סיפור מהחיים. ../images/Emo4.gif
לפני כמה חדשים, יצאתי לבליינד דייט. גברת לא מי יודע מה יפיפיה, אבל מטופחת מאד. חליפת עור, שחורה, צמודה היטב לחימוקיה. לא דקיקת גיזרה, אך בהחלט, עונה להגדר השוביניסטית : "משומשת במצב טוב." ישבנו בבית קפה, משך כשעתיים. מתעלמים מן ההתרעות החמות על פיגועים צפויים. ללמדכם, שהאינתיפאדה, בעיצומה. הנושא המרכזי, באותו ערב, כך החליטה הגברת, הנושא החם באמת. "כמה היא לא כזאת" היא לא ככל הנשים הזולות, אותן אני פוגש, בדרך כלל. היא מתמסרת רק לאהבה. הטיעונים המנומקים היו מלווים במבט ישיר לעיניים. " אתה רוצה אותי? תוציא מראשך כל מחשבת זימה" אני לא נותנת את עצמי, על פחות מאהבת חיי ! לא שלא ניסיתי לפתות אותה, אך נסיון 'תמנוני' קטן ללטף את לחייה, התקבל בסירוב, חד משמעי. דחיית ידי המושטת. לקראת סוף המפגש ביקשה ממני את ה"ציון" שלה. אמרתי לה משהו מחמיא בלתי מחייב. נשבע, ביני לבין עצמי, ממש לא מעניינת אותי. יש לי עקרון ברזל. על סקס אני לא מדבר, במפגשים. והרי לא הוצאתי מילה בנושא סקס, משך כל השיחה. נפרדנו. - שמור על קשר אמרה. מושיטה אלי לחי, ספוגת בושם משובח. היית נחמד ! עברו כמה ימים. כמעט שכחתי ממנה. לא היתה בראש שלי. ערב שבת, צילצל הטלפון. - מה שלומך ? למה לא שומעים ממך ? לא מצאתי חן בעיניך? למה אתה לא מזמין אותי לצאת ? לא היתה לי תגובה. מילמלתי כמה מלים, על עיסוקים כאלה ואחרים. - בא לך ללכת לסרט? שאלה. - לא ממש. עניתי, אני עייף מכל השבוע. אין לי בעיה להשאר בבית. - אולי בכל זאת ? ניסיתי להתחמק באלגנטיות. לשווא. אמרה את שם הסרט, המתחיל בחצות. - נפגש שעה קודם בבית קפה סמוך לקניון. אינני זוכר כבר איזה סרט זה היה. רק זוכר, במהלך ההקרנה, נפגשו ידינו, על ממשענת הכסא המשותף. כל מגע כזה לווה במבט מאשים מצידה. מבט שלא נעלם ממני, גם באפלולית בית הקולנוע. זהו. נפרדנו כל אחד לדרכו. המשיכה להתקשר אלי לעתים תכופות. מתעלמת מהרמז, ה "דק כמו פיל" שאני ממש לא חש כלפיה דבר. כבר עסוק בפרוייקטים אחרים. התמידה להתקשר ולספר לי את קורותיה. בעיקר, מפגשים, שהיו לה, והקלישאה הנדושה: כל גבר, אשר נפגשה איתו מעוניין רק להשכיב אותה ומהר ! והיא הרי "לא כזאת" היא תתמסר, רק לאהבת חייה. לפני קצת למעלה מחודש. התקשרה. מנימת ההתלהבות בקולה הבנתי. קרה לה משהו מסעיר. פגשה את אהבת חייה. הקשבתי בנימוס. למרות שעלילות פגישותיה, עניינו אותי כשלג דאשתקד. - גבר מקסים, סיפרה, שופך עלי ים של כסף. שלא כמוני, פולני קמצן, אשר טרח, בקושי, להזמין אותה לסרט, באופן חד פעמי. - האיש, כך סיפרה שולח לביתה סידורי פרחים. כל מפגש, הזמנה למסעדת יוקרה. ואפילו רכש זוג כרטיסים להצגה בהבימה. כל זה בשבוע אחד. והעיקר. לא מנסה לשלוח ידיים ! מכבד את מרחב המחייה שלה. לא 'תמנון' כמוני. חושב רק על זיונים כבר בערב הראשון ! אמש התקשרה. נימת נכאים נשמע בקולה. אנחנו גמרנו ! בישרה לי. - למה מה קרה ? שאלתי מופתע. נשמע ממש רומן מהסרטים, הרומן הזה. איך זה נגמר ? - גבר נאה, שרמנטי, מחזר בחסד. ג'נטלמן בכל רמ"ח אבריו. חזרה על התיאור. - נוווו? הקשיתי. - תשמע, ענתה לי. אני אשה בריאה עם יצרים כמו כל אחת. אחרי למעלה מחודש, רציתי לממש את זכותי. אך האיש חמק בצורה אלגנטית, מכל רמז ששלחתי לו. - מוזר, אמרתי. ואז מה קרה ? - שאלתי אותו ישירות מה הסיפור שלו. האיש התוודה בפני, הוא חדל אישים. סובל מאין אונות, כבר מגיל צעיר. זו גם הסיבה שלא התחתן מעולם. - ומה עשית ? שאלתי. - זרקתי אותו לכל הרוחות, ענתה. מה אני צריכה אימפוטנט ?
