סיפור על אימא

[liormi.]

סיפור על אימא

שלום לכולם אני חדש בפורום הזה ואני מעוניין להציג את עצמי לפני שאכתוב מה שאני הולך לכתוב קוראים לי ליאור אני בן 15 ואיבדתי אימא מהמחלה הנוראית הזו נעבור לנושא הבא: אימא שלי חלתה בסרטן והסתירה את זה ממני לכל טענתם של המשפחה שלי זה היה על מנת לא לפגוע בי אימא שלי חלתה בזה ומצבה החמיר מדי יום אני הייתי קטן ואף אחד לא סיפר אף אחד לא רמז.. אף אחד לא אמר... אימא שלי נלחמה במחלה עד לרגע בה המחלה הכריעה אותה אמא שלי נלחמה 7 שנים על מנת להמשיך ולחיות אך המחלה הייתה סופית בהחלט ככה חייתי מדי יום בלי ידיעה שאימא שלי חולה בסרטן אימא שלי ישבה בבית ומצבה החמיר מיום ליום אני כמובן לא הבנתי מה קורה למה אימא לא מרגישה טוב הייתי כל כך קטן שלא הבנתי מה קורה לה ובכלל לא ניסיתי להבין מה זה לא יכולתי להביא חברים הביתה או ליצור קשר עם חברים חדשים לא יכולתי לבלות עם המשפחה שלי וכולנו סבלנו בגלל מה שהמחלה החראית הזו עשתה לאימא שלי היא שיתקה אותה לגמרי זה התחיל כמחלת סרטן השד והמשיך לכל הגוף במשך 7 שנים המחלה אכלה א אט ביס ביס את גופה של אימא זה עבר לכבד לריאות ולשאר חלק הגוף אימא שלי כבר לא יכלה ללכת בשלב מסויים אימא שלי כבר לא יכלה לנשום ללא בלון חמצן בשלב מסויים אימא שלי הייתה חצי מתה... חצי מתה... עד שיום אחד המחלה הכריעה באותו יום הלכתי לביה"ס ואימא הייתה בבית כשחזרתי היא לא הייתה בבית והיא גם לא הייתה על הכורסא המיוחדת שלה או במיטה בשום מקום... רק אחותי הייתה בבית והיא אמרה שאימא לא בבית... אני לא הבנתי מה קורה ותוך שעה לפחות הסיעו אותי לסבתא שלי ביליתי שם לצערי במרום עם אימא שלי הזמן עבר וחלף ואני לא הבנתי מה קורה ממה שהבנתי אימא הייתה בבית חולים עד שבוקר אחד הגיעה הבשורה: אבא לשי הגיע עם בעלה של דודה שלי וכששאלתי: איפה אימא? הוא ענה: אימא בשמיים... פרצתי בבכי מר ולא רציתי להפסיק נפגעתי קשה בפנים והרגשתי שאני בתוך סיוט רע ושהכול יסתיים בקרוב אבל לא הכול רק התחיל כל הסיוט שלי רק התחיל אבא שלי לקח אותי ואת סבתא שלי ואת סבי החורג אלינו הביתה ראיתי מלא אנשים בבית וכולם התנהגו כרגיל אבל לא כמו ששום דבר לא קרה לא הכניסו אותי ללחץ או שניסו לדבר איתי שאלו אותי אם אני רוצה ללכת ללויה ואם אני מסוגל לעמוד בזה ואמרתי: כן הלכתי ללוייה והיו מלא אנשים שם אבל מלא מכל העבודה של אבא שלי ואימא שלי מלא אחותי בכתה וצרחה לעבר אימא שלי שירדה למטה לאדמה אימא שלי ירדה למטה לאדמה ונקברה בגיל צעיר כל כך... היום אני בן 15 אז הייתי בכיתה ה´ בן 12 היום אני לא מסוגל לעכל את זה ואני מרגיש רע בפנים אף יועצת או פסיכולוג לא עוזרים לי ואני מרגיש רע וכאילו אני עדיין באותו סיוט כמובן שהחיים המשיכו לאבא שלי יש חברה אבל עדיין אנחנו לא מתמודדים עם זה בשבוע השבעה חליתי בחיידק ששמו שטרופטוקוקוס ולא זזתי מהמיטה למשך חודש הפסדתי את רוב שנת הלימודים ויצאתי עם ציונים לא טובים בכלל מאז הכול שונה וכל המצב נהיה חרא אימא שלי הייתה הכול בשביל המשפחה הזו ועכשיו המש]פחה הזו נשברה לרסיסים נשברה לרסיסים...

