אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
סיפור לתחרות משופר ללא רמיזות טולקי
- פותח הנושא Logan16
- פורסם בתאריך
אני מקפיץ למעלה מקווה שהיה מובן
הרגת פעם דרקון ? אז מה אתך הנרי ? שאל אותי מרדוק שחיוך עולה על שפתיו ומבט מלא ניצוצות בעיניו הרגת אתה פעם דרקון ? הרגשת את ההתרגשות שעוברת בתוכך את החום שבקרבתו ואת הגוף המחוספס הזה ? לא השבתי זה המסע הראשון שלי להריגת דרקון . למרדוק זה לא היה הראשון וגם לא ה 20, יש אגדות שמסופרות עליו מרעיפות שבחים ומחזקות את בטחונו העצמי: פעם יצא מרדוק לבדו לחסל דרקון , כולם חשבו שהוא משוגע ומרדוק, הוא צחק כרגיל והכניס את חרבו הדו ידית לנדן . בכפר בדרום היה דרקון צעיר ששרף את כל היבול , מרדוק רכב לאזור ולא הקשיב לכל המנסים לעצור בעדו . בדרך,ראה את גופותיהם של לוחמים שמזלם לא האיר להם פנים אבל זה לא הזיז לו הוא המשיך עד שראה את הדרקון מולו . מהיר כאייל התחמק מנחשולי האש העצומים כאשר חרבו מזיע בידו . 22 דקירות חסרות רחמים ב12 שעות רצופות של לחימה זה כל הנדרש להריגת דרקון . כשסיים את מלכתו הקטלנית הוא טעםאת בשרו של הדרקון . יש אומרים שמרגע שטעמת טעם זה אתה לוחם אמיתי . מאז מעריצים אותו בכפר ושמו הולך אחריו הוא היה המנהיג של קבוצתנו שיצאה לחסל את הדרקון שמערר את השקט כאן . אני מכיר את אביך אמר מרדוק לוחם שבלוחמים אדם חזק גיבור אמיתי הוא לחם לצדי פעמים רבות , אני יודע השבתי בחיוך הוא סיפר לי את מסעותיו אין ספור פעמים . מגובה ההרים למעלה ניתן היה לראות את כפרנו הקטן אך לא לשם היו מועדות פנינו אלה אל אדמת זוקון שם קשיש איבד ביתו לטובת בית חדש לאותו דרקון שכלום מכנים אותו ארור. אני, איני מבין מדוע הראי הוא בס´´ך הכל רוצה בית בדיוק כמו שאני רוצה. אבי הוא זה ששכנע אותי ללכת למסע תראה אותך הטיף לי : אני בגילך כבר כבר שחטתי פלוגות של אורקים הרגתי יצורים מזוועים שאיני יודע את שמם אפילו. ואתה, אתה רק ארנבות חותך ידייך לא היו מגואלות בדם ובן 15 אתה. זו לא בקשה אתה הולך להרוג את את הדרקון הזה אתה תביא כבוד למשפחה שלך ! לפני שחר הוא נתן לי תרמיל עם מעט צידה כדי שאצוד כמו לוחם אמיתי בדרכים. לאחר מכן העביר לי את חרבו האוהבה שהכין סבו , אותה אחת ששחטה אלפי יצורים. צא, הכריז תתחכך קצת בעולם תנשום אוויר ליד גיבורים תרגיש מה זאת הרפתקאה . יצאנו עם שחר 19 לוחמים ואני, כולם עברו המון בחיים שלהם ולכולם סיפורי גאווה שמהללים אותם יחד עם צלקות "גבורה " , חזקים מלאי שרירים ונשק צועדים ללא פחד. הצטרפו אלינו 5 שכירי חרב שאיפה שיש זהב תמיד תראה אותם . מספרים שבבטנו של הדרקון מצויים אוצרות של מאות מלכים שניסו לברוח אך לא הצליחו. שכירי החרב דיברו עם עצמם וכל הדרך רק חשבו על כמה זהב יש ואיך הוא מחולק ל20 אך איש מהלוחמים חוץ ממני אינו ידע לחשב זאת , הם לרוב לעגו לי וזרקו מבטים מתנשאים . הוא עוד יהיה לוחם גדול אמר מרדוק אתם תראו הוא בא ממשפחה של לוחמים פראיים. אני באמת יהיה