סיפור לסוכות - אתרוג בגודל סוס
- פותח הנושא השד מבגדד
- פורסם בתאריך
קבלתי ממנורה במייל - ורוצה לשתף
את כולם בסיפור נפלא - תודה מנורה. ג'פינטסוי היא פסלת תאילנדית מבנגקוק. להלן קטע מדברים ביום הולדתה ה-77. בעוד ימים מספר אהיה בת 77. אני מרגישה בטוחה ושלמה עם עצמי. אינני מסתכלת אחורה בנוסטלגיה, או קדימה בפחד. אני יכולה לקבל את החיים כמות שהם, ולברך על כל הטוב שהעניקו לי. לא כך הרגשתי לפני שבע שנים. אז היו חיי שרשרת בלתי פוסקת של בעיות בריאות וצרות,אשר נחתו עלי בזו אחר זו. מפולת של מחשבות מרות ופוגעות יצרו בי סיוטים של זקנה ובדידות, אשר דיכאו את רוחי. אך יום ההולדת ה-70 שלי שינה את כל השקפת העולם שלי - והייתי רוצה לספר כיצד זה קרה.: היה בוקר עכור, גשום ,כשהתעוררתי. "שבעים" – אמרתי לעצמי – הוי איזה גיל!" הרגשתי זקנה ועייפה. כל אבר בגופי כאב כאבים ריאומטיים בים הגשום הזה. עשיתי מאמץ להוציא את עצמי מהמיטה- היה עלי להתכונן לקבלת פני מברכי ביום הולדתי. עמדתי לפני הראי הגדול והסתכלתי על עצמי. מה שהתגלה לעיני גרם לי הלם: מאין הופיעו כל הקמטים הנוראיים האלה על פני ועל צווארי? האם היו פה גם אתמול – ואני לא ראיתי? והרי רק לפני שבוע קיבלתי מחמאות על המראה הצעיר שלי! האם הזדקנתי במשך שבוע אחד? הצצתי בידי הנפוחות מארתריטיס , בפרקים שהראו סימנים של שימוש רב-שנים , בשרירי הרפוסים,ופתאום נתקפתי פחד מפני הזקנה. בילדותי בכיתי כאשר אמרו לי כי אני דומה לסבתא. סבתי נראתה לי כל כך זקנה ומכוערת! הייתי עוצמת עיני כל פעם שהצטרכתי לנשק אותה. האם גם אני הגעתי לשב בו צריכים נכדי לעצום את עיניהם בנשקם אותי? הגיל! הגיל! הגיל! הייתי מוכנה לצרוח בכל פעם שמישהו הזכיר מילה זו. הפחד מזקנה הפך לי אובססיה. רצתי ל"יועצי יופי" למיניהם. קניתי משחות וקרמים מיניהם, חסכונותיי הלכו ונמסו כתוצאה מכך. לילות ללא שינה עברו עלי בפחדים מהזקנה. עסקתי בכל סוגי התעמלות לבריאות, סאונה, עיסוי. אפילו חמתי על ניתוחי "הצערה" בשוויצריה, או לפחות זריות סיליקון. מרוב מחשבות, מאמצים ודיאטות הפסדתי במשקל ונראיתי גרוע מתמיד. "מה איתך" – שאלו ידידי - :אולי תיגשי לרופא?" והרי אני עושה כל מאמץ כדי לשמור על מראה צעיר – מרוב דיאטות ותרגילים רזיתי, לחיי שקעו ונראיתי כמו בעל חיים מורעב. מה טיפשה הייתי, כאשר חשבתי כי אפשר לעצור את הגיל! וכי באמת אני רוצה לחזור לשנותיי הקודמות, האם רוצה אני שוב להיות מוטרדת מבחינה רגשית, מתוחה, עומדת בתחרות עם נשים צעירות ממני? לא! בהחלט לא! איזה מזל היה לי, שתפסתי את עצמי בזמן! עתה הסתכלתי על עצמי בעיניים אחרות לגמרי: כן, ידי מקומטות ומגוידות, מכוסות כתמי גיל, אך אלה ידיים של אדם שעושה משהו בחייו, ידיים של פסלת, ידיים של מי שיצרה מעשי אומנות, אשר גרמו הנאה לבני אדם. בדקתי את פני לפני הראי – נכון, יש קמטים סביב העיניים, הפה – אבל אלה פנים של אדם אשר צחק ובכה, סבל והתלהב, , פנים שהם ראי לחלומות ותקוות שנגוזו. פנים, אשר החיים עיצבו אותם, עיניים שאינן צעירות כבר, אבל עיניים רואות, שחוו צחוק ובכי ואולי גם טרגדיה. מה אני מפחדת כל כך מזקנה? מה אני להוטה כל כך להיראות צעירה? האם זאת מטרת חיי? לא ולא! להזדקן – אין זה אומר שהחיים הגיעו לקיצם. הגוף הוא מכונה פיסית – אם היא עובדת יותר לאט – אז מה? המוח והרוח היוצרת חיים עדיין – והדם עדיין צעיר כשהיה, גם אם הוא זורם בכלים זקנים יותר...