סיפור עצוב

[ענתי44]

סיפור עצוב

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=722683 איזה מזל שהחיים מעניקים הזדמנות שנייה גם אם זה לא בדיוק מה שמצפים...

 

[ליאורלילי]

ענתי חמודה, אכן גרם לי לבכות

בוקר טוב ענתי , הסיפור אכן כתוב באופן מרגש מאד וגרם לי לבכות ןלחשוב כמובן על בעלי ומשפחתי. מה שלום אמא שלך ומה שלומך? אני מקווה שיש שיפור במצבה ושאת תתעודדי. שולחת לך חיבוקים ונשיקות לאמא, יום טוב, טובה

 

[ענתי44]

אמא אמרה אתמול שהפועל חיפה שלי לא

יודעים לשחק, והיא חייכה אליי ונישקה אותי הרבה, והצליחה כמה ביסים לאכול בלי להקיא ואחרי הצהריים היא דיקלמה איתי את הפתיחה של " הילדה איילת" של קדיה מולודובסקי שאמא א' נהגה להקריא לנו בילדות. אני לא יודעת אם זה התאוששות מקרית וזמנית אבל אני מאושרת עד הגג.

 

[zs1957]

ענתי אני מאושרת בשבילך

זה סימן להתאוששות בזכות הטיפול האהבהוהדאגה חל שיפור במצבה של אמא מאחלתלה החלמה מהירה. שולחת לכן חיבוק ונשיקה מכל הלב. זהבה שחם

 

[Nירי Nסיקה]

אכן עצוב..

כשקראתי אותו ממש ירדו לי דמעות ביניים.. חשבתי על סבתא שלי.. ניסיתי לחשוב ולהיזכר בסבתא א', אבל לא הצלחתי.. מאז המחלה שלה, אני כבר לא מצליחה להיזכר בסבתא א'.. תמיד מנסה להיזכר בסבתא א' אבל מה שעולה בראשי זו סבתא ב' (בנאדם אחר לגמרי, עם אופי חדש, שהכל השתנה אצלו, שנבלע לתוך תפלצת האלצהיימר ולאט לאט הולך ומתפגר..) סבתא א' תמיד תהיה איתי בתוך הלב, אבל הזיכרון שיישאר בראשי יהיה זיכרון מסבתא ב'.. חשבתי גם לרגע על המחלה הנוראית הזו, איך החולה עובר שינוי ב-180 מעלות, והופך לבנדם אחר, לא אותו אדם שהכרת.. כאילו בנאדם זר.. וגם על הסבל הרב שנגרם לחולה.. ענתי, מה שלומך? ומה שלום אמך? אני מקווה שמצבה משתפר..

 

[ענתי44]

מירי מסיקה חומד../images/Emo24.gif

תקחי תמונות של סבתא א' ותשבי עם משפחתך וביחד תזכרו את כל הטוב והנפלא שיש בסבתא א' ותכתבי את זה או שתקליטי את המשפחה וישמר לך כל הטוב של סבתא שלך. וככה כשיהיו דברים קשים של סבתא ב' תוכלי להזכר שסבתא א' לא היתה מתנהגת ככה. ושזה רק האלצהיימר הארור שמדבר מגרונה. אמא קצת יותר טוב אם כי עדיין המצב לא טוב ויש לה לתחילת החודש הבא תור להתקנת פג ואני חוששת. ולא בטוחה.

 

[Nירי Nסיקה]

תודה על העצה! אני...

בטוחה שהיא לא היתה מתנהגת ככה.. זה הזכיר לי לרגע פעם אחת שאני ואמא שלי קלחנו את סבתא והיא היתה ממש עצבנית ולא הסכימה להתקלח. אמא שלי מנסה לדבר איתה, ואני מנסה סאותו הזמן להוריד לה את הבגדים ואז היא פתאום התפרצה עליי עליי, התחילה להרביץ לי, לצעוק עליי ואף קראה לי חיה.. אני לא יכולתי מרב כעס וכאב לא להגיב לה על זה וברב טפשותי הגבתי לה.. רק אח"כ כשחשבתי על זה, ובנוסף למה שאמי אמרה לי שאני יודעת כי לא עשתה את זה בכוונה, הבנתי שממש לא עשתה את זה בכוונה ושאם היתה צלולה, בכלל לא היתה מעלה על דעתה לעשות לי דבר כזה.. שמחה לשמוע שמצבה של אמך השתפר! מקווה שמצבה יהיה עוד יותר טוב, ושהתקנת הפג תעבור בשלום!

 

[Nירי Nסיקה]

לפעמים גם..

עוברות לי מחשבות שווא כאלו שסבתא פתאום תזחור לעצמה, תחזור להיות מי שהיא היתה, תדבר לעניין כאילו מה שיש לה זה לא אלצהיימר, אלא מחלה אחרת שאפשר להחלים ממנה.. אבל אני יודעת שזה לא נכון ואף פעם לא יקרה.. המציאות תשאר כמו שהיא והחיים ימשיכו להתנהל כמו שהם ובי יישארו רק הזכרונו..

