סיפור על חברות שנקטעה

סיפור על חברות שנקטעה

פעם אחת (כך מתחילות כל האגדות) וגם הסיפור שלי מתחיל כך, אלא שהוא אינו אגדה. היה לי ויכוח עם סדרן בתחנת רכבת. נוכח האיוולת שבעמדתו אמרתי לו את המילה מטומטם. הייתה לידי חברה שהחליטה לנתק איתי את הקשר נוכח "האלימות המילולית" שלי - צד שלא הכירה בי לדבריה. את הכאב שלי ביטאתי בסיפור קטן ששלחתי לה:

את הצד הזה שלך לא הכרתי

בארמון נטוש אי שם, בין קירות מתקלפים, שכבה לה על מיטה זנוחה - נסיכה. השכנים ידעו לספר כי הנסיכה היפיפייה הזו נרדמה עקב קיללת מכשפה והרי היא נמה שם כבר קרוב למאה שנה, ואין איש יודע כיצד להעיר אותה.
יום אחד הגיע נסיך יפה תואר לאותו ארמון, ראה את הנסיכה והתאהב בה. לא עלה בידו להעירה אף כי ניסה את כל הדרכים שעלו בדעתו. היה אותו נסיך מבקר בארמון ככל שיכול היה שכן נפשו נקשרה מאד אל אותה נסיכה רדומה. הרגיש את אהבתו עולה על גדותיה והיה חולם יום ולילה על נסיכתו.
יום אחד עלה בדעתו של הנסיך לנשק את הנסיכה אף כי לא מקובל שנסיך ינשק נסיכה ללא הסכמתה, והנה נעורה היפיפייה ושמחת שניהם הייתה גדולה מהכיל.
הביא הנסיך את נסיכתו על סוסו אליו לארמון, ובלילה עת התפשטו להיכנס למיטה ראה הנסיך, כי עקב השכיבה הארוכה כנראה, היו הרבה מאד פצעי לחץ על התחת של הנסיכה.
"מצטער" אמר לה "את הצד הזה שלך לא הכרתי", לקח אותה והחזירה לאותו ארמון מתקלף להמשיך בתנומתה.
 
סיפור עצוב

הצד הקשה של החיים.
חשבתי לכתוב לך שאתה בטח לא רוצה חברות עם מי שמנתק ככה קשר.
במחשבה שניה גם זאת תגובה של חוסר סובלנות ושל מי שלא יודע לשמור על חברות.
כי לפעמים צריך להבליג, לדבר, לברר, להתנצל, לספור עד 10, לסלוח, להסביר
זאת תובנה שלי שהסיפור שלך עורר
 

פריאל 12

New member
את צודקת, כמובן

בעולם האידיאלי (והפנטזיונרי) שלי קיימים בי כל הדברים שהזכרת:
אני סובלנית, מבליגה, מדברת, מבררת, מתנצלת, סופרת (עד 100!),
סולחת ומסבירה :)
 
את האשה האידיאלית


שמתנהלת בעולם האידיאלי שלך
אחת שיודעת
 
סיפור משעשע

אולי לא התכוונת אבל הסיפור משעשע .

לא הפרידה שלך כמובן .ואגב הנסיך שלך בסיפור אם כך הוא הגיב החזיר

אותה לארמון בגלל פצעי לחץ אז הוא שיטחי כי מה שמעניין אותו זה יופי

חיצוני .

ולעניינו אנ פעם יצאתי לדייט שני במספר עם מישהו שנראה כמו אלים

הוא ביקש סנדוויף מהמוכרת בקניון אחז בו ולפתע זרק אותו בפרצופה

זה היה מבהיל . אז אולי חברה שלך נבהלה כי היא לא ראתה את הצד

הזה שלך . אני יודעת שלא תאהב את זה אבל אלימות מילולית זה

דבר לא נעים . אולי היא נלחצה מזה שהיא פחדה שיום אחד האלימות

המילולית הזאת תופנה כלפיה . או שאולי עשית לה בושות במקום ציבורי

שזה גם לא נעים . צר לי אבל זאת האמת .
 
זעקות כאב הן נטולות יופי

ראשית תודה על התגובה ואני אפילו לא מתווכח איתה. אין לי ספק ששני בני אדם הניצים על שטות במקום ציבורי אינם מעוררים כבוד. אין לי ספק גם שאלימות מילולית יש בה להרתיע (בעיקר במקרים כמו של חברתי דאז שאני חושב כי הכירה את הנושא מקרוב בעברה).
ובכל זאת..
לא חכמה להיות עם חבר כשהוא אביר, יפה, מנומס, אלגנטי וכו' וכו'. מבחן החברות הוא בשעת כאב. דומני שהתגובה הנכונה בשלב זה היא למשל לגשת לחבר, להניח יד על כתפו ולומר לו: "דיר באלק - אל תרד לרמה שלו - עזוב את זה".
על זה מדבר הסיפור שלי שאכן התכוונתי שיהיה משעשע בנקודה הזו, שכן כשהחבר מדמם, צורח אז את צריכה להיות לידו ולא לומר לו: "את הצד הזה שלך לא הכרתי" (ברור שאפשר וצריך להגיד את המשפט הזה מאוחר יותר בשיחה נינוחה בה ינותח הקטע).
ושוב תודה על ההתייחסות.
 
אה אז סליחה

לא הבנתי שאתה הנסיכה בסיפור.


אז אם כך זה משנה את התמונה ואני מצטערת שהיא עזבה אותך

פרידות וזה שאנשים עוזבים זה לא סימפטי בלשון המעטה
 
למעלה