לאזארוס לונג
New member
סיפור לתחרות: ´יום הולדת שונה´
יום הולדת שונה - מחווה לרוברט היינלין. כשגמרה הייזל לאכול את משולש הפיצה האחרון, היא הביטה בשעון התלוי על קיר סלונה והטלטלה. השעה הייתה 00:02, מה שאומר שהייזל בת 27 באופן רשמי כבר 2 דקות. הייזל נאנחה ופינתה את מגש הפיצה הריק משולחנה, אספה את כוס הקולה המלאה למחצה והשליכה אותם לתוך ממחזר האשפה השוכן במטבח. היה זה ממחזר האשפה הזה (בעצם, דגם ראשוני שלו) שמימן להייזל את הדירה הזו בשדרות מאדים. מלקק הפרווה האוטומטי לחתולים מימן לה את מכוניתה הראשונה והשטיח דוחה האבק מימן לה את תקופת לימודיה בקולג´ שבלונה. אולם, הייזל לא חשבה על כל זה כעת. כול שרצתה היה לפרוש למיטתה ולישון שכן מחר (בעצם היום) מצפה לה יום ארוך, מעייף ומשעמם. ******* "כניסה בלתי-מורשית למתחם 3! כניסה בלתי-מורשית למתחם 3! הייזל! התעוררי!!! כניסה בלתי מורשית למתחם 3! מפעילה תוכנית ´מים קרים בפנים´ משתמשת בקוד עקיפה למקרי חירום". פרץ אדיר של מים שנפל על פרצופה של הייזל חייב אותה לקפוץ בבהלה ממיטתה. "עליזה, מה לעזאזל קורה פה?" שאלה הייזל בעצבנות. "זיהיתי כניסה בלתי מורשית למתחם 3" אמרה עליזה "הפורץ הוא גבר, כנראה בשנות העשרים לחייו, גובה 1.92, משקל גוף מוערך 78 ק"ג, אינו נושא כול כלי נשק. צבע שיער..." "בסדר, בסדר, הבנתי. הזמנת כבר את יחידת האבטחה של הבניין?" "יחידת האבטחה אינה זמינה כעת" ענתה עליזה בקול הרגוע ביותר שיכלה לזמן. "מה זאת אומרת לא זמינה? על מה אני משלמת להם? לא משנה! הפעילי תוכנית ´אורח בלתי רצוי´. עליזה, אני אומרת לך 3 פעמים". "תוכנית ´אורח בלתי רצוי´ הופעלה. דלתות הכניסה הראשית נאטמו, כול החלונות נסגרו, הדירה מאובטחת כעת במאת האחוזים. הוראות נוספות?" "לא. במחשבה שניה, כן. אני רוצה תצוגה מלאה של מתחם 3 על הקיר" פקדה הייזל. היה זה רחש קל מאחוריה שגרם להייזל לחשוד בעובדה כי היא אינה לבדה בחדר. "אני עומד בדיוק מאחוריך" אמר הצעיר, כאילו מאשר את נוכחותו "למה שתרצי לראות אותי כהקרנה על קיר?" בתוך פחות משניה הספיקה הייזל להסתובב אל כיוון הדמות שעמדה מאחוריה ולשלוף כלי נשק מאולתר, מסרק, שהיה במקרה בכיס חולצתה. "איך נכנסת לפה?" שאלה בנוקשות, מכוונת את המסרק לפניו של הצעיר כאילו היה אקדח. הבחור הצעיר עמד מולה שותק, כשחיוך גדול מרוח על פניו. "יש לך בדיוק 3 שניות לומר לי מי אתה, איך נכנסת לפה ומה אתה רוצה" נבחה הייזל "אחת, שתיים, שלו.." "בסדר בסדר, רק תורידי את זה לפני שמישהו יפגע" ביקש הצעיר בקול התמים ביותר ששמעה הייזל מעודה. היא נענעה את ראשה לשלילה ושיוותה לפניה מבט קשוח, כאומרת לצעיר להפסיק למשוך זמן לספר לה מה לעזאזל קורה פה. "טוב, קודם כל תדעי שלא באתי