סיפור לתחרות: זמן אוויר
מעברים ושינויים הם בעייתיים מטיבם. מי מאיתנו לא נתקל בכך. בין אם רצית אי פעם לעבור קופת חולים, להתנתק מהכבלים, או להחליף חברת סלולר. עד שהחלטת להפסיק שירות מסויים...ואז יוצאים אותם שדונים קטנים מהבקבוק...בדמות אותו נציג שירות שמנסה בכל כוחו לפתותך לא לבצע את המעבר...ומציע לך הצעות מפתות ומבצעים שלא יחזרו. הסיפור הבא מנסה לקחת ולפתל מעט את המציאות העכשווית... זמן. אוויר. "כן, הישאר ליד המסוף. מיד נשלח טכנאי. כן, גם עם מנת מזון".... הקולר. הקולר שוב עושה בעיות. היום לא הצלחתי להיכנס לתחנת ההאכלה. כן, כן, זו של כתום מתחת לבית. "שמעתי שפעם לא היו קולרים. היה לך כרטיס והיית יכול להיכנס לכל תחנת האכלה. של כל קבוצה. בעצם, לא היו קבוצות. והיה מכשיר, כמו קולר.היית יכול לדבר עם חברים דרכו. אבל היית צריך את הכרטיס. הו,כן. היית צריך אותו. לא יודע למה. אבל היית צריך". "היי, אתה ליד המסוף. בוא רגע". לא רוצה לבוא אליו. אולי הוא בכלל לא הטכנאי. אולי הוא של כוכב סגול. שמעתי שהם לפעמים לוקחים לך את הקולר. כן, זה של כתום. ואז אתה נשאר בלי. בלי קולר בכלל. לא מכיר אפ'חד כזה. רק שמעתי. מעניין מה קורה להם?. הם לא יכולים להיכנס לאף תחנה. הם לא יכולים לקבל אוכל. אבל הם יכולים ללכת לאן שהם רוצים. בטח יש עוד תחנות האכלה והן יתנו לך קולר חדש. עם מנגינות חדשות. כזה שקורא לך לאכול כל 4 שעות. כזה שמראה לך סרטים נעימים. לא תצטרך להיות של כתום. או של כוכב סגול. כן.... "חבר, אתה עם הקולר הכתום. רוצה אוכל?" אוכל. אוכל חם. עם קציצה. ורוטב. ומקלות תפוחי אדמה. רעב. "כן..." "רק תראה לי את הקולר לרגע ואז תקבל אוכל, טוב?", "שב, שב על הרצפה", "רגע, תראה לי את הידיים שלך. לא, לא, שים אותן פה". קלאק. קלאק. לא יכול לשחרר את הידיים. לא יכול לזוז. איפה האוכל?. "אז בוא נראה, מה קרה לקולר... רוצה קולר חדש?", "יש לנו במבצע. אם תאכל עוד ארוחה ביום בתחנה במשך חמש שנים, תוכל לקבל זיכוי וקולר חדש, רוצה?" אני יודע. אני יודע. אני כבר שייך לכתום לעוד שלוש שנים. זה התקלקל בכוונה. ככה שאני לא אוכל לעבור לכוכב סגול אף פעם. לא אוכל לראות מה יש להם לאכול. שמעתי שאם אתה מדבר עם מישהו מכוכב סגול הקולר שלך יודע ומתקלקל מיד. ואז צריך לתקן. ואז אתה נותן לכתום עוד זמן. ועוד זמן. ובסוף אתה חייב כל כך הרבה שהם נותנים לך אפשרות לתת גם את הזמן של הילדים שלך בשביל קולר חדש. "רגע, רק נחליף לך קולר ונבדוק שהוא עובד, טוב?" "מה אתה מסתכל עליי ככה?" "מה?!" " 'תה לא רציני, נכון?" "לא רוצה קולר זה נחמד. אבל מי יקרא לך לאכול?, מאיפה תשמע פרסומות ומבצעים של כתום, הא? איך תדע מה לעשות כל היום?" " 'תה ראית פעם מישהו בלי קולר?!" חייב לברוח. בלי קולר. לשכנע אותו לתת לי לברוח. " 'תה יודע מה? ניתן לך קולר חדש בלי שתיתן לנו עוד זמן, טוב?" " 'תה יודע שכוכב סגול לא יקנו אותך מכתום" " אני לא יכול, מצטער. פתחתי קריאה. אני לא יכול להגיד שלא היית. לא יאמינו לי." "תראה, אני אשחרר לך יד אחת. תאכל. תירגע. אני אשים לך קולר חדש. וזהו" חייב החוצה. חייב לברוח. חופש. זה חונק. לא רוצה. "תשמע. נעשה עסק. אני אשים לך קולר, אבל