סיפור מעניין...

קשור רק דרך פאלו אלטו


(אבל זה מדור שאני נהנה בדרך כלל לקרוא). החלק היותר טוב הוא בחצי השני של הראיון, במיוחד האבחנה על הסטודנטים בסטנפורד:
&nbsp
https://www.haaretz.co.il/magazine/flights/.premium-1.4436616
&nbsp
ליה לוין, בת 21 , מתגוררת בפאלו אלטו, ארצות הברית. ממריאה למדריד, ספרד
&nbsp
שלום, אפשר לשאול מה עשית בארץ?
&nbsp
זו חופשת הקיץ שלי מהאוניברסיטה. יש לי פה קרובים קצת רחוקים וחברים קרובים, והחברה הכי טובה שלי מהתיכון בארצות הברית עושה פה צבא. הם חזרו לישראל והמשפחה שלה מתגוררת ליד כפר סבא, אז כשאני מגיעה לארץ אני תמיד באה לישון אצלם.
&nbsp
מה את לומדת?
&nbsp
אני לומדת לינגוויסטיקה ושפות מודרניות בסטנפורד, עברית וספרדית. זה חלק מהסיבה שנהניתי מהנסיעה, יכולתי לעבוד על העברית והספרדית שלי. התחלתי את הטיול במדריד.
&nbsp
איך העברית שלך?
&nbsp
העברית שלי טובה. אני יכולה להבין את הרוב, אלא אם כן מדברים אלי ממש מהר.
&nbsp
ואיפה עבדת על הספרדית?
&nbsp
הייתי בסמינר של האוניברסיטה במדריד ואחר כך טיילתי שישה שבועות בספרד, אז דיברתי ספרדית כל הקיץ.
&nbsp
לא התבלבלו לך השפות?
&nbsp
זה באמת היה קשה, כי כשהגעתי ודיברתי עברית עם המשפחה של החברה שלי, לפעמים יצאו לי מילים בספרדית, ואז פשוט עברתי לדבר אנגלית. כשמדברים בשלוש שפות באותו זמן צריך לחשוב מהר. והערבית רק בילבלה אותי יותר.
&nbsp
ערבית?
&nbsp
כן, לפני שבאתי לפה לקחתי מעבורת מספרד לטנג'יר דרך גיברלטר, ומשם המשכתי להרים וטיילתי במרוקו.
&nbsp
מה עשית במרוקו?
&nbsp
מאז ומתמיד היה לי חלום לנסוע לעיר הכחולה. מקום בשם שפשוואן. אם לדייק זה יותר כפר מאשר עיר, אבל הכל שם באמת כחול: הבתים, החדרים, הכיסאות, הווילונות, הבגדים.
&nbsp
את יודעת למה הכל שם כחול?
&nbsp
אני חושבת שאולי זה היה פעם עניין דתי, אבל עכשיו זה כבר עניין תיירותי. זה היה מדהים. זה לא כמו אף מקום שהייתי בו. פגשתי הרבה אנשים ידידותיים והאוכל גם מדהים, בעיקר הטאג'ין. אני מאוד רוצה לחזור ולחיות איזה חודשיים במרוקו.
&nbsp
את לא מפחדת להסתובב במקומות כאלה?
&nbsp
לפני הלימודים התחלתי ללמוד קרב מגע ועכשיו אני לומדת ג'יו ג'יטסו, זה בעניין הביטחון האישי. אבל הייתי עכשיו בברצלונה עשרה ימים לפני ההתקפה, וזה היה מפחיד.
&nbsp
היתקלות ראשונה עם טרור?
&nbsp
אתה שומע על מה שקורה באירופה כשאתה גר בארצות הברית, אבל אתה לא צריך לחשוב על הסכנה שם יותר מדי. יש לנו בעיות אחרות, כמובן, כמו הוריקנים ושיטפונות.
&nbsp
חשבת לחתוך את הטיול בעקבות ההתקפה, או לוותר על ישראל?
&nbsp
הרבה אנשים שואלים למה אני באה לישראל, חושבים שהכל אלים פה, אבל בעצם גם אירופה וצרפת כבר לא בטוחות. אי אפשר לחיות במחשבה שמשהו רע יקרה.
&nbsp
למה באמת את באה לישראל?
&nbsp
גדלתי בקהילה יהודית ולמדתי עברית מילדות. אבא שלי רצה שאחותי ואני נלמד בבתי ספר יהודיים וזה עבד די טוב.
&nbsp
המשפחה שלך דתית?
&nbsp
ההורים שלי די משוחררים. בית הספר היסודי שהלכתי אליו כילדה היה דתי, התיכון חילוני, בית הכנסת רפורמי וגם הלכתי למחנה קיץ יהודי. אז אני מרגישה שנחשפתי לכל מיני סוגים של יהדות ויכולתי להחליט כמה יהדות אני רוצה בחיי. אחותי, למשל, בחרה להיות דתייה.
&nbsp
כמה יהדות את באמת רוצה?
&nbsp
אני אוהבת את הקהילתיות, מגניב לי לבוא לישראל ולשמוע את השפה שלמדתי כל כך הרבה זמן ואני אוהבת את הקהילה היהודית בסטנפורד, אבל אני לא שומרת כשרות או שבת.
&nbsp
את שמחה לחזור לאוניברסיטה?
&nbsp
נחמד ללמוד בסטנפורד, כי אנשים מגיעים מכל מיני מקומות. יש לי, למשל, חברים מהודו ושותפה מטקסס. אבל זה לא פשוט, כי כולם שם היו התלמידים המצטיינים של הכיתה שלהם וכולם רוצים להיות מנכ"לים של חברה שהם יקימו בעצמם.
&nbsp
ומה אפשר לעשות עם תואר בלינגוויסטיקה?
&nbsp
כל מיני דברים. אפשר להיכנס להיי־טק, תמיד צריכים שם לינגוויסטיקנים. אפשר גם ללמוד ספיץ' תרפי וללמד או לעשות מחקר ולטייל בחו"ל. אני בטוחה שתהיה לי עבודה, ושיהיו לי כמה חברים מנכ"לים.
 

