סיפור לתחרות
רוברט ואנה -א- בימי יולי פקד את קורדובה שבספרד עוד יום שטוף שמש. היה זה מבין אותם ימים בהם זאטוטים זבי חוטם היו פוקדים את הכיכר הסמוכה, משחקים בכדור ובתופסת, אוכלים פלחי אבטיח מרעננים וחגים סביב האוטו גלידה שם היו רוכשים גלידה מקומית בגללה היו מכתימים את בגדיהם המטולאים. בינתיים בבית משפחת גראמינו, אנה נישקה את רוברט בלחיו והניחה אותו בערסל המשופשף שהותירה לה דודתה. רוברט הגיב בחיוך שווה נפש מאחר וידע היטב את מידת אהבת אימו כלפיו. הוא היה מקרב אותם ילדים אהובים שאף לא אחד היה יכול לפספס בבית החולים, עיניו האפורות ומצחו הרחב הבליטו את תווי פניו הסימפטיות שהיו מותרים רושם עז על הצופים בו. אנה יצאה לתלות את הכביסה כפי שנהגה לעשות עוד משחר ילדותה ומשחזרה אל עוללה הקטן הרימה אותו והחלה מניקה אותו בעוד הוא מתרפק בעונג מחלב אימו. אנה הייתה אם חד הורית אלמנה וסיפורה הטראגי ארע כמובן בעקבות אותה מלחמה ארורה בה נהרג בעלה אלפרד מירי מקלעים של החיילים הגרמנים. לאחר אותה מלחמה נשבעה לעצמה להעניק לפעוט הקטן את המיטב עבורו בכדי שיגדל וימנע מאותן המלחמות ולשם השגת מטרה זו היא עמלה קשות בטיפוחו ובגילוי אהבה חסרת פשרות כלפיו. רוברט הסתגל מהר מאוד אל אותו מצע חם שהעניקה לו אימו ולעיתים רחוקות היה בוכה על מחסור או אי שביעות רצון מדבר כזה או אחר. הוא כמעט היה יכול לחוש בטרחנותה של אימו ולכן תמיד היה מגלה רחמנות והתחשבות באימו. משבע היה כבר מנומנם, אנה הניחה אותו בחזרה לערסל והשכיבה אותו לישון על המיטה והחלה לזמר לו שיר ערש. כשנרדם אנה שלפה ספר קריאה ממדף הספרים והתיישבה על הכורסא שהייתה מופנית אל מול החלון אשר השקיף אל החצר. לאחר רפרוף קצר היא שקעה בתנומה קלה בזמן שקרני השמש מחממות את פניה החיוורות. עם חלוף שעות ספורות אנה הקיצה למשמע צווחתו של הפעוט, ללא השתהות זינקה אל הערסל הקרוב וניענה את רוברט ברכות. לרגע היא תמהה על אותן רגשות אשמה שהחלו מציפים אותה, אמנם היא לא נתנה לעצמה לשקוע. היא דבקה במטרותיה. -ב- משחזרה מעבודתה בבית החולים היא יכלה לשמוע ברדיו על הכרזת הגיוס הצבאי, היא כבר חזתה את אלפרד אורז את חפציו המעטים ונפרד ממנה ומרוברט למקום לא ידוע ולפרק זמן לא יודע. נאנחת למשמע ההודעה, דמעות זלגו מעינה, היא זכרה היטב את אותן ההכרזות עוד בהיותה ילדה קטנה כבגילו של רוברט. הסיפורים והשמועות אודות אביה מעולם לא הניחו לה לרגע וכעת היא רק יכלה לחשוב על מחוש האי ידיעה שיציף אותה ואת רוברט הקטן. אך היא פסקה מלהתייפח והחלה מכינה את ארוחת הערב עבור השניים שהיו אמורים לחזור בקרוב, אי ידעה שזה רק עניין של זמן. אלפרד סייר עם רוברט בגבעות הסמוכות שם היה נוהג לספר לרוברט סיפורים על חוויותיו בכפר ומתקופת שירותו