סיפור מפחיד מהטירונות
לפני שנתיים התגייסתי לשריון. לאחר שעברתי את היומיים הקשים בחיי, כמובן הבקו"ם, נסענו דרומה לבסיס סירים שבדרום. שם מיינו אותנו לפלוגות בטקס שנראה כמו שוק בשר עם צעקות רבות מכיוון המפקדים שבזמנו שהייתי חייל צעיר ופעור פחדתי מהם פחד מוות. לאחר שקיבלנו את התגיות הירוקות נעמדנו בשלשות כולנו מפוחדים למסדר הראשון שלנו.המפקד אוהד התחיל לצעוק עלינו שאנחנו אפסים והוא יעשה מאיתנו גברים. כל פעם שמישהו העז להזיז אפילו להזיז את הזרת הוא התנפל עליו בצעקות. זה היה קטע די קשה ולהרבה מן החבר'ה היו דמעות בעיניים. עוד מפקד הסתובב סביב המסדר כל הזמן וצעק על אנשים שלא עמדו כמו שצריך. מאחורי המפקד אוהד עמד פקד בכל אף מחודד ועיניים כחולות רזה. הוא הכי הפחיד אותי כיוון ששתק. אחרי המסדר צעקו לנו שנעוף לחדרים, הציוד שקיבלנו היה פרוס על המיטות ונתנו לנו זמנים כדי לסדרו בקיטבג תוך כדי התחילו המפקדים בשיחות אישיות. בעודי מנסה להבין מה אני עושה עם כל החפצים נשמעה צעקה בחדר "מי זה שורצברג?" הסתובבתי וראיתי את המפקד בעל האף המחודד לפני שהספקתי לענות הוא אמר לי "אה זה אתה? בוא איתי". הלכתי איתו אל מאחורי הפלוגה שם היו שני כיסאות. התישבנו והוא אמר לי ששמו אסף צור המפקד האישי שלי, הוא החל לספר לי את סיפור חייו, כמובן תוך כדי שמירה על דיסטנס מוחלט וכאשר סיים סיפרתי לו בקצרה על עצמי. לאחר מכן הוא לחץ לי את היד. שאלתי אותו למי לקרוא והוא אמר לי שאין יותר זמן לשיחות אישיות, אין צורך שאני אקרא לאף אחד. הוא קם והלך. נשארתי במקום והחטתי שאין כמו סיגריה כדי להשכיח את הימים הראשונים והקשים שלי בצבא. בעודי מתענג על הסיגריה הגיע המפקד אסף ששכח את קלסרו ושאג עלי : " מה אתה עושה?" "לא ידעתי שאסור עניתי ברעד" "כבה את הסיגריה וטוס תצטרף לכולם"."כן, המפקד עניתי". כמה חיילים עמדו מהצד וראיתי את החיוך נמרח על שפתיהם. בעודי רועד מהשטיפה הראשונה שקיבלתי בצהל חברתי מייד לשאר חברי. בערב עברנו טקס קבלת נשק. זה היה קשה לעמוד עם הנשק שעות, בלי רצועה, אבל זה לא קשור.הורו לנו שהנשק הוא עכשיו כמו הזין שלנו ומי שיתפס בלעדיו ישר חוטף שעה ביציאה, שיכולה להפוך למשהו הרבה יותר גרוע בהמשך. הפנמתי את הדברים, או לפחות חשבתי שהפנמתי... בערב שוחררנו לשעת ת"ש כולם היו עסוקים בלהתקשר הביתה, לאכול להתקלח וכאלה.לאחר שסיימתי את כל אלה ישבתי בחדר בחוסר מעש ראיתי שמחוץ לחדר, ברחבת הפלוגה יש מישהו עם שקית ביסלי, יצאתי לקראתו כיוון שהייתי רעב, אך לצערי הרב שכחתי את הנשק. איך שביקשתי ממנו קצת ישר התנפל עלי המפקד אוהד בצעקות " חיל, איפה הנשק שלך ,אה? אני גימגמתי לא ידעתי מה להגיד. "מי המפקד שלך?" המפקד אסף עניתי לו בקול נשי "מה זה?" הוא צעק "המפקד אסף" ניסיתי להגביר את קולי. "אני לא מכיר שום מפקד אסף..." לפני שהספיק לסיים את המשפט נשמעה סירנה מצלצלת "אבטחת מחנה תרגול, אבטחת מחנה תרגול" כולם רצו לחדרים להתארגן והמפקדים צועקים ברקע "יאללה, קדימה יורים עליכם, קדימה, יורים עליכם". לאחר התרגיל היה מסדר בו סיכמו את התרגיל שכמובן היה איום ונורא, שטפו ושפכו אותנו שם בצורה מטורפת. אני רק הייתי שמח שכל התקרית עם הנשק נשכחה. לרגע חשבתי לעצמי, זה די מוזר