נוריתנורית1
New member
סיפור לילדים ולמבוגרים
מצאתי באתר עם ישראל.נט את הפרק הראשון בסיפור הבא: פרק א' אוּלָם בָּצָל מאת: דניאל ישראל בן-יהודה גינרמן נִזְדַּמֵּן לִי שֶׁהָיָה כְּפָר וּבוֹ יֶלֶד נֶהֱדָר. לֹא אֲסַפֵּר עַל זֶה הַיֶּלֶד אֶלָּא שֶׁזָּכָה בְּמֶרֶד; וּכְלוּם אַגִּיד עָלָיו לְפַחוֹת בְּזֶה הַשְלָב. בְּאוֹתוֹ הַכְּפָר כֻּלָּם הָיוּ מִתְכַּנְּסִים בְּאוּלָם לְהִתְרוֹצֵץ מִדֵּי שָׁבוּעַ. מִתּוֹךְ מָסֹרֶת עַתִּיקָה סִפְרוּ בְּדִיחוֹת, אָכְלוּ, שָׁתוּ, עַד שֶׁהָיוּ בְּרֹאשׁ פָּרוּעַ. וְאָז, תּוֹךְ כְּדֵי שְׁתִיָּה, כְּבָר בַּלַּיְלָה נִשְׁלְטוּ יצְרותֵיהֶם בִּידֵי גּוֹרָל: הֵם עָמְדוּ בְּמַעְגָּל וְכָל אֶחָד אֶת צַעֲרוֹ דִוֵחַ בְּחֻפְשָׁה; לְלֹא צְנִיעוּת, לְלֹא בּוּשָׁה, לְבַל יֶדַע מִי אֲמָרוֹ, מִכָּל פֶּה, סִפּוּר אֻמְלָל, בַּחֲשֵׁכָה, בַּמַּעְגָּל. הַפִּקְחִים אוּלָם נִחְשׁוּ מִי בָּעַל כָּל וִדּוּי, אַךְ שׁוּם סִפּוּר הָיָה צָפוּי מֵאוֹתָם שֶׁהִתְכַּנְּסוּ: לְאוֹר הַיּוֹם נִרְאוּ שְׂמֵחִים! רַק בְּאוֹתָם יָמִים כְּשֶׁעֵינֵיהֶם נִכְבּוּ בְּיַחַד גִּמְגְּמוּ אֶת כָּל הַפַּחַד; וּכְשֵׁם שֶׁזֶּה אֵרַע נִפְתַּח לָהֶם סֻלַּם מִתַּחַת כְּפֵה בּוֹלַעַת וְרוֹתַחַת, וְנָפְלוּ בּוֹ, מְלֵאֵי יִרְאָה, לְהַחְבִּיא אֻמְלָלוּתָם עָמֹק רָחוֹק אַחַר שָׁעוֹת שְׂחוֹק וּצְחוֹק. אָמַרְתִּי לָכֶם וְאֶחְזֹר בַּכֵּן: הָיָה גָּר בַּכְּפָר הַזֶּה יֶלֶד חָכָם וְנָאֶה. אַךְ אֵינֶנּוּ עוֹד הַזְּמַן שֶׁאֲסַפֵּר לָכֶם עָלָיו. רַק תֵּדְעוּ: הָיָה שׁוֹבָב. וְגַם תָּבִינוּ לְהַלָּן אֵיזֶה מְפֻנָּק, אֵיזֶה חָמוּד: בִּתְמִימוּתוֹ לְכָל צִיּוּד הָיָה נִכְנָס בְּלִי בֶּהָלָה לַקָּשָׁה וְלַקַּלָּה מִתַּחְבּוּלוֹת הַכְּפָר. מַה סוֹדוֹ? הוּא הָיָה שָׁר! וּבַל תַּגִּידוּ לִי עִקֵּשׁ רַק אוֹסִיף שֶׁהָיָה לוֹחֵשׁ מְתיקוּיות לְלֹא מִלִּים בְּאָזְנֵי הַמְּבֻגָּרִים, שֶׁהִתְבַּיְּשׁוּ מִלְּהוֹדוֹת