המוקדמת. רוברט היה נפעם ונלהב ממשמע הסיפורים, הוא העריץ את אביו ושאף להגיע לאותם ההישגים הכבירים. הם טיילו בסביבה הצמחית ורחש הציפורים הנעים את האוזן בזמן שהשניים חזרו לביתם בדרכי העפר הישנות לעת ערב. ארוחת הערב החמה שהגישה להם אנה הייתה משובחת כמו תמיד, המצרכים היו נדירים אבל אנה השכילה תמיד להוציא את המיטב מדלות. משסיימו לאכול התיישבו שלושתם אל מול האח הבוערת, רוברט שיחק בחיילי הפלסטיק שרכשה אימו ליום הולדת ואילו היא ואלפרד מרוחקים קמעה ממנו שוחחו בקשר למצב העגום ולעזיבתו המוקדמת. רוברט לא יכול היה להבחין בדמעותיה של אמו בעוד היא ואלפרד ישבו מחובקים מאחור אך לאחר שאימו השמיעה יבבה שקטה וארוכה, רוברט חדל מלשחק ופנה אליה, הוא היה מוטרד מן המחשבה כי אימו עצובה כאשר התחושה הכללית חיובית ואופטימית. הוריו לא שיקרו בנוגע לאמת הכואבת, "אבא יוצא למלחמה" אמרה אמו, למשמע דברים אלו רוברט היה מוכה תדהמה ולאחר רגעים ספורים פרץ דמעות החל זולג מעינו המעורפלות. למחרת בבוקר הגיע מכתב במעטפה החומה בצירוף צרור מזומנים שנועדו לשרת את המשפחה בעת המלחמה. נודע לו כי נותרו יומיים בלבד להיפרד ממשפחתו ובאותו יום החליטו לצאת לפיקניק בחורש הסמוך. אנה אספה מצרכים לקראת היציאה בסלסלת קש וכולם נשאו דרכם למקום. ישובים בצל תחת עץ אורנים גבוה, המשפחה הצעירה הזו נראתה מאוד שלווה, נראה היה כאילו דבר לא יכול היה להפריד בינהם. ארוחת הבוקר שהכינה אנה אותה סעדו הייתה מצוינת, טעמם של הגבינות הרכות, היין המתוק והלחם הטרי נעמו לחך. רוברט ואלפרד החלו משוחחים על ענייני היום יום, בשעה שאנה יצאה לטייל קצת לבדה, המציאות הקשה אותה הייתה צריכה לסגל היוותה עבורה קושי עצום מנשוא והמחשבה על הבדידות וההתמודדות עם הגעגוע הטרידה אותה מאוד. היא לקחה את מטריית השמש ומצאה את עצמה בגן צבעוני מעוטר בפרפרים לבנים שתאמו כבדרך פלא לכובעה הרחב ושמלתה הלבנה והפרחונית. כאילו הייתה מרחפת באוויר, התמזגה היטב בנוף הקסום. משחזרה רוברט ואלפרד כבר היו רדומים, היא לא הייתה מופתעת מהמחזה בעת שהרוגע והשלווה חיפו על העתיד לבוא. היא נשקה את שניהם ואף היא הצטרפה לשנתם. -ג- בתום שיעורי הספרות, רוברט ילד שובב ומלא חיים יצא לשחק בחצר המושלגת יחד עם שאר חבריו. כל זמן ששיחקו לא היה קשה להבחין בהתעניינותה של ילדה אחת ברוברט - אנה, שפניה היו מנומשות ועיניה גדולות ואפורות. לאחר התייעצויות רבות עם חברותיה החליטה לגשת לרוברט באותו היום ולהציע לו חברות או אפילו ידידות, אם יסכים... בתום הלימודים כשיצאו מבית הספר הישן, פסע רוברט בחזרה לביתו ורק לאחר מספר דקות היה יכול להבחין ברחש הצעדים של אנה. היא ביקשה ממנו לעצור אך מפאת המחשבה על המבוכה בהיתקלות בה הוא לא פסק מלכת ואף הגביר הליכתו. אנה לא