סיפור למחשבה
הרמזים על תוכניתו של ראש הממשלה הגיעו בטפטוף איטי. בתחילה השמיע הצהרה עמומה: "השגת הסדר תחייב את הערבים בוויתורים כואבים". לאחר יומיים שיגר רמז נוסף: "לא נוכל לחיות לעולם במצב בו יישובים ערבים חיים בתוך יישובים יהודים". ולבסוף בחר בעיתון ימני כדי לחשוף את כוונותיו: "ניאלץ לפנות עשרים ושניים ישובים ערביים". הסערה הציבורית הייתה חסרת תקדים. סופרים, אנשי רוח ופרופסורים התכנסו לכינוס חרום. למחרת ציטטו שלושת העיתונים הגדולים בכותרות הראשיות על החלטת הכנס: "פינוי יישובים - פשע מוסקי". העיתונות הכתובה והאלקטרונית התמלאה כתבות קורעיות לב על משפחות שהולידו ילדים ונכדים, ועכשיו נדרשות להרוס את מפעל חייהן ולהיקרע מאדמתן. במודעות ענק הודיעו מאות קצינים במילואים כי יסרבו ליטול חלק בעקירת אזרחים שלווים מאדמתם. האווירה הציבורית התחממה והלכה. בתוכניות האקטואליה הופיעו אנשי רוח ומומחים למוסר ודיברו על הפשע המוסרי שבעקירת אזרחים מבתיהם. הם קראו לחיילים לסרב פקודה ולא לבצע הוראות בלתי חוקיות בעליל. תומכי ראש הממשלה הותקפו בשאלות נוקבות מצד המראיינים, שלא חדלו לשאול אותם אם הם לא מבינים שהחלטה כזאת קורעת את העם. הלחץ הציבורי עשה את שלו. יותר ויותר שרים וחברי כנסת הודיעו שיתנגדו לתוכנית. בסיעתו של ראש הממשלה גברה התסיסה. מרכז המפלגה געש. כדי להיחלץ מהמצוקה החליט ראש הממשלה להביא את העניין להכרעת ציבור המתפקדים: "החלטת חברי המפלגה תחייב מעתה את כל נבחריה!", הצהיר. לקראת משאל המתפקדים התגייסו כל ארגוני השלום והמוסר כדי לשכנע את המתפקדים שמדובר בפשע מוסרי ופגיעה באושיות החברה. "איך תוכלו לשאת על מצפונכם את המראות הנוראים של קריעת אנשים, נשים וטף מבתיהם?!?" דיברו על ליבם של המתפקדים. "אל תתנו יד לטרנספר" קראו שלטי החוצות. ציבור המתפקדים החליט לדחות ברוב ברור ומוחץ את תוכניתו של ראש הממשלה. "הטרנספר בוטל" זעקו הכותרות למחרת היום. אולם לתדהמת הכל הודיעו ראש הממשלה וקומץ נאמניו כי הם נחושים להמשיך את התוכנית ויביאו אותה לממשלה בשינויים קלים. הזעם הציבורי היה עצום. "הרס הדמוקרטיה", "עריצות שלטונית", "רודנות", "שחיתות" – אלה מקצת הכותרות שזעקו מדפי העיתונות. ראש הממשלה לא נרתע. כדי להבטיח את הרוב לתוכניתו החליט לפטר שרים בעלי רגישות מוסרית גבוהה. הללו יצאו והודיעו: "הממשלה איבדה את דרכה ואת הלגיטימיות שלה". בנתיים גברה הפעילות החוץ-פרלמנטרית. קבוצות וארגונים הודיעו שיעשו הכל כדי לסכל את תוכנית הטרנספר. סופרים ומשוררים קראו לתושבים הערבים להתנגד בכל האמצעים לתוכנית העקירה המרושעת והזדונית. אישי ציבור הצהירו שהם בעצמם יילחמו במו-ידיהם נגד חיילי צה"ל שיבואו לפנות את התושבים הערבים מבתיהם. בניסיון נואש להסיט את האש, ניסו דוברי ראש הממשלה להעביר לתקשורת דיווחים כי ראש השב"כ מזהיר, שההסתה כנגד ראש הממשלה עלולה לגרום לנסיונות פגיעה פיזיים בו. התקשורת דחתה את הספינים הללו בבוז. כשראש הממשלה התלונן ברדיו על ההסתה החמורה כנגדו, היסה אותו המראיין: "זו מחאה ציבורית אותנטית נגד התוכנית הבלתי-מוסרית שלך". כל זה, כמובן, הוא פרי הדמיון, שהרי בג"ץ היה פוסל את התוכנית על הסף. רק עקירת ערבים מבתיהם היא פשע מוסרי. יהודים הם בסך הכל שקי קמח ש'מפנים' ממקום למקום. ככה זה לאורך 2000 שנות גלות. אז מה אם גרים בגוש-קטיף 8000 תושבים? חומר למחשבה...