 

[ענתי44]

../images/Emo24.gif

הלב שלי כואב עליך שאת עוברת בגילך הצעיר חוויות קשות כאלה. לכולנו , לרובינו לפחות, יש מחשבות וחלומות כאלה. זה חלם מאי ההשלמה לנוכח מה שעובר על היקר לנו.

 

[Nירי Nסיקה]

אני בת 15... וכבר...

התרגלתי למחלה של סבתא. ולמצב. בגיל פחות צעיר כשרק התחילה המחלה של סבתא לא הייתי מודעת למחלה בכלל ולא העלתי על דעתי שזו מחלה מהסוג הזה. מזכיר לי כל מני סיפורים שהיו בתחילת המחלה של סבתא היא היתה מתחילה פתאום לארוז שקיות ולומר שהיא הולכת הביתה, וממש היתה בוכה שהיינו מנסים לומר לה שפה הבית שלה. רצינו אפילו פעם לקחת אותה לביתה הישן בת"א ולהראות לה שהוא לא קיים (עוד לפני שידענו שהיא חולה במחלה) אבל היא בכתה ולא רצתה. מזכיר לי גם שפעם היא צלצלה לאימי בבהלה שהיא לא מוצאת את מפתחות הדלת. שאלנו אותה אם היא לא שכחה אותם במכולת ואמרה לנו שלא שכבר חיפשה ובדקה היטב בכל הבית. נסענו אליה בבהלה וכשבאנו צלצלנו בפעמון ופתאום שמענו את רעש של המפתח המסתובב בדלת. הסתבר שהמפתח היה כל הזמן על הדלת.. הסיפור שאני הכי זוכרת הוא הסיפור של שרשרת זהב של סבתי שהיא נתנה לי. איזשהוא יום אני ואמי הלכנו לסבתא, והחלטתי לקחת את כל התכשיטים שלי ששמורים בארון בבית של סבתא, לביתי. סבתא עזרה לי לחפש אותם בארון ולאחר שמצאנו אותם פתאום (עוד סימן למחלה) התחילה לומר שאני ואמי נוגעים לה בארונות, גונבים לה ודברים כאלו והיתה ממש מבולבלת. היה לה ויכוח רב עם אמי והיא ממש בכתה. אני זוכרת שאמי ישבה בסלון וסבתי בחדר אחר איתי, ממש בוכה. לא ידעתי מה לעשות וניסיתי להסביר לה שלך לדבר עם אמא ותשלים איתה, ושום דבר לא עזר. אמי גם לא רצתה לדבראיתה ולשמוע. בסוף השתכנעה והלכה לדבר עם אמי. והסתבר שהיא בכלל חשבה (סבתי) שאמי זו בת של מישהו, זקן אחד שסבתי היתה הולכת אליו כל יום במשך שנים רבות ועובדת אצלו (מנקה לו את הבית, מבשלת לו וכו'). לאחר שהן השלימו סבתי נגשה אל התיק שלה והוציאה משם קופסא עם תכשיטים שהיו ל בתיק ונתנה לי שרשרת זהב שהיתה שלה מילדות. סתם נתנה לי.. עד היום לא ממש ברור לי מה הסיבה שנתנה לי אותה? אם היתה מבולבלת? או שברגע שנתנה לי דווקא כן היתה בהכרה ולא מבולבלת..

 

[ענתי44]

היא נתנה לך את השרשרת מאהבה../images/Emo23.gif

היא אוהבת אותך, סבתא שלך. גם כשהאלצהיימר מדבר מגרונה. האחיינית הצעירה שלי מבוגרת ממך בשנה. הנכדים קשורים מאוד לאימי וקשה להם מאוד לראות את מה שקורה לה. אני רואה את הדמעות בעיניים, את החנק בגרון אני שומעת. וליבי דואב עליהם.כמו שצר לי עליך שאת נחשפת בגיל צעיר לזה. אבל אני יודעת שאת כמו אחייני ושאר הצעירים פה באים מאהבה ושאתם ה" תרופה" הכי טובה לחולים ולסבתות שלכם.

 

[Nירי Nסיקה]

אני יודעת.. שרק מאהבה

ולכל מה שהיא אומרת עכשיו או עושה היא לא באמת מתכוונת.. מזכיר לי פעם שאמי בקשהפעם מאחי (שרק הופיעו אצל סבתא הסמנים למחלה ולא ידענו מה זה ולא העלנו על דעתנו שזה משהו כזה) ללכת ולישון אצל סבתא בסוף השבוע כדי שלא תקבל שוב את ההתקף הזה ותתחיל לארוז חפצים בשקיות ולומר שהיא הולכת הביתה ולבכות כשאומרים לה שפה הוא ביתה.. הוא כמובן סרב כי לא ידע מה זה ופחד להשאר איתה לבד.. כואב לי על הסבל שסבתי עוברת ובכלל על סבם של כל החוילם... לפעמים רצות לי מחשבות למה זה דווקא פגע בה? זה בכלל לא מגיע לה.. לא מגיע לה לחיות את שארית חייה בסבל, ובצל המחלה הזו, ולמות בסבל וייסורים קשים...