 

[מלמלה]

הי ליאור../images/Emo39.gif

ממש התרגשתי כשקראתי את השורות שלך הכנות הפשוטה שבה אתה מתאר מה אתה מרגיש מאוד יפה בטוח שהכל שונה, הכאב גדול וחסרון של אמא שלך מורגש כל יום ויום אני בהחלט מאמינה ששום יועצת או פסיכולוגית שלא עברו מה שאתה עובר לא באמת יודעים מה זה וכך גם אני לא נסה לפנות בטלפון אל חוסן אצלם אני מאמינה תוכל למצוא הבנה הרבה יותר גדולה על הקישורים לחוסן אחראי כאן אחשל שבטוח יעזור לנו ......

 

[rubber duck]

לאבד אדם קרוב

גם לאדם מבוגר זה קשה ועל אחת כמה וכמה לנער צעיר בימיו לאבד אדם ללא הכנה מוקדמת ובלי לדעת מה קורה סביב ולמה זה קורה זה עוד יותר קשה אמך ואביך ניסו לגונן עליך ולמנוע ממך סבל מיותר הם עשו זאת מכל ליבם וקיוו לטוב קיוו שהמחלה תשכח קיוו שיופ יגיע ותחזרו להיות משפחה מאוחדת אמך היתה אדם חשוב עבורך , דמות ייצוגית שעשתה עבורך ככל שיכלה זכור את אימך תמיד כאותה אם מקסימה ומיוחדת זכור אותה ברגעים היפים ובאהבה שנתנה ובמקביל לאט לאט לך קדימה לך אל המקום שאתה רוצה להגיע אליו הלימודים זה רק פן אחד בהצלחה שלך חפש מקומות ודברים בהם נוח לך להתבטא להביע לדבר אני בטוח שבתוכך נמצאים סממני החינוך החום והאהבה שנטעה בך אמך לך עימם לדרך האישית שלך שרון

 

[ציפורלילה]

היי ליאור

כשהייתי בטיפולים הייתה איתי במחלקה אישה מקסימה, שבמשך שנים נלחמה במחלה והיתה מגיעה כל שבוע לטיפול וכך התחברנו. בינתיים הטיפולים שלי נגמרו והיא המשיכה. יום אחד כשנפגשתי בקבוצה עם אנשים שהיו במחלקה, פגשתי את בעלה אך לא אותה. שאלתי לשלומה הוא אמר שהיא נפטרה חודש וחצי לפני זה. כששאלתי למה לא סיפרו לי, אמרו לי שלא רצו שיהיה לי רע ועצוב. הייתי אז בת 29 ואנשים יותר מבוגרים ממני החליטו לא לתת לי להפרד מחברה כדי להקל עליי (או כך לפחות נראה להם), לדעתי הם טעו. לא תמיד יש לנו שליטה על מה שאנשים סביבנו חושבים או מרגישים, ולפעמים הם אוהבים אותנו עד כדי כך שהם עושים החלטות עבורנו כי דרך העיניים שלהם זה נראה יותר נכון. אני לא יודעת מה הייתי עושה בגילך אם הייתי מגלה פתאום שמישהו קרוב אליי נפטר ולא סיפרו לי כדי לגונן עליי. אני גם לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה לספר לילד שלי שאני חולה או שמישהו אחר חולה. אני לא יודעת מה אתה מרגיש אבל אני יכולה לנחש שאולי אתה מרגיש כועס או נבגד שלא סיפרו לך, אולי אתה עצוב כי לא הספקת להפרד מאמא, אולי אפילו קצת מאוכזב מעצמך שראית את כל זה מול העיניים ולא ניחשת לבד שמשהו לא בסדר. כל התחושות האלו נכונות ומותרות. אני חושבת שאולי כדאי שאתה ואבא תלכו יחד לשיחה אצל יועץ או פסיכולוג כי אם אתה אומר שהמשפחה נשברה לרסיסים אז אולי המשפחה ביחד תצליח לאחות את הרסיסים ויחד לחזק אחד את השני ולהמשיך קדימה. מאחלת לכם בהצלחה ושבת שלום גלי