אני לא סוגר אותו על הצוואר שלך חזק. חכה עד שלא תראה אותי ורק אז תוריד אותו. אבל תשמע לי- לא כדאי לך, אל תעשה את זה. כתום שומעים את הקולר ויודעים הכל. זה יעלה לך ביוקר. אתה יודע – יקחו ממך את הכל. תקבל רק ארוחות רגילות. לא יהיו לך יותר פרסומות נעימות, לא מבצעים. לא כדאי לך" "בוא, רק תחתום לי פה. זהו" לבד. הוא הלך. ממשש את הקולר, הוא עובר מעל לראש. משחק איתו. מחזיר. מעלה שוב. מה זה...? " צרכן יקר, אנא הישאר ליד נקודת השירות. הישאר וקולרך יוחלף ללא כל התחייבות מצידך תוך 20 דקות. אם תישאר תוכל לקבל ארוחה גדולה יותר למשך שבוע ימים. צרכן יקר...". הם עלו עליי. חייב לברוח. רגע, הקולר!. להוריד...? או לקחת איתי בכיס...?. לא, לזרוק!. זרקתי. אני חופשי. אני יכול ללכת לאן שארצה. לכל מקום. הליכה. חופש. לא מוגבל בזמן. אף אחד לא קורא לי לאכול. אף אחד לא מזמזם לי פרסומות נעימות. הולך. הולך. הולך. יצאתי. אין יותר תחנות האכלה. אין יותר כלום. רק הריסות. הקצה של העיר. אין אף נפש חיה מסביב. 8400 שניות עברו מאז שיצאתי לחופשי. 10,500 שניות. אני חי. אני חופשי. עוד זמן. עוד זמן. לא חייב כלום לאף אחד. 30,000 שניות... מה עשיתי. מה עשיתי. זה יעלה לי. זה יעלה לי. אני 'צטרך לתת להם גם את הילדים עכשיו. 42,560 שניות.... רגע. מסוף. כוכב סגול. "צרכן יקר, אם תבחר להתחבר אלינו, חכה ליד מסוף זה עד לקבלת שירות, תוכל לקבל ארוחת היכרות חמה, קולר חדש וכמו כן קניית חובך הקודם....הכל תמורת חתימה על חמש שנות שירות בלבד...." חופשי. חופשי כמו חיפושית שחורה על דף לבן בכלוב של ציפור.
מעברים ושינויים הם בעייתיים מטיבם. מי מאיתנו לא נתקל בכך. בין אם רצית אי פעם לעבור קופת חולים, להתנתק מהכבלים, או להחליף חברת סלולר. עד שהחלטת להפסיק שירות מסויים...ואז יוצאים אותם שדונים קטנים מהבקבוק...בדמות אותו נציג שירות שמנסה בכל כוחו לפתותך לא לבצע את המעבר...ומציע לך הצעות מפתות ומבצעים שלא יחזרו. הסיפור הבא מנסה לקחת ולפתל מעט את המציאות העכשווית... זמן. אוויר. "כן, הישאר ליד המסוף. מיד נשלח טכנאי. כן, גם עם מנת מזון".... הקולר. הקולר שוב עושה בעיות. היום לא הצלחתי להיכנס לתחנת ההאכלה. כן, כן, זו של כתום מתחת לבית. "שמעתי שפעם לא היו קולרים. היה לך כרטיס והיית יכול להיכנס לכל תחנת האכלה. של כל קבוצה. בעצם, לא היו קבוצות. והיה מכשיר, כמו קולר.היית יכול לדבר עם חברים דרכו. אבל היית צריך את הכרטיס. הו,כן. היית צריך אותו. לא יודע למה. אבל היית צריך". "היי, אתה ליד המסוף. בוא רגע". לא רוצה לבוא אליו. אולי הוא בכלל לא הטכנאי. אולי הוא של כוכב סגול. שמעתי שהם לפעמים לוקחים לך את הקולר. כן, זה של כתום. ואז אתה נשאר בלי. בלי קולר בכלל. לא מכיר אפ'חד כזה. רק שמעתי. מעניין מה קורה להם?. הם לא יכולים להיכנס לאף תחנה. הם לא יכולים לקבל אוכל. אבל הם יכולים ללכת לאן שהם רוצים. בטח יש עוד תחנות האכלה והן יתנו לך קולר חדש. עם מנגינות חדשות. כזה שקורא לך לאכול כל 4 שעות. כזה שמראה לך סרטים נעימים. לא תצטרך להיות של כתום. או של כוכב סגול. כן.... "חבר, אתה עם הקולר הכתום. רוצה אוכל?" אוכל. אוכל חם. עם קציצה. ורוטב. ומקלות