סיפור לשבת
לאחרונה הלך לעולמו הרב רפאל לוין. אביו היה רבי אריה לוין הידוע בכינויו "רב האסירים" לפני הפסח התגייסו ארבעה מנכדיו של רבי רפאל ליום עבודת נקיון ביתו לפסח. לעבודות הקשות כניקוי תריסים וכדו´ נשכרה עובדת זרה שאינה יהודיה. בביתו של רבי רפאל עולים על הסולם להוריד מהבוידעם את כלי הפסח, רק לאחר שכל הבית נקי וכשר בהחלט לפסח. לאחר שמונה שעות עבודה, משהעובדת שוחררה לדרכה. אומרים הנכדים לסבא: סבא, הכל נקי. אפשר להתפנות לבוידעם... וסבא לוין שואל, והיכן ה"גויטע" [הגויה]? הלכה, משיבים הנכדים. ונתתם לה לאכול ולשתות במשך עבודתה? כן, משיבים הם לסבא. ופרעתם לה שכר עבודתה? שואל הסבא. כן, בהחלט. היא קיבלה 250 שקלים עבור יום עבודה. ואף הענקנו לה צידה לדרך. ופלים ותפוח. מה??? מזדעק בבהלה הסבא רבי רפאל. תפוח של שמיטה?! לגוייטע [לגויה]? משראו הנכדים עד כמה סבא מזועזע, אמרו לו, הרי סבא, זה סך הכל תפוח... אבל זה של שמיטה. אומר סבא שממאן להירגע. וסבא פונה לחבוש כובעו וללבוש מעילו, לתור ולחפש אחרי העובדת שיצאה מהבית לפני כעשרה רגעים. והנכדים שלא מצליחים להניא את סבא, יוצאים בעקבותיו, ומתחלקים, האחד לצפון, השני לדרום, השלישי למערב והרביעי למזרח. לתור אחרי העובדת, ולהשיב את התפוח של שמיטה. והנה נכדה אחת. מבחינה בעובדת הממתינה לאוטובוס בתחנה המרוחקת. הנכדה/הנערה ממהרת לעברה, אך הנה האוטובוס. והיא הנכדה עדיין לא הגיעה. העובדת כבר נבלעה באוטובוס העמוס. האוטובוס יצא לדרכו, לפני שהנכדה המתנשפת מספיקה להגיע אליו. אבל הרי סבא כל כך כואב בשל התפוח. והיא הנכדה רצה אחרי האוטובוס שנעצר מאחורי טור מכוניות שעמדו ברמזור אדום. והיא מתנשפת, דופקת לנהג בדלת הקדמית ת-פ-ת-ח ת-פ-ת-ח ת-פ-ת-ח רק לאחר שהנהג מוודא כי אין מדובר באיזו פצצה מהלכת. ומבין שהעניין לחוץ. פותח הוא, והנערה עולה מתנשפת בכבדות, ומחפשת באוטובוס. וכך היא נדחקת בין האנשים עד שמגיעה לקצה האחורי של האוטובוס, שם אומרת לה העובדת, קחי. קחי. קחי. רק אל תעשי לי באלאגן. והיא מוציאה שקית ניילון עם כל תכשיטי הסבתא. והנכדה אומרת. אבלללל את התפוחחחח
לאחרונה הלך לעולמו הרב רפאל לוין. אביו היה רבי אריה לוין הידוע בכינויו "רב האסירים" לפני הפסח התגייסו ארבעה מנכדיו של רבי רפאל ליום עבודת נקיון ביתו לפסח. לעבודות הקשות כניקוי תריסים וכדו´ נשכרה עובדת זרה שאינה יהודיה. בביתו של רבי רפאל עולים על הסולם להוריד מהבוידעם את כלי הפסח, רק לאחר שכל הבית נקי וכשר בהחלט לפסח. לאחר שמונה שעות עבודה, משהעובדת שוחררה לדרכה. אומרים הנכדים לסבא: סבא, הכל נקי. אפשר להתפנות לבוידעם... וסבא לוין שואל, והיכן ה"גויטע" [הגויה]? הלכה, משיבים הנכדים. ונתתם לה לאכול ולשתות במשך עבודתה? כן, משיבים הם לסבא. ופרעתם לה שכר עבודתה? שואל הסבא. כן, בהחלט. היא קיבלה 250 שקלים עבור יום עבודה. ואף הענקנו לה צידה לדרך. ופלים ותפוח. מה??? מזדעק בבהלה הסבא רבי רפאל. תפוח של שמיטה?! לגוייטע [לגויה]? משראו הנכדים עד כמה סבא מזועזע, אמרו לו, הרי סבא, זה סך הכל תפוח... אבל זה של שמיטה. אומר סבא שממאן להירגע. וסבא פונה לחבוש כובעו וללבוש מעילו, לתור ולחפש אחרי העובדת שיצאה מהבית לפני כעשרה רגעים. והנכדים שלא מצליחים להניא את סבא, יוצאים בעקבותיו, ומתחלקים, האחד לצפון, השני לדרום, השלישי למערב והרביעי למזרח. לתור אחרי העובדת, ולהשיב את התפוח של שמיטה. והנה נכדה אחת. מבחינה בעובדת הממתינה לאוטובוס בתחנה המרוחקת. הנכדה/הנערה ממהרת לעברה, אך הנה האוטובוס. והיא הנכדה עדיין לא הגיעה. העובדת כבר נבלעה באוטובוס העמוס. האוטובוס יצא לדרכו, לפני שהנכדה המתנשפת מספיקה להגיע אליו. אבל הרי סבא כל כך כואב בשל התפוח. והיא הנכדה רצה אחרי האוטובוס שנעצר מאחורי טור מכוניות שעמדו ברמזור אדום. והיא מתנשפת, דופקת לנהג בדלת הקדמית ת-פ-ת-ח ת-פ-ת-ח ת-פ-ת-ח רק לאחר שהנהג מוודא כי אין מדובר באיזו פצצה מהלכת. ומבין שהעניין לחוץ. פותח הוא, והנערה עולה מתנשפת בכבדות, ומחפשת באוטובוס. וכך היא נדחקת בין האנשים עד שמגיעה לקצה האחורי של האוטובוס, שם אומרת לה העובדת, קחי. קחי. קחי. רק אל תעשי לי באלאגן. והיא מוציאה שקית ניילון עם כל תכשיטי הסבתא. והנכדה אומרת. אבלללל את התפוחחחח
