סיפור לידה נוראי בבית חולים

[dreamcometrue]

סיפור לידה נוראי בבית חולים

צרת רבים חצי נחמה? לא ממש קראתי כאן סיפור לידה של מישהי שילדה בבית החולים בו אני "ילדתי" http://www.doula.co.il/Index.asp?ArticleID=1392&CategoryID=138 הלוואי ואף אחת לא תצטרך לעבור חוויות שכאלה. הלוואי שיגיע היום בו יגידו די לניסויים רפואיים בנשים, אפילו על זכויות בעלי החיים יש יותר מי שנלחם מאשר על הגנת היולדת. מקרה קלאסי של "שמור אותי מאוהבי משונאי אשמר בעצמי" - הם רק "רצו בטובתה"... ותראו מה יצא... אני מזדהה איתה וכואבת את כאבה... מחכה לתיקון שלי עצמי הפצע הנפשי שלי עדיין פתוח ומדמם....

 

[שָׂרָה]

פחד. המזל שזה היה מהר

 

[mise]

ממש ככה: פ ח ד

גם אני חשבתי שמזלה שהלך לה מהר. מי יודע עד לאן זה היה מגיע.

 

[שָׂרָה]

אני מקווה בשבילה

שלא נשאר לה צלקת ברחם מהגרידה שעשו לה להוצאת שאריות השיליה. צלקת שכזאת יכולה לעשות בעיות רציניות בהריונות הבאים

 

[הילהל]

ולי יש חוויה הפוכה... אותו בי"ח

לפני 5 חודשים. גם באסף הרופא. גם מאלו שהתרחקו מקפלן במיוחד אל אסף הרופא. חוויה של יחס מאוד מכבד, מאוד לא לחוץ ולא לוחץ, הן מהמיילדות והן מהרופאים. נתנו לי המון מרחב ושקט (רוב הזמן היינו רק אנחנו והדולה בחדר שהחשכנו בכיף). גם כשהיה צורך בהתערבות (עקב השיליה הנעוצה) הכל נעשה ברוגע, עם הרבה הסברים והבטחות שהם שומרים עלי, במיוחד לנוכח ההיסטוריה בלידה הקודמת. הבטחות שקויימו (למרות איבוד ההכרה שלי עשו הכל - הן הגניקולוג והן המרדימה - כדי לא לעבור להרדמה מלאה שתשלח אותי שוב לט"נ). אמרו לי שהיתה שם תחלופה של הנהלה - אולי זו הסיבה.

 

[הילהל]

ואחרי קריאה נוספת

מזכיר לי מאוד את הלידה שלי בסורוקה. מתחילה לתהות אם דולה איננה must היסטרי בלידות פעילות בבי"ח (תיואר הבעל הפותר סודוקו היה לי קשה). בטוחה שהיה שם שינוי גישה רציני (נזכרת שבזמן שהייתי בהתאוששות שמעתי רופא נוזף במתמחים שרשמו "היולדת" על הטופס ושולח אותם לשאול אותה לשמה, כי "אצלנו אין יולדות או מטופלות, אצלנו יש נשים ויש להן שמות").

 

[debby12]

בדרך כלל אנחנו לא פותחות פה דיון

גדול בסיפור לידה של מישהי שלא בחרה לספר אותו פה. אבל לגבי התיקון *שלך* את מוזמנת לבלות פה יותר ולתכנן אותו. עדיף לא לחכות לו באופן פסיבי (כי הוא לא תמיד מגיע) אלא לנקוט בצעדים מעשיים בכיוון.

 

[אמאאור]

הכי קשה היה לי עם הבעל

שיושב ופותר סודוקו. למה, כי זו לידה רביעית, אז כבר לא מענין? פעם ליוויתי- סיפור אמיתי- לידה, שהבעל היה עסוק בלפצח גרעינים, כי הוא לא הספיק לאכול ארוחת ערב. והוא הציע לאשתו לקחת אפידורל כדי שתוכל לישון, ולשלוח אותי הביתה, כי היא הולכת לישון הרי. אבל אני לא באמת כועסת עליו, או על הבעל של היולדת מהסיפור. מכעיס אותי קטע הממסדי, ש"לטובתה" הביא אותה ללידה כזו. וחבל, חבל שלא היתה איתה מישהי, דולה, חברה, פשוט מישהי שתהיה שם בשבילה, ולטובתה.