סיפור סופשבוע (או:חנוכת בית סבב ב´)
מאירועי הפרקים הקודמים: להזכירכן, שבוע שעבר היתה חנוכת בית למשפחה שלי. עבדתי קשה כל סוף השבוע והיה מוצלח מאוד. ניצלנו את המומנטום וכבר לסוף השבוע אחרי הזמנו את משפחתו של יקירי לארוחה דומה. הוא התקשר והזמין והסביר והדריך איך להגיע ואני הייתי אחראית על כל השאר. לפורום של המשפחה שלו צירפנו את ההורים שלי ואת אחים שלי כדי שיהיה בכל זאת תחושה של משפחה אחת גדולה. הפעם עשיתי מעשה חכם והזמנתי ליום שישי בערב ולא לשבת בערב, וזה כדי לאפשר לי להתאושש בסוף השבוע עצמו, ולא ביום ראשון כמו בפעם שעברה. ואכן ב- 20:00 התחילו להגיע האורחים (בדיוק בזמן...) עבדתי במהלך יום חמישי בערב על העוגות וביום שישי על כל שאר האוכל. חשוב לציין שהיו הזמנות ספציפיות מאוד מהאורחים איזה אוכל צריך להיות... אמא שלו דרשה את עוגת הגבינה שהיא אוהבת, גיסו דרש פיצה (שאני אאפה, כמובן) ואחיו אמר שהוא יודע שביקשו עוגת גבינה אבל הוא לא אוכל עוגות גבינה.... בקיצור, היה מאוד ברור מה מצופה ממני, וכמובן שעמדתי בציפיות (אין ברירה – אני עדיין בשלב של להוכיח את עצמי בצד ההוא של המשפחה ונדרשתי להראות את יכולותיי...) אז הכנתי את עוגת הגבינה המפורסמת, וגיביתי אותה בעוגת שוקולד (שתתאים גם לילדות שצפויות להגיע וגם לאח שלא אוכל עוגות גבינה... הכנתי פיצה משובחת, ופשטידת תירס ולזניה ופסטה ועוד המון סלטים וכמובן גבינות וירקות ועוד כמה דברים קטנים. האורחים הגיעו בידים כמעט ריקות. ועכשיו פרשנות. לא הזמנתי בשביל המתנות אבל כשאני מגיעה לחנוכת בית (או אפילו מתארחת בארוחת ערב אצל מישהו, במיוחד מישהו שהכין את הכל לבד אני מביאה מתנה, אפילו סמלית) אז אחותו הגדולה ובעלה הביאו זר פרחים (קטן וסמלי) ואחיו וגיסתו הביאו חמסה קטנה. (זה לעומת 2 סטים של מצעים מכיתן שהביאו שבוע שעבר מהמשפחה שלי.... אז אני אחזור ואומר – אני לא חמדנית ולא הבאתי אותם בשביל המתנות אבל בכל זאת – זה קצת מעליב שבאים לבית החדש שלך לארוחת ערב עם פיצפקס. אני לא הייתי מעיזה. הערב עבר בסדר. למרבה ההפתעה הורים שלי והמשפחה שלו מצאו נושאי שיחה משותפים והיה נחמד. ואז התחיל האקשן: גיסתו הסכסכנית העלתה את הנושא ומרגע זה והלאה לא היה נושא אחר לשיחה. התחיל דיון מעמיק למה אנחנו לא מתחתנים כבר – הרי הגיע הזמן אחרי כל כך הרבה שנים וכעת כשיש בית אז אין סיבה לדחות. אח"כ הדיון התרחב והתחילו – בית כל כך גדול, כל כך הרבה חדרים, הגיע הזמן למלא אותו בילדים – 3-4 ילדים לפחות.... והורים שלי במקום לשבת בצד השתתפו באופן פעיל בדיון המעמיק... חוץ מאשר לקבוע לנו תאריך ולהכניס אותי רשמית להריון היה שם הכל. אני ברחתי למטבח והתעסקתי עם הכלים – לא היה לי כוחות לדיון בפורום כזה. מעבר לזה יש גבול!! אני מארחת וצריכה לספוג כאלה דברים? ממש הרגשתי לא בנוח עם הסיפור. ביקשתי שיניחו לנו לקבל את ההחלטות לבד אבל כנראה שהפולניות השתלטה עליהם ברגעים שכאלה. הערב נגמר באווירה טובה ובברכה לצלילי ילדים במהרה בימינו... ואני נותרתי עם גב שבור, רגלים כואבות והרבה בלאגן (ושכחתי – אוכל לכל השבוע!!!) וזהו נגמר!!! אחרי הארוחה הזו התקבלה החלטה שאת החברים אנחנו נארח בקבוצות יותר ייצוגיות, כל אחד בנפרד, עם קפה ועוגה (וסליחה לחברים...) כי פשוט ההוצאה הכספית, וסופי השבוע שנגמרים לי במטבח בלי לעשות כלום כבר הספיקו לי לשבועות הקרובים!! ובאווירה אופטימית זו: שיהיה שבוע טוב ושקט ורגוע, רק עם בשורות טובות!!!
