Bumblebee74
New member
סיפור למטיבי לכת
שלום לחברי הפורום
אני מצרף קישור לסיפור שכתבתי,
קצת ארוך מהמקובל לסגנון הכתיבה התמציתי של הפורומים.
אבל מי שאוהב לקרוא וימצא שהכתיבה שלי מוצאת חן בעיניו, מוזמן להמשיך ולקרוא את יתר הפרקים בבלוג.
http://www.tapuz.co.il//blogs/viewentry/7416022
חוזר מהבסיס לחופשה קצרה, נוהג ברכב הישן שבכל פעם שהוא מצליח להניע אני יודע שהמזל משחק לצידי.
יום קייצי, אבל עדיין לא מהימים המאוד חמים, הרכב ללא מזגן, מעולם לא הותקן בו מזגן, אבל לחייל כמוני מזגן זה באמת סוג של פינוק שאפשר לוותר עליו, כל עוד הגלגלים סובבים והרוח מהחלון הפתוח מערבלת את האוויר.
בכלל, כל יציאה מהבסיס ועוד ברכב פרטי מבלי להיות תלוי בטרמפים או אוטובוסים היא כבר סיבה לחגיגת חופש אקסטרימי. יש משהו משחרר כשאתה בחור צעיר וברשותך רכב - יהיו כאלה שלא היו קוראים לגרוטאה שכזו רכב- כאילו שכל העולם פרוס לפניך, גם אם זה אומר שכרגע כל העולם מסתכם בציר הנסיעה בין הבסיס לבית ההורים.
אני מתקרב לאחד הצמתים המרכזיים, נצמד לימין כדי להשתלב בפניה שלאחריה טרמפיאדה. לרוב אני אוסף איתי את האמיצים שמוכנים להתפשר על תנאי הנסיעה ולו רק בשביל להגיע מהר יותר הביתה. התחנה ריקה מחיילים, יצאתי מעט מוקדם מהרגיל, אבל בזווית העין אני רואה חייל – כנראה מהגדוד שלי - שחוצה את הצומת ואני עוצר לרגע כדי לראות אם הוא מתקדם לכיווני ואם אני יכול להציע לו טרמפ.
בעודי עוקב אחריו במראה השמאלית, ניגשת אלי בחורה שניסתה את מזלה בעצירת טרמפים כמה מטרים מאחורי, לא צעירה, נראה שעברה את גיל 35 ואולי אף מעט יותר, לחייל צעיר כמוני היא נראית מאוד לא צעירה.
גופיה לבנה עם ארבעה כפתורים קטנים, חזה קטן, זרועותיה דקות ושזופות מנוקדות בנמשים שמתחילים באזור הכתפיים ומתפשטים מטה, שיערה צבוע בגון בהיר, אולי עבר החלקה, שכן הוא נראה מעט נוקשה. היא מסירה מעל עיניה את משקפי השמש, מרימה אותם למצחה וחיוך קטן מבליח על פני שפתיה הצרות. ניתן לראות קימתי גיל ראשונים בזוויות הפה והעיניים.
מחזיקה סיגריה כבויה בין אצבעותיה ומבקשת אש. איני יודע אם זו הייתה תוכנית מחושבת לפתיחה בשיחה, או שמא צורך ממשי.
אני מעיף מבט לעבר שקע המצת, יודע מראש מה אראה שם – או יותר נכון לא אראה- אבל זו תנועה נימוסית בלבד, לפני שאני משיב לה שאין לי אש, שאין לי בכלל מצת באוטו- הייתי מוסיף ואומר שפלא בכלל שהמנוע נשאר לעבוד בהילוך סרק, אבל היא לבטח לא תבין את האירוניה- אני מעיף שוב מבט במראה ורואה שאותו חייל ממשיך בכלל לכיוון הנגדי, לעזאזל אני חושב לעצמי.
חבל, היא אומרת ומוסיפה לאחר שהות קצרה, בא לך לתת לי טרמפ, אני צריכה להגיע ליהוד.
אני משיב לה שאני כלל לא עובר דרך יהוד, אם כי אני יודע שיש לי אפשרות לבחור מסלול נסיעה פחות מהיר ובכל זאת לעבור דרך העיר, - את כל זה אני יודע הרבה לפני שכל תוכנות הניווט הפכו להיות אלה שמחליטות עבורנו מהו ציר הנסיעה המהיר ביותר.
ממש לא התחשק לי להאריך את הדרך, והיא מנסה לשכנע שאקח אותה עד לצומת אחת לפני – שעדיין לא ממש בציר הנסיעה המתוכנן שלי- אני מסרב בניד ראש, דורך על המצמד ומשלב להילוך.
היא יורה לפתע, כדאי לך, זה ישתלם לך...
אני מחזיק עדיין את רגליי על המצמד ודוושת הבלם, עכשיו היא עוררה את סקרנותי.
איך זה בדיוק ישתלם לי?, אני שואל בסוג של חמדנות יותר מאשר סקרנות.