יכלה לשאת את ההתעלמות ופירשה בריחה זו באופן שונה מרוברט, היא אספה פתיתי שלג על ידיה, הגבירה מהירותה עד אשר השיגה את רוברט והטיחה בו את השלג על עורפו. רוברט נפל עם פניו על השלג הרטוב ומייד קם והסתובב, הוא ביקש לדעת את פשר המעשה אך אנה סירבה מלענות לו. רוברט הבין כי העליב אותה והרגיש מחויב לנחמה בעוד היא החלה לבכות. הוא החמיא לה וניחן כי הוא הפגין כלפיה יתר רגישות שאנה מאוד התלהבה ממנה, זו הייתה אהבתה הראשונה והייתה מוכרחה לנצל את ההזדמנות היקרה. היא הציעה לו לבוא לביתה, רוברט שהיו ספוג מים התקשה לסרב והסכים. משהגיע ולביתה החליף את בגדיו הרטובים בבגדי אחיה והצטרף אל משפחה לשולחן האוכל. אמה הכינה להם קלחוני תירס שהושרו במי מלח חמים, בנוסף לזאת הגישה להם כל טוב הבשר והירק שמצאו בביתם ובגינתם הקרובה. אימה של אנה שאלה לשמו של רוברט הוא ענה לה, "רוברט, רוברט גראמינו", אנה הסמיקה והציעה לו להעלות לחדרה כדי למנוע אי נעימויות נוספות בחדר האוכל. בחדרה היו מונחים חפצים שונים ותמונה של אביה על אחד המדפים, היא הוציאה את אלבום התמונות הישן והראתה לו את התמונות שלו לפני המלחמה בעוד היא מספרת את המעט שידעה עליו, לא עבר זמן רב עד אשר רוברט מצא עצמו שוב פעם מנחם את ידידתו החדשה ולאחר חלוף מספר רגעים נוספים החלו מתנשקים בתשוקה אל מול החלון שמחוצה לו ריחפו פתיתי שלג צחורים.
רוברט ואנה -א- בימי יולי פקד את קורדובה שבספרד עוד יום שטוף שמש. היה זה מבין אותם ימים בהם זאטוטים זבי חוטם היו פוקדים את הכיכר הסמוכה, משחקים בכדור ובתופסת, אוכלים פלחי אבטיח מרעננים וחגים סביב האוטו גלידה שם היו רוכשים גלידה מקומית בגללה היו מכתימים את בגדיהם המטולאים. בינתיים בבית משפחת גראמינו, אנה נישקה את רוברט בלחיו והניחה אותו בערסל המשופשף שהותירה לה דודתה. רוברט הגיב בחיוך שווה נפש מאחר וידע היטב את מידת אהבת אימו כלפיו. הוא היה מקרב אותם ילדים אהובים שאף לא אחד היה יכול לפספס בבית החולים, עיניו האפורות ומצחו הרחב הבליטו את תווי פניו הסימפטיות שהיו מותרים רושם עז על הצופים בו. אנה יצאה לתלות את הכביסה כפי שנהגה לעשות עוד משחר ילדותה ומשחזרה אל עוללה הקטן הרימה אותו והחלה מניקה אותו בעוד הוא מתרפק בעונג מחלב אימו. אנה הייתה אם חד הורית אלמנה וסיפורה הטראגי ארע כמובן בעקבות אותה מלחמה ארורה בה נהרג בעלה אלפרד מירי מקלעים של החיילים הגרמנים. לאחר אותה מלחמה נשבעה לעצמה להעניק לפעוט הקטן את המיטב עבורו בכדי שיגדל וימנע מאותן המלחמות ולשם השגת מטרה זו היא עמלה קשות בטיפוחו ובגילוי אהבה חסרת פשרות כלפיו. רוברט הסתגל מהר מאוד אל אותו מצע חם שהעניקה לו אימו ולעיתים רחוקות היה בוכה על מחסור או אי שביעות רצון מדבר כזה או אחר. הוא כמעט היה יכול לחוש