סיפור קטן עם סימן שאלה

[דליה ח]

סיפור קטן עם סימן שאלה

אתמול נודע לי ששכנתי בעבר הלא רחוק, שהיא גם אמא של חברה טובה של אודליה, נפטרה ביום ראשון. מישהו יאמין לי שבשניה ראשונה שלפתי את הפל. כדי להודיע לאודליה ? ארבע שנים... ואני עדיין עם האצבע על המספר שלה, לעדכונים חשובים שכאלה. אני כבר לא יודעת מה הפיל אותי, העובדה ששכנתי מזה שנים רבות נפטרה, או העובדה ששוב אני מגלה שאין אודליה לשתף אותה בחוויות שלי. נראה לי שרק אתם מסוגלים להאמין ולהבין.

 

[אביבה43]

דליה יקרה

אין ספק שרק כאן אנו מאמינים ומבינים את החיים בתוך ההוייה של אובדן ושכול. סיפרת סיפור שמוכר לי כלכך, בטח לכולנו. בהתחלה רק נבהלתי ובעיקר התכווצתי שזה המצב ועידו לא כאן, פיספס את החיים ולא נגיש בפיזי. ולפעמים אני מצליחה להיות בכזה "סיפור" ולפרש ולהתיחס אל הדברים בדרך שונה, כלומר מבחינתי ברגע שאני עם האצבע על המספר שלו .....או רגע לפני שאני רוצה לקרא לו או לבקר בחדרו.... אני קולטת שאני ממשיכה להיות איתו בקשר, ופחות נבהלת ומשתבללת, אלא מבינה שהקשר בינינו ממשיך ומתקיים בכל רגע ורגע.אני כבר לא יכולה לחוש בו כפי שהיה בעבר, אבל לא שאין אותו לשתף אותו- אלא יש אותו עכשיו חזק בלב- ומשם משתפת אותו ! פתאום במקום שזה יפיל אותי כמו בעבר, אני מתעודדת מזה שמתקיים קשר בלתי תלוי בינינו, משהו שחוצה גבולות ומתעלה על הסבל, משהו בהרגשת הלב מתעלה כלפיו, ודרכו אל עצמי ואל אהוביי. אני מרגישה שאת יכולה לשתף את אודליה ובעוצמות גדולות. ביקרתי אותה באתר, זו נשמה ענקית עם יכולת הכלה עצומה השפעתה גדולה על כולכם, ודרככם- על כולנו. ומעיזה לשתף אותך בעוד דבר הזוי: כשלצערי מודיעים לי על מישהו שנפתר, האינסטינקט הראשון שלי הוא לומר "יהיא זכרך ברוך, ובבקשה מסור אהבה וחיבוק לעידו- מאימא" חג שמח ונשימות עמוקות, אביבה

 

[שרון123]

אביבה כתבת מקסים

קראתי את מה שכתבת, רק אחרי ששלחתי את התגובה שלי. רציתי להגיד את מה שכתבת, ולא הצלחתי לבטא את עצמי כראוי. אחרי שקראתי אותך הבנתי שזה בדיוק מה שרציתי להגיד...

 

[שרון123]

החוסר הזה תמיד קיים

ובכל זאת תמיד מפתיע שהם באמת אינם. שבאמת לא נרגיש אותם יותר, לא נשוחח או נצחק איתם, לא נחלוק איתם רגעים משמעותיים. אני חושבת שזה דווקא טוב שברגע הראשון רצית לפנות לאודליה, זה מראה שהיא עדיין איתך

 

[eaz1514]

../images/Emo7.gif דליה יקרה כל כך מזדהה איתך

מאז שרונן איננו 3-4 פעמים החלפתי נייד, כל פעם אני מעתיקה את המספר של רונן, גם לחיוג המוקצר במספר הקבוע והאהוב על שנינו 6, כן, גם עכשיו כמעט 5 שנים אחרי, ברשימת הכתובות במייל שלי רונן מופיע ולפעמים כשאשני שולחת לקבוצת אנשים האצבע אוטומטית רוצה לשלוח גם לו. כמה פעמים ביום אני נתקלת במשהו שרונן היה עושה בשבילי, אם זה כל מה שקשור למחשב, להוריד לי משהו מהמדף העליון, לסדר את הכביסה, להרכיב לי מדפים, לצרוב לי דיסקים לאוטו, לרוץ לספר שהצלחתי להוריד קילו או שהבדיקות שלי בסדר והרשימה אין סופית ויומיומית. אני חושבת את עצמי לשפויה אבל לא מעיזה לחלוק את זה אלא עם בעלי. אלה חיינו דליה יקרה, שום דבר לא הפיל אותך, אודליה איתך תמיד

אילנה, אמא של רונן

 

[דליה ח]

בוקר טוב לכולם

ידעתי שרק אתם תבינו. זה הרי קורה בכל שעות היום, גם בבית. נכנסים לחדר, לא נוגעים בשום דבר, זה הרי לא שלנו ,זה שלהם. תיכף הם יבואו, ומה נגיד ? שרק רצינו לסדר? הרי הבטחנו לא לפגעו בפרטיות שלהם. רק להשתמש במעיל היפה ולהחזיר למקום. היא תשמח שאני לובשת בגדים שלה, כך נהגנו תמיד. היא ממני ואני ממנה. מס הפל. שלי הוא של אודליה. עד היום מתקשרים אליה כל מיני חברות מסחריות. בתחילה היה לי קשה להסביר, עכשיו אני שמחה שעוד מבקשים אותה. עוד זוכרים אותה. כמובן שאלה שמתקשרים לא יודעים ואח"כ עוברים לסדרת התנצלויות. אבל בהרגשה שלי היא עוד פה, הרי מתקשרים אליה. שיהיה לנו יום טוב..........................דליה