סיפור קטן:
לפני כמעט 20 שנה, היתה לי אהובה. חיינו יחד שנה-שנתיים, די בארון (רק ההורים וכמה חברים ידעו), ו-לראשונה, התחלנו לחשוב על ילדים
. לא היה אז אינטרנט, לא הכרנו זוגות של לסביות שילדו, חיפשנו קצה חוט. ואז עלה בדעתנו רעיון: הבה נכיר זוג הומואים, וכל אחד מהם יהיה אב לילדיה של אחת מאיתנו! רק ש.. לא הכרנו אף הומו או זוג מתאים. אז: שמנו מודעה בעיתון! "זוג לסביות מעוניינות להכיר זוג הומואים, למטרה חברתית." זוג חביב שלח מכתב לתא הדאר ששכרנו. התיידדנו חיש-קל. הם היו ממש בארון, ואנחנו היינו "בנות זוגם" לאירועים חברתיים שונים, באנו לארוחות משפחתיות, ואפילו יצאנו איתם לסופשבוע רומנטי בשתי סויטות מלכותיות מטעם מקום העבודה שלהם (הם עבדו באותה חברה), כשבחשאי, בשעת לילה מאוחרת חמקנו , ו"התחלפנו" בזוגות. ממש כשהתחלנו לדון אתם ברצינות על תכניות העתיד שלנו, החלה הספינה ליטות על צידה. הם נפרדו. גם אנחנו נפרדנו. מאז אני כבר אמא ל-3, אהובתי משכבר בטיפולי-הזרעות בחודשים האחרונים, ושני הבחורים - מזמן-מזמן לא ידעתי מה עלה בגורלם. והנה, לפני כמה אמשים, מתקשרת חברה מהפורום ואומרת: "את זוכרת את דודי?" (נניח) "בטח זוכרת!" "הוא יושב אצלי בסלון" , כך היא, "הכרנו אותם דרך מודעה באינטרנט"
לפני כמעט 20 שנה, היתה לי אהובה. חיינו יחד שנה-שנתיים, די בארון (רק ההורים וכמה חברים ידעו), ו-לראשונה, התחלנו לחשוב על ילדים