בטרחנותה של אימו ולכן תמיד היה מגלה רחמנות והתחשבות באימו. משבע היה כבר מנומנם, אנה הניחה אותו בחזרה לערסל והשכיבה אותו לישון על המיטה והחלה לזמר לו שיר ערש. כשנרדם אנה שלפה ספר קריאה ממדף הספרים והתיישבה על הכורסא שהייתה מופנית אל מול החלון אשר השקיף אל החצר. לאחר רפרוף קצר היא שקעה בתנומה קלה בזמן שקרני השמש מחממות את פניה החיוורות. עם חלוף שעות ספורות אנה הקיצה למשמע צווחתו של הפעוט, ללא השתהות זינקה אל הערסל הקרוב וניענה את רוברט ברכות. לרגע היא תמהה על אותן רגשות אשמה שהחלו מציפים אותה, אמנם היא לא נתנה לעצמה לשקוע. היא דבקה במטרותיה. -ב- משחזרה מעבודתה בבית החולים היא יכלה לשמוע ברדיו על הכרזת הגיוס הצבאי, היא כבר חזתה את אלפרד אורז את חפציו המעטים ונפרד ממנה ומרוברט למקום לא ידוע ולפרק זמן לא יודע. נאנחת למשמע ההודעה, דמעות זלגו מעינה, היא זכרה היטב את אותן ההכרזות עוד בהיותה ילדה קטנה כבגילו של רוברט. הסיפורים והשמועות אודות אביה מעולם לא הניחו לה לרגע וכעת היא רק יכלה לחשוב על מחוש האי ידיעה שיציף אותה ואת רוברט הקטן. אך היא פסקה מלהתייפח והחלה מכינה את ארוחת הערב עבור השניים שהיו אמורים לחזור בקרוב, אי ידעה שזה רק עניין של זמן. אלפרד סייר עם רוברט בגבעות הסמוכות שם היה נוהג לספר לרוברט סיפורים על חוויותיו בכפר ומתקופת שירותו המוקדמת. רוברט היה נפעם ונלהב ממשמע הסיפורים, הוא העריץ את אביו ושאף להגיע לאותם ההישגים הכבירים. הם טיילו בסביבה הצמחית ורחש הציפורים הנעים את האוזן בזמן שהשניים חזרו לביתם בדרכי העפר הישנות לעת ערב. ארוחת הערב החמה שהגישה להם אנה הייתה משובחת כמו תמיד, המצרכים היו נדירים אבל אנה השכילה תמיד להוציא את המיטב מדלות. משסיימו לאכול התיישבו שלושתם אל מול האח הבוערת, רוברט שיחק בחיילי הפלסטיק שרכשה אימו ליום הולדת ואילו היא ואלפרד מרוחקים קמעה ממנו שוחחו בקשר למצב העגום ולעזיבתו המוקדמת. רוברט לא יכול היה להבחין בדמעותיה של אמו בעוד היא ואלפרד ישבו מחובקים מאחור אך לאחר שאימו השמיעה יבבה שקטה וארוכה, רוברט חדל מלשחק ופנה אליה, הוא היה מוטרד מן המחשבה כי אימו עצובה כאשר התחושה הכללית חיובית ואופטימית. הוריו לא שיקרו בנוגע לאמת הכואבת, "אבא יוצא למלחמה" אמרה אמו, למשמע דברים אלו רוברט היה מוכה תדהמה ולאחר רגעים ספורים פרץ דמעות החל זולג מעינו המעורפלות. למחרת בבוקר הגיע מכתב במעטפה החומה בצירוף צרור מזומנים שנועדו לשרת את המשפחה בעת המלחמה. נודע לו כי נותרו יומיים בלבד להיפרד ממשפחתו ובאותו יום החליטו לצאת לפיקניק בחורש הסמוך. אנה אספה מצרכים לקראת היציאה בסלסלת קש וכולם נשאו דרכם למקום. ישובים בצל תחת עץ אורנים גבוה, המשפחה הצעירה הזו נראתה מאוד שלווה, נראה היה כאילו דבר