הנעורים הם יפים. אך הזקנה עם ההישגים שלה, מעוררת התפעלות. מי יכול להגיד כי האביב יפה יותר מהחורף? כל עונה יש לה החן משלה. האם חייב אדם לאבד את כישוריו עם הגיל? לא. אני יכולה עוד לפסל את יצירתי הגדולה, המושלמת! ופתאום התמלאתי הרגשת שמחה ואושר. אני מאושרת להיות בחיים, שמחתי על גילי. הגעתי להשלמה עם חיי! סוף סוף הגעתי לבגרות! הגעתי להכרת עצמי ולהשלמה. ואכן, שבע השנים שעברו עלי מאז היו שנים של אושר ויצירה. ואני עובדת יותר קשה מאשר אי פעם בחיי, ויש לי כל כך הרבה דברים אשר אני רוצה לעשות. אולי לא אצליח לסיים את כל מה שאני רוצה, אך אינני ראשונה להשאיר דברים בלתי גמורים. לא אתן לגיל להסיט אותי מפרויקטים חדשים, אשר אני רוצה לפתחם. יש לי אמונה בלתי מעורערת באפשרות להשיג כל מטרה. אינני יודעת מה טומן בחובו הגורל עבורי, אחיה את חיי מיום ליום, מחודש לחודש ומשנה לשנה, אסירת תודה על כל מה שהחיים נותנים לי. אני רוצה להזדקן בכבוד, כמו תחרה עתיקה, כמו כסף, אשר הזמן העובר העניק לו גוון מיוחד. יש יופי מיוחד בעצים זקנים. לילה טוב וחג שמח אפי
את כולם בסיפור נפלא - תודה מנורה. ג'פינטסוי היא פסלת תאילנדית מבנגקוק. להלן קטע מדברים ביום הולדתה ה-77. בעוד ימים מספר אהיה בת 77. אני מרגישה בטוחה ושלמה עם עצמי. אינני מסתכלת אחורה בנוסטלגיה, או קדימה בפחד. אני יכולה לקבל את החיים כמות שהם, ולברך על כל הטוב שהעניקו לי. לא כך הרגשתי לפני שבע שנים. אז היו חיי שרשרת בלתי פוסקת של בעיות בריאות וצרות,אשר נחתו עלי בזו אחר זו. מפולת של מחשבות מרות ופוגעות יצרו בי סיוטים של זקנה ובדידות, אשר דיכאו את רוחי. אך יום ההולדת ה-70 שלי שינה את כל השקפת העולם שלי - והייתי רוצה לספר כיצד זה קרה.: היה בוקר עכור, גשום ,כשהתעוררתי. "שבעים" – אמרתי לעצמי – הוי איזה גיל!" הרגשתי זקנה ועייפה. כל אבר בגופי כאב כאבים ריאומטיים בים הגשום הזה. עשיתי מאמץ להוציא את עצמי מהמיטה- היה עלי להתכונן לקבלת פני מברכי ביום הולדתי. עמדתי לפני הראי הגדול והסתכלתי על עצמי. מה שהתגלה לעיני גרם לי הלם: מאין הופיעו כל הקמטים הנוראיים האלה על פני ועל צווארי? האם היו פה גם אתמול – ואני לא ראיתי? והרי רק לפני שבוע קיבלתי מחמאות על המראה הצעיר שלי! האם הזדקנתי במשך שבוע אחד? הצצתי בידי הנפוחות מארתריטיס , בפרקים שהראו סימנים של שימוש רב-שנים , בשרירי הרפוסים,ופתאום נתקפתי פחד מפני הזקנה. בילדותי בכיתי כאשר אמרו לי כי אני דומה לסבתא. סבתי נראתה לי כל כך זקנה ומכוערת! הייתי עוצמת עיני כל פעם שהצטרכתי לנשק אותה. האם גם אני הגעתי לשב בו צריכים נכדי לעצום את עיניהם