פילוסוף רוחני33
Well-known member
אביב גפן ישב ליד השולחן בחדרו וחשב על מה לכתוב שיר חדש. ניסה לפתח רעיון. אולי הפעם יכתוב על פשע. בניו יורק יש הרבה פשע, אולי יכתוב שיר על ניו יורק. הוא הכיר את אמריקה, היה בה כמה פעמים בחייו. הוא אימץ את מוחו וחשב איך להוציא מלים מתוך ידיו אל מעבד התמלילים.
הוא כתב כמה מלים ראשונות, התבונן בהן כמה זמן וניגש להסתכל בארון. היו שם בגדים ססגוניים שאיתם הופיע במקרים שונים, חלקם נראו נשיים וחלקם נראו מפלצתיים ומפחידים. עוד מעט יש לו הופעה, חשב, יצטרך להופיע בפני קהל עצום בתל אביב. הוא התרגש. חשב מה ללבוש להופעה. אחרי שהעביר את היד על כמה וכמה בגדים וזרק אותם החוצה מהארון על הרצפה, בחר בסוף חליפה שנראית פראית מצד אחד ונשית ומתחנפת וצד שני: חולצה ורודה מקושקשת ומכנסיים קצרים קרועים. אז הלך לבדוק את האיפור. הוא הסתכל במראה זמן ממושך ושם על פניו תמרוקים שונים. אז גילה שחסרים לו כמה בשמים ותכשירי איפור, שיעשו את מראהו יותר נשי ומפתה. הוא לא ידע איפה ישיג אותם.
הוא התיישב ליד הטלוויזיה. ברגע שהדליק אותה עם השלט, הופיע מבזק חדשות ובו דיברה פנינה רוזנבלום. שוב היא, חשב וכיבה. אחר כך חשב אולי ילך למשרד של פנינה רוזנבלום בקצה הרחוב לקנות תכשיטים, בשמים ותמרוקים. זה יכול להיות טוב. הוא התארגן, קם והלך. בדרך חשב כמה מעצבן יהיה לשבת לידה שעות ולבחור אתה מוצרים. אם היא מתנהגת כמו שהיא בטלוויזיה, יהיה בלתי נסבל. בכל זאת הלך. כשראה את משרדה, נכנס ושאל בנימוס: "אפשר לשבת?".
"ודאי וודאי", אמרה פנינה רוזנבלום, "כבוד הוא לי לראות אותך, אביב גפן. בוא שב". היא הכינה לו כיסא מרופד ונוח, והוא התיישב עליו. "ובכן", שאלה, "במה אוכל לעזור לך?". הוא התחיל להסביר את רצונו בסגנון: "אני צריך תכשירים אלה, אלה ואלה". היא הסתכלה בו במבט מבין ושקט ונענעה בראשה, ובסוף אמרה: "אסדר לך מיד הכול". היא קמה והביאה לו כמה תכשירים, וכשהורידה אותם מהארון הסתכל וראה כמה ידה ענוגה ויפה. אז מה, חשב.
היא התיישבה וערכה את כל התכשירים על השולחן. "עכשיו יקירי", אמרה בקול רך, "בוא נעבור עליהם אחד וחד ונבחר". הוא אמר: "קדימה, נחשוב ביחד" והתחיל לעבור מהר בידו על התכשירים הפזורים מולו. "זה נראה לי ממש מתאים לעיניים שלך", אמרה פנינה. הוא הסתכל כמה שניות בתכשיר שהראתה לו ואמר: "אני צריך משהו יותר טבעי ופראי, ראשוני". היא חייכה חיוך רחב וניגשה להביא עוד כמה תכשירים כאפשרות אחרת. כשהתיישבה, אמרה: "אני צופה בהופעות שלך ואתה מאופר ממש טוב. למה אף פעם לא באת לקנות כאן?". "תודה", אמר, "לא הרגשתי צורך". אחר כך חשב אולי לא דיבר מספיק בעדינות, ואמר: "אבל אני רואה שהעסק שלך מלא באפשרויות מוצלחות". "כמובן", אמרה, "תמיד".
