סיפור מסגרת
לפני מספר שנים ,עת החלום להיות סופר היה קבור תחת פחות שכבות של פרקטיות, חשבתי לכתוב קובץ סיפורי פנטזיה מחוברים במסגרת. מ"הרעיון הגדול" התממשו סיפור ורבע ועוד כמה רעיונות בוסר ומשפטי פתיחה, השמורים בתיקיה נידחת בדיסק קשיח במחשב בבית של ההורים שלי. להלן סיפור המסגרת: ישנו מקום קרוב למנזר סנטיני באחת מנסיכויות קרהג , מפגש נחלים קטן ולידו מערה. תושבי המנזר יכוונו את המבקר אל המקום, למרות שמסיבה לא ברורה הם עצמם חוששים להתקרב אליו. ליד המערה מתנשא עץ אלון גדול. תחת עץ זה, כך מספרים, מצא אלדרין, גדול המספרים הנודדים את מותו. הוא היה באחד ממסעותיו, כאשר שכב למנוחה תחת עץ האלון. לפתע הגיחה מפלצת מתוך המערה, ולפני שהספיק אלדרין לנוע, היא הניחה את כפה בחזקה על חזהו. “אתה הוא מספר הסיפורים שנאמר עליו, שאין ספור מעל פני האדמה , שלא עבר בין שפתיו"? “ אני הוא". השיב אלדרין " למרות שאין אמת בדבר.” “ אם כך " אמרה המפלצת שארשת של חיוך על פניה," אתה תספר לי את כל סיפוריך ,וכאשר לא יהיה לך דבר נוסף תמות" והיא לחצה את כפה מטה . וכך החל אלדרין לספר. סיפורים על מלכים ומלכות, קוסמים וקוסמות, עשירים ועניים. ספורים על מעשי גבורה נשגבת ומעשי בגידות שפלות , על אהבה ושנאה מעשי חסד ומעשי אונס רצח ושוד. הוא סיפר יום ולילה במשך שבועות. באופן קסום הוא לא חש לא עייפות, לא רעב ולא צימאון. במשך כל הזמן הזה התנשאה המפלצת מעליו מאזינה לכל מילה ומילה .ואז לאחר שנראה שעבר נצח שלם אזלו הסיפורים ממוחו של אלדרין והוא שתק. המפלצת שנראתה דוממת קודם לכן התנערה והסתכלה ישירות לתוך עיניו. לאחר מספר רגעים המשיך אלדרין לספר ספור נוסף. ספורו האחרון. היה זה ספורו שלו. הוא סיפר על הוריו ועל ילדותו. איך היה מסתובב בנמל של קולמאר מקשיב לסיפורים אותם הביאו המלחים מארצות רחוקות. כיצד עזב את ביתו והתחיל לשוטט בדרכים ,מספר סיפורים בפונדקים לעוברי אורח. איך יצא שמו לפניו והוא הוזמן לטירות האצולה. הוא סיפר על אהבותיו ושנאותיו .יום הפך ללילה, ולילה ליום והוא סיפר. וספור זה היה ארוך יותר מכל שאר הסיפורים יחדיו, כי בצורה מסוימת הכיל את כולם. אך גם סיפור זה הגיע אל סופו, וכאשר נגמר הסיפור אלדרין מת. ישנו מקום קרוב למנזר סנטיני באחת מנסיכויות קרהג, והמקום נקרא סוף ספורו של אלדרין. הסיפור שקשור אל המקום ,הוא רק אחד מרבים המספרים על מותו של גדול המספרים הנודדים. כה רבים הם, כמעט רבים כמו הסיפורים על חייו. יש המתארים את סופו בים, יש הגורסים כי מצא את מותו במדבר, אך באותו מקום ליד המערה ועץ האלון מדי שנה שלושה ימים, לפני הלילה הקצר ביותר בשנה, מתכנסים אנשים ממרחקים. מגיעים מספרי סיפורים מרפובליקות הסחר של ים קראיין עם גלימותיהם האדומות, מהממלכות השונות של שנתאר במלבושיהם הלבנים, שם יכול להשתכר מספר עשרה זהובים לשבוע. מגיעים אלו הנודדים מכפר לכפר בבגדיהם המרופטים, ללא דבר חוץ מסיפורים בידיהם, מסתמכים על נדיבותם וסקרנותם של זרים. אלו מסתכלים בחבריהם בקנאה מסוימת אך גם בבוז על אלו שבמקום לצאת ולנדוד בחיפוש אחר סיפורים חדשים. עסוקים בהספקת כרוניקות ואגדות להאדרת שמם של פטרוניהם. אלו ואלו ואחרים מסתובבים ,מספרים סיפורים שונים ומקשיבים. ישנם המעלים סיפורים מדמיונם, ישנם אלו החוזרים על מעשיות ששמעו מאחרים ויש כאלו המספרים את הסיפור של עצמם. יש השותקים ורק מקשיבים בקפידה לאחרים ויש המסתובבים ומגילות בידיהם מנסים ללכוד סיפור בעזרת קלף ודיו. כך במשך מספר ימים ולילות מספרים המספרים את סיפוריהם לכבודו של אלדרין ולכבודם שלהם.
