סיפור על קרישנה "לילדים"

סיפור על קרישנה "לילדים"

"מי ייתן וקרישנה, הילד הכחול מורינדאון יעזור לנו לספר את סיפורו. מה היית עושה, אם היית מן אלוהים כזה, שיכול לעשות מה שהוא רוצה? היית יוצר לך עולם, ששם הדברים שאתה הכי אוהב בעולם. לא היו בעולם הזה ריבים, וכעסים והורים שצועקים. והיו שם משחקים, שירים וריקודים, ויערות ואגמים, וחיות וציפורים והרבה הרבה חברים. והיית שם הכי חזק, הכי חמוד, הכי אוהב ואהוב. אז קרישנה, הילד הכחול, הוא מן אלוהים כזה, כל-יכול. הוא עצום וחזק ויודע הכל, אבל זה לא כיף להיות תמיד כזה גדול...כי אפשר לשחק,לבלות, לצחוק ולבכות. ואמא ואבא וחברים קרובים, כולם מפחדים מאלוהים. לכן הוא יצר לו עולם, הכי מקסים בעולם, בכפר ורינדאון, הרחק הרחק מכאן. קרישנה, הילד הכחול, הוא אלוהים כל-יכול. שאם הוא רוצה, הוא יכול אפילו לשכוח שהוא גדול! לכן הוא יצר לו עולם, הכי מקסים בעולם. בעולם שלו האבנים, העצים, והפירות, כולם מגשימי משאלות. אבל מכיוון שבכפר אין עוד משאלות להגשים, אז הם סתם כמו אבנים, עצים, ופירות רגילים. כשהאנשים שם מדברים, הם שרים. וכשהם הולכים, הם רוקדים. והחיות והצמחים שם משוחחים ומרגישים כמו אנשים. לקרישנה יש אמא ישודה, אבא ננדה, ואח טיפה יותר גדול, ראמה. יש לו גם סבים וסבות, דודים ודודות, והמון חברים וחברות. קרישנה גם מפליא לנגן בחליל. וכאשר הוא מנגן, הנהר, החיות והציפורים, כולם הופכים דוממים. ודברים דוממים, כמו סלעים, נמסים. וקרישנה לובש גם נוצת טווס, וזה אף-פעם לא נמאס. כי ככה, אפילו מרחוק, אפשר לראותו ולזהות. והכי הכי כיף אצל קרישנה בעולם, כי ככה זה כשכולם אוהבים את כולם. ולא מקנאים בקרישנה אף-פעם, כי להיות עם קרישנה זה הכי כיף בעולם. בעולם של קרישנה יש המון סיפורים, לפעמים אפילו למבוגרים. למשל, שקרישנה וראמה היו קטנים, הם נהגו לתפוס זנבות של עגלים, וכשהם היו נבהלים ובורחים, קרישנה וראמה היו נגררים אחריהם, צוחקים. או שלפעמים, ממש לפני חליבת הפרות, הם היו מתגנבים, ומשחררים את העגלים, ואחרי שאלה ינקו מן הפרות, היו באים הרפתנים, ומוצאים את עטיניהן מרוקנות. או שהיו, עם חבריהם הקטנים, גונבים חלב מן השכנים. ואז מחלקים אותם, לקופים ולסנאים. עד שאכלו אותם בהסתר, התפוצצו ולא יכלו יותר. ואז מתלוננים לשכנים בחוצפה, שהחמאה חמוצה! והיוגורט, להכעיס, ממש איכס! ווהכל מקולקל, וחבל. אז נכון שהתעלולים האלה הם קצת מרגיזים, אבל בגלל שבורינדאון קרישנה הוא הכי חשוב, אז כל מה שהוא עושה שם זה הכי חמוד והכי אהוב. ובעצם, שאוהבים, הכי חשוב הוא יחסים, והם לא מפריעים. וזה בכלל לא אכפת ואפילו נחמד! טוב, אין לי מקום להמשיך, את הסיפור הבא אני אתן בהקדם!
 
המשך...