לוחם חשבתי , אחרי המסע הזה אני אצליח כמו שאבא רוצה זה רק נראה בהתחלה מסורבל אבל בטח אחרי זה הופך לחוויה אהיה לוחם נודע בכל תבל ... מחשבותי נקטעו זה המקום לחש מרדוק. כמאה רגל מאתנו השתרעה לה אדמה שרופה לגמרי ושרידי הרס מקיפים אותה. רק דרקון יכול לעשות כזה חורבן אמר מרדוק ושלף את חרבו הדו ידית. התקדמנו בשקט, אבל כמה שקט יכולים לעשות 20 איש כאשר הולכים ביחד. הגענו לחורבות, ריח צחנה ובשר שרוף עלה מכל מקום אך לא היה סימן לדרקון אולי הוא ברח הציעו האנשים . כפי הנראה אני לא היחדי שההרס הזה הפחיד אותו וכאשר הציעו שכירי החרב שנקים מערב לילה נשמע שקשוק כנפיים מרתיע וחזק מאין כמוהו ,כלום ידעו מה בישר קול זה הדרקון ! אני לראשונה ראיתי אותו הזה גודלו כגדול טירה מלכותית, עורו הירוק בוהק בחוזקה ונשמותיו עוצרת את נשימתך . הוא לא נראה מרוצה כנראה שידע מה רצוננו זאת לא הפעם הראשנה שראה חבורת אנשים עם כל נשק וכולנו רצנו למחסה בחומת חורבה באזור. חום עלה וגבר מאחורי החומה ואנחנו היינו נואשים . אנו נסתער אמר מרדוק מרים את חרבו בעוצמה רגע צעקתי , בוא נחשוב על תוכנית לרגע . זו התוכנתי הכי טובה אמרה חמדנותם של שכירי החרב , עכשיו הדרקון מפנה גבו זה הזמן. הם יצאו מן המחסה ורצו אחוזי דיבוק הם נראו לי אמיצים ביותר באותו זמן והחלטתי ארוץ אתם הרגשתי את כל גופי מנסה לעצור בעדי אך לא ויתרתי, וכמוהם רצתי והרגשתי שמשהו לא בסדר. ואז הבנתי, הדרקון אחל לסובב את ראשו לעברנו הוא ציפה לנו וכערף עין נשף בחוזקה להבות אש בכל הצבעים , שכירי החרב נפלו ראשנים נשרפו כאילו לא היו, האחרים נאכלו ואיני יודע מתי מתו. כמו פחדן מוג לב רצתי למחסה בחזרה ועדיין הרגשתי את החום הצורב לידי , הסתובבתי וראיתי שגלמתי בוערת הורדתי אותה חשופה לדרקון כמו האחרים , ומייד קפצתי לעבר המחסה. שעה שלמה שמעתי צווחת ,צעקות מחרידות ואנחות כשמדי פעם אני מציץ ורואה כיצד נשחטים ועולים באש חברי למסע ,אותם גיבורים אמיצים נראו לי טיפשים וחסרי תקווה . לפתע השתררה דממה בשטח אך הקולות עוד היו בראשי . קום ציוותי על עצמי תוכיח את עצמך כלוחם כולם מתים בסוף הפנמתי . הדרקון היה עסוק במשהו בבטנו התקרבתי באי רצון מוחלט והרגשתי את החום שמרדוק דיבר עליו הוא צרב בגופי ועיניי לפתע שמעתי קול . אתה תחסל אותו שמעתי וראיתי את מרדוק חבול ופצוע שותת דם נאחז בחרבו שתקוע בבטן התחתונה של הדרקון . תחסל את הבן זונה הזה צעק לי . ילד ,אני אשיח את דעתו ואתה טפס אל צווארו ותחתוך אותו זו הנקודה הרגישה שלו . הוא נאנק מספר שניות והמשיך בדבריו : תהרוג את השרץ הזה תחזור לכפר עשיר ותמשיך לחיות אך לא בדרך הלוחם היא לא שווה את זה. הרהרתי בדבריו לרגע והא צעק לי : מוכן ובכוחו שנשאר שלף את החרב וצרחכמו משוגע. הדרקון נשף לעברו מבלי לחשוב אפילו ושרף אותו ללא כל קושי , רק גופו החרוך שהשחיר עכשיו נשאר אם החרב בידו המתמוססת . בזעם וכעס שלא היה בי עד אותו יום עליתי אל הדרקון שלא הרגיש בי על גופו אך