ב ו ז ג ל ו
New member
סיפור קצרצר לפני שאני נעלם לעיסוקיי
צביקה היה חברי עוד מתקופת לימודינו בפנימיה החקלאית. גדלנו יחד ויחד התפתחנו איש איש לכיוונו. אני פניתי לתחום המסחר, ואילו צביקה הקים משק קטן במושב קטן בצפון הארץ. במשק גידל גידולים שונים שפרנסו אותו בכבוד. אבל לצביקה היה תחביב שאותו סיגל עוד מתקופת לימודינו בפנימיה ,צביקה אהב ליצור סוגים של גבינות. הוא היה מומחה לגבינות, וכל פעם שיצר סוג חדש של גבינה, היה מזמן את כל החבר'ה, על מרפסת ביתו, ויחד היינו חוגגים עם הגבינות הנהדרות שלו ועם היינות המשובחים שתמיד היו לו. וכך, לצורך תחביבו גידל צביקה ברפת קטנה פרה אחת שאותה נהג לחלוב מדי יום ומחלבה הכין את הגבינות . יום אחד, כשהייתי בדרכי ללקוח, ראיתי את צביקה מהלך ברחוב הראשי של העיר בה אני מתגורר. הדבר הזה הפתיע אותי, כי ידעתי שצביקה לא מאלו שמסתובבים סתם ככה ברחוב.עצרתי את רכבי סמוך אליו, וצפרתי לו, צביקה הבחין בי, אך משהו במבטו היה מוזר.סימנתי לו בידי וקראתי לו, "היי צבינגי, בוא הנה, עלה לאוטו" צביקה התקרב פתח את הדלת ונכנס, מתיישב לידי תוך כדי אנחה שנפלטה מפיו. "מה קרה ?" שאלתי. צביקה נשך את שפתו התחתונה ושתק אני בחושיי המחודדים, הבנתי שמשהו קרה. שילבתי הילוך ופתחתי בנסיעה איטית לכיוון מרכז הקניות שבו אהבנו, צביקה ואני להסתובב. עוד מילדותנו. ואז פתח צביקה את פיו, והחל לספר את סיפורו. "איציק" אמר לי,"אתה מאמין בצרופי מקרים ?" "ספר ונדע אם להאמין או לא" אמרתי "שמע מה קרה לי הבוקר"אמר וכחכח קלות בגרונו "אתה יודע שאני חולב את עדנה הפרה כל בוקר בשעה 4 בדיוק, נכון?" "נכון" עניתי לו "ובכן, שמע מה קרה לי, הבוקר באתי כרגיל לחלוב, הנחתי את הדלי מתחת לעטיניה של עדנה, והתחלתי בחליבה,לפתע מסיבה לא ברורה, בעטה עדנה בדלי ושפכה את כל החלב.הדבר הרגיז אותי, כי עדנה רגועה בדרך כלל, ולא בועטת, לכן חיפשתי חבל וקשרתי את רגלה הימנית למסמר שבלט מהקיר הימני של הרפת. וככה אני ממשיך לחלוב. כשכמעט התמלא הדלי, בעטה עדנה בדלי ברגלה השמאלית, ושוב שפכה את תוכנו לרצפה..הפעם ממש התרגזתי, ולקחתי את החבל , קשרתי את רגלה השמאלית למסמר בקיר השמאלי וכך ידעתי שהיא לא תשפוך את החלב יותר, המשכתי בחליבה, ואז לפתע, העיפה עדנה את הדלי בזנבה, כל החלב ניגר על הרצפה, ואני לא ידעתי מה לעשות, ואז עלה רעיון במוחי, הבטתי למעלה, וראיתי וו בולט מהתקרה, קשרתי לוו את זנבה של עדנה, ואז ידעתי ששוב אין סיכוי שהיא תשפוך את החלב. וככה , עדנה עומדת שני רגליה מתוחות לצדדים, זנבה מורם , קשור לתקרה, ואני מבסוט מהרעיון. ואז פתאום הרגשתי לחץ חזק מאד על שלפוחיתי, ומכיוון שהייתי ברפת, פתחתי את מכנסי, והתכוננתי להטיל את מימיי . יענו להשתין ומי נכנס לרפת?? אישתי ......!!!!!~ עכשיו לך תסביר לה שהכל זה רק צירוף מקרים.." בנקודה זאת השפיל צביקה את מבטו. הבטתי בו וראיתי דמעה קטנה מבצבצת מפינת עינו, "עצור את האוטו" אמר לי.עצרתי הוא פתח את הדלת ויצא הבטתי בו, הולך בצעדיו המתנדנדים הדוביים הולך ומתרחק לו לעבר פינת הרחוב, שם פנה , ונעלם.