 

[נאן]

לליאור היקר../images/Emo24.gif

ליאור היקר את ההודעה הזו מחקתי ונסחתי שוב ושוב כדי לכתוב את המילים הנכונות. עצוב לאבד אדם יקר אין לי ספק בכלל. ועצוב כשמסתירים דבר כואב לפעמים זה על מנת שלא להפגע. ואין מה שיכיל וידע כמה זה כואב שם בפנים כשמאבדים אדם יקר אני חושבת וזו דעתי שהחלל שלך נובע מזה שלא ידעת אבל בעיקר שלא נפרדת ממנה ולא היה לך את הזמן לזה מכל מני סיבות שאינם תלויות בך. ולכן המחשבה היא מה היה קורה עם היא היתה כאן? אם היתי אומר לה שלום? קשה לראות את זה מנקודת מבטו של מבוגר מה קרה לאותו ילד שהעולם שלו התמוטט ביום אחד וכל החיים הסובבים שלו השתנו. זה ספינה טובעת או לדרוך על אדמה בלי קרקע ואת זה לצערי חווים גם מבוגרים. אני לא יודעת באיזה צורה אולי כן יודעת. הזרם בנהר משתנה וגם עם תלך הרבה פעמים בנהר זה אף פעם לא יהיה באותה דרך ובאותו הזרם. ככה זה גם בחיים מה שהיה לפני דקה כבר לא יחזור. עם הכאב והאובדן צריך להמשיך לזרום. זה כוח החיים ככה שורדים ואין טעם להגיד זה יכל להיות אחרת אלו... אני אישית סיפרתי לבנותי ואחת מהם בגיל שלך והמסר שלי למרות שאנחנו נלחמים בסרטן עם חס וחלילה קורה לי משהו תמשכנה הלאה ולא תעצורנה.. כי אני אדע וארגיש שם למלעה וזה יהיה לי יותר עצוב. נסה בצורה כל שהיא להפרד מהכעסים. החיים מלאים אור תושיט את היד ותגע בו והוא יעטוף אותך אבל רק עם תתן לו.... החיים זה לא דבר קל נלחמים תאמין לי... נאנוש

 

[liormi.]

קודם כל

תודה רבה לכולכם על ההבנה והעזרה אני מאוד מקווה שאצליח להתגבר על זה אני ואבא שלי דיברנו עם פיסוכלוג ויועצות מכל מיני נושאים זה עזר אבל לא כמו שזה עוזר בלפרוק את הצער בבכי ככה פתאום אני חושב שאם היו אומרים לי מה קורה לאימא הייתי יודע איך להתמודד עם המצב למרות שזה היה מצער אותי אולי זה היה עוזר לי אם היו נותנים לי לבחור בין הורים מתגרשים לאימא שתמות מסרטן הייתי בוחר בהורים גרושים ואם היה אפשר לעשות ככה ולהפוך את המצב הייתי מעדיף את זה ... אני מאחל לכם רק טוב בחיים תודה.

