סיפור מהחיים ...
לפני כשבועיים, נתתי טרמפ למישהי שעובדת איתי, אישה מבוגרת, כבת 60, כבר סבתא. סיפרתי משהו על אבי, ואז היא שאלה "ומה עם אמא?". אמרתי לה שאין לי אמא, שהיא נפטרה לפני הרבה שנים. היא נאנחה, ואמרה "קשה בלי אמא", ופתאום שמתי לב מזוית העין שהיא דומעת. "גם את?" שאלתי בתמציתיות, ההמשך היה ברור. היא הנהנה, ואז כבר הדמעות זלגו חופשי. מדהים, חשבתי לעצמי, היא כבר סבתא, ועדיין הכאב יכול לצוץ כל כך בכזו חדות, בכזו חיות.
לפני כשבועיים, נתתי טרמפ למישהי שעובדת איתי, אישה מבוגרת, כבת 60, כבר סבתא. סיפרתי משהו על אבי, ואז היא שאלה "ומה עם אמא?". אמרתי לה שאין לי אמא, שהיא נפטרה לפני הרבה שנים. היא נאנחה, ואמרה "קשה בלי אמא", ופתאום שמתי לב מזוית העין שהיא דומעת. "גם את?" שאלתי בתמציתיות, ההמשך היה ברור. היא הנהנה, ואז כבר הדמעות זלגו חופשי. מדהים, חשבתי לעצמי, היא כבר סבתא, ועדיין הכאב יכול לצוץ כל כך בכזו חדות, בכזו חיות.