ההמשך בקישור...
http://www.tapuz.co.il//blogs/viewentry/7416022
שלום לחברי הפורום
אני מצרף קישור לסיפור שכתבתי,
קצת ארוך מהמקובל לסגנון הכתיבה התמציתי של הפורומים.
אבל מי שאוהב לקרוא וימצא שהכתיבה שלי מוצאת חן בעיניו, מוזמן להמשיך ולקרוא את יתר הפרקים בבלוג.
http://www.tapuz.co.il//blogs/viewentry/7416022
חוזר מהבסיס לחופשה קצרה, נוהג ברכב הישן שבכל פעם שהוא מצליח להניע אני יודע שהמזל משחק לצידי.
יום קייצי, אבל עדיין לא מהימים המאוד חמים, הרכב ללא מזגן, מעולם לא הותקן בו מזגן, אבל לחייל כמוני מזגן זה באמת סוג של פינוק שאפשר לוותר עליו, כל עוד הגלגלים סובבים והרוח מהחלון הפתוח מערבלת את האוויר.
בכלל, כל יציאה מהבסיס ועוד ברכב פרטי מבלי להיות תלוי בטרמפים או אוטובוסים היא כבר סיבה לחגיגת חופש אקסטרימי. יש משהו משחרר כשאתה בחור צעיר וברשותך רכב - יהיו כאלה שלא היו קוראים לגרוטאה שכזו רכב- כאילו שכל העולם פרוס לפניך, גם אם זה אומר שכרגע כל העולם מסתכם בציר הנסיעה בין הבסיס לבית ההורים.
אני מתקרב לאחד הצמתים המרכזיים, נצמד לימין כדי להשתלב בפניה שלאחריה טרמפיאדה. לרוב אני אוסף איתי את האמיצים שמוכנים להתפשר על תנאי הנסיעה ולו רק בשביל להגיע מהר יותר הביתה. התחנה ריקה מחיילים, יצאתי מעט מוקדם מהרגיל, אבל בזווית העין אני רואה חייל – כנראה מהגדוד שלי - שחוצה את הצומת ואני עוצר לרגע כדי לראות אם הוא מתקדם לכיווני ואם אני יכול להציע לו טרמפ.
בעודי עוקב אחריו במראה השמאלית, ניגשת אלי בחורה שניסתה את מזלה בעצירת טרמפים כמה מטרים מאחורי, לא צעירה, נראה שעברה את גיל 35 ואולי אף מעט יותר, לחייל צעיר כמוני היא נראית מאוד לא צעירה.
גופיה לבנה עם ארבעה כפתורים קטנים, חזה קטן, זרועותיה דקות ושזופות מנוקדות בנמשים שמתחילים באזור הכתפיים ומתפשטים מטה, שיערה צבוע בגון בהיר, אולי עבר החלקה, שכן הוא נראה מעט נוקשה. היא מסירה מעל עיניה את משקפי השמש, מרימה אותם למצחה וחיוך קטן מבליח על פני שפתיה הצרות. ניתן לראות קימתי גיל ראשונים בזוויות הפה והעיניים.
מחזיקה סיגריה כבויה בין אצבעותיה ומבקשת אש. איני יודע אם זו הייתה תוכנית מחושבת לפתיחה בשיחה, או שמא צורך ממשי.
אני מעיף מבט לעבר שקע המצת, יודע מראש מה אראה שם – או יותר נכון לא אראה- אבל זו תנועה נימוסית בלבד, לפני שאני משיב לה שאין לי אש, שאין לי בכלל מצת באוטו- הייתי מוסיף ואומר שפלא בכלל שהמנוע נשאר לעבוד בהילוך סרק, אבל היא לבטח לא תבין את האירוניה- אני מעיף שוב מבט במראה ורואה שאותו חייל ממשיך בכלל לכיוון הנגדי, לעזאזל אני חושב לעצמי.
חבל, היא אומרת ומוסיפה לאחר שהות קצרה, בא לך לתת לי טרמפ, אני צריכה להגיע ליהוד.
אני משיב לה שאני כלל לא עובר דרך יהוד, אם כי אני יודע שיש לי אפשרות לבחור מסלול נסיעה פחות מהיר ובכל זאת לעבור דרך העיר, - את כל זה אני יודע הרבה לפני שכל תוכנות הניווט הפכו להיות אלה שמחליטות עבורנו מהו ציר הנסיעה המהיר ביותר.
ממש לא התחשק לי להאריך את הדרך, והיא מנסה לשכנע שאקח אותה עד לצומת אחת לפני – שעדיין לא ממש בציר הנסיעה המתוכנן שלי- אני מסרב בניד ראש, דורך על המצמד ומשלב להילוך.
היא יורה לפתע, כדאי לך, זה ישתלם לך...
אני מחזיק עדיין את רגליי על המצמד ודוושת הבלם, עכשיו היא עוררה את סקרנותי.
איך זה בדיוק ישתלם לי?, אני שואל בסוג של חמדנות יותר מאשר סקרנות.
ההמשך בקישור...
http://www.tapuz.co.il//blogs/viewentry/7416022