Gidi Shemer

New member
תודה, תמי, באמת מעניין מאד

אחד הדברים שהכי קשים לי אישית בהתמודדות עם סטודנטים צעירים שמן הסתם חלק מהם לוקה (לא יודע אם זו המילה המתאימה) בדכאון בדיוק בתקופה הזו. עצוב נורא
 
לפי מה שהבנתי אוקטובר זה "חודש הדיכאון" אצל פראשמן

בגלל זה רוב האוניברסיטאות עושות יום הורים באמצע החודש הזה... בספטמבר הכל עוד חדש ונותנים צ'אנס, נובמבר זה טנקסגיבינג ונוסעים לבקר בבית אז יש התרגשות לקראת הנסיעה, אבל אוקטובר תקוע באמצע ובו מתחיל הדיכאון...

(מפחדת נורא משנה הבאה שבו הגוזלית תפרח מהקן...)

היום היא אמרה לי שזה כניראה ראש השנה האחרון שלה איתנו, לכמה שנים הבאות, כי גם אם היא תהיה קרוב לבית היא תעשה את החג עם הילל באוניברסיטה... לנשום עמוק...
 

iris mom of two

New member
הם חוזרים

משניים שגרו רחוק שנה הבאה, יש לי שניים בבית לכמה השנים הקרובות, תלוי איפה הגדולה תלמד משפטים, ומה הצעיר יעשה אחרי הקולג'. עבר לקולג' קל"ב
 
בטוחה שעוד נחגוג חגים יחד


אנחנו חוגגים את החגים תמיד עם אותם חברים, הבן שלהם גדול בשנה מהבת שלנו, והוא עזב השנה לאוניברסיטה רחוקה ולא יהיה בחג. במהלך 3 השנים הקרובות "נאבד" את כל ה"ילדים" שהיו מסביב לשולחן, תישאר רק הבת הקטנה שלהם. אבל גם אם הם לא יבואו לחגים יהודיים, את טנקסגיוונג וקריסמס נחגוג יחד. כשיהיו נכדים אף אחד לא יקבל פס... עד אז אני גמישה


זה הפתיע אותנו, שלבת חשוב ללכת לאוניברסיטה עם אחוז יהודים גבוה יחסית, ועם הילל חזק... אחת מהאוניברסיטאות שמאוד מצאה חן בעיננו, נשללה ע"י הבת בגלל שאין בה כמעט יהודים ואין הילל. לבן זה ממש לא יהיה חשוב
 

iris mom of two

New member
גם לבת שלי זה היה חשוב

אחת הסבות שהיא היתה איפה שהיא היתה.
&nbsp
לבן זה ממש לא היה חשוב. בואי נגיד ככה, הוא נרשם לעבוד ביום כפור. יצא מזה, אבל אחרי לחץ לא מתון מההורים. אין לו פטור, הוא גר בבית, הוא יבוא לבית הכנסת.
 

nogala1

New member
איריס , הבנות שלנו בחרו אותם מסלולים ...

(עד כמה שזכור לי)שתיהן היו בשנת שירות בארץ וגם שלי בחרה בלימודי משפטים ...
 

