סיפור מהפטרה
כבר בתחילת האלף הראשון לספירה קבעו חז"ל כי ההפטרה (אותו פרק הלקוח מהנביאים) צריכה להיות מ"עניין הפרשה" - כלומר, קשורה אליה תוכנית ורעיונית, ופרשני המקרא לדורותיהם, מנסים למצוא בכל הפטרה הקשר זה. לכן נמצא לעיתים הבדלים במנהגי ההפטרות בין הספרדים והאשכנזים, שמצביע על כך כי קדמונינו היו חלוקים בדעותיהם איזה פרק נבואה תואם יותר לפרשה. הבדל זה קיים גם בפרשת שמות, כאשר הספרדים נוהגים להפטיר בפרק א' בנביא ירמיהו שהוסמך לנבואה - וההקשר בין ירמיהו ובין משה בפרשתנו ברור. ואילו האשכנזים מפטירים בישעיהו פרק כ"ז בנבואתו הקשה לבני שבט אפרים הפותחת במילים: "הבאים ישרש יעקב..". וכאן, נתקשה מאוד למצוא הקשר ברור בין ההפטרה לפרשה, למעט המילה "הבאים", המזכירה, אולי, את המילים הפותחות את פרשתנו: "ואלה שמות בני ישראל (יעקב) הבאים מצרימה..". והקשר זו הינו פורמלי מאולץ מאוד.
לדעתי, קיים קשר עמוק ויסודי בין הפטרה זו לפרשתנו ובכלל. כאמור, ההפטרה למנהג האשכנזים היא תוכחה קשה של הנביא ישעיהו על בני שבט אפרים המסואבים. רק נזכיר כי שבט אפרים הוא למעשה הפרזנטור המובהק בתקופת הנביאים לבני עשרת השבטים שהתפלגו משבט יהודה וכמובן שבט לוי. וכאן, לדעתי, מצוי ההקשר הסמוי והנוקב בין פרשתנו להפטרתה. בפרשת "ויחי" בשבוע שעבר קראנו על בכירותו של יוסף על פני אחיו בדמות הפיכת שני בניו (אפרים ומנשה) לשני שבטים. הדעת חייבה את המשכו של שבט אפרים, שהובכר על פני מנשה, לשלוט. אך יוסף ובניו נעלמים בפרשתנו ולמעשה, הם לא רלוונטים כלל בכל התורה כולה. איפה יוסף והיכן בניו?
ביהדות, אין לבכורה או ירושה שום השפעה על מהותו של האדם, אם טוב אם רע. משה, בן שבט לוי שקולל על ידי יעקב יחד עם שמעון בפרשה הקודמת, הוא "איש מצרי" כפי שנכתב בפרשתנו, שמגיע בסוף התורה להיות "איש האלוהים". מעשיו ודרכו הם שהביאוהו לכך. הוא אפילו לא היה הבכור במשפחתו (אהרון הוא הבכור) אבל רגישותו לעמו ולעוולות ככלל, הענווה שלו שמתבטאת בסירובו המוחלט לקבל על עצמו את השליחות שהטיל עליו אלוהים, הם שזיכוהו למעמד זה. אפרים ושבטו לא פעלו בדרך זו והלכו בהיפוכה, ועל כן נשללה מהם הבכורה. ולא לחינם כותב הרמב"ם: "כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירובעם..", שהוא כידוע בן שבט אפרים. מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחיקוך, זה המוטו שהנחה את הקדומונים בתיקון הפטרה זו.
כבר בתחילת האלף הראשון לספירה קבעו חז"ל כי ההפטרה (אותו פרק הלקוח מהנביאים) צריכה להיות מ"עניין הפרשה" - כלומר, קשורה אליה תוכנית ורעיונית, ופרשני המקרא לדורותיהם, מנסים למצוא בכל הפטרה הקשר זה. לכן נמצא לעיתים הבדלים במנהגי ההפטרות בין הספרדים והאשכנזים, שמצביע על כך כי קדמונינו היו חלוקים בדעותיהם איזה פרק נבואה תואם יותר לפרשה. הבדל זה קיים גם בפרשת שמות, כאשר הספרדים נוהגים להפטיר בפרק א' בנביא ירמיהו שהוסמך לנבואה - וההקשר בין ירמיהו ובין משה בפרשתנו ברור. ואילו האשכנזים מפטירים בישעיהו פרק כ"ז בנבואתו הקשה לבני שבט אפרים הפותחת במילים: "הבאים ישרש יעקב..". וכאן, נתקשה מאוד למצוא הקשר ברור בין ההפטרה לפרשה, למעט המילה "הבאים", המזכירה, אולי, את המילים הפותחות את פרשתנו: "ואלה שמות בני ישראל (יעקב) הבאים מצרימה..". והקשר זו הינו פורמלי מאולץ מאוד.
לדעתי, קיים קשר עמוק ויסודי בין הפטרה זו לפרשתנו ובכלל. כאמור, ההפטרה למנהג האשכנזים היא תוכחה קשה של הנביא ישעיהו על בני שבט אפרים המסואבים. רק נזכיר כי שבט אפרים הוא למעשה הפרזנטור המובהק בתקופת הנביאים לבני עשרת השבטים שהתפלגו משבט יהודה וכמובן שבט לוי. וכאן, לדעתי, מצוי ההקשר הסמוי והנוקב בין פרשתנו להפטרתה. בפרשת "ויחי" בשבוע שעבר קראנו על בכירותו של יוסף על פני אחיו בדמות הפיכת שני בניו (אפרים ומנשה) לשני שבטים. הדעת חייבה את המשכו של שבט אפרים, שהובכר על פני מנשה, לשלוט. אך יוסף ובניו נעלמים בפרשתנו ולמעשה, הם לא רלוונטים כלל בכל התורה כולה. איפה יוסף והיכן בניו?
ביהדות, אין לבכורה או ירושה שום השפעה על מהותו של האדם, אם טוב אם רע. משה, בן שבט לוי שקולל על ידי יעקב יחד עם שמעון בפרשה הקודמת, הוא "איש מצרי" כפי שנכתב בפרשתנו, שמגיע בסוף התורה להיות "איש האלוהים". מעשיו ודרכו הם שהביאוהו לכך. הוא אפילו לא היה הבכור במשפחתו (אהרון הוא הבכור) אבל רגישותו לעמו ולעוולות ככלל, הענווה שלו שמתבטאת בסירובו המוחלט לקבל על עצמו את השליחות שהטיל עליו אלוהים, הם שזיכוהו למעמד זה. אפרים ושבטו לא פעלו בדרך זו והלכו בהיפוכה, ועל כן נשללה מהם הבכורה. ולא לחינם כותב הרמב"ם: "כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירובעם..", שהוא כידוע בן שבט אפרים. מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחיקוך, זה המוטו שהנחה את הקדומונים בתיקון הפטרה זו.