 

[flying zebra]

לליאור

אין לי מושג איך זה להיות בנעליים שלך למרות שתארת כל כך יפה מה אתה מרגיש ומה עבר עליך מאז שאמך נפטרה. אני יודעת שעברו כמה שנים אבל אולי יעזור לך לפרוק חלק ממה שמציק בלב ומהדברים שרצית להגיד לה או היית אומר לה אם היו מספרים לך שהיא חולה במכתב שתכתוב לה עכשיו. אפילו שלא תוכל לתת לה אותו פיזית, אני בטוחה שבדרך כלשהי היא תצליח לקבל את המסר. לצערי איבדתי לאחרונה זוג חברים טובים, ללא הודעה מוקדמת, בלי שהספקתי להיפרד ולי מאד עזר לכתוב להם אפילו כשכבר לא היו כאן(ואני קצת יותר גדולה, בת 27). תזכור שחלק ממנה תמיד יהיה איתך בזכרונות ובכל הדברים שנשארו לך ממנה. מאחלת לך רק טוב!

 

[עמית2002]

דרך קשה בהתחלה... לנער חזק....

אתה בחור צעיר, וכל כך חזק. אני בטוח שיש לך את הכוחות להתמודד עם כאב שכזה. המילים שלך לא תואמות את הגיל שלך, הן גבוהות הרבה יותר. אתה רואה לאן כל זה מוביל אותך.... עם כל הכאב והצער והאובדן והתסכול, אתה עולה לרמות גבוהות של הבנה עצמית והבנת מהות החיים. אני דוגל בעצה של כתיבה כדרך ביטוי... אני ממליץ לך לנהל יומן אישי. יומן בו תכתוב כל יום , או מתי שבא לך כל מה שעובר לך בראש! היומן הזה יעשה לך כל כך טוב... אתה לא יודע עד כמה. אתה יכול גם לכתוב לאמא, אם תרצה היא תשמע אותך. היא לא יכולה להגיב בצורה מוחשית, אבל היא יכולה לשמוע ולשלוח לך כוחות להמשיך קדימה ולחיות את החיים האלו בדרך הטובה ביותר. מה עם ספורט? אתה עושה משהו?... מתאמן?... אם אתה עדיין לא בקבוצה,, אני ממליץ לך להצטרף לקבוצה באיזה ענף שאתה מעדיף.... זה רק יעשה לך טוב! ביי עמית

 

[תמר]

אחריות

ליאור יקירי, למרות כל הצער והכאב שבאבדן אדם יקר כל כך אתה מוכרח להתגבר ולהמשיך בחייך. את זה רק אתה יכול לעשות - זוהי ההחלטה שלך. 3 שנים אחרי אתה כבר צריך להיות בשלב של השלמה עם הדברים ולא לקחת מונופול על המסכנות. אני יודעת שאני נשמעת מאד קשוחה ואולי אפילו רעה, אבל, אין ברירה. החיים נמשכים ואנחנו מחליטים איך נחיה אותם - נרחם על עצמנו ונהיה מסכנים, או נגיד, טוב, קרה, היה קשה, אבל אני חזק ואני ממשיך הלאה. למרות הכל החיים יפים, וחבל להפסיד אותם בבכי על משהו שכבר לא ישוב. עובדה, שגם אמך לא סיפרה לך, אולי בגלל שרצתה שתמשיך את חיים כרגיל ולהנות מהם- כי החיים הם דבר יקר - אל תשכח, לכן גם חבל לבזבז אותם על רגשות שלילים. אז,,, שנס מתניים, החלט ועשה - מהיום אני חי חיים מלאים ומפסיק לרחם על עצמי.יש לי כח, אני חזק ואני יכול להסתדר בעולם הזה. בהצלחה מכל הלב.