אחרי עשר דקות אמרה פנינה: "אביב, אני צופה בהופעות שלך ואתה כותב ממש נהדר. איפה קיבלת את הכישרון?". הוא חייך קלות ואמר: "הכול מהראש. יש לי דמיון מפותח". "על מה השיר הבא?", שאלה פנינה. "אולי על פשע בניו יורק", אמר אביב. "נושא מעניין מאוד", אמרה פנינה, "היית בניו יורק? אני הייתי פעמיים". אביב אמר: "הייתי ונהניתי. באמת מקום טוב, נכון?". "בהחלט", אמרה פנינה ודמיינה שהיא טסה עם אביב לניו יורק. אביב רצה להגיד שהפשיעה קשה, אבל עצר בעדו כי נזכר שגישתה הפוליטית של פנינה לא מוצלחת במיוחד. הוא שאל: "למה בחרת לעסוק במכירת תמרוקים?". פנינה חייכה במבוכה קלה ואמרה: "מאז ילדותי אהבתי דברים יפים. אהבתי לייפות את עצמי ואת חבריי. אהבתי אנשים יפים ופרחים וטבע. ידעת שפרח הנורית כשהוא סגור הוא יפהפה?". אביב אמר: "נראה כמו תווים". "בדיוק", אמרה פנינה והוסיפה: "יש לי פה נורית אחת שקטפתי בגינה שליד הבית שלי. רוצה לראות?". הוא הנהן בראשו. היא ניגשה לפינה אחת בחנות והביאה פרח מקסים. אביב שאל אם אפשר להריח אותו. פנינה הגישה לו את הפרח, ואביב אמר שזה יפהפה. "אתה יכול לשמור אותו", אמרה פנינה, "יש לי עוד הרבה כאלה בגינה". "ואו, תודה רבה", אמר אביב.
אחרי שבחר כמה מוצרים, אספה אותם פנינה בשבילו בשקית שאביב החזיק, ופתאום מבטיהם נפגשו. "אתה נראה אדם סימפטי מאוד, אביב", אמרה פנינה. "למען האמת, גם את", אמר אביב. לפני שהלך, אמרה לו פנינה: "תבוא אליי כל יום לבחור פה תכשירים להופעות שלך". "כמובן", אמר אביב ונעלם.
בבית חשב על מה שהיה. מה יש לו להתעסק עם אחת כזאת שרק מוכרת תמרוקים, חשב, ובכל זאת מצא בו משהו מאוד מושך. לפני שנרדם, החליטי שמעכשיו יבוא כל יום לחנות של פנינה לבחור תכשיטים, בשמים ותמרוקים להופעות שלו. בלילה נרדם וחלם על פנינה.
בבוקר קם עצבני קצת ועשה פעולות מהר. האמרגן התקשר אליו וקרא לו לבוא עכשיו להתכונן להופעה הקרובה. הוא בחר בחיפזון וברישול כמה מהתמרוקים שקנה אצל פנינה, התלבש כמו שתכנן אתמול, ויצא. בדרך כל העוברים והשבים הסתכלו עליו ומחאו לו כפיים, ובמקום להתעצבן עליהם ולגרשם כהרגלו, חייך אליהם.
כשהגיע לאולפן, חיכה לו האמרגן ואמר בכעס: "איחרת, אביב". אביב השפיל את ראשו ואמר: "אוי, אני כל כך מצטער. אני מבטיח שזה לעולם לא יקרה שוב, אדוני". האמרגן התפלא וחיכה שאביב ירים את ראשו, וכשלא הרים אותו הרבה זמן, התעצבן. "היכנס בבקשה", אמר האמרגן. אביב חייך ודילג בצעדי ריקוד לתוך האולפן, והאמרגן חשב: מה לעזאזל קרה לו?
"טוב, נתחיל", אמר האמרגן. אביב התחיל לשיר את השיר שהתחיל לכתוב, אבל במקום קול צעקני יצא לו קול חלש ועדין. "שיר יותר במרץ!", קרא האמרגן, "כמו שאתה יודע!". אביב אמר שצריך לחשוב על המלים הבאות. "קראתי את הטקסט שלך", אמר האמרגן, "הוא מאוד עוצמתי ומתאר את אכזריות הפשיעה. המשך במגמה הזאת". "ניו יורק כל כך יפה ומיוחדת", אמר אביב, "הייתי בה והתרשמתי לטובה. בוא נכתב קצת עליה". "לא", אמר האמרגן, "צריך לכתוב על הפשע". "טוב, אז שיהיה על הפשע", אמר אביב, "נכתוב איך הצדק והמוסר פועלים לטובת האדם ונגד הפשע".