 

[Nירי Nסיקה]

מאז המחלה של...

סבתא התחלתי להתעניין יותר ברפואה. בתזונה נכונה, ובדרכים למניעת המחלה. ככה גם הגעתי אל הפורום הזה. חיפשתי איזשהו יום בגוגל דברים בנושא אלצהיימר ומצאתי את הפורום הזה בתוצאות החיפוש. סבתא שלי חולה כבר כמעט יותר מ- 3 שנים וכבר התרגלתי למצב שלה... בעצם כמעט על המשפחה התרגלה למצב שלה.. זה הפך להיות מן שגרה בשבילי ללכת אליה כמעט כל יום, לשבת שם לדבר איתה, לעזור לפיליפינית.. כבר התרגלתי לדיבור המוזר, לצעקות שלה, לקללות ולמכות.. אני יודעת שכשהיא מרביצה לנו או מקללת לא באמת מתכוונת...

 

[zs1957]

את נכדה נפלאה

היי מירי, מרגש מאד לקרא את סיפוריך על סבתא ולשמוע על הקשר הנפלא ביניכן למרות המחלה הקשה.את נערה מתבגרת ,שדואגת לסבתא ולא פעם מגשרת בקונפליקטים בין אמא לסבתא. את בוגרת בנפשך.נערים בגילך לא מתעסקים במחלת אלצהיימר זה מאד מרתיע אותם.הם מעדיפים להתעסק בנושאים יותר שמחים.מחלת אלצהיימר זה נושא כאוב במיוחד לבני השפחה המטפלים בחולה. זה נפלא שאת מבקרת את סבתא ודואגת לה ומקדישה לה מזמנך,אך יחד עם זאת עלייך להמשיך בחייך הרגילים ולצאת ולבלות עם בני גילך. אם לא עכ שיו אז מתי? האם את משתפת את חברותייך במחלה של סבתא? האם הן מוכנות להקשיב ולשמוע את סיפורייך?תמיכה מחברות בנות גילך גם היא עוזרת. אני מניחה שגם להן יש סבא או סבתא החולים במחלה. תמשיכי להיו חזקה ,יש לך את החוסן הנפשי לעמוד בקשיים וזה יעזור לך בחיים.חופשה נעימה.תעשי חיים,תבלי ותכייפי. זהבה שחם

 

[Nירי Nסיקה]

תודה!...

מאז התחילה המחלה אצל סבתא התחלתי להתעניין יותר בבריאות.. לאכול נכון וכיצד ניתן למנוע את המחלה דרך ויטמנים והמזון שאנו אוכלים.. מסכימה איתך שזה נושא כאוב לילדים בני גילי.. אף פעם לא השלמתי עם המצב של סבתי ושזה מה שקרה לה אבל למדתי להמשיך לחיות ים ניצה והכאב כי הם ממשיכים, ווצריך לנצל בהם כל רגי, ולהנות מכל רגע כי חיים רק פעם אחת.. חברותיי תמיד מוכנות להקשיב לי ולעזור לי בכל אבל על המחלה של סבתי אני לא ממש מדברת איתן.. זה נושא שנכנס אצלי לדברים יותר אישיים שאני לא מספרת לכולם.. ולאו דווקא מתוך התביישות במחלה.. הרי זה יכול לקרות לכל אחד... ובאשר לחוסן הנפשי את לגמרי צודקת.. תמיד הוריי אמרו לי שבמצבים כאלו אני חזקה ולא נכנסת לפאניקות.. אבי היה מאושפז כבר כמה פעמים בבית חולים בגלל בעיות לב כשהייתי יותר צעירה ואף פעם לא נכנסתי לפאניקה או ללחץ.. שבוע טוב!

 

[ליאורלילי]

יש לך בגרות אמיתית

למירי החמודה שלום , אני קוראת מה שאת כותבת ותמיד חשבתי שאת מבוגרת יותר. אני רק רוצה לאחל לך שיהיו לך ולבני משפחתך חיים טובים ומאושרים , שלא תזדקקי יותר מדי להשתמש ב"חוזק" שלך במצבים קשים. אני גם מאחלת לך שתהני מתקופת ההתבגרות ותמשיכי להיות כל כך רגישה לזולת ואני בטוחה שגם חברותייך/חברייך ייהנו מרגישות זו. שיהיה לך שבוע טוב וחופשה נעימה ושתהיה לך גם קצת נחת מסבתך האהובה, טובה

 

[Nירי Nסיקה]

תודה רבה!