בנשקם אותי? הגיל! הגיל! הגיל! הייתי מוכנה לצרוח בכל פעם שמישהו הזכיר מילה זו. הפחד מזקנה הפך לי אובססיה. רצתי ל"יועצי יופי" למיניהם. קניתי משחות וקרמים מיניהם, חסכונותיי הלכו ונמסו כתוצאה מכך. לילות ללא שינה עברו עלי בפחדים מהזקנה. עסקתי בכל סוגי התעמלות לבריאות, סאונה, עיסוי. אפילו חמתי על ניתוחי "הצערה" בשוויצריה, או לפחות זריות סיליקון. מרוב מחשבות, מאמצים ודיאטות הפסדתי במשקל ונראיתי גרוע מתמיד. "מה איתך" – שאלו ידידי - :אולי תיגשי לרופא?" והרי אני עושה כל מאמץ כדי לשמור על מראה צעיר – מרוב דיאטות ותרגילים רזיתי, לחיי שקעו ונראיתי כמו בעל חיים מורעב. מה טיפשה הייתי, כאשר חשבתי כי אפשר לעצור את הגיל! וכי באמת אני רוצה לחזור לשנותיי הקודמות, האם רוצה אני שוב להיות מוטרדת מבחינה רגשית, מתוחה, עומדת בתחרות עם נשים צעירות ממני? לא! בהחלט לא! איזה מזל היה לי, שתפסתי את עצמי בזמן! עתה הסתכלתי על עצמי בעיניים אחרות לגמרי: כן, ידי מקומטות ומגוידות, מכוסות כתמי גיל, אך אלה ידיים של אדם שעושה משהו בחייו, ידיים של פסלת, ידיים של מי שיצרה מעשי אומנות, אשר גרמו הנאה לבני אדם. בדקתי את פני לפני הראי – נכון, יש קמטים סביב העיניים, הפה – אבל אלה פנים של אדם אשר צחק ובכה, סבל והתלהב, , פנים שהם ראי לחלומות ותקוות שנגוזו. פנים, אשר החיים עיצבו אותם, עיניים שאינן צעירות כבר, אבל עיניים רואות, שחוו צחוק ובכי ואולי גם טרגדיה. מה אני מפחדת כל כך מזקנה? מה אני להוטה כל כך להיראות צעירה? האם זאת מטרת חיי? לא ולא! להזדקן – אין זה אומר שהחיים הגיעו לקיצם. הגוף הוא מכונה פיסית – אם היא עובדת יותר לאט – אז מה? המוח והרוח היוצרת חיים עדיין – והדם עדיין צעיר כשהיה, גם אם הוא זורם בכלים זקנים יותר...הנעורים הם יפים. אך הזקנה עם ההישגים שלה, מעוררת התפעלות. מי יכול להגיד כי האביב יפה יותר מהחורף? כל עונה יש לה החן משלה. האם חייב אדם לאבד את כישוריו עם הגיל? לא. אני יכולה עוד לפסל את יצירתי הגדולה, המושלמת! ופתאום התמלאתי הרגשת שמחה ואושר. אני מאושרת להיות בחיים, שמחתי על גילי. הגעתי להשלמה עם חיי! סוף סוף הגעתי לבגרות! הגעתי להכרת עצמי ולהשלמה. ואכן, שבע השנים שעברו עלי מאז היו שנים של אושר ויצירה. ואני עובדת יותר קשה מאשר אי פעם בחיי, ויש לי כל כך הרבה דברים אשר אני רוצה לעשות. אולי לא אצליח לסיים את כל מה שאני רוצה, אך אינני ראשונה להשאיר דברים בלתי גמורים. לא אתן לגיל להסיט אותי מפרויקטים חדשים, אשר אני רוצה לפתחם. יש לי אמונה בלתי מעורערת באפשרות להשיג כל מטרה. אינני יודעת מה טומן בחובו הגורל עבורי, אחיה את חיי מיום ליום, מחודש לחודש ומשנה לשנה, אסירת תודה על כל מה שהחיים נותנים לי. אני רוצה להזדקן בכבוד, כמו תחרה עתיקה, כמו כסף, אשר הזמן העובר העניק לו גוון מיוחד. יש יופי מיוחד בעצים זקנים. לילה טוב וחג שמח אפי
המקוריתmisu007
New member
shkedud תודה מאד אמיתי../images/Emo45.gif
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.