צביקה היה חברי עוד מתקופת לימודינו בפנימיה החקלאית. גדלנו יחד ויחד התפתחנו איש איש לכיוונו. אני פניתי לתחום המסחר, ואילו צביקה הקים משק קטן במושב קטן בצפון הארץ. במשק גידל גידולים שונים שפרנסו אותו בכבוד. אבל לצביקה היה תחביב שאותו סיגל עוד מתקופת לימודינו בפנימיה ,צביקה אהב ליצור סוגים של גבינות. הוא היה מומחה לגבינות, וכל פעם שיצר סוג חדש של גבינה, היה מזמן את כל החבר'ה, על מרפסת ביתו, ויחד היינו חוגגים עם הגבינות הנהדרות שלו ועם היינות המשובחים שתמיד היו לו. וכך, לצורך תחביבו גידל צביקה ברפת קטנה פרה אחת שאותה נהג לחלוב מדי יום ומחלבה הכין את הגבינות . יום אחד, כשהייתי בדרכי ללקוח, ראיתי את צביקה מהלך ברחוב הראשי של העיר בה אני מתגורר. הדבר הזה הפתיע אותי, כי ידעתי שצביקה לא מאלו שמסתובבים סתם ככה ברחוב.עצרתי את רכבי סמוך אליו, וצפרתי לו, צביקה הבחין בי, אך משהו במבטו היה מוזר.סימנתי לו בידי וקראתי לו, "היי צבינגי, בוא הנה, עלה לאוטו" צביקה התקרב פתח את הדלת ונכנס, מתיישב לידי תוך כדי אנחה שנפלטה מפיו. "מה קרה ?" שאלתי. צביקה נשך את שפתו התחתונה ושתק אני בחושיי המחודדים, הבנתי שמשהו קרה. שילבתי הילוך ופתחתי בנסיעה איטית לכיוון מרכז הקניות שבו אהבנו, צביקה ואני להסתובב. עוד מילדותנו. ואז פתח צביקה את פיו, והחל לספר את סיפורו. "איציק" אמר לי,"אתה מאמין בצרופי מקרים ?" "ספר ונדע אם להאמין או לא" אמרתי "שמע מה קרה לי הבוקר"אמר וכחכח קלות בגרונו "אתה יודע שאני חולב את עדנה הפרה כל בוקר בשעה 4 בדיוק, נכון?" "נכון" עניתי לו "ובכן, שמע מה קרה לי, הבוקר באתי כרגיל לחלוב, הנחתי את הדלי מתחת לעטיניה של עדנה, והתחלתי בחליבה,לפתע מסיבה לא ברורה, בעטה עדנה בדלי ושפכה את כל החלב.הדבר הרגיז אותי, כי עדנה רגועה בדרך כלל, ולא בועטת, לכן חיפשתי חבל וקשרתי את רגלה הימנית למסמר שבלט מהקיר הימני של הרפת. וככה אני ממשיך לחלוב. כשכמעט התמלא הדלי, בעטה עדנה בדלי ברגלה השמאלית, ושוב שפכה את תוכנו לרצפה..הפעם ממש התרגזתי, ולקחתי את החבל , קשרתי את רגלה השמאלית למסמר בקיר השמאלי וכך ידעתי שהיא לא תשפוך את החלב יותר, המשכתי בחליבה, ואז לפתע, העיפה עדנה את הדלי בזנבה, כל החלב ניגר על הרצפה, ואני לא ידעתי מה לעשות, ואז עלה רעיון במוחי, הבטתי למעלה, וראיתי וו בולט מהתקרה, קשרתי לוו את זנבה של עדנה, ואז ידעתי ששוב אין סיכוי שהיא תשפוך את החלב. וככה , עדנה עומדת שני רגליה מתוחות לצדדים, זנבה מורם , קשור לתקרה, ואני מבסוט מהרעיון. ואז פתאום הרגשתי לחץ חזק מאד על שלפוחיתי, ומכיוון שהייתי ברפת, פתחתי את מכנסי, והתכוננתי להטיל את מימיי . יענו להשתין ומי נכנס לרפת?? אישתי ......!!!!!~ עכשיו לך תסביר לה שהכל זה רק צירוף מקרים.." בנקודה זאת השפיל צביקה את מבטו. הבטתי בו וראיתי דמעה קטנה מבצבצת מפינת עינו, "עצור את האוטו" אמר לי.עצרתי הוא פתח את הדלת ויצא הבטתי בו, הולך בצעדיו המתנדנדים הדוביים הולך ומתרחק לו לעבר פינת הרחוב, שם פנה , ונעלם.
