סיפור. כל דמיון בין הסיפור למציאות הוא ממשי ביותר

סיפור. כל דמיון בין הסיפור למציאות הוא ממשי ביותר

נוסע בקו 5 "דן" יושב מאחורי הנהג ב"מושב (של )זקנים"נכנסת גברת צעירה מחייכת אל הנהג ופותחת את הרוכסן (ריץ רץ) של תיק ענקי. מכניסה את היד שמגששת אחר הארנק שבתוכו הרב קו.
לאחר דקות ארוכות נמצאה האבדה והכרטיס של הרב קו הוצא מהארנק אחר כבוד. הונח על המכשיר לו הוא מיועד .ולדאבון לב הכרטיס ריק אין בו ולו פרוטה שחוקה נו כעת צריך לטעון את הכרטיס. ושוב היד מגששת בתיק האמור מחפשת את ארנק הכסף לאחר שהארנק נמצא נשאלת השאלה הבילתי נמנעת באיזה סכום למלא את הכרטיס. אל יקל הדבר בעינכם שכן יש מספר רב של אפשרויות למלא את אותו כרטיס רב קו..ואז אחד הנוסעים שעמדו מאחור עשה את הטעות האיומה הגרועה מכל .הוא העיר לגברת.וכאן החלה סגה שאיני רוצה לפרט משום כבודם של חברי הפורום הקללות הנאצות של הגברת על כל נוסעי האטובוס בפרט .ועל עם ישראל ככלל שהם חסרי סבלנות ומעליבים וכו וכו לא אמשיך לחפור דייני במה שסיפרתי עד כאן.
צ'י
 

evike

Well-known member
מנהל
עצוב לאן התדרדרנו. ועצוב עוד יותר כשהתנהגות מגעילה מגיעה

מעובד ציבור.
אני מתכוונת לנהג האוטובוס שרצה לזרוק נוסע עם תסמונת דאון, שלא היה לו כסף לכרטיס.
לא שיכנעה אותו העובדה שהנוסעים הוציאו כסף לשלם עליו, ואף הבטיחו שישמרו עליו. למה? כי הנהג החליט שהוא גם מסוכן.
יפוטר לאלתר הנהג!
 
למעלה