לא יכול היה להפריד בינהם. ארוחת הבוקר שהכינה אנה אותה סעדו הייתה מצוינת, טעמם של הגבינות הרכות, היין המתוק והלחם הטרי נעמו לחך. רוברט ואלפרד החלו משוחחים על ענייני היום יום, בשעה שאנה יצאה לטייל קצת לבדה, המציאות הקשה אותה הייתה צריכה לסגל היוותה עבורה קושי עצום מנשוא והמחשבה על הבדידות וההתמודדות עם הגעגוע הטרידה אותה מאוד. היא לקחה את מטריית השמש ומצאה את עצמה בגן צבעוני מעוטר בפרפרים לבנים שתאמו כבדרך פלא לכובעה הרחב ושמלתה הלבנה והפרחונית. כאילו הייתה מרחפת באוויר, התמזגה היטב בנוף הקסום. משחזרה רוברט ואלפרד כבר היו רדומים, היא לא הייתה מופתעת מהמחזה בעת שהרוגע והשלווה חיפו על העתיד לבוא. היא נשקה את שניהם ואף היא הצטרפה לשנתם. -ג- בתום שיעורי הספרות, רוברט ילד שובב ומלא חיים יצא לשחק בחצר המושלגת יחד עם שאר חבריו. כל זמן ששיחקו לא היה קשה להבחין בהתעניינותה של ילדה אחת ברוברט - אנה, שפניה היו מנומשות ועיניה גדולות ואפורות. לאחר התייעצויות רבות עם חברותיה החליטה לגשת לרוברט באותו היום ולהציע לו חברות או אפילו ידידות, אם יסכים... בתום הלימודים כשיצאו מבית הספר הישן, פסע רוברט בחזרה לביתו ורק לאחר מספר דקות היה יכול להבחין ברחש הצעדים של אנה. היא ביקשה ממנו לעצור אך מפאת המחשבה על המבוכה בהיתקלות בה הוא לא פסק מלכת ואף הגביר הליכתו. אנה לא יכלה לשאת את ההתעלמות ופירשה בריחה זו באופן שונה מרוברט, היא אספה פתיתי שלג על ידיה, הגבירה מהירותה עד אשר השיגה את רוברט והטיחה בו את השלג על עורפו. רוברט נפל עם פניו על השלג הרטוב ומייד קם והסתובב, הוא ביקש לדעת את פשר המעשה אך אנה סירבה מלענות לו. רוברט הבין כי העליב אותה והרגיש מחויב לנחמה בעוד היא החלה לבכות. הוא החמיא לה וניחן כי הוא הפגין כלפיה יתר רגישות שאנה מאוד התלהבה ממנה, זו הייתה אהבתה הראשונה והייתה מוכרחה לנצל את ההזדמנות היקרה. היא הציעה לו לבוא לביתה, רוברט שהיו ספוג מים התקשה לסרב והסכים. משהגיע ולביתה החליף את בגדיו הרטובים בבגדי אחיה והצטרף אל משפחה לשולחן האוכל. אמה הכינה להם קלחוני תירס שהושרו במי מלח חמים, בנוסף לזאת הגישה להם כל טוב הבשר והירק שמצאו בביתם ובגינתם הקרובה. אימה של אנה שאלה לשמו של רוברט הוא ענה לה, "רוברט, רוברט גראמינו", אנה הסמיקה והציעה לו להעלות לחדרה כדי למנוע אי נעימויות נוספות בחדר האוכל. בחדרה היו מונחים חפצים שונים ותמונה של אביה על אחד המדפים, היא הוציאה את אלבום התמונות הישן והראתה לו את התמונות שלו לפני המלחמה בעוד היא מספרת את המעט שידעה עליו, לא עבר זמן רב עד אשר רוברט מצא עצמו שוב פעם מנחם את ידידתו החדשה ולאחר חלוף מספר רגעים נוספים החלו מתנשקים בתשוקה אל מול החלון שמחוצה לו ריחפו פתיתי שלג צחורים.
חבר123