מאירועי הפרקים הקודמים: להזכירכן, שבוע שעבר היתה חנוכת בית למשפחה שלי. עבדתי קשה כל סוף השבוע והיה מוצלח מאוד. ניצלנו את המומנטום וכבר לסוף השבוע אחרי הזמנו את משפחתו של יקירי לארוחה דומה. הוא התקשר והזמין והסביר והדריך איך להגיע ואני הייתי אחראית על כל השאר. לפורום של המשפחה שלו צירפנו את ההורים שלי ואת אחים שלי כדי שיהיה בכל זאת תחושה של משפחה אחת גדולה. הפעם עשיתי מעשה חכם והזמנתי ליום שישי בערב ולא לשבת בערב, וזה כדי לאפשר לי להתאושש בסוף השבוע עצמו, ולא ביום ראשון כמו בפעם שעברה. ואכן ב- 20:00 התחילו להגיע האורחים (בדיוק בזמן...) עבדתי במהלך יום חמישי בערב על העוגות וביום שישי על כל שאר האוכל. חשוב לציין שהיו הזמנות ספציפיות מאוד מהאורחים איזה אוכל צריך להיות... אמא שלו דרשה את עוגת הגבינה שהיא אוהבת, גיסו דרש פיצה (שאני אאפה, כמובן) ואחיו אמר שהוא יודע שביקשו עוגת גבינה אבל הוא לא אוכל עוגות גבינה.... בקיצור, היה מאוד ברור מה מצופה ממני, וכמובן שעמדתי בציפיות (אין ברירה – אני עדיין בשלב של להוכיח את עצמי בצד ההוא של המשפחה ונדרשתי להראות את יכולותיי...) אז הכנתי את עוגת הגבינה המפורסמת, וגיביתי אותה בעוגת שוקולד (שתתאים גם לילדות שצפויות להגיע וגם לאח שלא אוכל עוגות גבינה... הכנתי פיצה משובחת, ופשטידת תירס ולזניה ופסטה ועוד המון סלטים וכמובן גבינות וירקות ועוד כמה דברים קטנים. האורחים הגיעו בידים כמעט ריקות. ועכשיו פרשנות. לא הזמנתי בשביל המתנות אבל כשאני מגיעה לחנוכת בית (או אפילו מתארחת בארוחת ערב אצל מישהו, במיוחד מישהו שהכין את הכל לבד אני מביאה מתנה, אפילו סמלית) אז אחותו הגדולה ובעלה הביאו זר פרחים (קטן וסמלי) ואחיו וגיסתו הביאו חמסה קטנה. (זה לעומת 2 סטים של מצעים מכיתן שהביאו שבוע שעבר מהמשפחה שלי.... אז אני אחזור ואומר – אני לא חמדנית ולא הבאתי אותם בשביל המתנות אבל בכל זאת – זה קצת מעליב שבאים לבית החדש שלך לארוחת ערב עם פיצפקס. אני לא הייתי מעיזה. הערב עבר בסדר. למרבה ההפתעה הורים שלי והמשפחה שלו מצאו נושאי שיחה משותפים והיה נחמד. ואז התחיל האקשן: גיסתו הסכסכנית העלתה את הנושא ומרגע זה והלאה לא היה נושא אחר לשיחה. התחיל דיון מעמיק למה אנחנו לא מתחתנים כבר – הרי הגיע הזמן אחרי כל כך הרבה שנים וכעת כשיש בית אז אין סיבה לדחות. אח"כ הדיון התרחב והתחילו – בית כל כך גדול, כל כך הרבה חדרים, הגיע הזמן למלא אותו בילדים – 3-4 ילדים לפחות.... והורים שלי במקום לשבת בצד השתתפו באופן פעיל בדיון המעמיק... חוץ מאשר לקבוע לנו תאריך ולהכניס אותי רשמית להריון היה שם הכל. אני ברחתי למטבח והתעסקתי עם הכלים – לא היה לי כוחות לדיון בפורום כזה. מעבר לזה יש גבול!! אני מארחת וצריכה לספוג כאלה דברים? ממש הרגשתי לא בנוח עם הסיפור. ביקשתי שיניחו לנו לקבל את ההחלטות לבד אבל כנראה שהפולניות השתלטה עליהם ברגעים שכאלה. הערב נגמר באווירה טובה ובברכה לצלילי ילדים במהרה בימינו... ואני נותרתי עם גב שבור, רגלים כואבות והרבה בלאגן (ושכחתי – אוכל לכל השבוע!!!) וזהו נגמר!!! אחרי הארוחה הזו התקבלה החלטה שאת החברים אנחנו נארח בקבוצות יותר ייצוגיות, כל אחד בנפרד, עם קפה ועוגה (וסליחה לחברים...) כי פשוט ההוצאה הכספית, וסופי השבוע שנגמרים לי במטבח בלי לעשות כלום כבר הספיקו לי לשבועות הקרובים!! ובאווירה אופטימית זו: שיהיה שבוע טוב ושקט ורגוע, רק עם בשורות טובות!!!
