סיפור על אימא- המשך התמודדות
כשאימא שלי נפטרה וכשהגעתי הביתה הכל היה שונה כולם היו עצובים כולם היו עם פנים רכונים למטה אני הרגשתי שבור מאוד שבור עמוק בפנים הכל השתנה מהרגע שאימא שלי נפטרה שום דבר לא היה אותו הדבר אהבתי את אימא שלי והייתי קשור אליה מאוד כשהייתי קטן תמיד היינו יוצאים לטייל עם החברים של ההורים שלי אלו היו החיים היפים הייתי ילד קטן בן 5 או פחות והטיולים שהיינו יוצאים אליהם היו כמו חלום הכול מתועד בקלטות וכשאני רואה את הקלטות ואת התמונות אני מתחיל לבכות לפעמים אני מתמוטט ומתחיל לבכות ולצרוח: אימא למה הלכת... אימא איפה את... אימא למה עלית למעלה? למה עזבת אותי? למה עשית לי את זה.. למה... אני בוכה ונזכר בה יש לי תמונה גדולה של האימא הזו שנתנה את כל חייה לי ולמשפחה אימא שלי הייתה השורש למשפחה הזו המשפחה הזו שנשברה לרסיסים רק בגלל הסרטן המחלה הזו שיכולה לרסק אושר של שנים רבות המחלה הזו הרסה אותי,את אבא שלי,את שתי אחיותיי ואת כל שאר המשפחה היא ריסקה ורמסה מיליוני משפחות מאושרות אף פעם בחיי לא יחלתי לאסון הזה ובכלל לא חשבתי על זה אבל זה קרה ולא נותר הרבה מה לעשות אלא לטבוע בדמעות ולהמשיך ולהמשיך לבכות... היום אפילו שעברו 3 שנים אני עדיין שבור בפנים ההרגשה של הכאב עדיין קיימת כאילו זה קרה אתמול ההרגשה היא איומה כמו סיוט שממנו לעולם לא קמים סיוט שאף פעם לא יוצאים ממנו ואף פעם לא נפטרים ממנו הזכרונות שמעלים בי כאב עוד יותר חזק הזכרונות של אימא יושבת על ספא אורטופדית המחשבות על אימא עם בלון חמצן המחשבות על אימא עם הליכון המחשבות על אימא שלא יכולה לנשום מחשבות על אימא שהיא חצי מתה כבר באותו הרגע ידעתי שזה הסוף ידעתי שמשהו לא בסדר אחיותיי בכו אפילו אבא שלי גם הטיפול באימא שלי היה קשה מדי יום ואיותיי פשוט נשברו ולא יכלו לעמוד בזה הם בכו יום וליל אבל עדיין קיוו שהמצב ישתפר כשהיום בו המחלה הכריעה הגיעה הכול נגמר הבכי והצרחות הלכו וגברו אך התקווה נעלמה ונמסה אט אט עד שלא התקיימה שוב לעולם היום בו במחלה הכריעה שבר את התקווה ושבר את הרצון לחיות בסיוט הזה הסיוט הזה שלעולם לא נגמר הסיוט הזה זה כמו סיפור רע רק שהסיפור לעולם לא מפסיק להיכתב הסיפור הרע הזה ממשיך להיכתב בהמשכים ובפרקים חדשים ונוספים פרקים שמוסיפים עוד צער ועוד כאב עוד בכי ועוד צרחות עוד לבבות שבורים ועוד משפחות מרוסקות המחלה הזו עשתה הכול אבל לא לטובה אלא לרעה היא הרסה את הכול הרסה את החיים והחמירה אותם כנראה רק לאנשים הטובים כתוב את זה למעלה אבל למה? למה לאנשים הטובים ולא לרעים? למה...
כשאימא שלי נפטרה וכשהגעתי הביתה הכל היה שונה כולם היו עצובים כולם היו עם פנים רכונים למטה אני הרגשתי שבור מאוד שבור עמוק בפנים הכל השתנה מהרגע שאימא שלי נפטרה שום דבר לא היה אותו הדבר אהבתי את אימא שלי והייתי קשור אליה מאוד כשהייתי קטן תמיד היינו יוצאים לטייל עם החברים של ההורים שלי אלו היו החיים היפים הייתי ילד קטן בן 5 או פחות והטיולים שהיינו יוצאים אליהם היו כמו חלום הכול מתועד בקלטות וכשאני רואה את הקלטות ואת התמונות אני מתחיל לבכות לפעמים אני מתמוטט ומתחיל לבכות ולצרוח: אימא למה הלכת... אימא איפה את... אימא למה עלית למעלה? למה עזבת אותי? למה עשית לי את זה.. למה... אני בוכה ונזכר בה יש לי תמונה גדולה של האימא הזו שנתנה את כל חייה לי ולמשפחה אימא שלי הייתה השורש למשפחה הזו המשפחה הזו שנשברה לרסיסים רק בגלל הסרטן המחלה הזו שיכולה לרסק אושר של שנים רבות המחלה הזו הרסה אותי,את אבא שלי,את שתי אחיותיי ואת כל שאר המשפחה היא ריסקה ורמסה מיליוני משפחות מאושרות אף פעם בחיי לא יחלתי לאסון הזה ובכלל לא חשבתי על זה אבל זה קרה ולא נותר הרבה מה לעשות אלא לטבוע בדמעות ולהמשיך ולהמשיך לבכות... היום אפילו שעברו 3 שנים אני עדיין שבור בפנים ההרגשה של הכאב עדיין קיימת כאילו זה קרה אתמול ההרגשה היא איומה כמו סיוט שממנו לעולם לא קמים סיוט שאף פעם לא יוצאים ממנו ואף פעם לא נפטרים ממנו הזכרונות שמעלים בי כאב עוד יותר חזק הזכרונות של אימא יושבת על ספא אורטופדית המחשבות על אימא עם בלון חמצן המחשבות על אימא עם הליכון המחשבות על אימא שלא יכולה לנשום מחשבות על אימא שהיא חצי מתה כבר באותו הרגע ידעתי שזה הסוף ידעתי שמשהו לא בסדר אחיותיי בכו אפילו אבא שלי גם הטיפול באימא שלי היה קשה מדי יום ואיותיי פשוט נשברו ולא יכלו לעמוד בזה הם בכו יום וליל אבל עדיין קיוו שהמצב ישתפר כשהיום בו המחלה הכריעה הגיעה הכול נגמר הבכי והצרחות הלכו וגברו אך התקווה נעלמה ונמסה אט אט עד שלא התקיימה שוב לעולם היום בו במחלה הכריעה שבר את התקווה ושבר את הרצון לחיות בסיוט הזה הסיוט הזה שלעולם לא נגמר הסיוט הזה זה כמו סיפור רע רק שהסיפור לעולם לא מפסיק להיכתב הסיפור הרע הזה ממשיך להיכתב בהמשכים ובפרקים חדשים ונוספים פרקים שמוסיפים עוד צער ועוד כאב עוד בכי ועוד צרחות עוד לבבות שבורים ועוד משפחות מרוסקות המחלה הזו עשתה הכול אבל לא לטובה אלא לרעה היא הרסה את הכול הרסה את החיים והחמירה אותם כנראה רק לאנשים הטובים כתוב את זה למעלה אבל למה? למה לאנשים הטובים ולא לרעים? למה...