שֶׁהָיוּ עֵרִים בַּחֲלוֹמוֹת: עָצַר אוֹתָם אַף בָּרְחוֹב וְנֶחִדֳר לְכָל מַכְאוֹב: לְאֹזֶן הַמְּבֻגָּר קָפַץ -כִּזְבוּב נָגַע וְרָץ- וְאַף אִם לֹא יָדַע מַה כְּאֵבוֹ, תּוֹךְ שְׁנִיָּה נִרְפָּא לִבּוֹ. אֵיזֶה עֵרֶב, בָּאוּלָם, שׁוּב נִתְכַּנְּסוּ כֻּלָּם. שִׂחֲקוּ וְשָׁתוּ וְהִתְוַדּוּ וְכָרָגִיל בַּסּוֹף בָּכוּ כִּי בַּסּוֹף, לְכָל אֶחָד מֵהֶם, נִרְאָה שֶׁהָיָה מְשַׁעְמֵם. "אֵיזֶה דְּמָעוֹת לְלֹא תּוֹעֶלֶת!", נִשְׁמְעָה צְעָקָה בְּתוֹךְ הַשֶּׁקֶט. וּמִיַּד הִכִּירוֹ אֶת קוֹל הַיֶּלֶד עֲדִין כְּוֶרֶד יוֹסֵף אוֹר מִתּוֹךְ הַחֹר. בַּדְּמָמָה אָז נֶעֱצָר הַתַּהֲלִיךְ הַמֻּכָּר. וְטֶרֶם הֵגִיב הַכַּעַס כְּתַחְבֹּשֶׁת לְהִתְנַצֵּל מִזּוֹ הַבֹּשֶׁת נִשְׁמְעָה שׁוּב הַקּוֹל הַמְּצֻיֶּנֶת: "דִּמְעוֹת בָּצָל מִשֶּׁלָּכֶם, אֻמְלָלוּתְכֶם לֹא כָּךְ תְּהִי מוּגֶנֶת!". אוֹי, עַל עַצְמָם הִתְחִילוּ לְרַחֵם, עַד שֶׁמִּישֶׁהוּ צָחַק חָזָק וּבְמֶרְכָּז הָאוּלָם הַזֶּה צָעַק: "בּוֹאוּ נוֹרִיד אֶת קְלִיפַת זֶה הַבָּצָל וְנִרְאֶה מַה בָּאֶמְצַע נֶאֱצָל". וְשׁוּב נוֹשְׁבוּ וְהִתְכַּנְּסוּ וְהִתְחִילוּ לְדַבֵּר, וְנִרְגְּעוּ. וְהָאֶחָד אָמַר אֲשֶׁר מִתַּחַת הַקְּלִפָּה הַיְּבֵשָׁה בְּנַחַת מִתְרַכְּזִים הַכֹּחַ וְהַמִּיץ, וְשֶׁכְּדָאִי לְהָצִיץ הָאֵין שִׂמְחָה וְאֹשֶׁר אֶפְשָׁרִיִּים מֵאֲחוֹרֵי חַיִּים שִׁגְרָתִיִּים. וְהַשֵּׁנִי פָּתַח אֶת בְּצָלוֹ, וּמֵאַחַר סְפָרוֹת שֶׁתָּפְסוּ לוֹ אֵת כָּל הַיּוֹם מָצָא כִּשְׁרוֹנוֹתָיו בְּהִגָּיוֹן וְנִזְכָּר בְּיַלְדוּתוֹ מְלֵאָה חָכְמוֹת. וְהַנָּהָג אֲשֶׁר בְּאוֹתוֹ מַסְלוּל נִמְאַס לוֹ מִלָּלֶכֶת יוֹם בְּיוֹם הוֹדָה בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁ לֹא גְּבוּל לֲגִלּוּיִם הַחֲדָשִׁים בְּכָל מָקוֹם. וְכָךְ דִּבֵּר הַחַיָּט עָל הָאָפְנָה וְכָךְ הוֹדָה בַּעַל מָלוֹן אֲשֶׁר בְּכָל תַּיַּר רָאָה תְּמוּנָה שֶׁל אֹשֶׁר, אַהֲבָה, אוֹ כִּשָּׁלוֹן. וְהִתְרַגְּשׁוּ, וְהִתְחִילוּ לְדַבֵּר כֻּלָּם בְּיַחַד צְמֵאִים לְחַיּוּת אֲשֶׁר מִתַּחַת. הָרֵי הִתְמוֹדְדוּ פִּתְאוֹם בִּהְיוֹתָם בְּצָלִים שֶׁמִּבַּחוּץ נִחְוְיִם שְׁמָמָה בְּעוֹר חָמוּץ וּבְתוֹכָם עָמֹק בּוֹעֵר חֲלוֹם בְּרֵיחוֹ הַיָּחִיד, וּמְפֹאָר, וּמְיֻחָד אַף בְּלָשׁוֹן מְשֻׁתָּף, שֶׁל כָּל אֶחָד. עוֹד יְסַפֵּר עַל עַצְמוֹ אוֹתוֹ הַיֶּלֶד הַתָּמִים שְׁעָתָהּ כֻּלָּם אוֹהֲבִים בְּזֶה הַכְּפָר, בְּעוֹלָמוֹ. עָלַי לִגְמֹר אֵת מִלּוֹתַי כֵּיוָן שֶׁכְּבָר שָׁעָה לְהִתְמַצְּאות. אֵין מָקוֹם לָעֶצֶב, חֲבֵרַי: בָּצָל שֶׁמִּבַּחוּץ עוֹרֵר דְּמָעוֹת כְּדָאִי לַחְדֹּר בּוֹ קְלִיפָה קְלִיפָה וּלְגַלּוֹת עוֹלָם חָדָשׁ בְּכָל טִיְּפָה. עַכְשָׁו בְּזֶה הַכְּפָר אוּלָם חָדָשׁ מוּאָר וּמְפֹאָר לַתַּעֲנוּג בּוֹ הַקָּהָל בְּשִׂמְחָה וְכַנָּהוּג רוֹקֵד נִגּוּן חָלָב וּדְבַשׁ. שֵׁם הָאוּלָם? אוּלָם בָּצָל, אֲשֶׁר מִתְּמִימוּת יֶלֶד נֶאֱצָל. המשך ופרק ב' באתר עם ישראל.נט
מצאתי באתר עם ישראל.נט את הפרק הראשון בסיפור הבא: פרק א' אוּלָם בָּצָל מאת: דניאל ישראל בן-יהודה גינרמן נִזְדַּמֵּן לִי שֶׁהָיָה כְּפָר וּבוֹ יֶלֶד נֶהֱדָר. לֹא אֲסַפֵּר עַל זֶה הַיֶּלֶד אֶלָּא שֶׁזָּכָה בְּמֶרֶד; וּכְלוּם אַגִּיד עָלָיו לְפַחוֹת בְּזֶה הַשְלָב. בְּאוֹתוֹ הַכְּפָר כֻּלָּם הָיוּ מִתְכַּנְּסִים בְּאוּלָם לְהִתְרוֹצֵץ מִדֵּי שָׁבוּעַ. מִתּוֹךְ מָסֹרֶת עַתִּיקָה סִפְרוּ בְּדִיחוֹת, אָכְלוּ, שָׁתוּ, עַד שֶׁהָיוּ בְּרֹאשׁ פָּרוּעַ. וְאָז, תּוֹךְ כְּדֵי שְׁתִיָּה, כְּבָר בַּלַּיְלָה נִשְׁלְטוּ יצְרותֵיהֶם בִּידֵי גּוֹרָל: הֵם עָמְדוּ בְּמַעְגָּל וְכָל אֶחָד אֶת צַעֲרוֹ דִוֵחַ בְּחֻפְשָׁה; לְלֹא צְנִיעוּת, לְלֹא בּוּשָׁה, לְבַל יֶדַע מִי אֲמָרוֹ, מִכָּל פֶּה, סִפּוּר אֻמְלָל, בַּחֲשֵׁכָה, בַּמַּעְגָּל. הַפִּקְחִים אוּלָם נִחְשׁוּ מִי בָּעַל כָּל וִדּוּי, אַךְ שׁוּם סִפּוּר הָיָה