כשאביב יצא מהאולפן בצהריים, היה האמרגן קצת מאוכזב. למעשה, גם אביב היה מאוכזב מעצמו. הוא הלך ברחוב וחשב אם קרה לו משהו. הוא מתנהג מוזר. אולי לא כדאי לו להמשיך ללכת לפנינה? במקרה עבר ליד החנות שלה ולכן נכנס והתחיל להגיד לה חד משמעית: "פנינה, אני בא לכאן אך ורק למטרת...". בזמן שאמר את המשפט, התקרבה אליו פנינה ולפני שגמר אותו, תפסה את פניו בשתי ידיה והרעיפה נשיקה רטובה על שפתיו. הוא חיבק אותה, והם נסחפו בנשיקה חמה וארוכה. אחר כך אמר אביב: "ואו, זה היה טוב!". "בוא, בוא", אמרה ולקחה אותו לביתה, שהיה ליד החנות. בדרך חשב איך לנסח את דבריו, וכשהגיעו לחדרה אמר: "פנינה, אני לא חושב...". "בוא אביב", אמרה ומשכה אותו לתוך חדרה. הם התחילו ללטף זה את זה. אביב הרגיש את גופה הרך והנעים של פנינה וראה את יופיו, ופנינה נהנתה מגבריות גופו של אביב.
"היית טובה מאוד, פנינה", אמר אביב. הם ניגשו למטבח לשתות קפה ולאכול עוגיות. אחר כך נפרד ממנה ויצא. בדרך לביתו חשב שהוא מוכרח להפסיק את העניין הזה, היא משפיעה עליו לרעה. בבית ניגש למחשב וניסה לחשוב על מלים אלימות לשיר הפשע, אבל רק מלים עדינות ויפות יצאו לו. הוא ניגש להכין לו פרוסת לחם עם חמאה. בהתחלה לא היה לו תיאבון, אבל אחר כך פתאום התחיל לנגוס את הלחם בתאווה רבה ומהר, נגיסה אחרי נגיסה, כמו משוגע. חשב על התשוקה ועל התאווה שבחיים, על הריגוש. מחשבות נועזות עברו בו. הוא ניגש למחשב וכתב. עוד ועוד מלים יצאו לו, ובסוף הסתכל וראה שכתב שיר ארוך על סקס, על אהבה ועל זנות. הוא לקח את השיר והלך לאמרגן. האמרגן הסתכל בשיר ואמר שזה שיר מעולה, ואפשר לוותר על הקודם.
ההופעה הגיעה, ואביב שר על הבמה את השיר החדש על תשוקה. כשסיים, מחאו לו כולם כפיים בהתרגשות עצומה. הוא קיבל המון כסף. היה מאושר. אז רץ לספר לפנינה על הצלחתו. היא חיבקה אותו ונישקה אותו, והוא אמר שאולי יתחתנו. פנינה הסכימה.
עכשיו אביב ופנינה נשואים ומאושרים ביחד, ויש להם שלושה ילדים חמודים מאוד.
הוא כתב כמה מלים ראשונות, התבונן בהן כמה זמן וניגש להסתכל בארון. היו שם בגדים ססגוניים שאיתם הופיע במקרים שונים, חלקם נראו נשיים וחלקם נראו מפלצתיים ומפחידים. עוד מעט יש לו הופעה, חשב, יצטרך להופיע בפני קהל עצום בתל אביב. הוא התרגש. חשב מה ללבוש להופעה. אחרי שהעביר את היד על כמה וכמה בגדים וזרק אותם החוצה מהארון על הרצפה, בחר בסוף חליפה שנראית פראית מצד אחד ונשית ומתחנפת וצד שני: חולצה ורודה מקושקשת ומכנסיים קצרים קרועים. אז הלך לבדוק את האיפור. הוא הסתכל במראה זמן ממושך ושם על פניו תמרוקים שונים. אז גילה שחסרים לו כמה בשמים ותכשירי איפור, שיעשו את מראהו יותר נשי ומפתה. הוא לא ידע איפה ישיג אותם.
הוא התיישב ליד הטלוויזיה. ברגע שהדליק אותה עם השלט, הופיע מבזק חדשות ובו דיברה פנינה רוזנבלום. שוב היא, חשב וכיבה. אחר כך חשב אולי ילך למשרד של פנינה רוזנבלום בקצה הרחוב לקנות תכשיטים, בשמים ותמרוקים. זה יכול להיות טוב. הוא התארגן, קם והלך. בדרך חשב כמה מעצבן יהיה לשבת לידה שעות ולבחור אתה מוצרים. אם היא מתנהגת כמו שהיא בטלוויזיה, יהיה בלתי נסבל. בכל זאת הלך. כשראה את משרדה, נכנס ושאל בנימוס: "אפשר לשבת?".
