לאזארוס לונג
New member
סיפור לתחרות- קייט הקנטאורית המחסלת
אני מעלה סיפור שכבר פירסמתי בפורום הזה בעבר במסגרת פינת "תמונה-סיפור". מקווה שזה בסדר. ===================================================================== בקשיחות קולוסאלית שהתבטאה במבט נוקשה על פניה, בארבע רגלי סוס ארוכות שניצבו יציבות על הקרקע ובחזה צבה ומנופח מגאווה, הרימה קייט את כלי הנשק מסוג geno75 (שמו ניתן לו בשל יכולתו לחסל עם שלם - Genocide) על כתפה וחשבה לעצמה כי העולם טומן בחובו אפשרויות בלתי מוגבלות לקנטאורית צעירה, יפה וחזקה שכמותה. הרי רק לפני שנה סיימה את לימודיה במכללה לפיקוד ומטה בעולם הקנטאורים Centaur11 וכבר קיבלה לידה משימה חשובה וסבוכה. כלומר, הם חשבו שהיא תהיה סבוכה, אבל בשביל קייט "המחסלת" היה זה פשוט כמו טיול בפארק. קייט קיבלה את הכינוי "מחסלת" עוד בשנה הראשונה שלה במכללת פו"ם, כשחיסלה את כל אוכלוסיית העיר ניו-יורק שעל כדור-הארץ ב-5 שעות בלבד! נכון, אוכלוסיית העיר הצטמקה מאוד בשנים שלאחר השתלטות הקנטאורים, אבל חיסול נקי של 39 אלף איש עדיין אינו נחשב כדבר של מה בכך. לכן, בשביל קייט, חיסול אוכלוסיית רומא החדשה, שמנתה חמשת אלפים איש בלבד, הייתה משימה פעוטה. בתוך שעה סיימה לסייר בריצה מהירה על רגליה החזקות והאיתנות ליד כל כפר ובית רעוע שניצב על אדמת רומא החדשה ולירות בשיטתיות, כמעט חסרת הבחנה ואובססיבית, בילדים, בנשים ובגברים של העיר. היא לא פספסה שום פנייה, משעול או דרך עפר במסע החיסול הרצחני שלה ואף הספיקה לבצע סיור מהיר נוסף ולוודא שלא החמיצה שום קורבן. היא אימצה מבטה אל השמש היוקדת מעל ראשה והחליטה כי הגיע הזמן לחזור לבסיסה ולנסות לתפוס תנומה קצרה לפני התדריך שתוכנן לשעה 15:00. עצבנה אותה העובדה כי היא עדיין נדרשת להשתתף בתדריכים היומיים האלו, למרות שהיא הוכיחה את עצמה פעמים רבות ובעשרות מונים יותר מחבריה ליחידה. חוסר ההערכה והכבוד מצד מפקדיה (חבריה ליחידה העריכו אותה מאוד וראו אותה בתור עילוי) התחיל ממש לעלות לה על העצבים. עד מתי ימשיכו להתייחס אליה כאל חיילת מן המניין? האם היא לא הוכיחה את עצמה מעל ומעבר בשנה האחרונה? היא גמרה בדעתה לשוחח בנושא עם איאן, מפקד החטיבה, לכשתגיע לבסיס. צלילו העמום של ענף עץ שנשבר הסב את תשומת ליבה לעובדה כי מישהו עומד מאחוריה. בתחילה, היא אפילו לא חשה בכאב כשהאבן פגעה באחורי ראשה, מבקעת את גולגולתה לשניים. היא התחילה להרגיש אותו כשפרץ הדם החל לקלוח במהירות ובסיסטמאתיות, משנה את צבע חולצתה הירוקה לצבע אדום עז. ילד קטן, לבוש כולו בגדים בלויים וקרועים, עמד והסתכל עליה כשנפלה, דמעות בעיניו אך חיוך קטן מבצבץ על שפתיו, שמח על שהצליח לנקום את נקמתו. קייט הסתכלה עליו בעיניים נדהמות, נפלה על צדה ומתה.
