סיפור עם מוסר השכל - לאוהבי ../images/Emo107.gif
משהו שקיבלתי במייל:
אדם וכלבו מתו והגיעו לשמים. הם צעדו בשביל העשוי אבנים משתלבות מזהב, לאורך קיר עשוי משיש משובח. במעלה המדרגות ניצב לפניהם שער משובץ ביהלומים ופנינים, שזהר באור השמש. בפתחו של השער ישב השומר. "סליחה?" אמר בעל הכלב, "היכן אנחנו נמצאים?" "בגן עדן", השיב השומר. "אפשר לקבל כוס מים?" שאל בעל הכלב. "בוודאי", ענה השומר בפתח. תיכנס ואדאג שיביאו לך כוס מים צוננים". "האם גם החבר שלי יכול להיכנס?" שאל האדם. "אני מצטער" ענה השומר "איננו מאפשרים לחיות מחמד להיכנס". האיש החליט לוותר על המים, קרא לכלבו והם המשיכו ללכת. הדרך שבה צעדו האיש וכלבו החלה להשתנות: משביל אבנים משובצות בזהב הפכה הדרך לשביל אבנים רגילות ואחר כך לדרך עפר. כשהגיעו לשער עץ שעמד על הדרך ללא כל גדר מסביב, ראו איש נשען על עץ וקורא ספר. "סליחה", אמר האדם, "יש פה מים?". "בטח, היכנסו", אמר לו האיש. האדם וכלבו עברו בשער ניגשו לברז המים ושתו כאוות נפשם. "תודה", אמר האדם. "מה זה המקום הזה?" התעניין לדעת. "גן עדן" השיב לו האדם שנשען על העץ. "זה מאוד מבלבל", אמר האדם. "השומר שפגשנו קודם אמר לנו ששם זה גן עדן". "אתה מתכוון לרחוב המוזהב עם השער המשובץ יהלומים ופנינים? שם זה הגהנום". "ולא אכפת לכם שמשתמשים בשם שלכם שם?" התפלא בעל הכלב. "לא", ענה לו האיש. "אנחנו רק שמחים שהם לוקחים אליהם את כל אלה שמוכנים להשאיר את החברים שלהם בחוץ". הבנתם? שיהיה לכם רק טוב - אם אתם אנשים טובים.