crime zone
New member
סיפור מעניין שקשור...
השנה היא שנת 2000, קמפיין חדש של IS THERE ANYBODY OUT THERE (החומה בהופעה חיה) עולה על תחנות האוטובוס בחיפה, בצורה של פוסטר ענק! אני, כמעריץ, מחליט שהדבר לא יעבור בשתיקה ועושה את צעדי, בחסות החשכה כמובן, לעבר תחנת האוטובוס שסומנה מבעוד מועד. לא עוברות דקות אחדות ואני כבר צועד בדרכי חזרה הביתה עם אצבעות ידיים חבולות ( זה נורא קשה לפתוח תחנת אוטובוס בכוח ) אך עם הפוסטר המיוחל באמתחתי. וכאן חברי מתחיל הסיפור המעניין יותר. למחרת התקשרתי לחברי הטוב ש. וסיפרתי לו אודות המקרה, ש. בתוך מעריץ פינק פלויד גם הוא,במקום לשמוח בשמחתי הפתיע אותי בתגובה ואמר: "יא מאנייק, לא יכולת להביא לי גם אחד!" מעצם היותי חבר נאמן, תכננתי מבצע המשך. הפעם, גייסתי את חברתי דאז א. וביחד (שוב בחסות החשכה) הלכנו לכיוון התחנה הבאה שסומנה. השעה היתה מאוחרת יותר. בכביש אין מכוניות, והפעם הייתי מצוייד כהלכה במוט ברזל כדי לפתוח (ואף לרסק אם יהיה בכך צורך) את תחנת האוטובוס. פתאום האטה מכונית לידנו והמשיכה בדרכה...חשבנו שאלו סתם אנשים סקרנים אבל לאחר 5 דקות המכונית חזרה במהירות ועצרה בחריקת בלמים תוך ששני השוטרים שהיו בה יוצאים עלינו עם פנסים לתוך העיינים וצורחים עלי להוריד את מוט הברזל מהיד. הסיפור לא נגמר כאן ידידי. בזמן שהשוטרים מתחקרים אותנו ברחוב רצה הגורל לזמן לזירת האירוע את, לא פחות ולא יותר, האנשים שמחליפים פוסטרים בתחנות האוטובוס בשעות הלילה, ושמין הסתם אחראים לתקינות התחנה. אני חשבתי שכל הסיפור הולך להסתיים עם תיק פלילי בגין וונדליזם קל. אך השוטר שבדק את התחנה ראה שלא קרה לה כלום - ולאחר שחברתי החלה להסביר לו למה עשינו את זה ושכמה פינק פלויד זה דבר חשוב (ציטוט: "אבל, אבל, זה פינק פלויד") השוטר חייך ואמר לנו לקחת את הפוסטר ולעוף משם ושהוא כבר יטפל במחליפי הפוסטרים... אז זהו, כאן מסתיים הסיפור, מקווה שנהנתם לילה טוב... א.
השנה היא שנת 2000, קמפיין חדש של IS THERE ANYBODY OUT THERE (החומה בהופעה חיה) עולה על תחנות האוטובוס בחיפה, בצורה של פוסטר ענק! אני, כמעריץ, מחליט שהדבר לא יעבור בשתיקה ועושה את צעדי, בחסות החשכה כמובן, לעבר תחנת האוטובוס שסומנה מבעוד מועד. לא עוברות דקות אחדות ואני כבר צועד בדרכי חזרה הביתה עם אצבעות ידיים חבולות ( זה נורא קשה לפתוח תחנת אוטובוס בכוח ) אך עם הפוסטר המיוחל באמתחתי. וכאן חברי מתחיל הסיפור המעניין יותר. למחרת התקשרתי לחברי הטוב ש. וסיפרתי לו אודות המקרה, ש. בתוך מעריץ פינק פלויד גם הוא,במקום לשמוח בשמחתי הפתיע אותי בתגובה ואמר: "יא מאנייק, לא יכולת להביא לי גם אחד!" מעצם היותי חבר נאמן, תכננתי מבצע המשך. הפעם, גייסתי את חברתי דאז א. וביחד (שוב בחסות החשכה) הלכנו לכיוון התחנה הבאה שסומנה. השעה היתה מאוחרת יותר. בכביש אין מכוניות, והפעם הייתי מצוייד כהלכה במוט ברזל כדי לפתוח (ואף לרסק אם יהיה בכך צורך) את תחנת האוטובוס. פתאום האטה מכונית לידנו והמשיכה בדרכה...חשבנו שאלו סתם אנשים סקרנים אבל לאחר 5 דקות המכונית חזרה במהירות ועצרה בחריקת בלמים תוך ששני השוטרים שהיו בה יוצאים עלינו עם פנסים לתוך העיינים וצורחים עלי להוריד את מוט הברזל מהיד. הסיפור לא נגמר כאן ידידי. בזמן שהשוטרים מתחקרים אותנו ברחוב רצה הגורל לזמן לזירת האירוע את, לא פחות ולא יותר, האנשים שמחליפים פוסטרים בתחנות האוטובוס בשעות הלילה, ושמין הסתם אחראים לתקינות התחנה. אני חשבתי שכל הסיפור הולך להסתיים עם תיק פלילי בגין וונדליזם קל. אך השוטר שבדק את התחנה ראה שלא קרה לה כלום - ולאחר שחברתי החלה להסביר לו למה עשינו את זה ושכמה פינק פלויד זה דבר חשוב (ציטוט: "אבל, אבל, זה פינק פלויד") השוטר חייך ואמר לנו לקחת את הפוסטר ולעוף משם ושהוא כבר יטפל במחליפי הפוסטרים... אז זהו, כאן מסתיים הסיפור, מקווה שנהנתם לילה טוב... א.
)))))))