תפוחי אדמה. רעב. "כן..." "רק תראה לי את הקולר לרגע ואז תקבל אוכל, טוב?", "שב, שב על הרצפה", "רגע, תראה לי את הידיים שלך. לא, לא, שים אותן פה". קלאק. קלאק. לא יכול לשחרר את הידיים. לא יכול לזוז. איפה האוכל?. "אז בוא נראה, מה קרה לקולר... רוצה קולר חדש?", "יש לנו במבצע. אם תאכל עוד ארוחה ביום בתחנה במשך חמש שנים, תוכל לקבל זיכוי וקולר חדש, רוצה?" אני יודע. אני יודע. אני כבר שייך לכתום לעוד שלוש שנים. זה התקלקל בכוונה. ככה שאני לא אוכל לעבור לכוכב סגול אף פעם. לא אוכל לראות מה יש להם לאכול. שמעתי שאם אתה מדבר עם מישהו מכוכב סגול הקולר שלך יודע ומתקלקל מיד. ואז צריך לתקן. ואז אתה נותן לכתום עוד זמן. ועוד זמן. ובסוף אתה חייב כל כך הרבה שהם נותנים לך אפשרות לתת גם את הזמן של הילדים שלך בשביל קולר חדש. "רגע, רק נחליף לך קולר ונבדוק שהוא עובד, טוב?" "מה אתה מסתכל עליי ככה?" "מה?!" " 'תה לא רציני, נכון?" "לא רוצה קולר זה נחמד. אבל מי יקרא לך לאכול?, מאיפה תשמע פרסומות ומבצעים של כתום, הא? איך תדע מה לעשות כל היום?" " 'תה ראית פעם מישהו בלי קולר?!" חייב לברוח. בלי קולר. לשכנע אותו לתת לי לברוח. " 'תה יודע מה? ניתן לך קולר חדש בלי שתיתן לנו עוד זמן, טוב?" " 'תה יודע שכוכב סגול לא יקנו אותך מכתום" " אני לא יכול, מצטער. פתחתי קריאה. אני לא יכול להגיד שלא היית. לא יאמינו לי." "תראה, אני אשחרר לך יד אחת. תאכל. תירגע. אני אשים לך קולר חדש. וזהו" חייב החוצה. חייב לברוח. חופש. זה חונק. לא רוצה. "תשמע. נעשה עסק. אני אשים לך קולר, אבל אני לא סוגר אותו על הצוואר שלך חזק. חכה עד שלא תראה אותי ורק אז תוריד אותו. אבל תשמע לי- לא כדאי לך, אל תעשה את זה. כתום שומעים את הקולר ויודעים הכל. זה יעלה לך ביוקר. אתה יודע – יקחו ממך את הכל. תקבל רק ארוחות רגילות. לא יהיו לך יותר פרסומות נעימות, לא מבצעים. לא כדאי לך" "בוא, רק תחתום לי פה. זהו" לבד. הוא הלך. ממשש את הקולר, הוא עובר מעל לראש. משחק איתו. מחזיר. מעלה שוב. מה זה...? " צרכן יקר, אנא הישאר ליד נקודת השירות. הישאר וקולרך יוחלף ללא כל התחייבות מצידך תוך 20 דקות. אם תישאר תוכל לקבל ארוחה גדולה יותר למשך שבוע ימים. צרכן יקר...". הם עלו עליי. חייב לברוח. רגע, הקולר!. להוריד...? או לקחת איתי בכיס...?. לא, לזרוק!. זרקתי. אני חופשי. אני יכול ללכת לאן שארצה. לכל מקום. הליכה. חופש. לא מוגבל בזמן. אף אחד לא קורא לי לאכול. אף אחד לא מזמזם לי פרסומות נעימות. הולך. הולך. הולך. יצאתי. אין יותר תחנות האכלה. אין יותר כלום. רק הריסות. הקצה של העיר. אין אף נפש חיה מסביב. 8400 שניות עברו מאז שיצאתי לחופשי. 10,500 שניות. אני חי. אני חופשי. עוד זמן. עוד זמן. לא חייב כלום לאף אחד. 30,000 שניות... מה עשיתי. מה עשיתי. זה יעלה לי. זה יעלה לי. אני 'צטרך לתת להם גם את הילדים עכשיו. 42,560 שניות.... רגע. מסוף. כוכב סגול. "צרכן יקר, אם תבחר להתחבר אלינו, חכה ליד מסוף זה עד לקבלת שירות, תוכל לקבל ארוחת היכרות חמה, קולר חדש וכמו כן קניית חובך הקודם....הכל תמורת חתימה על חמש שנות שירות בלבד...." חופשי. חופשי כמו חיפושית שחורה על דף לבן בכלוב של ציפור.