לגרום לך כל רע. בעצם, ההפך הוא הנכון" חייך הצעיר "מגיעה לך ברכת יום הולדת שמח, הלוא כן?" "איך אתה יודע שהיום הוא יום הולדתי?" שאלה הייזל בפתאומיות שהפתיעה אפילו אותה. "אני יודע, כי בדיוק בעוד 500 שנים מהיום, או עוד 50 דקות – תלוי איך את מסתכלת על זה, יחגוג העולם כולו את יום הולדתך, ובאתי להזמין אותך למסיבה. האמיני לי, לא כדאי לך לפספס חגיגה שכזאת". הייזל עוד הספיקה להחזיר את המסרק לכיס חולצתה לפני שהתעלפה ונפלה לזרועות הבחור הצעיר. "ממתינה להוראות... הייזל?" ******* "רכבת?! אנחנו קופצים 500 שנים קדימה בזמן ברכבת? אני מניחה שכלי התחבורה לא ממש התפתחו בחצי האלף האחרון בכל זאת?" שאלה הייזל בציניות, יודעת מסיפוריו של הצעיר על העתיד כי כלי התחבורה התפתחו ללא הכר. "כפי שאמרתי, יש המון כלי תחבורה חדשים ומהירים, אולם, אנחנו עדיין ב- 2002 ולא כדאי למשוך תשומת לב מיותרת" אמר קולין. "חוץ מזה, אנחנו צריכים לנוע במהירות של 300 קמ"ש לתעלול הבא". "בסדר. אני דווקא דיי אוהבת לנסוע ברכבת " הצטדקה הייזל, מבט מאוכזב על פניה "פשוט חשבתי שניסע יותר... אתה יודע... בסגנון". "אני מבטיח לך שהחגיגה לכבודך תהיה מסוגננת מספיק" הבטיח קולין "עכשיו תהיי בשקט. אני צריך למצוא כבל תקשורת פנוי". "עליזה יכולה לשלוח שלוחת תקשורת מכל מקום ברכבת הזו. היא בחורה חכמה, אתה יודע... ראית כבר כיצד היא הצליחה להצטרף אלינו לבדה" אמרה. "כן, אני יודע. אפשר לשאול איפה הכרת את עליזה?" שאל כריס בתמימות לכאורה, יודע כבר את התשובה לשאלה. "המממ... זה דווקא סיפור די מוזר" אמרה הייזל. "בחור תימהוני בשם זבדיה הפסיד לי אותה במשחק קלפים באיזה באר שכוח אל בלונה. היא איתי מאז השנה האחרונה שלי בקולג´". "באמת מוזר" חייך קולין, אינו חושף דבר מידיעותיו. בזמן שהתקינה עליזה את שלוחות התקשורות הניידות שלה ברכבת, שתו הייזל וקולין יין אדום מבקבוק עתיק (בציר 1563) שהביא עימו קולין. "שלוחות התקשורת הותקנו בהצלחה. על-מנת להשתמש במכשיר ההולו, אנא פנה ליציאה 2A" הודיעה עליזה בשמחה. "את בחורה מבריקה, עליזה" אמר קולין. "בטח. ובגלל זה אתה לא מוכן לגאול אותי מבתוליי, נכון?" הטיחה בו עליזה בציניות. "יום יבוא ואני אתפוס אותך במילה. יום יבוא..." אמר קולין. "הבטחות הבטחות. אתה לא הבן אדם הראשון שאומר לי את זה, אתה יודע יקירי?" קרקרה עליזה. "אוקיי, די לפלרטט. בואו ניגש לעסקים כבר" אמרה הייזל בקוצר רוח. "חשבתי שאנחנו קופצים בזמן, לא רואים סרט. לשם מה מכשיר ההולו?" "עוד שניה תדעי, חסרת סבלנות שכמותך. את בחורה קצרת רוח וסופך יהא מר. הנה. זה מוכן". בתחילה חשבה הייזל כי היא צופה בסרט ביתי של מסיבה עתיקה כלשהי שצולמה בשנות ה-70. כל הגברים היו לבושים חצאיות