לפני כמה חדשים, יצאתי לבליינד דייט. גברת לא מי יודע מה יפיפיה, אבל מטופחת מאד. חליפת עור, שחורה, צמודה היטב לחימוקיה. לא דקיקת גיזרה, אך בהחלט, עונה להגדר השוביניסטית : "משומשת במצב טוב." ישבנו בבית קפה, משך כשעתיים. מתעלמים מן ההתרעות החמות על פיגועים צפויים. ללמדכם, שהאינתיפאדה, בעיצומה. הנושא המרכזי, באותו ערב, כך החליטה הגברת, הנושא החם באמת. "כמה היא לא כזאת" היא לא ככל הנשים הזולות, אותן אני פוגש, בדרך כלל. היא מתמסרת רק לאהבה. הטיעונים המנומקים היו מלווים במבט ישיר לעיניים. " אתה רוצה אותי? תוציא מראשך כל מחשבת זימה" אני לא נותנת את עצמי, על פחות מאהבת חיי ! לא שלא ניסיתי לפתות אותה, אך נסיון 'תמנוני' קטן ללטף את לחייה, התקבל בסירוב, חד משמעי. דחיית ידי המושטת. לקראת סוף המפגש ביקשה ממני את ה"ציון" שלה. אמרתי לה משהו מחמיא בלתי מחייב. נשבע, ביני לבין עצמי, ממש לא מעניינת אותי. יש לי עקרון ברזל. על סקס אני לא מדבר, במפגשים. והרי לא הוצאתי מילה בנושא סקס, משך כל השיחה. נפרדנו. - שמור על קשר אמרה. מושיטה אלי לחי, ספוגת בושם משובח. היית נחמד ! עברו כמה ימים. כמעט שכחתי ממנה. לא היתה בראש שלי. ערב שבת, צילצל הטלפון. - מה שלומך ? למה לא שומעים ממך ? לא מצאתי חן בעיניך? למה אתה לא מזמין אותי לצאת ? לא היתה לי תגובה. מילמלתי כמה מלים, על עיסוקים כאלה ואחרים. - בא לך ללכת לסרט? שאלה. - לא ממש. עניתי, אני עייף מכל השבוע. אין לי בעיה להשאר בבית. - אולי בכל זאת ? ניסיתי להתחמק באלגנטיות. לשווא. אמרה את שם הסרט, המתחיל בחצות. - נפגש שעה קודם בבית קפה סמוך לקניון. אינני זוכר כבר איזה סרט זה היה. רק זוכר, במהלך ההקרנה, נפגשו ידינו, על ממשענת הכסא המשותף. כל מגע כזה לווה במבט מאשים מצידה. מבט שלא נעלם ממני, גם באפלולית בית הקולנוע. זהו. נפרדנו כל אחד לדרכו. המשיכה להתקשר אלי לעתים תכופות. מתעלמת מהרמז, ה "דק כמו פיל" שאני ממש לא חש כלפיה דבר. כבר עסוק בפרוייקטים אחרים. התמידה להתקשר ולספר לי את קורותיה. בעיקר, מפגשים, שהיו לה, והקלישאה הנדושה: כל גבר, אשר נפגשה איתו מעוניין רק להשכיב אותה ומהר ! והיא הרי "לא כזאת" היא תתמסר, רק לאהבת חייה. לפני קצת למעלה מחודש. התקשרה. מנימת ההתלהבות בקולה הבנתי. קרה לה משהו מסעיר. פגשה את אהבת חייה. הקשבתי בנימוס. למרות שעלילות פגישותיה, עניינו אותי כשלג דאשתקד. - גבר מקסים, סיפרה, שופך עלי ים של כסף. שלא כמוני, פולני קמצן, אשר טרח, בקושי, להזמין אותה לסרט, באופן חד פעמי. - האיש, כך סיפרה שולח לביתה סידורי פרחים. כל מפגש, הזמנה למסעדת יוקרה. ואפילו רכש זוג כרטיסים להצגה בהבימה. כל זה בשבוע אחד. והעיקר. לא מנסה לשלוח ידיים ! מכבד את מרחב המחייה שלה. לא 'תמנון' כמוני. חושב רק על זיונים כבר בערב הראשון ! אמש התקשרה. נימת נכאים נשמע בקולה. אנחנו גמרנו ! בישרה לי. - למה מה קרה ? שאלתי מופתע. נשמע ממש רומן מהסרטים, הרומן הזה. איך זה נגמר ? - גבר נאה, שרמנטי, מחזר בחסד. ג'נטלמן בכל רמ"ח אבריו. חזרה על התיאור. - נוווו? הקשיתי. - תשמע, ענתה לי. אני אשה בריאה עם יצרים כמו כל אחת. אחרי למעלה מחודש, רציתי לממש את זכותי. אך האיש חמק בצורה אלגנטית, מכל רמז ששלחתי לו. - מוזר, אמרתי. ואז מה קרה ? - שאלתי אותו ישירות מה הסיפור שלו. האיש התוודה בפני, הוא חדל אישים. סובל מאין אונות, כבר מגיל צעיר. זו גם הסיבה שלא התחתן מעולם. - ומה עשית ? שאלתי. - זרקתי אותו לכל הרוחות, ענתה. מה אני צריכה אימפוטנט ?
