סיפור על פגישה מרגשת.
ביום שישי בעודי מסתכל על רשימת המשתתפים במרוץ ניצנים, צד את עיני השם "עופר בן שטרית, יליד 1966". לפני יותר מ- 20 כשהיינו ילדים בבאר שבע, עופר חברי הטוב ביותר צירף אותי לחוג האופניים, בו רכבנו התאמנו והתחרנו בשנות נערותנו. במשך השנים, כמו שקורה לפעמים, התרחקנו גיאוגרפית והקשר ניתק. לפני כארבע שנים לאחר הפסקה של כמעט 20 שנה, חזרתי לרכיבה, כאילו חי מחדש את שנות נערותי, ופעמים רבות נזכרתי וחשבתי על התקופה ההיא, על עופר ועל שאר החברים לקבוצה. כשראיתי את השם ברשימה, לא האמנתי שזהו אותו עופר שגם הוא "במקרה" חזר לרכוב על אופניים, לאחר כל כך הרבה שנים, ותיארתי לעצמי שמדובר במישהו אחר עם אותו השם. טוב, ברור כבר שזה היה עופר חברי, ומאד התרגשתי לראות אותו שוב. במשך המירוץ היינו עסוקים יותר בהעלאת זיכרונות מאשר במרוץ עצמו. מתוכננות כבר רכיבות נוסטלגיה משותפות על כבישי הדרום עליהם רכבנו אז. אסיים באזהרה: עופר היה הספרינטר החייתי ביותר בארץ. אני לא זוכר אותו מפסיד שום ספרינט. ברור שהיכולת הגנטית עדיין שם, ותוך זמן מה, עם עוד קצת אימונים, קטגוריות המסטרס יחושו את נחת רגליו. ראו הוזהרתם!
ביום שישי בעודי מסתכל על רשימת המשתתפים במרוץ ניצנים, צד את עיני השם "עופר בן שטרית, יליד 1966". לפני יותר מ- 20 כשהיינו ילדים בבאר שבע, עופר חברי הטוב ביותר צירף אותי לחוג האופניים, בו רכבנו התאמנו והתחרנו בשנות נערותנו. במשך השנים, כמו שקורה לפעמים, התרחקנו גיאוגרפית והקשר ניתק. לפני כארבע שנים לאחר הפסקה של כמעט 20 שנה, חזרתי לרכיבה, כאילו חי מחדש את שנות נערותי, ופעמים רבות נזכרתי וחשבתי על התקופה ההיא, על עופר ועל שאר החברים לקבוצה. כשראיתי את השם ברשימה, לא האמנתי שזהו אותו עופר שגם הוא "במקרה" חזר לרכוב על אופניים, לאחר כל כך הרבה שנים, ותיארתי לעצמי שמדובר במישהו אחר עם אותו השם. טוב, ברור כבר שזה היה עופר חברי, ומאד התרגשתי לראות אותו שוב. במשך המירוץ היינו עסוקים יותר בהעלאת זיכרונות מאשר במרוץ עצמו. מתוכננות כבר רכיבות נוסטלגיה משותפות על כבישי הדרום עליהם רכבנו אז. אסיים באזהרה: עופר היה הספרינטר החייתי ביותר בארץ. אני לא זוכר אותו מפסיד שום ספרינט. ברור שהיכולת הגנטית עדיין שם, ותוך זמן מה, עם עוד קצת אימונים, קטגוריות המסטרס יחושו את נחת רגליו. ראו הוזהרתם!
