סיפור לשעת הצהריים

DDNL

New member
סיפור לשעת הצהריים

לפני 4 שנים לשתינו היה הריון חוץ רחמי. אצלה הוא הסתיים עם זריקה. אצלי חודש אחרי עם ניתוח להוצאת החצוצרה. היא נכנסה לדיכאון שחלף על פי עדותה כשזה קרה גם לי (כנראה ראתה שזה יכול להיות מסובך יותר) מאז היא כבר ילדה את בנה השני ואני פניתי להפריות מבחנה. כעת היא שוב בהריון-לא היא לא ספרה לי אבל כבר שבוע שאני פשוט יודעת. היום כשנכנסתי לחדר מורים התנהלה השיחה הבאה בנוכחותי- מורה -אז זה יוצא לך מצוין היא-אני מקוה שהכל בסדר מורה-למה לא? היא-בגלל מה שהיה(הכוונה להריון מחוץ לרחם) מורה-זה לא אומר כלום יש בנות מזל ויש שאינן בנות מזל היא-חיוך אני באמת לא מצפה שהיא תספר בשלב כה מוקדם(כנראה לפני שרואים שק) אבל מה שהוציאו לי זה את החצוצרה ולא את המוח. אפשר לא לדבר לידי אם לא רוצים שאדע. נעלבתי.
 

יעל30

New member
ליבי איתך

גם לי כל כך קשה לראות זוגות שהתחתנו הרבה אחרינו והם כבר עם ילדים. אבל אלה הם החיים, וההשוואות הן בלתי נמנעות, ולא משנה כמה יהיו "אחרינו" תמיד יהיו כאלה שישיגו אותנו, בכל התחומים. הנושא הזה כל כך רגיש, שאובייקטיבית לא נשמע ש"ההיא" עשתה משהו מיוחד, אלא שקיבלת תיזכורת לכאב הגדול הזה.
 
זה מעליב... ../images/Emo5.gif

אני לא אוהבת שמתנהגים כך. אני בטוח הייתי אומרת משהו. לא אוהבת בדרך כלל לשמור בבטן
לא יפה....
 
למעלה