 

[miki199]

מחלה

שלום לך אני יכולה להבין אותך אבא שלי גם נפטר מהמחלה הזאת וגם אחותי הגדולה לפני חצי שנה , בכל גיל זה קשה להתמודד עם זה ולוקח זמן לעכל את כל המצב הזה , ללמוד לחיות עם המציאות הזאת , אתה כרגע לא מבין וכועס על כל העולם לכתוב את זה זה יכול לעזור לך זה משחרר לחץ ומועקות אך גם בגלל הגיל שלך אני חושבת שכן תמשיך ללכת לפסיכולוג , תבין שזה לא עובר תוך יום או חודש לפעמים זה לוקח יותר זמן , רק תבין שזה חשוב לעבור את התהליך של הכאב והתמודדות אי אפשר לברוח מזה בהצלחה ומקווה שתתגבר על זה

 

[אלי דניאל]

רגשות

רגשות הן תחום שאנו מחליטים . הרגשות שלך נכונים אבל לך תדע אם ידיעת המחלה דרך הטיפול וכל הסבל לא היתה גורמת לילד צעיר נזק גדול יותר. אני מציע להסתכל קדימה, לשמור את זיכרה האהוב והקדוש , ולחשוב שכל עקבה לטובה. אני מאחל לך שתזכור שתמיד השתדלו לטובתך. כולל אימך האהובה. תהיה חזק ותצליח. אלי

 

[ליליטל]

ליאור חמוד...

היי, אני בערך בגילך אז אשתדל לדבר איתך דוגרי וגם לנסות לעזור ממבט של מישהי אם אותו ראש ואותה נערות. מה כבר אפשר להגיד לך כדי שתרגיש טוב אני לא ממש יודעת, אבל כן יש לי דבר אחד חשוב להגיד: זה קרה ואין מה לעשות זה בטוח, ואניגם בטוחה שהרבה אנשים כבר אמרו לך את זה אבל אין מה לעשות זה נכון אני לא חושבת שהמשפחה שלך מתפוררת יש לך את אבא ואחותך שזה כבר דבר מיוחד, תנסה לראות את הדברים אחרת תחליט אם עצמך שאתה פותח דף חדש תיקח שעורים פרטיים כדי להשלים את הלימודים שזה כבר ירומם אותך תצא אם החברים כדי לא לחשוב על זה כל כך הרבה אני בטוחה שזה מאוד קשה לאבד אמא יקרה כל כך אבל עדיין יש לך עוד חיים שלמים לפניך מלאים דברים כפיים וזה יעבור אם הזמן אני מבטיחה. תצא ותשקיע בלימודים זה כבר בטוח יעזור ובעניין של אמא אני בטוחה שזה קשה לך אז תמיד תשמור אותה בלב תדע אותה אבל אל תחשוב עלייה יותר מידי זה ברור שלא יעזור. אני באמת מאוד מקווה שעזרתי לך ליאור ואני מאוד אשמח אם תכתוב לי הודעה אני ממש בסבבה אדבר איתך על כל מה שאתה רוצה ממני לילי.

 

[o r u s h]