סקוטיות אנכרוניסטיות והבנות הציגו חצאיות קצרות ארכאיות. סביב חלקן העליון היו מתוחות פיסות בד שקופות למחצה ומתירניות (יחסית לתקופה) ולראש רוב הנוכחים באולם, הייתה חבושה מגבעת יום-הולדת בראשיתית. לפתע, תפסו עיניה של הייזל אישה, לבושה בצורה שמרנית יחסית, בסביבות גיל החמישים. להייזל היה חשש מבוסס שהיא צופה בעצמה. האישה הייתה רוקדת עם אדם, הדומה כשתי טיפות מים לקולין, אותו פגשה רק לפני שעה קלה בפעם הראשונה. "איזו מין הצגה היא זו? תיכף תגיד לי שאלו אנחנו בעוד 20 שנים מעכשיו. אתה מוכן להסביר לי מה קורה פה???" שאלה הייזל בעצבנות. "בוודאי". אמר קולין בקור רוח "אלו אנחנו בעוד 20 שנים. את צופה בשידור ישיר של המסיבה לכבוד יום הולדתך ה-47 שנערכת בשנת 2502 על טרציוס מרכז". "תספיק לגבב שטויות! איך זה יום הולדתי ה-47 אם השנה היא 2502? ואיך בכלל אנחנו צופים בזה? אתה מוכן להסביר את עצמך?" שאלה הייזל. "מצד אחד זה פשוט להפליא ומצד שני זה מסובך" ניסה קולין להסביר את עצמו. "אני לא יכול להסביר לך את הדרך הטכנית שבה השידור הזה מבוצע מכיוון שאני בעצמי לא מבין אותו. בעצם, האדם היחיד שמבין אותו הוא את. את המצאת את טלביזית ההולו ה"מחרית". תמציאי, לשם הדיוק". "בנוגע לחוסר ההיגיון שבזמנים – זו תולדה הכרחית של קווי זמן מקבילים ולצערי גם על זה אני לא יכול לפרט" הוסיף. "לאזארוס אסר עלי בתכלית האיסור לגלות לך על כך". "לאזארוס? מי זה לאזארוס לעזאזל?" שאלה הייזל. "זה שמכריח את כולם ללבוש חצאיות סקוטיות. אבל עזבי את כל זה עכשיו. את רוצה להצטרף למסיבה? כולם ממש יתאכזבו אם לא תקפצי לבקר. הרי גם לך יש יום הולדת היום" חייך קולין. הייזל נאנחה וחשבה שזהו החלום המוזר ביותר שהיא חלמה מעודה. או שהיא פשוט השתגעה. בכל מקרה, אין לה הרבה מה לעשות בנדון, חוץ מ... "בסדר, איך אנחנו מגיעים לשם?" חייכה הייזל בספקנות. היא גמרה אומר להפסיק לשאול שאלות ופשוט לנסות וליהנות מהמסיבה. "פשוט מאוד" אמר קולין. "כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא לעבור דרך מסך ההולו. אל תדאגי, זה בטוח לחלוטין". ידו אחזה בידה של הייזל כשהם עברו דרך מסך ההולו, אל השנה 2502, אל הכוכב טרציוס, אל מסיבת יום ההולדת של הייזל. ******* "השכמה! השעה 7:35. הייזל, את מאחרת לעבודה" צווחה עליזה בטון אותו שמרה להשכמות קשות במיוחד. הייזל התעוררה וקפצה ממיטתה. בדרכה לחדר האמבטיה חשבה לעצמה כי אכן חלמה את החלום המוזר ביותר בחייה אתמול. בכל זאת, היה דיי נחמד ומהנה, אפילו היה זה רק חלום ומשאת לב. היא הסתכלה במראה שעל קיר חדר האמבטיה ותהתה למה חייה אינם מעניינים כל-כך במציאות. עבר פרק זמן של לפחות 3 שניות של בהייה במראה עד שהבחינה במגבעת יום ההולדת התלויה עדיין בגאווה על ראשה.