הרמזים על תוכניתו של ראש הממשלה הגיעו בטפטוף איטי. בתחילה השמיע הצהרה עמומה: "השגת הסדר תחייב את הערבים בוויתורים כואבים". לאחר יומיים שיגר רמז נוסף: "לא נוכל לחיות לעולם במצב בו יישובים ערבים חיים בתוך יישובים יהודים". ולבסוף בחר בעיתון ימני כדי לחשוף את כוונותיו: "ניאלץ לפנות עשרים ושניים ישובים ערביים". הסערה הציבורית הייתה חסרת תקדים. סופרים, אנשי רוח ופרופסורים התכנסו לכינוס חרום. למחרת ציטטו שלושת העיתונים הגדולים בכותרות הראשיות על החלטת הכנס: "פינוי יישובים - פשע מוסקי". העיתונות הכתובה והאלקטרונית התמלאה כתבות קורעיות לב על משפחות שהולידו ילדים ונכדים, ועכשיו נדרשות להרוס את מפעל חייהן ולהיקרע מאדמתן. במודעות ענק הודיעו מאות קצינים במילואים כי יסרבו ליטול חלק בעקירת אזרחים שלווים מאדמתם. האווירה הציבורית התחממה והלכה. בתוכניות האקטואליה הופיעו אנשי רוח ומומחים למוסר ודיברו על הפשע המוסרי שבעקירת אזרחים מבתיהם. הם קראו לחיילים לסרב פקודה ולא לבצע הוראות בלתי חוקיות בעליל. תומכי ראש הממשלה הותקפו בשאלות נוקבות מצד המראיינים, שלא חדלו לשאול אותם אם הם לא מבינים שהחלטה כזאת קורעת את העם. הלחץ הציבורי עשה את שלו. יותר ויותר שרים וחברי כנסת הודיעו שיתנגדו לתוכנית. בסיעתו של ראש הממשלה גברה התסיסה. מרכז המפלגה געש. כדי להיחלץ מהמצוקה החליט ראש הממשלה להביא את העניין להכרעת ציבור המתפקדים: "החלטת חברי המפלגה תחייב מעתה את כל נבחריה!", הצהיר. לקראת משאל המתפקדים התגייסו כל ארגוני השלום והמוסר כדי לשכנע את המתפקדים שמדובר בפשע מוסרי ופגיעה באושיות החברה. "איך תוכלו לשאת על מצפונכם את המראות הנוראים של קריעת אנשים, נשים וטף מבתיהם?!?" דיברו על ליבם של המתפקדים. "אל תתנו יד לטרנספר" קראו שלטי החוצות. ציבור המתפקדים החליט לדחות ברוב ברור ומוחץ את תוכניתו של ראש הממשלה. "הטרנספר בוטל" זעקו הכותרות למחרת היום. אולם לתדהמת הכל הודיעו ראש הממשלה וקומץ נאמניו כי הם נחושים להמשיך את התוכנית ויביאו אותה לממשלה בשינויים קלים. הזעם הציבורי היה עצום. "הרס הדמוקרטיה", "עריצות שלטונית", "רודנות", "שחיתות" – אלה מקצת הכותרות שזעקו מדפי העיתונות. ראש הממשלה לא נרתע. כדי להבטיח את הרוב לתוכניתו החליט לפטר שרים בעלי רגישות מוסרית גבוהה. הללו יצאו והודיעו: "הממשלה איבדה את דרכה ואת הלגיטימיות שלה". בנתיים גברה הפעילות החוץ-פרלמנטרית. קבוצות וארגונים הודיעו שיעשו הכל כדי לסכל את תוכנית הטרנספר. סופרים ומשוררים קראו לתושבים הערבים להתנגד בכל האמצעים לתוכנית העקירה המרושעת והזדונית. אישי ציבור הצהירו שהם בעצמם יילחמו במו-ידיהם נגד חיילי צה"ל שיבואו לפנות את התושבים הערבים מבתיהם. בניסיון נואש להסיט את האש, ניסו דוברי ראש הממשלה להעביר לתקשורת דיווחים כי ראש השב"כ מזהיר, שההסתה כנגד ראש הממשלה עלולה לגרום לנסיונות פגיעה פיזיים בו. התקשורת דחתה את הספינים הללו בבוז. כשראש הממשלה התלונן ברדיו על ההסתה החמורה כנגדו, היסה אותו המראיין: "זו מחאה ציבורית אותנטית נגד התוכנית הבלתי-מוסרית שלך". כל זה, כמובן, הוא פרי הדמיון, שהרי בג"ץ היה פוסל את התוכנית על הסף. רק עקירת ערבים מבתיהם היא פשע מוסרי. יהודים הם בסך הכל שקי קמח ש'מפנים' ממקום למקום. ככה זה לאורך 2000 שנות גלות. אז מה אם גרים בגוש-קטיף 8000 תושבים? חומר למחשבה...