צָפוּי מֵאוֹתָם שֶׁהִתְכַּנְּסוּ: לְאוֹר הַיּוֹם נִרְאוּ שְׂמֵחִים! רַק בְּאוֹתָם יָמִים כְּשֶׁעֵינֵיהֶם נִכְבּוּ בְּיַחַד גִּמְגְּמוּ אֶת כָּל הַפַּחַד; וּכְשֵׁם שֶׁזֶּה אֵרַע נִפְתַּח לָהֶם סֻלַּם מִתַּחַת כְּפֵה בּוֹלַעַת וְרוֹתַחַת, וְנָפְלוּ בּוֹ, מְלֵאֵי יִרְאָה, לְהַחְבִּיא אֻמְלָלוּתָם עָמֹק רָחוֹק אַחַר שָׁעוֹת שְׂחוֹק וּצְחוֹק. אָמַרְתִּי לָכֶם וְאֶחְזֹר בַּכֵּן: הָיָה גָּר בַּכְּפָר הַזֶּה יֶלֶד חָכָם וְנָאֶה. אַךְ אֵינֶנּוּ עוֹד הַזְּמַן שֶׁאֲסַפֵּר לָכֶם עָלָיו. רַק תֵּדְעוּ: הָיָה שׁוֹבָב. וְגַם תָּבִינוּ לְהַלָּן אֵיזֶה מְפֻנָּק, אֵיזֶה חָמוּד: בִּתְמִימוּתוֹ לְכָל צִיּוּד הָיָה נִכְנָס בְּלִי בֶּהָלָה לַקָּשָׁה וְלַקַּלָּה מִתַּחְבּוּלוֹת הַכְּפָר. מַה סוֹדוֹ? הוּא הָיָה שָׁר! וּבַל תַּגִּידוּ לִי עִקֵּשׁ רַק אוֹסִיף שֶׁהָיָה לוֹחֵשׁ מְתיקוּיות לְלֹא מִלִּים בְּאָזְנֵי הַמְּבֻגָּרִים, שֶׁהִתְבַּיְּשׁוּ מִלְּהוֹדוֹת שֶׁהָיוּ עֵרִים בַּחֲלוֹמוֹת: עָצַר אוֹתָם אַף בָּרְחוֹב וְנֶחִדֳר לְכָל מַכְאוֹב: לְאֹזֶן הַמְּבֻגָּר קָפַץ -כִּזְבוּב נָגַע וְרָץ- וְאַף אִם לֹא יָדַע מַה כְּאֵבוֹ, תּוֹךְ שְׁנִיָּה נִרְפָּא לִבּוֹ. אֵיזֶה עֵרֶב, בָּאוּלָם, שׁוּב נִתְכַּנְּסוּ כֻּלָּם. שִׂחֲקוּ וְשָׁתוּ וְהִתְוַדּוּ וְכָרָגִיל בַּסּוֹף בָּכוּ כִּי בַּסּוֹף, לְכָל אֶחָד מֵהֶם, נִרְאָה שֶׁהָיָה מְשַׁעְמֵם. "אֵיזֶה דְּמָעוֹת לְלֹא תּוֹעֶלֶת!", נִשְׁמְעָה צְעָקָה בְּתוֹךְ הַשֶּׁקֶט. וּמִיַּד הִכִּירוֹ אֶת קוֹל הַיֶּלֶד עֲדִין כְּוֶרֶד יוֹסֵף אוֹר מִתּוֹךְ הַחֹר. בַּדְּמָמָה אָז נֶעֱצָר הַתַּהֲלִיךְ הַמֻּכָּר. וְטֶרֶם הֵגִיב הַכַּעַס כְּתַחְבֹּשֶׁת לְהִתְנַצֵּל מִזּוֹ הַבֹּשֶׁת נִשְׁמְעָה שׁוּב הַקּוֹל הַמְּצֻיֶּנֶת: "דִּמְעוֹת בָּצָל מִשֶּׁלָּכֶם, אֻמְלָלוּתְכֶם לֹא כָּךְ תְּהִי מוּגֶנֶת!". אוֹי, עַל עַצְמָם הִתְחִילוּ לְרַחֵם, עַד שֶׁמִּישֶׁהוּ צָחַק חָזָק וּבְמֶרְכָּז