בחרבו של אבי הרגיש . וצווח כמטורף בליל ירח , בכפר מספרים ששמעו צעקה זו . הוא הניסה לנער אותי ממנו אך אני אחזתי בכוח שאף פעם לא היה לי , והגדלתי את הפצע לאורך כל צוארו. חתכתי אותו כמו לפשוט עור של ארנבת ענקית במיומנות מדהימה עשיתי זאת. עד שהגעתי לקשקש שבישר על תחילת הגב . לילה שלם נאבק בי הדרקון אך ללא סיכוי נפל לפני שחר ומת ברעש גדול על הארץ . חבשתי את כוויותי ופצעי נכנסתי לתוך בטנו החלולה , לקחתי את כל האוצר, הזהב והחפצים היקרים במקום שיחולק השלל ל20 יחולק הוא ל 1 . אבי צדק אכן השתפשפתי עם גיבורים, הרגשתיאת עורם השרוף ,החרוך, ללא רוח חיים ואוויר אינו צלול אלא מלה ריקבון בהלה וריח שרפה . קשה היה לראות אותם שוכבים שם, קברתי את מי שנשאר ואת החלקים של מי שמצאתי . לקחתי אתי את השלל ואת חרבו מרדוק למזכרת . את בשרו של הדרקון לא טעמתי נתתי לנשרים אותו שהיו הם לוחמים של אמת . כשחזרתי לכפר הם ראו בי כגיבור ונתנו לי את מלאו הכבוד, אביה של מרין שאל מה בדבר חתונה. ואני ,למרות שאהובתי הולכת להתחתן איתי לא הייתי שמח כמו שחשבתי . הפכתי לאדם עשיר וחזק בכפר שלטתי בו בגלל "גבורתי" ועושרי .
הרגת פעם דרקון ? אז מה אתך הנרי ? שאל אותי מרדוק שחיוך עולה על שפתיו ומבט מלא ניצוצות בעיניו הרגת אתה פעם דרקון ? הרגשת את ההתרגשות שעוברת בתוכך את החום שבקרבתו ואת הגוף המחוספס הזה ? לא השבתי זה המסע הראשון שלי להריגת דרקון . למרדוק זה לא היה הראשון וגם לא ה 20, יש אגדות שמסופרות עליו מרעיפות שבחים ומחזקות את בטחונו העצמי: פעם יצא מרדוק לבדו לחסל דרקון , כולם חשבו שהוא משוגע ומרדוק, הוא צחק כרגיל והכניס את חרבו הדו ידית לנדן . בכפר בדרום היה דרקון צעיר ששרף את כל היבול , מרדוק רכב לאזור ולא הקשיב לכל המנסים לעצור בעדו . בדרך,ראה את גופותיהם של לוחמים שמזלם לא האיר להם פנים אבל זה לא הזיז לו הוא המשיך עד שראה את הדרקון מולו . מהיר כאייל התחמק מנחשולי האש העצומים כאשר חרבו מזיע בידו . 22 דקירות חסרות רחמים ב12 שעות רצופות של לחימה זה כל הנדרש להריגת דרקון . כשסיים את מלכתו הקטלנית הוא טעםאת בשרו של הדרקון . יש אומרים שמרגע שטעמת טעם זה אתה לוחם אמיתי . מאז מעריצים אותו בכפר ושמו הולך אחריו הוא היה המנהיג של קבוצתנו שיצאה לחסל את הדרקון שמערר את השקט כאן . אני מכיר את אביך אמר מרדוק לוחם שבלוחמים אדם חזק גיבור אמיתי הוא לחם לצדי פעמים רבות , אני יודע השבתי בחיוך הוא סיפר לי את מסעותיו אין ספור פעמים . מגובה ההרים למעלה ניתן היה לראות את כפרנו הקטן אך לא לשם היו מועדות פנינו אלה אל אדמת זוקון שם קשיש איבד ביתו לטובת בית חדש לאותו דרקון שכלום מכנים אותו ארור. אני, איני מבין מדוע הראי הוא בס´´ך הכל רוצה בית בדיוק כמו שאני רוצה. אבי הוא זה ששכנע אותי ללכת למסע תראה אותך הטיף לי : אני בגילך כבר כבר שחטתי פלוגות של אורקים הרגתי יצורים מזוועים שאיני יודע את שמם אפילו. ואתה, אתה רק ארנבות חותך ידייך לא היו מגואלות בדם