יום הולדת שונה - מחווה לרוברט היינלין. כשגמרה הייזל לאכול את משולש הפיצה האחרון, היא הביטה בשעון התלוי על קיר סלונה והטלטלה. השעה הייתה 00:02, מה שאומר שהייזל בת 27 באופן רשמי כבר 2 דקות. הייזל נאנחה ופינתה את מגש הפיצה הריק משולחנה, אספה את כוס הקולה המלאה למחצה והשליכה אותם לתוך ממחזר האשפה השוכן במטבח. היה זה ממחזר האשפה הזה (בעצם, דגם ראשוני שלו) שמימן להייזל את הדירה הזו בשדרות מאדים. מלקק הפרווה האוטומטי לחתולים מימן לה את מכוניתה הראשונה והשטיח דוחה האבק מימן לה את תקופת לימודיה בקולג´ שבלונה. אולם, הייזל לא חשבה על כל זה כעת. כול שרצתה היה לפרוש למיטתה ולישון שכן מחר (בעצם היום) מצפה לה יום ארוך, מעייף ומשעמם. ******* "כניסה בלתי-מורשית למתחם 3! כניסה בלתי-מורשית למתחם 3! הייזל! התעוררי!!! כניסה בלתי מורשית למתחם 3! מפעילה תוכנית ´מים קרים בפנים´ משתמשת בקוד עקיפה למקרי חירום". פרץ אדיר של מים שנפל על פרצופה של הייזל חייב אותה לקפוץ בבהלה ממיטתה. "עליזה, מה לעזאזל קורה פה?" שאלה הייזל בעצבנות. "זיהיתי כניסה בלתי מורשית למתחם 3" אמרה עליזה "הפורץ הוא גבר, כנראה בשנות העשרים לחייו, גובה 1.92, משקל גוף מוערך 78 ק"ג, אינו נושא כול כלי נשק. צבע שיער..." "בסדר, בסדר, הבנתי. הזמנת כבר את יחידת האבטחה של הבניין?" "יחידת האבטחה אינה זמינה כעת" ענתה עליזה בקול הרגוע ביותר שיכלה לזמן. "מה זאת אומרת לא זמינה? על מה אני משלמת להם? לא משנה! הפעילי תוכנית ´אורח בלתי רצוי´. עליזה, אני אומרת לך 3 פעמים". "תוכנית ´אורח בלתי רצוי´ הופעלה. דלתות הכניסה הראשית נאטמו, כול החלונות נסגרו, הדירה מאובטחת כעת במאת האחוזים. הוראות נוספות?" "לא. במחשבה שניה, כן. אני רוצה תצוגה מלאה של מתחם 3 על הקיר" פקדה הייזל. היה זה רחש קל מאחוריה שגרם להייזל לחשוד בעובדה כי היא אינה לבדה בחדר. "אני עומד בדיוק מאחוריך" אמר הצעיר, כאילו מאשר את נוכחותו "למה שתרצי לראות אותי כהקרנה על קיר?" בתוך פחות משניה הספיקה הייזל להסתובב אל כיוון הדמות שעמדה מאחוריה ולשלוף כלי נשק מאולתר, מסרק, שהיה במקרה בכיס חולצתה. "איך נכנסת לפה?" שאלה בנוקשות, מכוונת את המסרק לפניו של הצעיר כאילו היה אקדח. הבחור הצעיר עמד מולה שותק, כשחיוך גדול מרוח על פניו. "יש לך בדיוק 3 שניות לומר לי מי אתה, איך נכנסת לפה ומה אתה רוצה" נבחה הייזל "אחת, שתיים, שלו.." "בסדר בסדר, רק תורידי את זה לפני שמישהו יפגע" ביקש הצעיר בקול התמים ביותר ששמעה הייזל מעודה. היא נענעה את ראשה לשלילה ושיוותה לפניה מבט קשוח, כאומרת לצעיר להפסיק למשוך זמן לספר לה מה לעזאזל קורה פה. "טוב, קודם כל תדעי שלא באתי לגרום לך כל רע. בעצם, ההפך