שהמפקד אוהד לא ידע מי זה המפקד אסף, נו טוב אולי הוא התבלבל. מה שמוזר זה שלא ראיתי יותר את המפקד אסף מאז, זה היה די מוזר, אבל היו מספיק מפקדים על הראש שם כך שלא היה משנה לי אם אחד הלך. לימים סיימתי את המסלול, אחריו סיימתי קורס מפקדים, וחזרתי לבסיס הטירונים בתור מפקד טירונים שובצתי באותה מחלקה עם המפקד שלי מהטירונות אוהד, כמובן שעכשיו כבר היינו חברים. באחד הערבים שישבנו בחדר סגל משועממים שאלתי אותו "אוהד מה קרה אז למפקד אסף?" " למי?" הוא שאל. למפקד אסף עניתי, שהיה בימים הראשונים של הטירונות ואז עזב. אין לי מושג על מה אתה מדבר הוא ענה.....לפתע הוא קם מהמיטה ועיניו נפתחו. מה קרה שאלתי. "אתה זוכר שבטירונות תפסתי אותך בלי נשק?" "כן" עניתי "רק אל תגיד לי שאמרת לי אז שהמפקד שלך זה אסף. ואם אני אגיד לך שכן אז... זיעה החלה נוגרת ממצחו וכולו רעד. מה קרה, אוהד? בקול רעוד וחנוק הוא אמר לי שיש אגדה שמספרת על מפקד טירונים בעל אף מחוודד ועיניים כחולות שמת בבסיס לפני עשרים שנה כתוצאה מטירון שוקיסט שירה בו בעת הקפצת תרגול ביום הראשון של הטירונות. האגדה מספרת שאסף יודע שהאשמה מוטלת על הסגל הפיקודי של הפלוגה שלא הגדיר לחיילים שזה תרגול ולא להכניס מחסניות. מספרים שאסף בא כל כמה שנים ונגלה לאחד הטירונים ומאלץ אותו לרצוח מישהו מהסגל הפיקודי, כדי להתנקם בו.... בעודו מספר את זה הרגשתי דחף עצום לקום אליו, התקרבתי אליו וידי תפסו את גרונו,אני חונק אותו ומרגיש את האדרנלין שלי זורם בטירוף אני שומע את מילותיו האחרונות "כח,ה,כח,לא..די,כח.......אל תאמינו לכל דבר שאתם קוראים בפורומים...."
לפני שנתיים התגייסתי לשריון. לאחר שעברתי את היומיים הקשים בחיי, כמובן הבקו"ם, נסענו דרומה לבסיס סירים שבדרום. שם מיינו אותנו לפלוגות בטקס שנראה כמו שוק בשר עם צעקות רבות מכיוון המפקדים שבזמנו שהייתי חייל צעיר ופעור פחדתי מהם פחד מוות. לאחר שקיבלנו את התגיות הירוקות נעמדנו בשלשות כולנו מפוחדים למסדר הראשון שלנו.המפקד אוהד התחיל לצעוק עלינו שאנחנו אפסים והוא יעשה מאיתנו גברים. כל פעם שמישהו העז להזיז אפילו להזיז את הזרת הוא התנפל עליו בצעקות. זה היה קטע די קשה ולהרבה מן החבר'ה היו דמעות בעיניים. עוד מפקד הסתובב סביב המסדר כל הזמן וצעק על אנשים שלא עמדו כמו שצריך. מאחורי המפקד אוהד עמד פקד בכל אף מחודד ועיניים כחולות רזה. הוא הכי הפחיד אותי כיוון ששתק. אחרי המסדר צעקו לנו שנעוף לחדרים, הציוד שקיבלנו היה פרוס על המיטות ונתנו לנו זמנים כדי לסדרו בקיטבג תוך כדי התחילו המפקדים בשיחות אישיות. בעודי מנסה להבין מה אני עושה עם כל החפצים נשמעה צעקה בחדר "מי זה שורצברג?" הסתובבתי וראיתי את המפקד בעל האף המחודד לפני שהספקתי לענות הוא אמר לי "אה זה אתה? בוא איתי". הלכתי איתו אל מאחורי הפלוגה שם היו שני כיסאות. התישבנו והוא אמר לי ששמו אסף צור המפקד האישי שלי, הוא החל לספר לי את סיפור חייו, כמובן תוך כדי שמירה על דיסטנס מוחלט וכאשר סיים סיפרתי לו בקצרה על עצמי. לאחר מכן הוא לחץ לי את היד. שאלתי אותו למי לקרוא והוא אמר לי שאין יותר זמן לשיחות אישיות, אין צורך שאני אקרא לאף אחד. הוא קם והלך. נשארתי במקום והחטתי שאין כמו סיגריה כדי להשכיח את הימים הראשונים והקשים שלי בצבא. בעודי מתענג על הסיגריה הגיע המפקד אסף ששכח את קלסרו ושאג עלי : " מה אתה עושה?" "לא ידעתי שאסור עניתי ברעד" "כבה את הסיגריה וטוס תצטרף לכולם"."