"ודאי וודאי", אמרה פנינה רוזנבלום, "כבוד הוא לי לראות אותך, אביב גפן. בוא שב". היא הכינה לו כיסא מרופד ונוח, והוא התיישב עליו. "ובכן", שאלה, "במה אוכל לעזור לך?". הוא התחיל להסביר את רצונו בסגנון: "אני צריך תכשירים אלה, אלה ואלה". היא הסתכלה בו במבט מבין ושקט ונענעה בראשה, ובסוף אמרה: "אסדר לך מיד הכול". היא קמה והביאה לו כמה תכשירים, וכשהורידה אותם מהארון הסתכל וראה כמה ידה ענוגה ויפה. אז מה, חשב.
היא התיישבה וערכה את כל התכשירים על השולחן. "עכשיו יקירי", אמרה בקול רך, "בוא נעבור עליהם אחד וחד ונבחר". הוא אמר: "קדימה, נחשוב ביחד" והתחיל לעבור מהר בידו על התכשירים הפזורים מולו. "זה נראה לי ממש מתאים לעיניים שלך", אמרה פנינה. הוא הסתכל כמה שניות בתכשיר שהראתה לו ואמר: "אני צריך משהו יותר טבעי ופראי, ראשוני". היא חייכה חיוך רחב וניגשה להביא עוד כמה תכשירים כאפשרות אחרת. כשהתיישבה, אמרה: "אני צופה בהופעות שלך ואתה מאופר ממש טוב. למה אף פעם לא באת לקנות כאן?". "תודה", אמר, "לא הרגשתי צורך". אחר כך חשב אולי לא דיבר מספיק בעדינות, ואמר: "אבל אני רואה שהעסק שלך מלא באפשרויות מוצלחות". "כמובן", אמרה, "תמיד".
אחרי עשר דקות אמרה פנינה: "אביב, אני צופה בהופעות שלך ואתה כותב ממש נהדר. איפה קיבלת את הכישרון?". הוא חייך קלות ואמר: "הכול מהראש. יש לי דמיון מפותח". "על מה השיר הבא?", שאלה פנינה. "אולי על פשע בניו יורק", אמר אביב. "נושא מעניין מאוד", אמרה פנינה, "היית בניו יורק? אני הייתי פעמיים". אביב אמר: "הייתי ונהניתי. באמת מקום טוב, נכון?". "בהחלט", אמרה פנינה ודמיינה שהיא טסה עם אביב לניו יורק. אביב רצה להגיד שהפשיעה קשה, אבל עצר בעדו כי נזכר שגישתה הפוליטית של פנינה לא מוצלחת במיוחד. הוא שאל: "למה בחרת לעסוק במכירת תמרוקים?". פנינה חייכה במבוכה קלה ואמרה: "מאז ילדותי אהבתי דברים יפים. אהבתי לייפות את עצמי ואת חבריי. אהבתי אנשים יפים ופרחים וטבע. ידעת שפרח הנורית כשהוא סגור הוא יפהפה?". אביב אמר: "נראה כמו תווים". "בדיוק", אמרה פנינה והוסיפה: "יש לי פה נורית אחת שקטפתי בגינה שליד הבית שלי. רוצה לראות?". הוא הנהן בראשו. היא ניגשה לפינה אחת בחנות והביאה פרח מקסים. אביב שאל אם אפשר להריח אותו. פנינה הגישה לו את הפרח, ואביב אמר שזה יפהפה. "אתה יכול לשמור אותו", אמרה פנינה, "יש לי עוד הרבה כאלה בגינה". "ואו, תודה רבה", אמר אביב.
אחרי שבחר כמה מוצרים, אספה אותם פנינה בשבילו בשקית שאביב החזיק, ופתאום מבטיהם נפגשו. "אתה נראה אדם סימפטי מאוד, אביב", אמרה פנינה. "למען האמת, גם את", אמר אביב. לפני שהלך, אמרה לו פנינה: "תבוא אליי כל יום לבחור פה תכשירים להופעות שלך". "כמובן", אמר אביב ונעלם.
בבית חשב על מה שהיה. מה יש לו להתעסק עם אחת כזאת שרק מוכרת תמרוקים, חשב, ובכל זאת מצא בו משהו מאוד מושך. לפני שנרדם, החליטי שמעכשיו יבוא כל יום לחנות של פנינה לבחור תכשיטים, בשמים ותמרוקים להופעות שלו. בלילה נרדם וחלם על פנינה.
בבוקר קם עצבני קצת ועשה פעולות מהר. האמרגן התקשר אליו וקרא לו לבוא עכשיו להתכונן להופעה הקרובה. הוא בחר בחיפזון וברישול כמה מהתמרוקים שקנה אצל פנינה, התלבש כמו שתכנן אתמול, ויצא. בדרך כל העוברים והשבים הסתכלו עליו ומחאו לו כפיים, ובמקום להתעצבן עליהם ולגרשם כהרגלו, חייך אליהם.