הוא הנכון" חייך הצעיר "מגיעה לך ברכת יום הולדת שמח, הלוא כן?" "איך אתה יודע שהיום הוא יום הולדתי?" שאלה הייזל בפתאומיות שהפתיעה אפילו אותה. "אני יודע, כי בדיוק בעוד 500 שנים מהיום, או עוד 50 דקות – תלוי איך את מסתכלת על זה, יחגוג העולם כולו את יום הולדתך, ובאתי להזמין אותך למסיבה. האמיני לי, לא כדאי לך לפספס חגיגה שכזאת". הייזל עוד הספיקה להחזיר את המסרק לכיס חולצתה לפני שהתעלפה ונפלה לזרועות הבחור הצעיר. "ממתינה להוראות... הייזל?" ******* "רכבת?! אנחנו קופצים 500 שנים קדימה בזמן ברכבת? אני מניחה שכלי התחבורה לא ממש התפתחו בחצי האלף האחרון בכל זאת?" שאלה הייזל בציניות, יודעת מסיפוריו של הצעיר על העתיד כי כלי התחבורה התפתחו ללא הכר. "כפי שאמרתי, יש המון כלי תחבורה חדשים ומהירים, אולם, אנחנו עדיין ב- 2002 ולא כדאי למשוך תשומת לב מיותרת" אמר קולין. "חוץ מזה, אנחנו צריכים לנוע במהירות של 300 קמ"ש לתעלול הבא". "בסדר. אני דווקא דיי אוהבת לנסוע ברכבת " הצטדקה הייזל, מבט מאוכזב על פניה "פשוט חשבתי שניסע יותר... אתה יודע... בסגנון". "אני מבטיח לך שהחגיגה לכבודך תהיה מסוגננת מספיק" הבטיח קולין "עכשיו תהיי בשקט. אני צריך למצוא כבל תקשורת פנוי". "עליזה יכולה לשלוח שלוחת תקשורת מכל מקום ברכבת הזו. היא בחורה חכמה, אתה יודע... ראית כבר כיצד היא הצליחה להצטרף אלינו לבדה" אמרה. "כן, אני יודע. אפשר לשאול איפה הכרת את עליזה?" שאל כריס בתמימות לכאורה, יודע כבר את התשובה לשאלה. "המממ... זה דווקא סיפור די מוזר" אמרה הייזל. "בחור תימהוני בשם זבדיה הפסיד לי אותה במשחק קלפים באיזה באר שכוח אל בלונה. היא איתי מאז השנה האחרונה שלי בקולג´". "באמת מוזר" חייך קולין, אינו חושף דבר מידיעותיו. בזמן שהתקינה עליזה את שלוחות התקשורות הניידות שלה ברכבת, שתו הייזל וקולין יין אדום מבקבוק עתיק (בציר 1563) שהביא עימו קולין. "שלוחות התקשורת הותקנו בהצלחה. על-מנת להשתמש במכשיר ההולו, אנא פנה ליציאה 2A" הודיעה עליזה בשמחה. "את בחורה מבריקה, עליזה" אמר קולין. "בטח. ובגלל זה אתה לא מוכן לגאול אותי מבתוליי, נכון?" הטיחה בו עליזה בציניות. "יום יבוא ואני אתפוס אותך במילה. יום יבוא..." אמר קולין. "הבטחות הבטחות. אתה לא הבן אדם הראשון שאומר לי את זה, אתה יודע יקירי?" קרקרה עליזה. "אוקיי, די לפלרטט. בואו ניגש לעסקים כבר" אמרה הייזל בקוצר רוח. "חשבתי שאנחנו קופצים בזמן, לא רואים סרט. לשם מה מכשיר ההולו?" "עוד שניה תדעי, חסרת סבלנות שכמותך. את בחורה קצרת רוח וסופך יהא מר. הנה. זה מוכן". בתחילה חשבה הייזל כי היא צופה בסרט ביתי של מסיבה עתיקה כלשהי שצולמה בשנות ה-70. כל הגברים היו לבושים חצאיות סקוטיות אנכרוניסטיות והבנות