MENACHEM21C
New member
סיפור. פרק א - הגבעה
היה זה יום אביבי רגיל, הגבעה נראתה כמו בכל יום, החרוב ניצב באותו מקום כמו אתמול וכמו לפני שנה, הסלעים עדיין דממו, דממת מוות... רק הרוח נעה אנה ואנה. ^ לכל אדם מבט אחר על אותה התמונה, אחד יאמר שזוהי התגשמות הבריאה ושיא הפסטורליה. אחר יאמר שזהו סתם נוף משעמם וקודר. אך יש מי שיודע שזהו בית קברות לרגשות, מקום בו אין מי שילעג למראה דמעה זולגת, מקום בו העצים הם המנחמים והסלעים הם אוהבים. הוא העיף מבט אל עבר הפסגה הנמוכה, כבר מזמן הפסיק לספור את הפעמים בהם נטש את העולם האכזר מאחוריו, ופסע לאיטו אל הגבעה...
היה זה יום אביבי רגיל, הגבעה נראתה כמו בכל יום, החרוב ניצב באותו מקום כמו אתמול וכמו לפני שנה, הסלעים עדיין דממו, דממת מוות... רק הרוח נעה אנה ואנה. ^ לכל אדם מבט אחר על אותה התמונה, אחד יאמר שזוהי התגשמות הבריאה ושיא הפסטורליה. אחר יאמר שזהו סתם נוף משעמם וקודר. אך יש מי שיודע שזהו בית קברות לרגשות, מקום בו אין מי שילעג למראה דמעה זולגת, מקום בו העצים הם המנחמים והסלעים הם אוהבים. הוא העיף מבט אל עבר הפסגה הנמוכה, כבר מזמן הפסיק לספור את הפעמים בהם נטש את העולם האכזר מאחוריו, ופסע לאיטו אל הגבעה...