ההנאות הקטנות בחיים - חלק 4
בשביל המטראנים זה היה מפגש מאוד מוזר יחסית להיסטוריה שלהם של קשרים עם גזעים אחרים. המסר שהם קיבלו מהאנושיים נשמע להם פחות או יותר כמו ווקמן שעובד על שארית הבטריות שלו, לא שהם ידעו איך ווקמן נשמע גם עם בטריות טעונות. הקול שהם שמעו היה נורא נמוך, כמעט מתחת לטווח השמיעה שלהם. וחתיכת המתכת שהאנושיים שלחו לכיוונם הייתה עוד יותר מסתורית. היא נראתה כמו מכשיר כרייה כלשהו. לכן, המסקנה ההגיונית היא שהחללית שהם פגשו היא חללית כרייה שחשבה שספינת החלל המטראנית היא חומר לכרייה או שחשבה את המטראנים לעוינים. בכל מקרה, היה צריך לעשות משהו בנידון. אחרי פעימת ההלם שפגעה בספינה הופיעו מטראנים בכל חלקיה. לבושים בחליפות הגנה וחמושים בתיקי גב ומקלות הרמה הם עברו בספינה ואספו ראיות. מכל מה שהם ראו לנכון. דברים שהיו זרוקים על הרצפה, דברים על שולחנות, דברים בארונות ואפילו דברים שאנשים החזיקו או לבשו. הם צילמו הכל וכל דבר שלא היה ברור רק מהסתכלות הם אספו לתיקים ולקחו בחזרה לספינה שלהם. בסוף הם לקחו את כל התכשיטים שהיו על הספינה, כמעט כל מה שהיה בארונות הציוד ועשו פחות או יותר הכל חוץ מלשלוף את המסופים מהקירות. בפחות משעתיים המטראנים השאירו את הספינה הרבה יותר קלה ממה שהיא הייתה בהתחלה. כל השלל נלקח בחזרה למחסן בחללית המטראנית ומוין לפי דמיון בין החפצים. המפקד של החללית המטראנית הגיע למחסן כדי לבדוק מה חילצו. מספר שעות אחרי ריכוז השלל הדלת הגדולה למחסן החליקה הצידה ופנימה נכנס מטראן גבוה ובטוח בעצמו. הוא נכנס פנימה כאילו זה היה הזמן הכי טוב להיכנס ושאף אחד לא יעז להגיד לו אחרת. אפשר היה לראות עליו שהוא עבר הרבה וכל צעד שלו היה חזק ויציב כאילו עשה אותו כבר עשרות אלפי פעמים קודם על מאות שטחים שונים. המחסן אליו הוא נכנס היה מלא בשולחנות פשוטים ועליהם שוכבים חפצים שחולקו לסוגים שונים. המטראן בא לשולחן אחד שלידו עמדו שני מטראנים אחרים לבושים קצת בהיר יותר ונראו משחקים עם אחד המכשירים. "מה יש כאן?" הוא שאל בקול בטוח ובאס, יחסית לאוקטבת הצלילים הגבוהה של המטראנים. שני האחרים הסתובבו אליו מיד, מחזיקים בידם מלבן צר ושמן עם מוט קצר יוצא מפינה אחת שלו מקביל לצלע הארוכה. בלחיצה קטנה החליקה ממנו חתיכת קטנה בכיוון ההפוך מהמוט ונעצרה בקול עמום. "ובכן, זה מכשיר מאוד נחמד שמצאנו," אמר אחד המטראנים הבהירים יותר בהתלהבות מתונה "אם לוחצים פה ואומרים משהו פנימה אז מיד כל האחים שלו חוזרים על מה שנאמר אליו." הוא החווה אל שאר המכשירים הדומים שהיו מאורגנים בצורה מוזרה על השולחן. "ומה שימוש של זה? למה הם לא משדרים את המידע שלהם בצורה פשוטה יותר?" שאל המטראן הגבוה. "את זה תצטרך לשאול את הזנולוג, לא אותנו, המפקד." השיב המטראן הבהיר השני. "המפקד!" קרא מישהו משולחן אחר לא הרחק משם. המטראן הגבוה מיד הפנה את מבטו, הכיר במי שקרא לו, החזיר הנהון לשניים בשולחן הזה והמשיך לשולחן הבא. "תראה, המפקד." אמר אחד הבהירים בשולחן הזה בהתלהבות פחות מתונה והצביע בהתרגשות על המכשירים שנמצאים בשולחן שלו. שותפו נראה פחות שמח ממנו אבל עדיין אפשר היה לזהות בו את ההתלהבות הרגועה. על השולחן הזה היו מסודרים, בעיגול דיי מושלם יחסית לזה שהחפצים לא היו עיגולים מושלמים. הם בעצם היו ריבועיים מעוגלים ושטוחים עם מכסה פחות או יותר עגול שהיה פתוח והראה את הפנים השחור של המכשירים שהכיל בליטה קטנה ועגולה באמצע. לכל מכשיר היה חוט יוצא מצדו, מתלכד עם כל השאר ויורד מהשולחן