הציגו חצאיות קצרות ארכאיות. סביב חלקן העליון היו מתוחות פיסות בד שקופות למחצה ומתירניות (יחסית לתקופה) ולראש רוב הנוכחים באולם, הייתה חבושה מגבעת יום-הולדת בראשיתית. לפתע, תפסו עיניה של הייזל אישה, לבושה בצורה שמרנית יחסית, בסביבות גיל החמישים. להייזל היה חשש מבוסס שהיא צופה בעצמה. האישה הייתה רוקדת עם אדם, הדומה כשתי טיפות מים לקולין, אותו פגשה רק לפני שעה קלה בפעם הראשונה. "איזו מין הצגה היא זו? תיכף תגיד לי שאלו אנחנו בעוד 20 שנים מעכשיו. אתה מוכן להסביר לי מה קורה פה???" שאלה הייזל בעצבנות. "בוודאי". אמר קולין בקור רוח "אלו אנחנו בעוד 20 שנים. את צופה בשידור ישיר של המסיבה לכבוד יום הולדתך ה-47 שנערכת בשנת 2502 על טרציוס מרכז". "תספיק לגבב שטויות! איך זה יום הולדתי ה-47 אם השנה היא 2502? ואיך בכלל אנחנו צופים בזה? אתה מוכן להסביר את עצמך?" שאלה הייזל. "מצד אחד זה פשוט להפליא ומצד שני זה מסובך" ניסה קולין להסביר את עצמו. "אני לא יכול להסביר לך את הדרך הטכנית שבה השידור הזה מבוצע מכיוון שאני בעצמי לא מבין אותו. בעצם, האדם היחיד שמבין אותו הוא את. את המצאת את טלביזית ההולו ה"מחרית". תמציאי, לשם הדיוק". "בנוגע לחוסר ההיגיון שבזמנים – זו תולדה הכרחית של קווי זמן מקבילים ולצערי גם על זה אני לא יכול לפרט" הוסיף. "לאזארוס אסר עלי בתכלית האיסור לגלות לך על כך". "לאזארוס? מי זה לאזארוס לעזאזל?" שאלה הייזל. "זה שמכריח את כולם ללבוש חצאיות סקוטיות. אבל עזבי את כל זה עכשיו. את רוצה להצטרף למסיבה? כולם ממש יתאכזבו אם לא תקפצי לבקר. הרי גם לך יש יום הולדת היום" חייך קולין. הייזל נאנחה וחשבה שזהו החלום המוזר ביותר שהיא חלמה מעודה. או שהיא פשוט השתגעה. בכל מקרה, אין לה הרבה מה לעשות בנדון, חוץ מ... "בסדר, איך אנחנו מגיעים לשם?" חייכה הייזל בספקנות. היא גמרה אומר להפסיק לשאול שאלות ופשוט לנסות וליהנות מהמסיבה. "פשוט מאוד" אמר קולין. "כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא לעבור דרך מסך ההולו. אל תדאגי, זה בטוח לחלוטין". ידו אחזה בידה של הייזל כשהם עברו דרך מסך ההולו, אל השנה 2502, אל הכוכב טרציוס, אל מסיבת יום ההולדת של הייזל. ******* "השכמה! השעה 7:35. הייזל, את מאחרת לעבודה" צווחה עליזה בטון אותו שמרה להשכמות קשות במיוחד. הייזל התעוררה וקפצה ממיטתה. בדרכה לחדר האמבטיה חשבה לעצמה כי אכן חלמה את החלום המוזר ביותר בחייה אתמול. בכל זאת, היה דיי נחמד ומהנה, אפילו היה זה רק חלום ומשאת לב. היא הסתכלה במראה שעל קיר חדר האמבטיה ותהתה למה חייה אינם מעניינים כל-כך במציאות. עבר פרק זמן של לפחות 3 שניות של בהייה במראה עד שהבחינה במגבעת יום ההולדת התלויה עדיין בגאווה על ראשה.