הייתי בסיטואציה דומה

אמא שלי נפטרה באותה צורה כשהייתי בן 25 (אמנם יותר מבוגר) אבל למרות זאת הסתירו ממני את מחלתה במשך תקופה ארוכה (אמנם לא עד הסוף) ולאחר התיעצויות החלטנו להסתיר עד כמה שניתן מהאחים והאחיות היותר קטנים. זה נורא, זה קשה ואפילו בילתי נסבל אולם צריך גם לזכור שאחרת היית סובל גם לפני כן במשך כל זמן המחלה. הרבה מה להציע לך אין לי ובכל זאת שני דברים שעזרו לי מאוד: 1. להפתח בפני חבר קרוב שאתה סומך עליו (או לכתוב, רק שאני אישית שונא לכתוב ולשפוך את עצמי על הניר). ככל שתפתח את עצמך יותר בפני אדם קרוב ירד לך המשא מהלב. 2. אחרי הכל צריך לקחת בחשבון שאלו הם החיים ואין לנו הרבה מה לעשות. כל אדם מגיע יומו (בשפה הכי פשוטה). חלק מהאנשים בעולם "זכו" למות בגיל מופלג ובקלות, ולצערנו חלקם (ואולי הייתי אומר אפילו הגדול) לא. לסיום באחד הימים קראתי שני כתבות בעיתון - אחת ליד השניה, והדבר השפיע עלי עמוק מאוד: כתבה אחד סיפרה על אדם שעשה כמה נסיונות להתאבד ולא הצליח ולכן הוא החליט לקפוץ מגשר "קוקה קולה" (ליד בני ברק) לפני משאית שעוברת וכך למות. רצה הגורל והוא קפץ אולם במקום לפני המשאית מעל הארגז הפתוח שלה ששם היה חומר מילוי למזרונים. הנהג עצר לאחר כ- 10 דקות ורואה אדם יושב ובוכה כששאלה אותו מה קרה? ענה לו אותו אדם: זו הפעם השלישית שאני מנסה להתאבד ולא מצליח! כתבה שניה סיפרה על אשה שעמדה במרפסת הבית שלה ולפתע צנח עליה מהגג דוד שמש שהפועלים היו באמצע להרכיב אותו, והיא נפטרה במקום. מקווה שהבנת את ההקשר לנושא שלנו: אנחנו לצערנו לא בוחרים מתי ואיך למות! ומה שנשאר לנו זה רק האופציה איך לקבל מוות של אנשים קרובים אלנו. מקווה שעזרתי, ובאם הינך רוצה אתה יכול ליצור איתי קשר באיימייל: [email protected]

 

[לילךLilach]

ליאור תהיה חזק ../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif

עברת שנים מאד קשות ,לכל אחד קשה להתמודד במצב קשה ועצוב כזה. אסור לך להתייאש ,נכון שעברת מצב מאד קשה ,אבל אני יודעת שאתה מאד חזק ויכול להתמודד ,במיוחד כשסנופי המתוק לצידך ועוזר לך. ובאמת רציתי לשאול אותך ,איך סנופי עוזר לך להתמודד במצב הזה? אל תשכח שאתה לא לבד ,יש פה ובעוד פורומים אנשים שאיכפת להם ממך ומוכנים תמיד להקשיב ולעודד ,במיוחד עכשיו כשיודעים מה עבר עליך. ושוב קבל המון עידוד וחיבוקים

 

[liormi.]

ובכן

סנופי (הכלב שלי) מבין אותי מאוד הוא מנחם אותי בכל מיני בחינות אם זה בליקוקים ובמשחקים ובעוד שלל דברים הוא החבר הכי טוב שלי יותר מכל אדם אחר תודה לכם על התמיכה אתם יכולים להמשיך להגיב אני מצטער שגרמתי לחלק מכן להזיל דמעות הסיפור הוא אמיתי בהחלט ויש עוד תהליך ארוך של שיקום אחרי שאימא שלי נפטרה זה לא נגמר בזה אני אמשיך את סיפור השיקום בזמן אחר

 

[לילךLilach]

אתה לא צריך להצטער

אתה זה שעברת הכל עם המשפחה שלך ,אנחנו רק קוראים ומזדהים איתך . בטוחה שכל מי שמשתתף בצערך עושה את זה בלב שלם ושמח מאד לעודד אותך, אז פשוט תדע שלאנשים איכפת והם מוכנים לעזור

.

 

[liormi.]

תודה לכם

באמת תודה אני ממש שמחשיש אנשים כמוכם תודה לכולכם אני הייתי רוצה לעולם לא להגיע לאן שהגעתי אבל כמו שאמרו לי פה כל אחד והגורל שלו... ולצערנו מה שכתוב מלמעלה אי אפשר לשנות

 

[NAVAG]

תגובה

יש לי דמעות בעיניים כשקראתי את סיפורך העצוב, תחשוב שהכל הוא מידי שמיים אנחנו לא קובעים כלום עברתי את המחלה עם אחי,אני יודעת מזה, החיים ממשיכים הכל לפנייך תשקיע בעצמך תלמד טוב תחפש להיות בחברה עם חברים אל תהיה לבד,תעסיק את עצמך כל הזמן תמשיך בחייך אתה עוד צעיר תבנה את חייך תרכוש מקצוע ונותר לי לאחל לך שתחזיק מעמד ואל תיפול ממני ......