"חוץ מזה, קרישנה הוא הרי אלוהים, והוא לא חייב לעשות תעלולים, אבל הוא רוצה, כי זה נעים, ולא נעים להיות לבד אלוהים. לכן יצר לו עולם, בורינדאון הרחק-מכאן. פעם, קרישנה נעלב. אמו הלכה רגע למטבח, ומייד חשב שנזנח. הוא שבר אז כד יוגורט ונתן את תוכנה לקופים. כאילו כועסת, אמא ישודה ניסתה לקשור את בנה השובב, אלא שהחבל בידה היה קצר במקצת. היא צירפה אז עוד חבל ועוד חבל ועוד חבל אחד, וגם הפעם זה היה קצר במקצת. מחייכת, היא צירפה עוד ועוד חבלים, כי ידעה שאי-אפשר לקשור את אלוהים. השכנים והשכנות שבאו לראות, כולם צחקו עד מאוד. בסוף בסוף, מרוב אהבה, הוא הסכים שיקשרוהו לתיבה. אך זה לא סוף הסיפור, לקרישנה היה עוד תעלול! בחצר עמדו שני עצים ענקיים, צמרתם מגיע לשמיים. הוא זחל בינהם, למותניו הטיבה, ובום-הוא הפיל את השניים! משני העצים הגדועים, יצאו שני אנשים מופלאים...ואחרי שאמרו לו שלום ותודה, שניהם עלו לשמיים. בורינדאון, כל בוקר, כשמתעוררים...יוצאים הילדים, לרעות ביער עגלים. לכל ילד, חבל. לכל ילד, שופר. ולכל ילד, שקיק עם דברי מאכל. וזה כיף שכזה, לצאת למרעה, כי אפשר לשחק עם הקופים ולעשות להם פרצופים, ולתפוס להם בזנבות ולקפוץ להם בעצים! או שאפשר לרדוף אחרי מעוף הציפורים, או לקפוץ למים אחרי הצפרדעים. או, לצעוק מילים לא יפות למערה, ולשמוע אותה מהדהדת במערה_רע_רע. וזה כיף לשחק במחבואים או בתופסת, ואם קרישנה מתרחץ לפעמים, מתחרים הילדים מי יגעו בו ראשונים; "אני נגעתי בו ראשון, לא אני! זה אני שנגעתי ראשון! לא נכון!!!" וכך, בשעה שהעגלים מלחחים עשב ירוק, הילדים משחקים במשובה ובצחוק. ומדי יום, בעודם שקועים במשחקים, מופיעים לפתע כל מיני יצורים. כי כמו כולנו, גם קרישנה אוהב להילחם לפעמים. וכמו כולם, הוא גם אוהב לנצח. לכן הוא נלחם ביצורים מפחידים, ותמיד תמיד מנצח! פעם, למשל, היה אווז מגודל שניסה לבלוע את קרישנה. אז קרישנה תפס את מקורו בידיים, וקרע אותו תכף לשניים! והיה גם רשע שהתחפש לסופה ונשא את קרישנה לשמיים, אז קרישנה הפך כבד כמו בול-עץ, והרשע הטיפש נפל והתפוצץ. או שפעם ירד גשם נורא, קרישנה לקח גבעה והפך אותה למטרייה! בקליי קלות, כאילו הייתה פטריה. הוא הזמין אז את כל בני הכפר, לחסות מתחת להר. ושבוע ימים בילו בנעימים, מוגנים מפני המטר. לבסוף, כשהגשם חדל, לקח לאט את ההר, והשיבו למקומו, וחסל. או שפעם, נחש רב ראשים רע ומגעיל, ניסה את מימי הנהר להרעיל, קרישנה הפשיל שרווליו, קפץ על ראשיו, ורקד ורקד ורקד , עד שהכניעו כליל. בקול זועף, הוא אמר אז לנחש העייף: "פוי, מגעיל, תסתלק מכאן מהר, ואל תחזור יותר!". והיה אפילו נחש יותר מבהיל, שנשכב יום אחד וחסם את השביל. הוא ירה מעיניו זיקוקים אימתניים, ופער מלתעותיו מן האדמה עד העננים. לשונו הארוכה, נראתה כמו מדרכה. ושיניו המעוותות, נראו כמו פסגות הרים חדודות. הוא פלט ריח דגים מגעיל מקרויו ורצה לאכול את קרישנה וחבריו. "וואו, תראו איזה מפלצת!" אמרו הילדים, מוחאים כף-אל-כף, ללא כל חשש. כי חשבו את הנחש, לגן שעשועים ממש. אבל קרישנה נבהל; "זה רשע מנוול!" "היי עצרו, היי עצרו!" הוא צעק באיחור, ואחריהם הוא נכנס אל לוע הנחש. ואז, התנפח והתנפח והתנפח בתוך ביטנו, עד שנפגע היצור, ונפח את נשמתו. וישנם עוד המון המון סיפורים, כל-הזמן-חדשים, לפעמים אפילו למבוגרים! היומיום הרגיל, הם אהבה, משחק ושיר. וזה עולם הכי מושלם, כי בו טוב לכולם. ואף-אחד לא רוצה להיות שם אלוהים, וליצור לעצמו עולם. כי עם קרישנה, הכי כיף בעולם. ורק אנחנו כאן, הרחק משם... אבל ישנה דרך סודית להגיע לשם, למקום הכי מקסים בעולם... פשוט עוצמים את העיניים ואומרים: "קרישנה,קרישנה,קרישנה," הרבה פעמים... ומגיעים!" מבוסס על הפרק העשירי של בהגווד-פוראנה
 
למעלה