לפני מספר שנים ,עת החלום להיות סופר היה קבור תחת פחות שכבות של פרקטיות, חשבתי לכתוב קובץ סיפורי פנטזיה מחוברים במסגרת. מ"הרעיון הגדול" התממשו סיפור ורבע ועוד כמה רעיונות בוסר ומשפטי פתיחה, השמורים בתיקיה נידחת בדיסק קשיח במחשב בבית של ההורים שלי. להלן סיפור המסגרת: ישנו מקום קרוב למנזר סנטיני באחת מנסיכויות קרהג , מפגש נחלים קטן ולידו מערה. תושבי המנזר יכוונו את המבקר אל המקום, למרות שמסיבה לא ברורה הם עצמם חוששים להתקרב אליו. ליד המערה מתנשא עץ אלון גדול. תחת עץ זה, כך מספרים, מצא אלדרין, גדול המספרים הנודדים את מותו. הוא היה באחד ממסעותיו, כאשר שכב למנוחה תחת עץ האלון. לפתע הגיחה מפלצת מתוך המערה, ולפני שהספיק אלדרין לנוע, היא הניחה את כפה בחזקה על חזהו. “אתה הוא מספר הסיפורים שנאמר עליו, שאין ספור מעל פני האדמה , שלא עבר בין שפתיו"? “ אני הוא". השיב אלדרין " למרות שאין אמת בדבר.” “ אם כך " אמרה המפלצת שארשת של חיוך על פניה," אתה תספר לי את כל סיפוריך ,וכאשר לא יהיה לך דבר נוסף תמות" והיא לחצה את כפה מטה . וכך החל אלדרין לספר. סיפורים על מלכים ומלכות, קוסמים וקוסמות, עשירים ועניים. ספורים על מעשי גבורה נשגבת ומעשי בגידות שפלות , על אהבה ושנאה מעשי חסד ומעשי אונס רצח ושוד. הוא סיפר יום ולילה במשך שבועות. באופן קסום הוא לא חש לא עייפות, לא רעב ולא צימאון. במשך כל הזמן הזה התנשאה המפלצת מעליו מאזינה לכל מילה ומילה .ואז לאחר שנראה שעבר נצח שלם אזלו הסיפורים ממוחו של אלדרין והוא שתק. המפלצת שנראתה דוממת קודם לכן התנערה והסתכלה ישירות לתוך עיניו. לאחר מספר רגעים המשיך אלדרין לספר ספור נוסף. ספורו האחרון. היה זה ספורו שלו. הוא סיפר על הוריו ועל ילדותו. איך היה מסתובב בנמל של קולמאר מקשיב לסיפורים אותם הביאו המלחים מארצות רחוקות. כיצד עזב את ביתו והתחיל לשוטט בדרכים ,מספר סיפורים בפונדקים לעוברי אורח. איך יצא שמו לפניו והוא הוזמן לטירות האצולה. הוא סיפר על אהבותיו ושנאותיו .יום הפך ללילה, ולילה ליום והוא סיפר. וספור זה היה ארוך יותר מכל שאר הסיפורים יחדיו, כי בצורה מסוימת הכיל את כולם. אך גם סיפור זה הגיע אל סופו, וכאשר נגמר הסיפור אלדרין מת. ישנו מקום קרוב למנזר סנטיני באחת מנסיכויות קרהג, והמקום נקרא סוף ספורו של אלדרין. הסיפור שקשור אל המקום ,הוא רק אחד מרבים המספרים על מותו של גדול המספרים הנודדים. כה רבים הם, כמעט רבים כמו הסיפורים על חייו. יש המתארים את סופו בים, יש הגורסים כי מצא את מותו במדבר, אך באותו מקום ליד המערה ועץ האלון מדי שנה שלושה ימים, לפני הלילה הקצר ביותר בשנה, מתכנסים אנשים ממרחקים. מגיעים מספרי סיפורים מרפובליקות הסחר של ים קראיין עם גלימותיהם האדומות, מהממלכות השונות של שנתאר במלבושיהם הלבנים, שם יכול להשתכר מספר עשרה זהובים לשבוע. מגיעים אלו הנודדים מכפר לכפר בבגדיהם המרופטים, ללא דבר חוץ מסיפורים בידיהם, מסתמכים על נדיבותם וסקרנותם של זרים. אלו מסתכלים בחבריהם בקנאה מסוימת אך גם בבוז על אלו שבמקום לצאת ולנדוד בחיפוש אחר סיפורים חדשים. עסוקים בהספקת כרוניקות ואגדות להאדרת שמם של פטרוניהם. אלו ואלו ואחרים מסתובבים ,מספרים סיפורים שונים ומקשיבים. ישנם המעלים סיפורים מדמיונם, ישנם אלו החוזרים על מעשיות ששמעו מאחרים ויש כאלו המספרים את הסיפור של עצמם. יש השותקים ורק מקשיבים בקפידה לאחרים ויש המסתובבים ומגילות בידיהם מנסים ללכוד סיפור בעזרת קלף ודיו. כך במשך מספר ימים ולילות מספרים המספרים את סיפוריהם לכבודו של אלדרין ולכבודם שלהם.