כשהגיע לאולפן, חיכה לו האמרגן ואמר בכעס: "איחרת, אביב". אביב השפיל את ראשו ואמר: "אוי, אני כל כך מצטער. אני מבטיח שזה לעולם לא יקרה שוב, אדוני". האמרגן התפלא וחיכה שאביב ירים את ראשו, וכשלא הרים אותו הרבה זמן, התעצבן. "היכנס בבקשה", אמר האמרגן. אביב חייך ודילג בצעדי ריקוד לתוך האולפן, והאמרגן חשב: מה לעזאזל קרה לו?
"טוב, נתחיל", אמר האמרגן. אביב התחיל לשיר את השיר שהתחיל לכתוב, אבל במקום קול צעקני יצא לו קול חלש ועדין. "שיר יותר במרץ!", קרא האמרגן, "כמו שאתה יודע!". אביב אמר שצריך לחשוב על המלים הבאות. "קראתי את הטקסט שלך", אמר האמרגן, "הוא מאוד עוצמתי ומתאר את אכזריות הפשיעה. המשך במגמה הזאת". "ניו יורק כל כך יפה ומיוחדת", אמר אביב, "הייתי בה והתרשמתי לטובה. בוא נכתב קצת עליה". "לא", אמר האמרגן, "צריך לכתוב על הפשע". "טוב, אז שיהיה על הפשע", אמר אביב, "נכתוב איך הצדק והמוסר פועלים לטובת האדם ונגד הפשע".
כשאביב יצא מהאולפן בצהריים, היה האמרגן קצת מאוכזב. למעשה, גם אביב היה מאוכזב מעצמו. הוא הלך ברחוב וחשב אם קרה לו משהו. הוא מתנהג מוזר. אולי לא כדאי לו להמשיך ללכת לפנינה? במקרה עבר ליד החנות שלה ולכן נכנס והתחיל להגיד לה חד משמעית: "פנינה, אני בא לכאן אך ורק למטרת...". בזמן שאמר את המשפט, התקרבה אליו פנינה ולפני שגמר אותו, תפסה את פניו בשתי ידיה והרעיפה נשיקה רטובה על שפתיו. הוא חיבק אותה, והם נסחפו בנשיקה חמה וארוכה. אחר כך אמר אביב: "ואו, זה היה טוב!". "בוא, בוא", אמרה ולקחה אותו לביתה, שהיה ליד החנות. בדרך חשב איך לנסח את דבריו, וכשהגיעו לחדרה אמר: "פנינה, אני לא חושב...". "בוא אביב", אמרה ומשכה אותו לתוך חדרה. הם התחילו ללטף זה את זה. אביב הרגיש את גופה הרך והנעים של פנינה וראה את יופיו, ופנינה נהנתה מגבריות גופו של אביב.
"היית טובה מאוד, פנינה", אמר אביב. הם ניגשו למטבח לשתות קפה ולאכול עוגיות. אחר כך נפרד ממנה ויצא. בדרך לביתו חשב שהוא מוכרח להפסיק את העניין הזה, היא משפיעה עליו לרעה. בבית ניגש למחשב וניסה לחשוב על מלים אלימות לשיר הפשע, אבל רק מלים עדינות ויפות יצאו לו. הוא ניגש להכין לו פרוסת לחם עם חמאה. בהתחלה לא היה לו תיאבון, אבל אחר כך פתאום התחיל לנגוס את הלחם בתאווה רבה ומהר, נגיסה אחרי נגיסה, כמו משוגע. חשב על התשוקה ועל התאווה שבחיים, על הריגוש. מחשבות נועזות עברו בו. הוא ניגש למחשב וכתב. עוד ועוד מלים יצאו לו, ובסוף הסתכל וראה שכתב שיר ארוך על סקס, על אהבה ועל זנות. הוא לקח את השיר והלך לאמרגן. האמרגן הסתכל בשיר ואמר שזה שיר מעולה, ואפשר לוותר על הקודם.
ההופעה הגיעה, ואביב שר על הבמה את השיר החדש על תשוקה. כשסיים, מחאו לו כולם כפיים בהתרגשות עצומה. הוא קיבל המון כסף. היה מאושר. אז רץ לספר לפנינה על הצלחתו. היא חיבקה אותו ונישקה אותו, והוא אמר שאולי יתחתנו. פנינה הסכימה.
עכשיו אביב ופנינה נשואים ומאושרים ביחד, ויש להם שלושה ילדים חמודים מאוד.