סוכריה אדומה על מקל
New member
סיפור מזעזע ששמעתי
זה כבר ארבע חודשים ויותר שהיא בדכאון.לא רוצה ללכת לעבודה, לא קמה בבוקר כלום. כאילו מתה. אף אחד לא יודע מה קרה. אף אחד חוץ ממנה. היום הרגישה נחנקת, הרגישה צורך לספר, וספרה... הם היו ביחד כמעט שנתיים, לרוב הכל היה טוב אבל היו גם בעיות. ליתר דיוק בעייה, אמא שלו. אמא שחשבה שהבחורה שבנה אוהב לא מספיק טובה לו. אבל כל עוד הם רק יצאו ולא התחתנו או משהו בסגנון היא השלימה עם העובדה. עדיין פגעה בבחורה, נסתה לסכסך ביניהם, אבל ללא הצלחה. בחנוכה או שאולי קצת לפני נסע הזוג לחופשה, ושם גלתה הבחורה שבגלל ההתרגשות פספסה שתי גולות. כשחזרו הביתה זה כבר היה עובדה היא, הם בהריון. לא היה גבול לאושר שלהם. התחילו לחפש בית,קבעו לאריך לחתונה כולם היו בעדם. ורק היא אמא שלו כמעט התעלפה כששמעה. מה היא רק לע עשתה, ביימה התקפי לב, בכתה לבנה שעות על גבי שעות הכל אך כלום לא עזר. והנה חזרה ערב אחד הבחורה הביתה, ליד הבניין חיכו לה שני בריונים. קשרו אותה, ועשו ממנה שק חבטות. הבחור מצא אותה מעולפת בחדר המדרגות. במיון קבעו, היא הפילה ההריון נגמר. לא היה סוף לעצב לכאב לדמעות. פתאום החתונה נראתה חסרת משמעות, לא הזמן לשמחות... המשיכו סתם לגור ביחד עבר זמן הגיע יום כיפור. יומיים לפני מצאה הבחורה מכתב מודפס בדואר. קראתה אותו ונדהמה. והיא הבינה שאין לה עתיד. היא רק לא הבינה למה מישהו כל כך שונא אותה מאז היא הפסיקה לרצות לחיות. וזה היה המכתב "אותו ערב גשום כהתעללו בך וכתוצאה מכך הפלת את תינוקך, אני הייתי אחד המתעללים. ומאז המצפון לא נותן מנוחה. רציתי שתדעי עד כמה אני מצטער, ורציתי שתדעי עוד משהו אמא של החבר שלך שילמה לנו כדי לעשות את זה, לא רצתה שתקימו משפחה. אתך הסליחה"
זה כבר ארבע חודשים ויותר שהיא בדכאון.לא רוצה ללכת לעבודה, לא קמה בבוקר כלום. כאילו מתה. אף אחד לא יודע מה קרה. אף אחד חוץ ממנה. היום הרגישה נחנקת, הרגישה צורך לספר, וספרה... הם היו ביחד כמעט שנתיים, לרוב הכל היה טוב אבל היו גם בעיות. ליתר דיוק בעייה, אמא שלו. אמא שחשבה שהבחורה שבנה אוהב לא מספיק טובה לו. אבל כל עוד הם רק יצאו ולא התחתנו או משהו בסגנון היא השלימה עם העובדה. עדיין פגעה בבחורה, נסתה לסכסך ביניהם, אבל ללא הצלחה. בחנוכה או שאולי קצת לפני נסע הזוג לחופשה, ושם גלתה הבחורה שבגלל ההתרגשות פספסה שתי גולות. כשחזרו הביתה זה כבר היה עובדה היא, הם בהריון. לא היה גבול לאושר שלהם. התחילו לחפש בית,קבעו לאריך לחתונה כולם היו בעדם. ורק היא אמא שלו כמעט התעלפה כששמעה. מה היא רק לע עשתה, ביימה התקפי לב, בכתה לבנה שעות על גבי שעות הכל אך כלום לא עזר. והנה חזרה ערב אחד הבחורה הביתה, ליד הבניין חיכו לה שני בריונים. קשרו אותה, ועשו ממנה שק חבטות. הבחור מצא אותה מעולפת בחדר המדרגות. במיון קבעו, היא הפילה ההריון נגמר. לא היה סוף לעצב לכאב לדמעות. פתאום החתונה נראתה חסרת משמעות, לא הזמן לשמחות... המשיכו סתם לגור ביחד עבר זמן הגיע יום כיפור. יומיים לפני מצאה הבחורה מכתב מודפס בדואר. קראתה אותו ונדהמה. והיא הבינה שאין לה עתיד. היא רק לא הבינה למה מישהו כל כך שונא אותה מאז היא הפסיקה לרצות לחיות. וזה היה המכתב "אותו ערב גשום כהתעללו בך וכתוצאה מכך הפלת את תינוקך, אני הייתי אחד המתעללים. ומאז המצפון לא נותן מנוחה. רציתי שתדעי עד כמה אני מצטער, ורציתי שתדעי עוד משהו אמא של החבר שלך שילמה לנו כדי לעשות את זה, לא רצתה שתקימו משפחה. אתך הסליחה"