 

[אנתוני25]

ליאור

סיפורך ממש ריגש אותי ...אני כותב לך את זה בתוך אדם יחסית מבוגר לגילך .. אין תחליף להורים , שאף אחד לא יספר לי אחרת !!אבל תמיד תזכור - ובוא נניח לרגע שאמא בחיים (רק הנחה) , מן הסתם היא היתה רוצה שתהיה ילד חייכן יותר נכון נער חייכן , וחכם שלומד בבית הספר וחברותי ומתקשר עם חברים אחרים ומביא הביתה , ואפילו יוצא עם בנות כי זו דרך העולם , אבל אמא לא קיימת , ואני בטוח שהיא שם למעלה , היא לא רוצה שתהיה שרוי במצב הזה ..אמא לא תחזור וזה מצב נתון שלא ישתנה -אבל אתה צריך להתעלות על עצמך , ולחשוב איך אמא היתה רוצה לזכור אותי ...אתה חייב את זה בשביל אמא , כמובן שאף אחד לא יבוא אליך בתלונות אם זה לא יקרה אבל , אני בטוח שאתה בעצמך תקפיד על כך אם תרד לסוף דעתי.. מחלת הסרטן היא מחלה שלוקחת את הטובים ..אני זוכר את סבתא שלי עם ההקרנות וכל האור שלא מועיל ולא עוזר אלא רק מייבש לה את הגוף , אבל אין מה לעשות ..אתה חייב להתמודד , ואתה חייב את זה לעצמך ולא לאף אחד אחר ..ותמיד שתעשה משהו ותצליח בו - אתה יכול להגיד את זה- אמא עשיתי רק בזכותך , בזכות התמיכה ..אמא נשארת לנצח והורים יהיו לך רק פעם אחת כך שהם נשארים בנפשם גם אם הם לא קיימים ..תחשוב להיפך אם אמא היתה חייה היא לא היתה רוצה לראות אותך במצב הזה כמו שאתה לא אהבת לראות אותה בימיה הנוראים .. ולכן מכיון שאתה חזק . תעשה למען אמא ..ותזכור אותה..מקווה שלעולם לא תדע עוד צער ומכאוב ושאלוהים יתן לך רק הצלחה בכל אשר תלך ...הלואי - אני לא דתי אבל אני ארשום בכל אופן בעזרת השם ...

 

[לילי אוכלת הכל]

ליואר, יש לי דה ז´ה וו. עברתי את זה

אימא שלי נפטרה כשהייתי בת 11, בכיתה ה´. היא הייתה חולה בסרטן השד, ארבע שנים, והמחלה התפשטה. לא סיפרו לי על זה, לא אמרו לי כלום. ידעתי שאימא חולה, אבל זה לא רציני, זה יעבור לה. כשהיא נפטרה, לא יכולתי לעמוד בזה. כל כך הרבה דברים שרציתי לומר לה ואם הייתי יודעת שהיא לא תחיה הייתי אומרת. כל כך הרבה דברים לא הייתי אומרת. במהלך השבעה חליתי בדלקת ראות קשה שנמשכה בערך חודש. המשפחה שלי נשברה, אבא שלי הפך לצל של עצמו. היום אני בת 20+, ובזכות חברות טובות שהיו לי ולימדו אותי להאמין בעצמי, אני יכולה להעיד שעברתי את המשבר הזה בלב שלם. תאמין בעצמך, ליאור, אתה מסוגל לצאת מזה. אשמח להיות איתך בקשר.