אני מעלה סיפור שכבר פירסמתי בפורום הזה בעבר במסגרת פינת "תמונה-סיפור". מקווה שזה בסדר. ===================================================================== בקשיחות קולוסאלית שהתבטאה במבט נוקשה על פניה, בארבע רגלי סוס ארוכות שניצבו יציבות על הקרקע ובחזה צבה ומנופח מגאווה, הרימה קייט את כלי הנשק מסוג geno75 (שמו ניתן לו בשל יכולתו לחסל עם שלם - Genocide) על כתפה וחשבה לעצמה כי העולם טומן בחובו אפשרויות בלתי מוגבלות לקנטאורית צעירה, יפה וחזקה שכמותה. הרי רק לפני שנה סיימה את לימודיה במכללה לפיקוד ומטה בעולם הקנטאורים Centaur11 וכבר קיבלה לידה משימה חשובה וסבוכה. כלומר, הם חשבו שהיא תהיה סבוכה, אבל בשביל קייט "המחסלת" היה זה פשוט כמו טיול בפארק. קייט קיבלה את הכינוי "מחסלת" עוד בשנה הראשונה שלה במכללת פו"ם, כשחיסלה את כל אוכלוסיית העיר ניו-יורק שעל כדור-הארץ ב-5 שעות בלבד! נכון, אוכלוסיית העיר הצטמקה מאוד בשנים שלאחר השתלטות הקנטאורים, אבל חיסול נקי של 39 אלף איש עדיין אינו נחשב כדבר של מה בכך. לכן, בשביל קייט, חיסול אוכלוסיית רומא החדשה, שמנתה חמשת אלפים איש בלבד, הייתה משימה פעוטה. בתוך שעה סיימה לסייר בריצה מהירה על רגליה החזקות והאיתנות ליד כל כפר ובית רעוע שניצב על אדמת רומא החדשה ולירות בשיטתיות, כמעט חסרת הבחנה ואובססיבית, בילדים, בנשים ובגברים של העיר. היא לא פספסה שום פנייה, משעול או דרך עפר במסע החיסול הרצחני שלה ואף הספיקה לבצע סיור מהיר נוסף ולוודא שלא החמיצה שום קורבן. היא אימצה מבטה אל השמש היוקדת מעל ראשה והחליטה כי הגיע הזמן לחזור לבסיסה ולנסות לתפוס תנומה קצרה לפני התדריך שתוכנן לשעה 15:00. עצבנה אותה העובדה כי היא עדיין נדרשת להשתתף בתדריכים היומיים האלו, למרות שהיא הוכיחה את עצמה פעמים רבות ובעשרות מונים יותר מחבריה ליחידה. חוסר ההערכה והכבוד מצד מפקדיה (חבריה ליחידה העריכו אותה מאוד וראו אותה בתור עילוי) התחיל ממש לעלות לה על העצבים. עד מתי ימשיכו להתייחס אליה כאל חיילת מן המניין? האם היא לא הוכיחה את עצמה מעל ומעבר בשנה האחרונה? היא גמרה בדעתה לשוחח בנושא עם איאן, מפקד החטיבה, לכשתגיע לבסיס. צלילו העמום של ענף עץ שנשבר הסב את תשומת ליבה לעובדה כי מישהו עומד מאחוריה. בתחילה, היא אפילו לא חשה בכאב כשהאבן פגעה באחורי ראשה, מבקעת את גולגולתה לשניים. היא התחילה להרגיש אותו כשפרץ הדם החל לקלוח במהירות ובסיסטמאתיות, משנה את צבע חולצתה הירוקה לצבע אדום עז. ילד קטן, לבוש כולו בגדים בלויים וקרועים, עמד והסתכל עליה כשנפלה, דמעות בעיניו אך חיוך קטן מבצבץ על שפתיו, שמח על שהצליח לנקום את נקמתו. קייט הסתכלה עליו בעיניים נדהמות, נפלה על צדה ומתה.
?