ב ו ז ג ל ו
New member
סיפור פשוט
היה זה יום שלישי קייצי , השעה היתה אחת בצהריים, השמש יקדה במרכז השמים הרחובות הלוהטים היו ריקים , פה ושם, נראה חתול משוטט נמלט מהחום, מחפש פינה מוצלת. העובדה כי היה זה יום שלישי , חשובה , כי זה היום שבו מגיע משלוח ההזמנות שהוזמנו על ידי החברים מספר ימים קודם לכן.מרחוק התמר לו ענן אבק שהלך והתקרב , בצד הדרך, תחת שמשיה ענקית, ישב שלמה, בכובעו המוכתם מזיעה,ומשמן מכונות. משהתקרב ענן האבק, ניתן היה לראות כי את הענן יצרה מכונית מסחרית ישנה וחבוטה, שלצידה היה כתוב בכתב יד ובצבע שחור, "פנוי להובלה". משהתקרבה המכונית לשמשיה שבצילה ישב שלמה, התרומם שלמה מכסאו בכבדות, וסימן לנהג לעצור. המכונית עצרה בחריקת בלמים, ונהגה הוציא את ראשו מהחלון, וקרא, "שלום שלמה," שלמה לא ענה לו, ובסימן הורה לנהג לפתתוח את דלת תא המטען. הנהג יצא מתא הנהג, תוך שהוא תופח בכובעו על מכנסיו כמנסה לנקות את האבק שהצטבר עליו,וניגש אל אחורי המכונית. משפתח את הדלת, ניתן היה להבחין כי ארגז המכונית היה מלא במצרכים רבים שהיו פזורים על הרצפה באנדרלמוסיה מוחלטת, "איפה היא" נבח אליו שלמה, מתבונן אל תוך הארגז, "היא פה" ענה לו הנהג. ולפתע מתוך אפלת הארגז, ניתן היה להבחין בדמות קטנה ומכווצת שישבה על הספסל בקצה ארגז המטען. הדמות התרוממה והתקרבה לפתח. היתה זו אישה קטנה שחורת שיער ויפיפיה, היא השפילה את מבטה, ואמרה "אני פה שלמה" משהבחין בה שלמה, ניתן היה לראות כי הוא נדהם ממראה עיניו, האיש המגודל, נראה לפתע כמו ילד קטן ומבויש, הוא הושיט את ידו, תומך באישה הקטנה ומסייע לה לצאת מארגז המכונית, ובקול צרוד, מלמל אליה "שלום חנה" חנה, יישרה את שמלתה, ועמדה לצידו, הבדלי הגובה היו בולטים , היא אישה קטנה ושברירית, ושלמה, גבר מגודל מטר תשעים ושבע קומתו, רחב כתפיים, וזרועותיו מסורגות בשרירים, כתוצאה מעבודה קשה במסגריתו. נראה שהנהג עומד ומביט בהם נפעם מהמחזה שלפניו. ואז נשמע קול מכיוון משרדי הדואר הסמוכים: "שלמה , הגיע המשלוח שחיכית לו." "הגיע , הגיע," צעק חזרה שלמה, ואז תפס בעדינות את זרועה של חנה, בידו הימנית, ואילו בידו השמאלית הרים את תיקה הכבד שהכיל את כל רכושה על פני האדמה. הוא הוביל אותה למשרד הדואר, פתח את הדלת וקרא:" חברים. תכירו את ארוסתי". המשך יבוא...
היה זה יום שלישי קייצי , השעה היתה אחת בצהריים, השמש יקדה במרכז השמים הרחובות הלוהטים היו ריקים , פה ושם, נראה חתול משוטט נמלט מהחום, מחפש פינה מוצלת. העובדה כי היה זה יום שלישי , חשובה , כי זה היום שבו מגיע משלוח ההזמנות שהוזמנו על ידי החברים מספר ימים קודם לכן.מרחוק התמר לו ענן אבק שהלך והתקרב , בצד הדרך, תחת שמשיה ענקית, ישב שלמה, בכובעו המוכתם מזיעה,ומשמן מכונות. משהתקרב ענן האבק, ניתן היה לראות כי את הענן יצרה מכונית מסחרית ישנה וחבוטה, שלצידה היה כתוב בכתב יד ובצבע שחור, "פנוי להובלה". משהתקרבה המכונית לשמשיה שבצילה ישב שלמה, התרומם שלמה מכסאו בכבדות, וסימן לנהג לעצור. המכונית עצרה בחריקת בלמים, ונהגה הוציא את ראשו מהחלון, וקרא, "שלום שלמה," שלמה לא ענה לו, ובסימן הורה לנהג לפתתוח את דלת תא המטען. הנהג יצא מתא הנהג, תוך שהוא תופח בכובעו על מכנסיו כמנסה לנקות את האבק שהצטבר עליו,וניגש אל אחורי המכונית. משפתח את הדלת, ניתן היה להבחין כי ארגז המכונית היה מלא במצרכים רבים שהיו פזורים על הרצפה באנדרלמוסיה מוחלטת, "איפה היא" נבח אליו שלמה, מתבונן אל תוך הארגז, "היא פה" ענה לו הנהג. ולפתע מתוך אפלת הארגז, ניתן היה להבחין בדמות קטנה ומכווצת שישבה על הספסל בקצה ארגז המטען. הדמות התרוממה והתקרבה לפתח. היתה זו אישה קטנה שחורת שיער ויפיפיה, היא השפילה את מבטה, ואמרה "אני פה שלמה" משהבחין בה שלמה, ניתן היה לראות כי הוא נדהם ממראה עיניו, האיש המגודל, נראה לפתע כמו ילד קטן ומבויש, הוא הושיט את ידו, תומך באישה הקטנה ומסייע לה לצאת מארגז המכונית, ובקול צרוד, מלמל אליה "שלום חנה" חנה, יישרה את שמלתה, ועמדה לצידו, הבדלי הגובה היו בולטים , היא אישה קטנה ושברירית, ושלמה, גבר מגודל מטר תשעים ושבע קומתו, רחב כתפיים, וזרועותיו מסורגות בשרירים, כתוצאה מעבודה קשה במסגריתו. נראה שהנהג עומד ומביט בהם נפעם מהמחזה שלפניו. ואז נשמע קול מכיוון משרדי הדואר הסמוכים: "שלמה , הגיע המשלוח שחיכית לו." "הגיע , הגיע," צעק חזרה שלמה, ואז תפס בעדינות את זרועה של חנה, בידו הימנית, ואילו בידו השמאלית הרים את תיקה הכבד שהכיל את כל רכושה על פני האדמה. הוא הוביל אותה למשרד הדואר, פתח את הדלת וקרא:" חברים. תכירו את ארוסתי". המשך יבוא...