כן, המפקד עניתי". כמה חיילים עמדו מהצד וראיתי את החיוך נמרח על שפתיהם. בעודי רועד מהשטיפה הראשונה שקיבלתי בצהל חברתי מייד לשאר חברי. בערב עברנו טקס קבלת נשק. זה היה קשה לעמוד עם הנשק שעות, בלי רצועה, אבל זה לא קשור.הורו לנו שהנשק הוא עכשיו כמו הזין שלנו ומי שיתפס בלעדיו ישר חוטף שעה ביציאה, שיכולה להפוך למשהו הרבה יותר גרוע בהמשך. הפנמתי את הדברים, או לפחות חשבתי שהפנמתי... בערב שוחררנו לשעת ת"ש כולם היו עסוקים בלהתקשר הביתה, לאכול להתקלח וכאלה.לאחר שסיימתי את כל אלה ישבתי בחדר בחוסר מעש ראיתי שמחוץ לחדר, ברחבת הפלוגה יש מישהו עם שקית ביסלי, יצאתי לקראתו כיוון שהייתי רעב, אך לצערי הרב שכחתי את הנשק. איך שביקשתי ממנו קצת ישר התנפל עלי המפקד אוהד בצעקות " חיל, איפה הנשק שלך ,אה? אני גימגמתי לא ידעתי מה להגיד. "מי המפקד שלך?" המפקד אסף עניתי לו בקול נשי "מה זה?" הוא צעק "המפקד אסף" ניסיתי להגביר את קולי. "אני לא מכיר שום מפקד אסף..." לפני שהספיק לסיים את המשפט נשמעה סירנה מצלצלת "אבטחת מחנה תרגול, אבטחת מחנה תרגול" כולם רצו לחדרים להתארגן והמפקדים צועקים ברקע "יאללה, קדימה יורים עליכם, קדימה, יורים עליכם". לאחר התרגיל היה מסדר בו סיכמו את התרגיל שכמובן היה איום ונורא, שטפו ושפכו אותנו שם בצורה מטורפת. אני רק הייתי שמח שכל התקרית עם הנשק נשכחה. לרגע חשבתי לעצמי, זה די מוזר שהמפקד אוהד לא ידע מי זה המפקד אסף, נו טוב אולי הוא התבלבל. מה שמוזר זה שלא ראיתי יותר את המפקד אסף מאז, זה היה די מוזר, אבל היו מספיק מפקדים על הראש שם כך שלא היה משנה לי אם אחד הלך. לימים סיימתי את המסלול, אחריו סיימתי קורס מפקדים, וחזרתי לבסיס הטירונים בתור מפקד טירונים שובצתי באותה מחלקה עם המפקד שלי מהטירונות אוהד, כמובן שעכשיו כבר היינו חברים. באחד הערבים שישבנו בחדר סגל משועממים שאלתי אותו "אוהד מה קרה אז למפקד אסף?" " למי?" הוא שאל. למפקד אסף עניתי, שהיה בימים הראשונים של הטירונות ואז עזב. אין לי מושג על מה אתה מדבר הוא ענה.....לפתע הוא קם מהמיטה ועיניו נפתחו. מה קרה שאלתי. "אתה זוכר שבטירונות תפסתי אותך בלי נשק?" "כן" עניתי "רק אל תגיד לי שאמרת לי אז שהמפקד שלך זה אסף. ואם אני אגיד לך שכן אז... זיעה החלה נוגרת ממצחו וכולו רעד. מה קרה, אוהד? בקול רעוד וחנוק הוא אמר לי שיש אגדה שמספרת על מפקד טירונים בעל אף מחוודד ועיניים כחולות שמת בבסיס לפני עשרים שנה כתוצאה מטירון שוקיסט שירה בו בעת הקפצת תרגול ביום הראשון של הטירונות. האגדה מספרת שאסף יודע שהאשמה מוטלת על הסגל הפיקודי של הפלוגה שלא הגדיר לחיילים שזה תרגול ולא להכניס מחסניות. מספרים שאסף בא כל כמה שנים ונגלה לאחד הטירונים ומאלץ אותו לרצוח מישהו מהסגל הפיקודי, כדי להתנקם בו.... בעודו מספר את זה הרגשתי דחף עצום לקום אליו, התקרבתי אליו וידי תפסו את גרונו,אני חונק אותו ומרגיש את האדרנלין שלי זורם בטירוף אני שומע את מילותיו האחרונות "כח,ה,כח,לא..די,כח.......אל תאמינו לכל דבר שאתם קוראים בפורומים...."
