סיפור לידה - לידת הבזק שלי
זה היה ההריון השלישי שלי, הלידה הראשונה הייתה בשבוע 35 בניתוח קיסרי, השניה לנל"ק שהתחילה בירידת מים בלי צירים שהגיעו רק אחרי כ-20 שעות. לידה ארוכה עם אפידוראל ו-2-3 שעות של לחיצות.
לאורך כל ההריון חששתי מירידת מים מוקדמת נוספת, ובשבוע 35 יצאתי לימי מחלה כדי לשמור על ההריון.
כולם היו מופתעים, ואני יותר מכל, כשהגעתי לשבוע 39. בצחוק אמרתי שאולי אפילו נזדקק לזרוז הפעם.
אבל אז, אחרי יום של התכווצויות לא סדירות, בערב שמתי לב שההתכווצויות הפכו סדירות, גם אם לא כואבות. תיזמנתי התכווצות של כדקה כל 4-5 דקות. הזמנתי בייביסיטר למקרה שנצטרך לצאת באמצע הלילה וחיכיתי. אפילו הצלחתי קצת לישון.
בבוקר ההתכווצויות התחילו לכאוב אבל לא נעשו תכופות יותר. שלחתי את הבייביסיטר לעבודה ואת הילדים לגנים ויצאנו לבי"ח בתחושה שבטח ישלחו אותנו הביתה, או לפחות להסתובב כמה שעות.
במיון בדקו לי פתיחה - 1 ס"מ. אז שלחתי את הנוחר לצידי לחנות במקום יותר מוצלח כי בטח יקח לי נצח. תוך כדי המוניטור ירדו לי המים ומיד הצירים נעשו הרבה יותר תכופים וכואבים. בדקו לי שוב פתיחה - 4 ס"מ. שלחתי הודעה לאיש שירדו לי המים ושיבוא. הרגשתי צורך ללחוץ, אבל בפתיחה כזו הייתי בטוחה שזה קקי ולא ראש. האחות שלפה אותי מהשרותים ואמרה שהיא מסרבת ליילד אותי בשרותים. הלכתי את כמה המטרים לחדר הלידה, כשבאמצע עצרתי פעמיים בגלל צירים. האחות אמרה לי לא ללחוץ, אבל לא ממש יכולתי להישמע לה. כשהגענו לחדר הלידה האיש התקשר, עניתי לו ואמרתי לו "בוא עכשיו!" וניתקתי. לא לגמרי ברור לי איך הצלחתי לעלות על המיטה. בדקו לי שוב פתיחה - 9 ס"מ. אישרו לי ללחוץ, כאילו היה לאישור הזה איזו שהיא משמעות. הן לא הצליחו למצוא לפיצפונת את הדופק והן דאגו כי במוניטור בקבלה הייתה האטה רצינית אז הן חתכו והיא יצאה כמו פגז מתותח. נראה לי שגם בלי חתך היא הייתה יוצאת תוך כמה דקות.
האיש התקשר רגע אחרי הלידה, וחמש דקות אחר כך הגיע.
הזמן מהרגע שהגעתי לבי"ח עד ללידה - שעה וחצי. מירידת המים ללידה - כחצי שעה. ואני הייתי בטוחה שזה יקח נצח.
זה היה ההריון השלישי שלי, הלידה הראשונה הייתה בשבוע 35 בניתוח קיסרי, השניה לנל"ק שהתחילה בירידת מים בלי צירים שהגיעו רק אחרי כ-20 שעות. לידה ארוכה עם אפידוראל ו-2-3 שעות של לחיצות.
לאורך כל ההריון חששתי מירידת מים מוקדמת נוספת, ובשבוע 35 יצאתי לימי מחלה כדי לשמור על ההריון.
כולם היו מופתעים, ואני יותר מכל, כשהגעתי לשבוע 39. בצחוק אמרתי שאולי אפילו נזדקק לזרוז הפעם.
אבל אז, אחרי יום של התכווצויות לא סדירות, בערב שמתי לב שההתכווצויות הפכו סדירות, גם אם לא כואבות. תיזמנתי התכווצות של כדקה כל 4-5 דקות. הזמנתי בייביסיטר למקרה שנצטרך לצאת באמצע הלילה וחיכיתי. אפילו הצלחתי קצת לישון.
בבוקר ההתכווצויות התחילו לכאוב אבל לא נעשו תכופות יותר. שלחתי את הבייביסיטר לעבודה ואת הילדים לגנים ויצאנו לבי"ח בתחושה שבטח ישלחו אותנו הביתה, או לפחות להסתובב כמה שעות.
במיון בדקו לי פתיחה - 1 ס"מ. אז שלחתי את הנוחר לצידי לחנות במקום יותר מוצלח כי בטח יקח לי נצח. תוך כדי המוניטור ירדו לי המים ומיד הצירים נעשו הרבה יותר תכופים וכואבים. בדקו לי שוב פתיחה - 4 ס"מ. שלחתי הודעה לאיש שירדו לי המים ושיבוא. הרגשתי צורך ללחוץ, אבל בפתיחה כזו הייתי בטוחה שזה קקי ולא ראש. האחות שלפה אותי מהשרותים ואמרה שהיא מסרבת ליילד אותי בשרותים. הלכתי את כמה המטרים לחדר הלידה, כשבאמצע עצרתי פעמיים בגלל צירים. האחות אמרה לי לא ללחוץ, אבל לא ממש יכולתי להישמע לה. כשהגענו לחדר הלידה האיש התקשר, עניתי לו ואמרתי לו "בוא עכשיו!" וניתקתי. לא לגמרי ברור לי איך הצלחתי לעלות על המיטה. בדקו לי שוב פתיחה - 9 ס"מ. אישרו לי ללחוץ, כאילו היה לאישור הזה איזו שהיא משמעות. הן לא הצליחו למצוא לפיצפונת את הדופק והן דאגו כי במוניטור בקבלה הייתה האטה רצינית אז הן חתכו והיא יצאה כמו פגז מתותח. נראה לי שגם בלי חתך היא הייתה יוצאת תוך כמה דקות.
האיש התקשר רגע אחרי הלידה, וחמש דקות אחר כך הגיע.
הזמן מהרגע שהגעתי לבי"ח עד ללידה - שעה וחצי. מירידת המים ללידה - כחצי שעה. ואני הייתי בטוחה שזה יקח נצח.