ובן 15 אתה. זו לא בקשה אתה הולך להרוג את את הדרקון הזה אתה תביא כבוד למשפחה שלך ! לפני שחר הוא נתן לי תרמיל עם מעט צידה כדי שאצוד כמו לוחם אמיתי בדרכים. לאחר מכן העביר לי את חרבו האוהבה שהכין סבו , אותה אחת ששחטה אלפי יצורים. צא, הכריז תתחכך קצת בעולם תנשום אוויר ליד גיבורים תרגיש מה זאת הרפתקאה . יצאנו עם שחר 19 לוחמים ואני, כולם עברו המון בחיים שלהם ולכולם סיפורי גאווה שמהללים אותם יחד עם צלקות "גבורה " , חזקים מלאי שרירים ונשק צועדים ללא פחד. הצטרפו אלינו 5 שכירי חרב שאיפה שיש זהב תמיד תראה אותם . מספרים שבבטנו של הדרקון מצויים אוצרות של מאות מלכים שניסו לברוח אך לא הצליחו. שכירי החרב דיברו עם עצמם וכל הדרך רק חשבו על כמה זהב יש ואיך הוא מחולק ל20 אך איש מהלוחמים חוץ ממני אינו ידע לחשב זאת , הם לרוב לעגו לי וזרקו מבטים מתנשאים . הוא עוד יהיה לוחם גדול אמר מרדוק אתם תראו הוא בא ממשפחה של לוחמים פראיים. אני באמת יהיה לוחם חשבתי , אחרי המסע הזה אני אצליח כמו שאבא רוצה זה רק נראה בהתחלה מסורבל אבל בטח אחרי זה הופך לחוויה אהיה לוחם נודע בכל תבל ... מחשבותי נקטעו זה המקום לחש מרדוק. כמאה רגל מאתנו השתרעה לה אדמה שרופה לגמרי ושרידי הרס מקיפים אותה. רק דרקון יכול לעשות כזה חורבן אמר מרדוק ושלף את חרבו הדו ידית. התקדמנו בשקט, אבל כמה שקט יכולים לעשות 20 איש כאשר הולכים ביחד. הגענו לחורבות, ריח צחנה ובשר שרוף עלה מכל מקום אך לא היה סימן לדרקון אולי הוא ברח הציעו האנשים . כפי הנראה אני לא היחדי שההרס הזה הפחיד אותו וכאשר הציעו שכירי החרב שנקים מערב לילה נשמע שקשוק כנפיים מרתיע וחזק מאין כמוהו ,כלום ידעו מה בישר קול זה הדרקון ! אני לראשונה ראיתי אותו הזה גודלו כגדול טירה מלכותית, עורו הירוק בוהק בחוזקה ונשמותיו עוצרת את נשימתך . הוא לא נראה מרוצה כנראה שידע מה רצוננו זאת לא הפעם הראשנה שראה חבורת אנשים עם כל נשק וכולנו רצנו למחסה בחומת חורבה באזור. חום עלה וגבר מאחורי החומה ואנחנו היינו נואשים . אנו נסתער אמר מרדוק מרים את חרבו בעוצמה רגע צעקתי , בוא נחשוב על תוכנית לרגע . זו התוכנתי הכי טובה אמרה חמדנותם של שכירי החרב , עכשיו הדרקון מפנה גבו זה הזמן. הם יצאו מן המחסה ורצו אחוזי דיבוק הם נראו לי אמיצים ביותר באותו זמן והחלטתי ארוץ אתם הרגשתי את כל גופי מנסה לעצור בעדי אך לא ויתרתי, וכמוהם רצתי והרגשתי שמשהו לא בסדר. ואז הבנתי, הדרקון אחל לסובב את ראשו לעברנו הוא ציפה לנו וכערף עין נשף בחוזקה להבות אש בכל הצבעים , שכירי החרב נפלו ראשנים נשרפו כאילו לא היו, האחרים נאכלו ואיני יודע מתי מתו. כמו פחדן מוג לב רצתי למחסה בחזרה ועדיין הרגשתי את החום הצורב לידי , הסתובבתי וראיתי שגלמתי בוערת הורדתי אותה חשופה לדרקון כמו האחרים , ומייד קפצתי לעבר המחסה. שעה שלמה שמעתי צווחת ,צעקות מחרידות ואנחות כשמדי פעם אני מציץ ורואה כיצד נשחטים ועולים באש חברי למסע ,אותם גיבורים אמיצים נראו לי טיפשים וחסרי