לאן שהוא. המפקד הסתכל מקרוב על אחד המכשירים ונגע בבליטה הקטנה שבתוכם, זאת הסתובבה מעט ונעצרה. "לקח לנו קצת זמן להבין איך הדברים האלה עובדים ועוד יותר זמן לגרום להם לעבוד עם הציוד שלנו ורק אז הבנו מה הייתה הבעיה המקורית בתקשורת." "והיא?" "ה..." הוא ניסה אבל הייתה חסרה לו מילה. שותפו לשולחן לחש לו משהו באוזן, "´בני אדם´ האלה. טווח תדירויות השמיעה שלהם נמוך משלנו. אז לקחנו את הקול וקיצרנו את המחזור. ו... טוב, זה נשמע בערך ככה." הוא במהירות לחץ על אחד המכשירים בנקודה מסוימת בפינה הימנית למטה שלהם. פתאום נשמע רצף מהיר של קולות מוזרים במחסן. כמעט כל החוקרים האחרים בצורה טבעית כיסו את אברי השמיעה שלהם והתחילו לצעוק לכיוון של המטראן המתלהב מדי שיפסיק עם הרעש הנוראי. אחרי שהמפקד גם ביקש ממנו לכבות את זה הוא מחק את החיוך מהפרצוף וכיבה את המכשירים. "וזה כל מה שהדברים האלה עושים?" שאל המפקד "הקולות הנוראיים האלה?" "כן, המפקד," ענה הבהיר הצעיר שהרגיש כאילו עבודת החיים שלו נזרקה בגלל שלא נראתה טוב, "אתה מבין? יש בהם מאגר מידע דיגיטלי כלשהו בו נאגרים הצלילים. טכנולוגיה דיי מיושנת, הייתי צריך לעבור על התיקים של כמה מהגזעים הצעירים יותר שפגשנו כדי להבין איך בדיוק זה עובד." המטראן הצעיר ניסה להתניע את התלהבותו מחדש אבל המפקד לא חלק אותה. "בסדר. ברגע שתגלה מה השימושיות שבמכשיר, תדווח לי מיד." "כן, המפקד." המפקד המטראני המשיך לשולחן הבא שם עמדו עוד שני מטראנים בהירים מדברים אחד עם השני בלחישות עם הגב אליו. על השולחן הזה היו מעט חפצים. הם היו רצועה דקה של חומר גמיש עם ריבוע קשה יותר, ולא הרבה יותר רחב מהרצועה, במרכז. המפקד הרים אחד מהם להסתכל עליו. "היי, מה אתה--" התחיל אחד הבהירים כשהוא הסתובב לראות מי נוגע בדברים שלו ומיד עצר כשראה מי זה. "אה, המפקד. סליחה, אה..." "מה הדברים האלו עושים?" קטע אותו המטראן הגבוה. "אני חושב שאני יודע, המפקד," הבהיר הלחוץ ענה לו, "מצאנו אותם על גפיי התפעול של ´הבני אדם´. יש פה סימנים שמתחלפים וחוזרים על עצמם בזמנים קבועים, נראה שזה מכשיר למדידת זמן, זאת המטרה העיקרית של המכשיר עד כמה שהצלחנו לגלות. אבל אחרי לחיצה על הכפתורים של אחד מהם ראינו שהתצוגה משתנה לתמונות וסימנים מוזרים יותר, משהו שלהבנתי לא צריך להיות שום קשר למכשיר ששומר זמן. אנחנו לא יודעים הכל, נצטרך עוד זמן לחקור את העניין." "אני צריך לכתוב דו"ח אז כדאי שתדעו." המפקד הניח את המכשיר המוזר על השולחן ופנה ללכת לשולחן הבא. "כן, המפקד." אמר אחריו המטראן הבהיר. בשולחן האחרון שהוא עצר להסתכל הבחין המפקד בערמה לא כל כך מסודרת של מלבנים בהירים ושטוחים עם שורת כפתורים שחורה וקצרה מתחת לריבוע כהה וגמיש שהיווה את רוב שטחם. הוא טפח על שכמו של מטראן יחיד שהיה עסוק מאוד עם אחד הלוחות האלה שגם השמיע קולות עמומים ונמוכים. הוא מיד הסתובב והסתכל בפנים של המפקד תוך כדי שהוא מנסה לדחוף את הלוח בחזרה אל תוך הערמה במאמץ כושל לגרום לו להראות כאילו לא עזב אותה. "מה זה?" שאל המפקד כשהוא מרים בקפידה את אותו לוח שהבהיר דחף חזרה לערמה. "אהה... המפקד. זה הם, זאת אומרת, אלה... נראה לי שאלה הם מחסני מידע ניידים, המפקד. שום דבר יותר מזה, כן. שום דבר אחר." הבהיר נראה לחוץ עוד יותר מהקודם וממש מתחנן שהמפקד ילך כבר. "טוב מאוד." אמר המפקד בחיוך, שמח שיש משהו מועיל בין כל החפצים חסרי התועלת האלה והתעלם מהעובדה שהחוקר עשה כמעט הכל חוץ מלצרוח על המפקד שיעזוב אותו לנפשו.
