרות הכל....למרות הכל מרי לא סיפרה לו כמה היא אוהבת. באחת הפעמים מייקי לא הופיע לאחת הפגישות שקבעו...ומרי חשבה שאולי הוא עסוק בעבודתו. הימים הפכו לחודשים ומרי החלה לשכוח ממייקי....ואז יום אחד צילצל הטלפון בביתה....היה זה עו"ד מניו יורק שסיפר למרי שמייקי נהרג בתאונת דרכים...בדרכו לשדה התעופה....כדי להגיע לפגישתם. מרי בכתה כל הלילה והפעם בידיעה הכי ברורה...שזהו....הוא לעולם לא יהיה שלה, איתה. למחרת נסעה מרי לניו יורק לפגישה עם עורך הדין שהזמין אותה אליו לצורך קריאת הצוואה. שם פגשה גם את גרושתו שסיפרה למרי שמייקי מעולם לא היה מאושר, לא משנה מה ניסתה לעשות עבורו. כל רכושו כמובן נמסר למשפחתו. מרי קיבלה את יומנו האישי של מייקי. בטיסה חזרה הביתה, פתחה את היומן והחלה לקרוא...את התיעוד של היום בו נהרג בתאונת דרכים... היה כתוב שם... "היום, אני נוסע לראות את האשה שתמיד אהבתי ולומר לה...שאני אוהב אותה" ולכן חבריי המתוקים.... אם את/ה אוהב/ת מישהו/י, אל תחכה למחר כדי להגיד לה/לו. יכול להיות שהמחר לעולם לא יגיע. אוהבת ומקווה שנהניתם! ziv`s
נ.ב: זאת אהבה! רק חבל שדבר כזה קיים רק בסיפורים שמקבלים דרך האי סי קיו יום אהבה שמח!
תהנו!
