סיפור עצוב - לא להריוניות! - ארוך
מחר חברה שלי עושה הפלה. היא לא נשואה, בת 25 ונכנסה להיריון מהחבר, שאיתו היא לא מתכוונת להתחתן, וזה קרה קצת במקרה וקצת בכוונה. היא הפסיקה גלולות (אל תשאלו אותי למה...) ורצתה תינוק, למרות שלא אמרה את זה במפורש, אבל הרגשתי. ועכשיו היא בהיריון והחליטה להפיל כי פוחדת שיהרסו לה החיים וכל מיני סיבות שאני לא יכולה ולא רוצה להתווכח עליהן. ולא זה הנושא של ההודעה. פתאום באתי הביתה והסתכלתי על התינוקת שלי ונתקע לי גוש כזה כואב בגרון. אני לא מפסיקה לחבק אותה ולדמוע מהמחשבה "מה היה קורה אם...". כדי שתבינו יותר טוב, אז בתי האמצעית נולדה אחרי היריון מלווה המון פחדים ובעיות. היה לה ממצא כלשהו שרופא בכיר בתה"ש אמר להפיל בגללו, וכבר היה לי מכתב ממנו לועדה להפסקת היריון, ובכ"ז הלכתי לחוו"ד שניה - והמומחה ראה את אותו ממצא אבלפירש אותו הרבה יותר בקלות, ואמר שצריך לעקוב ולבדוק, ומי שפיר וכו', אבל בטח שלא הפלה. ובסוף היא נולדה בסדר גמור בלי כלום! והיום היא בכתה א'. ומדהימה. ורק אני עדיין זולגת כל פעם שקורה איתה משהו - יומולדת, מסיבת סיום גן, תפקיד ראשי בטכס בבי"ס וכו' - ולא עובר לי לגמרי, למרות שדועך. ועכשיו העניין הזה עם ההפלה שוב העלה הכל, וזו הפעם הראשונה מאז שיובלי נולדה שאני שוב במצב הזה. ונורא קשה לי היום. רק הייתי צריכה להתפרק קצת. ביי. (אוף, איפה הטיפה הזו כשצריכים אותה)
מחר חברה שלי עושה הפלה. היא לא נשואה, בת 25 ונכנסה להיריון מהחבר, שאיתו היא לא מתכוונת להתחתן, וזה קרה קצת במקרה וקצת בכוונה. היא הפסיקה גלולות (אל תשאלו אותי למה...) ורצתה תינוק, למרות שלא אמרה את זה במפורש, אבל הרגשתי. ועכשיו היא בהיריון והחליטה להפיל כי פוחדת שיהרסו לה החיים וכל מיני סיבות שאני לא יכולה ולא רוצה להתווכח עליהן. ולא זה הנושא של ההודעה. פתאום באתי הביתה והסתכלתי על התינוקת שלי ונתקע לי גוש כזה כואב בגרון. אני לא מפסיקה לחבק אותה ולדמוע מהמחשבה "מה היה קורה אם...". כדי שתבינו יותר טוב, אז בתי האמצעית נולדה אחרי היריון מלווה המון פחדים ובעיות. היה לה ממצא כלשהו שרופא בכיר בתה"ש אמר להפיל בגללו, וכבר היה לי מכתב ממנו לועדה להפסקת היריון, ובכ"ז הלכתי לחוו"ד שניה - והמומחה ראה את אותו ממצא אבלפירש אותו הרבה יותר בקלות, ואמר שצריך לעקוב ולבדוק, ומי שפיר וכו', אבל בטח שלא הפלה. ובסוף היא נולדה בסדר גמור בלי כלום! והיום היא בכתה א'. ומדהימה. ורק אני עדיין זולגת כל פעם שקורה איתה משהו - יומולדת, מסיבת סיום גן, תפקיד ראשי בטכס בבי"ס וכו' - ולא עובר לי לגמרי, למרות שדועך. ועכשיו העניין הזה עם ההפלה שוב העלה הכל, וזו הפעם הראשונה מאז שיובלי נולדה שאני שוב במצב הזה. ונורא קשה לי היום. רק הייתי צריכה להתפרק קצת. ביי. (אוף, איפה הטיפה הזו כשצריכים אותה)
