סטלה הקטנה
New member
סיפור עצוב../images/Emo7.gif
היי זה קרה לפני איזה חודש. ברחוב שלנו יש עטלפים ויום אחד בצהריים אני וחברה שלנו יצאנו, ואז על הכביש מתחת לעץ ראינו אותו, עטלף חמוד מסכן הוא היה חיי והוא לא זז. הוא לא יכל לעוף והיה לו פצע על הצוואר. ואני כמו שאני, רק ראיתי אותו לא הייתי מוכנה לזוז ממנו... לקחתי אותו הביתה והתקשרתי לוטרינר של החתולה שלי לשאול מה עושים. הוא לא היה במרפאה אבל המזכירה שלו היתה היא נתנה לי את הטלפון של תנו לחיות לחיות. צלצלתי והם נתנו לי טלפון של אחד מומחה לעטלפים או חמשהו כזה, והוא אמר לנו לתת לו אגס מרוסק ומיים. העטלף היה כזה מתוקקקק הוא אכל את האגס ושתה את המים והתחיל להתאושש שמתי אותו בקופסא בחדר חשוך עם האגס והמים כי חברה שלי לחצה עליי ללכת כבר. ואני כמו מטומטמת נפרדתי ממנו יצאתי לעיר וקניתי בגדים כשחזרתי נכנסתי לחדר שהוא היה שם והקפסא היתה ריקה. נכנסתי להיסטריה ושאלתי את אבא שלי איפה הוא ואהוא אמר שהוא כבר מת. צעקתי "הוא לא מת!!! הוא לא מת!!!, התחלתי לבכות אני כל כך אהבתי אותו. הלכתי לפח והוצאתי אותו משם ובכיתי כל כך והתייסרתי והאשמתי את עצמי על זה שעזבתי אותו ככה והלכתי לקנות בגדים. הייתי מוכנה לזרוק את הבגדים החדשים שקניתי על חשבונו לפח בואותו רגע וזהו הלכתי וקברתי את האומלל הזה בגינה. הוא היה כזה חמוד, קשה לתאר ככה עטלף אבל הוא היה כזה מתוק ומעורר רחמים ונקשרתי ליצור הזה. מוסר השכל, אם תמצאו עטלף גוסס, אל תעזבו אותו בלי השגחה.
היי זה קרה לפני איזה חודש. ברחוב שלנו יש עטלפים ויום אחד בצהריים אני וחברה שלנו יצאנו, ואז על הכביש מתחת לעץ ראינו אותו, עטלף חמוד מסכן הוא היה חיי והוא לא זז. הוא לא יכל לעוף והיה לו פצע על הצוואר. ואני כמו שאני, רק ראיתי אותו לא הייתי מוכנה לזוז ממנו... לקחתי אותו הביתה והתקשרתי לוטרינר של החתולה שלי לשאול מה עושים. הוא לא היה במרפאה אבל המזכירה שלו היתה היא נתנה לי את הטלפון של תנו לחיות לחיות. צלצלתי והם נתנו לי טלפון של אחד מומחה לעטלפים או חמשהו כזה, והוא אמר לנו לתת לו אגס מרוסק ומיים. העטלף היה כזה מתוקקקק הוא אכל את האגס ושתה את המים והתחיל להתאושש שמתי אותו בקופסא בחדר חשוך עם האגס והמים כי חברה שלי לחצה עליי ללכת כבר. ואני כמו מטומטמת נפרדתי ממנו יצאתי לעיר וקניתי בגדים כשחזרתי נכנסתי לחדר שהוא היה שם והקפסא היתה ריקה. נכנסתי להיסטריה ושאלתי את אבא שלי איפה הוא ואהוא אמר שהוא כבר מת. צעקתי "הוא לא מת!!! הוא לא מת!!!, התחלתי לבכות אני כל כך אהבתי אותו. הלכתי לפח והוצאתי אותו משם ובכיתי כל כך והתייסרתי והאשמתי את עצמי על זה שעזבתי אותו ככה והלכתי לקנות בגדים. הייתי מוכנה לזרוק את הבגדים החדשים שקניתי על חשבונו לפח בואותו רגע וזהו הלכתי וקברתי את האומלל הזה בגינה. הוא היה כזה חמוד, קשה לתאר ככה עטלף אבל הוא היה כזה מתוק ומעורר רחמים ונקשרתי ליצור הזה. מוסר השכל, אם תמצאו עטלף גוסס, אל תעזבו אותו בלי השגחה.