הָאוּלָם הַזֶּה צָעַק: "בּוֹאוּ נוֹרִיד אֶת קְלִיפַת זֶה הַבָּצָל וְנִרְאֶה מַה בָּאֶמְצַע נֶאֱצָל". וְשׁוּב נוֹשְׁבוּ וְהִתְכַּנְּסוּ וְהִתְחִילוּ לְדַבֵּר, וְנִרְגְּעוּ. וְהָאֶחָד אָמַר אֲשֶׁר מִתַּחַת הַקְּלִפָּה הַיְּבֵשָׁה בְּנַחַת מִתְרַכְּזִים הַכֹּחַ וְהַמִּיץ, וְשֶׁכְּדָאִי לְהָצִיץ הָאֵין שִׂמְחָה וְאֹשֶׁר אֶפְשָׁרִיִּים מֵאֲחוֹרֵי חַיִּים שִׁגְרָתִיִּים. וְהַשֵּׁנִי פָּתַח אֶת בְּצָלוֹ, וּמֵאַחַר סְפָרוֹת שֶׁתָּפְסוּ לוֹ אֵת כָּל הַיּוֹם מָצָא כִּשְׁרוֹנוֹתָיו בְּהִגָּיוֹן וְנִזְכָּר בְּיַלְדוּתוֹ מְלֵאָה חָכְמוֹת. וְהַנָּהָג אֲשֶׁר בְּאוֹתוֹ מַסְלוּל נִמְאַס לוֹ מִלָּלֶכֶת יוֹם בְּיוֹם הוֹדָה בְּכָךְ שֶׁיֵּשׁ לֹא גְּבוּל לֲגִלּוּיִם הַחֲדָשִׁים בְּכָל מָקוֹם. וְכָךְ דִּבֵּר הַחַיָּט עָל הָאָפְנָה וְכָךְ הוֹדָה בַּעַל מָלוֹן אֲשֶׁר בְּכָל תַּיַּר רָאָה תְּמוּנָה שֶׁל אֹשֶׁר, אַהֲבָה, אוֹ כִּשָּׁלוֹן. וְהִתְרַגְּשׁוּ, וְהִתְחִילוּ לְדַבֵּר כֻּלָּם בְּיַחַד צְמֵאִים לְחַיּוּת אֲשֶׁר מִתַּחַת. הָרֵי הִתְמוֹדְדוּ פִּתְאוֹם בִּהְיוֹתָם בְּצָלִים שֶׁמִּבַּחוּץ נִחְוְיִם שְׁמָמָה בְּעוֹר חָמוּץ וּבְתוֹכָם עָמֹק בּוֹעֵר חֲלוֹם בְּרֵיחוֹ הַיָּחִיד, וּמְפֹאָר, וּמְיֻחָד אַף בְּלָשׁוֹן מְשֻׁתָּף, שֶׁל כָּל אֶחָד. עוֹד יְסַפֵּר עַל עַצְמוֹ אוֹתוֹ הַיֶּלֶד הַתָּמִים שְׁעָתָהּ כֻּלָּם אוֹהֲבִים בְּזֶה הַכְּפָר, בְּעוֹלָמוֹ. עָלַי לִגְמֹר אֵת מִלּוֹתַי כֵּיוָן שֶׁכְּבָר שָׁעָה לְהִתְמַצְּאות. אֵין מָקוֹם לָעֶצֶב, חֲבֵרַי: בָּצָל שֶׁמִּבַּחוּץ עוֹרֵר דְּמָעוֹת כְּדָאִי לַחְדֹּר בּוֹ קְלִיפָה קְלִיפָה וּלְגַלּוֹת עוֹלָם חָדָשׁ בְּכָל טִיְּפָה. עַכְשָׁו בְּזֶה הַכְּפָר אוּלָם חָדָשׁ מוּאָר וּמְפֹאָר לַתַּעֲנוּג בּוֹ הַקָּהָל בְּשִׂמְחָה וְכַנָּהוּג רוֹקֵד נִגּוּן חָלָב וּדְבַשׁ. שֵׁם הָאוּלָם? אוּלָם בָּצָל, אֲשֶׁר מִתְּמִימוּת יֶלֶד נֶאֱצָל. המשך ופרק ב' באתר עם ישראל.נט