תקווה . לפתע השתררה דממה בשטח אך הקולות עוד היו בראשי . קום ציוותי על עצמי תוכיח את עצמך כלוחם כולם מתים בסוף הפנמתי . הדרקון היה עסוק במשהו בבטנו התקרבתי באי רצון מוחלט והרגשתי את החום שמרדוק דיבר עליו הוא צרב בגופי ועיניי לפתע שמעתי קול . אתה תחסל אותו שמעתי וראיתי את מרדוק חבול ופצוע שותת דם נאחז בחרבו שתקוע בבטן התחתונה של הדרקון . תחסל את הבן זונה הזה צעק לי . ילד ,אני אשיח את דעתו ואתה טפס אל צווארו ותחתוך אותו זו הנקודה הרגישה שלו . הוא נאנק מספר שניות והמשיך בדבריו : תהרוג את השרץ הזה תחזור לכפר עשיר ותמשיך לחיות אך לא בדרך הלוחם היא לא שווה את זה. הרהרתי בדבריו לרגע והא צעק לי : מוכן ובכוחו שנשאר שלף את החרב וצרחכמו משוגע. הדרקון נשף לעברו מבלי לחשוב אפילו ושרף אותו ללא כל קושי , רק גופו החרוך שהשחיר עכשיו נשאר אם החרב בידו המתמוססת . בזעם וכעס שלא היה בי עד אותו יום עליתי אל הדרקון שלא הרגיש בי על גופו אך בחרבו של אבי הרגיש . וצווח כמטורף בליל ירח , בכפר מספרים ששמעו צעקה זו . הוא הניסה לנער אותי ממנו אך אני אחזתי בכוח שאף פעם לא היה לי , והגדלתי את הפצע לאורך כל צוארו. חתכתי אותו כמו לפשוט עור של ארנבת ענקית במיומנות מדהימה עשיתי זאת. עד שהגעתי לקשקש שבישר על תחילת הגב . לילה שלם נאבק בי הדרקון אך ללא סיכוי נפל לפני שחר ומת ברעש גדול על הארץ . חבשתי את כוויותי ופצעי נכנסתי לתוך בטנו החלולה , לקחתי את כל האוצר, הזהב והחפצים היקרים במקום שיחולק השלל ל20 יחולק הוא ל 1 . אבי צדק אכן השתפשפתי עם גיבורים, הרגשתיאת עורם השרוף ,החרוך, ללא רוח חיים ואוויר אינו צלול אלא מלה ריקבון בהלה וריח שרפה . קשה היה לראות אותם שוכבים שם, קברתי את מי שנשאר ואת החלקים של מי שמצאתי . לקחתי אתי את השלל ואת חרבו מרדוק למזכרת . את בשרו של הדרקון לא טעמתי נתתי לנשרים אותו שהיו הם לוחמים של אמת . כשחזרתי לכפר הם ראו בי כגיבור ונתנו לי את מלאו הכבוד, אביה של מרין שאל מה בדבר חתונה. ואני ,למרות שאהובתי הולכת להתחתן איתי לא הייתי שמח כמו שחשבתי . הפכתי לאדם עשיר וחזק בכפר שלטתי בו בגלל "גבורתי" ועושרי .
סוף הסיפור (המשך )
שום דבר לא היה שווה את מותם הטיפשי של 19 האבדות הללו . בני אהוב מרדוק שמע את הסיפור ורוצה הוא להיות כמוני לצאת למסעות ארוכים, בארצות רחוקות ולצוד דרקונים ויצורים. הסברתי לו על דרכו של הלוחם אך הוא אינו מבין ואותה ומתקעש לצאת למסעהבא . אני אתן לו לצאת ולטייל ממעל לכפר. וכדי ולהבין בעצמו יהיה עליו להרוג את הדרקון שלו.
שום דבר לא היה שווה את מותם הטיפשי של 19 האבדות הללו . בני אהוב מרדוק שמע את הסיפור ורוצה הוא להיות כמוני לצאת למסעות ארוכים, בארצות רחוקות ולצוד דרקונים ויצורים. הסברתי לו על דרכו של הלוחם אך הוא אינו מבין ואותה ומתקעש לצאת למסעהבא . אני אתן לו לצאת ולטייל ממעל לכפר. וכדי ולהבין בעצמו יהיה עליו להרוג את הדרקון שלו.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.