Justin Angel
New member
סיפור לאלון 
"קסם מושלג" לפני הרבה זמן באמא רוסיה היכן שבני-האדם חיו, הרבה מיצורי היער דיברו וחיו כדרכם של בני-אדם. מבין בעלי החיים בעל ארבעה כפות היו דובים, נמרים, אבל הדומים ביותר מביניהם היו זאבים-לבנים. ביער של ארץ הצפון היכן שווילונות של אור מרקדים בלילה, חי לוחם בשם אלקסי - והוא היה נאה, צעיר וחכם. הרבה עלמות נאנחו שראו אותו, אבל אלקסי עדיין העדיף לחיות לבדו. למרות שרובן ניסו לרצות אותו, לקסמיהן הנשיים היה כאבן. ויום אחד בזמן שעבר אלקסי ביער הוא ראה עלמה שלא כמו אחרות - גבוהה ונוצצת, גאה ונאה, שיער כשלג בתולי ועיינים כקרח עם אש מוחבאת. מהרגע אשר אותה ראה הוא נתקף תשוקה. או אלכסי הצעיר, אלכסי הגאה - יש קסם בשלג! ישנה סכנה ביערות יותר מאשר אתה יודע! לשמחתו ויראתו אהובתו הלבנה החזירה לו אהבה ונתנה לו הכל, למרות שאת עברה לא יכל לדעת. וגם למרות שלא עזבה אפילו פעם את היער ולא באה עימו לכפרו. היא אמרה שמפחדת היא ממגעם של זרים וששה לעזוב את השלג. למרות שפעמים רבות הפציר שתתן לו להישאר עמה הרבה זמן אחרי זריחה, בעזרת הצקות ותחבולות רכות חזר הוא תמיד לביתו. אויבים היו לאלקסי, אחד מהם יריב ערמומי שבילה את שעותיו בלעקוב אחרי אלקסי והטמין לו מלכודת בשלג. "או אהובי וחיי אלכסי, עזוב כל עוד יש אור בשמיים! יש סכנה ביער - עזוב ואל תשאל מדוע!" אלקסי הצעיר, אלקסי החזק, ציחקק על פחדיו של אהובתו ולא עזב עד רדת החשכה. כאשר עזב, יכל לשמוע את צעדיהם של זאבים אשר ארבו לו בלילה. ואז יכול היה הוא לראות את האנשים אשר טמנו לו מארב ואת אויבו הנורא. הוא היה אחד מול רבים מדי, אבל לפני שיכל להרים את חרבו הזאבים קפצו על אויביו כמו המון מילל גדול. הזאבים הונהגו על ידי כלבה-מלכה, אשר פרוותה הייתה לבנה ורכה כשלג. אלקסי מופתע מאוד, ראה את אויביו נהרגים. "או אלקסי, אלקסי שלי, למה אתה כה עז וגאה? למה לא הקשבת לאזהרה אשר לא העזתי לאמור בקול?" והכלבה-זאבה עמדה מול אלקסי ודם אדום הכתים את פרוותה הלבנה, ולפני שיכל לנשום אהובתו הייתה לפניו בצורה זאבית. "זמן רב אהבתיך עם קסמי, כישפתי כישוף אבל עם הגבלה אחת - ביערותיי אשאר עלמה כל עוד לא אהרוג אדם" "ועכשיו הכישוף אשר כישפתי נגמר." עלמת-הזאב ברחה מפניו ויללה בצער עמוק ונעלמה שסיימה לדבר. הרבה עלמות נאנחו שראו אותו, אבל אלקסי עדיין העדיף לחיות לבדו. וניתן לשמוע את חבריו מדברים על כיצד נעשה עצוב הוא. אלקסי הצעיר, כבר גאה לא יותר. הולך כל יום הוא ליער ומחפש משהו נעלם או אבוד שגדל פעם בשלג.
"קסם מושלג" לפני הרבה זמן באמא רוסיה היכן שבני-האדם חיו, הרבה מיצורי היער דיברו וחיו כדרכם של בני-אדם. מבין בעלי החיים בעל ארבעה כפות היו דובים, נמרים, אבל הדומים ביותר מביניהם היו זאבים-לבנים. ביער של ארץ הצפון היכן שווילונות של אור מרקדים בלילה, חי לוחם בשם אלקסי - והוא היה נאה, צעיר וחכם. הרבה עלמות נאנחו שראו אותו, אבל אלקסי עדיין העדיף לחיות לבדו. למרות שרובן ניסו לרצות אותו, לקסמיהן הנשיים היה כאבן. ויום אחד בזמן שעבר אלקסי ביער הוא ראה עלמה שלא כמו אחרות - גבוהה ונוצצת, גאה ונאה, שיער כשלג בתולי ועיינים כקרח עם אש מוחבאת. מהרגע אשר אותה ראה הוא נתקף תשוקה. או אלכסי הצעיר, אלכסי הגאה - יש קסם בשלג! ישנה סכנה ביערות יותר מאשר אתה יודע! לשמחתו ויראתו אהובתו הלבנה החזירה לו אהבה ונתנה לו הכל, למרות שאת עברה לא יכל לדעת. וגם למרות שלא עזבה אפילו פעם את היער ולא באה עימו לכפרו. היא אמרה שמפחדת היא ממגעם של זרים וששה לעזוב את השלג. למרות שפעמים רבות הפציר שתתן לו להישאר עמה הרבה זמן אחרי זריחה, בעזרת הצקות ותחבולות רכות חזר הוא תמיד לביתו. אויבים היו לאלקסי, אחד מהם יריב ערמומי שבילה את שעותיו בלעקוב אחרי אלקסי והטמין לו מלכודת בשלג. "או אהובי וחיי אלכסי, עזוב כל עוד יש אור בשמיים! יש סכנה ביער - עזוב ואל תשאל מדוע!" אלקסי הצעיר, אלקסי החזק, ציחקק על פחדיו של אהובתו ולא עזב עד רדת החשכה. כאשר עזב, יכל לשמוע את צעדיהם של זאבים אשר ארבו לו בלילה. ואז יכול היה הוא לראות את האנשים אשר טמנו לו מארב ואת אויבו הנורא. הוא היה אחד מול רבים מדי, אבל לפני שיכל להרים את חרבו הזאבים קפצו על אויביו כמו המון מילל גדול. הזאבים הונהגו על ידי כלבה-מלכה, אשר פרוותה הייתה לבנה ורכה כשלג. אלקסי מופתע מאוד, ראה את אויביו נהרגים. "או אלקסי, אלקסי שלי, למה אתה כה עז וגאה? למה לא הקשבת לאזהרה אשר לא העזתי לאמור בקול?" והכלבה-זאבה עמדה מול אלקסי ודם אדום הכתים את פרוותה הלבנה, ולפני שיכל לנשום אהובתו הייתה לפניו בצורה זאבית. "זמן רב אהבתיך עם קסמי, כישפתי כישוף אבל עם הגבלה אחת - ביערותיי אשאר עלמה כל עוד לא אהרוג אדם" "ועכשיו הכישוף אשר כישפתי נגמר." עלמת-הזאב ברחה מפניו ויללה בצער עמוק ונעלמה שסיימה לדבר. הרבה עלמות נאנחו שראו אותו, אבל אלקסי עדיין העדיף לחיות לבדו. וניתן לשמוע את חבריו מדברים על כיצד נעשה עצוב הוא. אלקסי הצעיר, כבר גאה לא יותר. הולך כל יום הוא ליער ומחפש משהו נעלם או אבוד שגדל פעם בשלג.