Gidi Shemer

New member
אני חושש שאצל שלש סטודנטיות שפגשתי השבוע

זה לא היה אוקטובר דווקא...
 

ron1222

New member
לי זה דווקא נראה מובן מאליו

שסטודנטים חווים דיכאון. מרחק מהבית וממערכת תמיכה מוכרת, עומס בלימודים, סביבה זרה, דרישות, תחרותיות, בדידות. כל זה ביחד זה מתכון לא בריא לצעירים שרק יצאו לפני דקה מגיל ההתבגרות.
אני מקווה להצליח לכוון את הילדים שלי ללמוד במרחק סביר מהבית מכל הסיבות הללו.
ואני מקווה מאוד שהאוניברסיטאות מצליחות איכשהוא לאתר את החברה הללו ולהציע להם תמיכה.
 
מה עושים במקרים כאלה?

איזה מערכי תמיכה יש לאוניברסיטה? איך מאתרים למי יש בעיה? איך מטפלים?
 

Gidi Shemer

New member
יש מספר מערכים

אני מניח שזה שונה במקצת בין אוניברסיטאות, אבל העקרונות דומים.

קודם כל, ישנו המוסד של dean of students שמטפל בכל בעייה והוא זה שגם יפנה למרצים ויידע אותם שלסטודנט מסויים יש בעיה (מבלי לגלות מה הבעיה מפאת שמירה על פרטיות).
שנית, יש מוסד שלם שאצלנו נקרא caps והוא מורכב מפסיכיאטרים, פסיכולוגים ועובדים סוציאלים. הוא פתוח לכל הסטודנטים ונותן שירותי חינם, ללא קשר לביטוח הבריאות.
וכמובן יש את המרצים והיועצים. מן הסתם, אני לא אדם מוסמך לטפל במישהו בדיכאון, אבל אני יכול קודם כל לוודא שהם מטפלים בעצמם ושנית, אני יכול לשמש כתף ובעיקר לתת להם גיבוי ושידעו שהדלת תמיד פתוחה. זה לא תמיד מספיק, אבל זה מינימום הכרחי.

לגבי איתור, אז בדרך כלל זה תלוי קודם כל בסטודנט, ובהחלט יכול להיות מצב שהוא לא במצב שמאפשר לו לחפש עזרה. מצד שני, אפשר להיות גם פרו-אקטיבי. מה שאני למשל עושה בכיתות הגדולות שלי (אני מלמד 250 ילדים בכיתה, אז אין סיכוי שאני אשים לב שמישהו חסר או לא בקו הבריאות), זה מחכה לשבוע השלישי של הסמסטר ואז בודק מי לא הגיש מטלות שהיה צריך להגיש עד עכשיו. ואז אני פונה לכל אותם סטודנטים ומעלה את הדאגה לגבי התפקוד שלהם בקורס וכמובן מזמין אותם אלי לשיחה. לפעמים זה פשוט ילדים שלא התארגנו על עצמם או לא השקיעו מספיק וזו סטירת הלחי שהם היו צריכים, ההבנה שהפרופסור מודע לזה שהם לא עושים את העבודה. לפעמים, זה בדיוק הדרך לשלוף מתחתית הבור את אותם הסטודנטים שנמצאים בקשיים נפשיים. אחרי שפונים אליהם באופן אקטיבי, הם בדרך כלל עונים ואם הם רואים שיש על מי לסמוך, הם נפתחים ומשתפים.
 

ron1222

New member
שמחה לשמוע

שיש מערכות כאלו, ומקווה מאוד שיש עוד פרופסורים כמוך.
ביג לייק.
 
באמת כל הכבוד


הרבה פרופסורים באים ומלמדים את הקורס, וסומכים שה-TAs שלהם יעשו את העבודה... או לא...

יש לי ידיד שהוא פרופסור ב-MIT, והוא מספר שהאוניברסיטה דורשת ממנו להשקיע כמה שפחות בהוראה ובסטודנטים ולהשקיע את כל המרץ שלו במחקרים ופירסומים ... וזה נורא מבאס אותו.
 

Ani15

New member
ב"אקדמיה ישראל"

היה לפני החג דיון שלם על PhD blues והלחצים שמופעלים על סטודנטים לדוקטורט, בעקבות הסטודנטית מUCSD (או מכון אחר בסן דייגו, לא זוכרת) שהתאבדה. אני מניחה שגם שוכני אקדמיה ישראל לשעבר יכולים לבקר בקבוצה הפתוחה הזו בפייס אם זה מעניין אותך.
 
למעלה